יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

מארינה מקסימיליאן בלומין: גדולה!!!

  
באופנת ההתלהבות המוגזמת, שלא לומר התלהמות, שמציפה את האוויר שלנו, קשה לכתוב סופרלטיב על מישהו מבלי להשמע קלישאתי ונדוש.... הרי בימינו כל אחד שיש לו יחצ"ן הוא "ענק" ו"מדהים" ובקיצור "מאממם". והאמת היא שיש לנו כאן בישראל, אם אני חוזר למשבצת הקטנה שמעסיקה את המדור הזה, המון כישרונות נפלאים בתחום המוזיקה, שכל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד וראוי לתשומת לב....
ובכל זאת ... מארינה מקסימיליאן בלומין היא באמת משהו יוצא דופן. פצצת כשרון ייחודית מהסוג הנדיר שמתגלה פעם בהמון זמן. מוזיקאית מגוונת ומפתיעה וזמרת גדולה בעלת נוכחות כובשת בטירוף. מה שהכי יפה בה שהיא לא מוכנה להיות מקוטלגת לשום סגנון, משלבת המון השפעות ומתחומי מוסיקה שונים לאמירה אישית ועצמאית. פרפורמרית מרגשת: כשהיא על הבמה, עם כל המוזיקליות והאנרגיה וההומור... אי אפשר לעמוד בפניה.
יצאתי לי לחוות את הזה באופן אישי כמה פעמים... ומאז אני שבוי לגמרי בקסמיה. בשנת 2008, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ז"ל שנערך בקיסריה,מארינה הגיעה לבמה אחרי  כשעתיים וחצי, לקראת סוף ההופעה ובשלב שגם הקהל, שלא לדבר על המוזיקאים וצוות ההפקה, כבר די סחוטים... והנה היא מגיעה, אחרי הופעה שלמה שלה בטיז-אל-נבי, וכולה רעננות ושמחת חיים ואנרגיה חיובית ורוח נעורים....היא הרימה את קיסריה בביצוע מטורף לקלסיקה של אריאל, "טרמינל" כשהיא מטעינה את השיר המוכר בפרשנות נוטפת סקס, ואחר כך לקחה את השיר הכי משונה ובלתי מוכר של אריאל, "אולבבו", והפכה אותו לאבנגרד פסיכדלי של ארבע דקות שהותיר את הקהל המום.... שנה לאחר מכן, באותו מעמד, היא שרה בדואט עם יהודה עדר גרסה עדינה עדינה ל"שדות גולדברג", וגם בצד הזה שלה, הרגוע ושקט, היא הייתה מלאת עוצמה.
פגשתי אותה על הבמה שוב לפני חודשים אחדים, במרכז עינב בתל אביב, במופע ההצדעה לג'וזי כץ. מארינה שרה להיט סולו של ג'וזי "תני לי להחליט" (שהכרנו גם בחידוש של ריטה) ואת "אז מה" של "החלונות הגבוהים" ועשתה את זה כמו שרק היא יכולה. עיזבו לרגע את הקטע של המוזיקליות המדהימה ואת הגרסאות המאוד חדשניות שלה לשירים (היא התעקשה להופיע עם העיבוד שלה), ובו נהיה לרגע שטחיים ונדבר על החיצוניות, על המראה, על ההומור. מארינה, שהיא כידוע נערה מאד יפה וגבוהה, הגיעה לבמה לבושה במיני קצרצר ועל נעלי עקב שהגביהו אותה בעוד ראש, ודפקה הופעה מדהימה גם מבחינת התזוזה על הבמה... לפני השיר השני היא הייתה צריכה למשוך זמן, ואז היא אמרה לקהל משהו בנוסח: למה שרק הנגנים מאחורי יהנו מלראות אותי מזיזה את הטוסיק... תראו גם אתם! הסתובבה, עינטזה, והמשיכה בשלה... בעוד גרסה פרטית מפתיעה לקלסיקה ישראלית . ככה בהומור, ובקלילות ובחופשיות היא מצליחה להעביר גם את הקטעים היותר קשים-מוסיקלית שלה.
באותה הופעה גם הבנתי עוד משהו לגביה שהופך אותה כל כל מיוחדת: מארינה מקסימיליאן בלומין היא בעצם חייזר. למרות שעלתה לארץ בגיל 3, והתחנכה כאן, היא איכשהו נשארה קצת חוצנית. אולי בגלל שבאה מהלימוד של המוזיקה הקלסית, אולי משום שכבר כנערה אהבה וניגנה גם ג'אז ומוזיקה אתנית והיתה שחקנית ובכלל חיה בתוך עולמה הפרטי... היא לא מרגישה חלק מהמסורת המוזיקלית הישראלית המקובלת. לדוגמא, את השירים שהצעתי לה לשיר בערב של ג'וזי כץ היא בכלל לא הכירה... וכך היא לא מרגישה מחוייבת לשוב דבר ידוע ומקובל ולא חוששת "לקלקל" את הגרסה המוכרת. מבחינתה אין גרסה מוכרת וזה מה שמאפשר לה חופש מוחלט.
תראו את מגוון הפעילויות שלה בשלוש השנים מאז התגלתה ב"כוכב נולד" (והגיעה למקום השני, אחרי בועז מעודה), כמותג וכמוזיקאית...הנחתה בערוץ 24 את התכנית "הצילו אני כוכב נולד", הקליטה שירים לקמפיין הפרסום של חברת בזק ("או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה", "היום", "משהו חדש מתחיל" ו"חשמל זורם בכפות ידיך"), הנחתה עם השף חיים כהן את תוכנית הטלוויזיה "מועדון ארוחת הערב" (בו חידשה כל מיני שירים, ביניהם את "מונו" של שלומי סרנגה), התארחה בתכניות טלוויזיה וגם הקליטה והופיעה המון... באמצע  2008 יצאה בלומין למופע בכורה בשם "התבוננות", בליווי להקתה ובהפקת  מוסיקלית של הג'אזיסט אבי לייבוביץ', היא גם הוציאה לרדיו את השיר "סוף סוף". בפסטיבל הג'אז באילת, בפסטיבל "כאן" בחולון היא הופיעה עם ערן צור ואחרים, עם בועז מעודה היא הקליטה ל"כוכב נולד" את "מי היה מאמין", שכתבה והלחינה קרן פלס. ב2009 יצאה במופע אבנגרדי נסיוני נועז בשם "אקספרימנטל" (לכבודו הקליטה שיר מקורי בשם "MAURIN"), ב"פסטיבל שירי הילדים " הלחינה מחדש  את השיר "כובע קסמים", של  לאה גולדברג, התארחה בתוכנית הטלוויזיה "רד בנד" (עם "כבוד" של ארתה פרנקלין, "אהבה מטורפת" של ואן מוריסון ועוד), התארחה בדואט באלבום של פורטיס ושרה גם באלבום של אסף אבידן ו"המוג'וז", בהופעה אבנגרדית עם שלמה גרוניך ובהצדעה לטוביה צפיר, בשיר של להקת הנח"ל...היא הופיעה בתצוגת בגדי ים של גדעון אוברזון ובפרסומת לרשת האופנה למידות גדולות "עונות", שיחקה בסדרת הדרמה הטלוויזיונית "תמרות עשן" ובטלנובלה "חשופים"...
ועכשיו, בגיל 23 בלבד, נדמה שמארינה מתאפסת ומתרכזת לקראת אלבום הבכורה שלה, בהפקת תמיר מוסקט. השיר הראשון מתוכו, "עמוק בטל" הוא לחן שלה למילים של לאה גולדברג, עם קטע ברוסית של אמה של מארינה. שקט. עמוק. מפתיע. איזו פתיחה נהדרת לקריירה...

מארינה מקסימיליאן בלומין נמצאת עכשיו בסיבוב הופעות אקוסטיות:
20.1.2011 "צוותא" תל אביב
3.2.2011 תיאטרון ירושלים
4.2.2011 תיאטרון גבעתיים

ב2.1.2011 התארחה מארינה מקסימיליאן בלומין בתכניתי "מוזיקה היום" בגל"צ
סאונד: אסף סיטון וישראל אליצור

מארינה מקסימיליאן בלומין בשירה ופסנתר
עמוק בטל – עם פרחי גל"צ
ישנן בנות
אני הולכת





צילום באולפן גל"צ: דני זודקביץ'

יום שישי, 24 בדצמבר 2010

מאיה בלזיצמן!!! תקשיבו לה!!!

מאיה בלזיצמן, בדרך כלל הצ'לנית שמאחורי הזמרים, עוברת אל קדמת הבמה במופע שבו היא שרה ומנגנת
שירים ישראלים משנות התשעים... ימי "רוקסן"...




לקראת הופעה שלה ביום שלישי 28.12.2010 בתיאטרון תמונע
התארחה מאיה עם להקתה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב28.11.2010


מאיה בלזיצמן בשירה וצ'לו, איתמר גרוס בקלידים וקולות, מתן אפרת בתופים וקולות
מאד פרוע
יש בו
כל החבר'ה
L.A.
מתח מיני
לילה


דני אור ואסף סיטון: סאונד






איתמר גרוס
צילומים: דני זודקביץ,


מתן אפרת








יום שבת, 18 בדצמבר 2010

קוואמי והחלבות


האיש הקטן מהרדיו

"זרים במאה העשרים", האלבום החדש של קוואמי והחלבות, הוא הזדמנות להביט על כמה אנחנו, המאזינים, שבויים בצורך לקטלג כל אינפורמציה תחת הגדרות וסיווגים....אז הנה קוואמי כמשל. אם (בכלל) שמעת עליו, תייקת אותו מין הסתם תחת "היפ הופ ישראלי". ואמנם, מבחינה מוסיקלית משם הוא הגיע, תחילה כשדרן גל"צ שהתפרסם לראשונה כשיצר ג'ינגל להופעת ה"ביסטי בוייז" בארץ ב1995, הג'ינגל היה כל כך מוצלח שהלהקה שילבה אותו באלבום שלה. אחר כך הוא היה, עם לירון תאני, ממקימי "עסק שחור", תכנית הרדיו הכי חשובה בתחום המוסיקה השחורה ועוד יותר אחר כך, כשהתחיל להקליט התרכז בעיקר בהיפ הופ: עם נמרוד רשף וקוטג' בלהקת "בויאקה", באלבום הסולו הראשון שלו "כולם יודעים את התשובות" (2005) ובאלבומו עם החלבות "מלחמת פופ" (2007). מי שהקשיב לאלבומים, ולא נשאר רק בתוויות, יודע שקוואמי כבר הרבה מאד זמן "לא רק היפ הופ" (ומה גם שההיפ הופ עצמו הוא כבר הרבה מאד זמן "לא רק היפ הופ"). האלבום החדש, אם כבר צריך לתת כותרת, הוא אלבום רוק עם נגיעות ראפ, כלומר לא רק המינון בין הדיבור והשירה השתנה, אלא הכיוון של ההפקה והגישה המוסיקלית הוא לגמרי רוקנ'רול. אם למיין לפי הראש בתכניות רדיו של קוואמי, אז האלבום הזה יותר קרוב ל"הקצה", תכנית האלטרנטיב שהוא מגיש בגל"ץ כבר מסוף שנות התשעים, והרבה פחות "עסק שחור".

צילום: גוני ריסקין

 "זרים במאה ה-21" הוא אלבום חזק. לצד שירים אישיים, אהבה וכאב ותסכול, קוואמי מיוחד באמריקה החברתית-פוליטית שלו. יש בו הרבה כעס על יחסינו לזרים, על שחיתות של פוליטיקאים מסויימים, על חוסר האונים ביחסינו האיזוריים, על סתימת פיות, התגברות הפאשיזם, אלימות ושאר המאפיינים הרעים של מצבנו כאן במאה העשרים ואחת.
לפני חודשים אחדים הקליט קווטמי שיר בשם "מי לא פליט פה" נגד גירוש מהגרי העבודה. השיר לא נכלל באלבום, וקוואמי מסביר בחוברת הדיסק שהוא גנז אלבום שלם בטרם הקליט את החדש, מכיוון שהרגיש שהאופטימיות-היחסית שהיתה בשירים ההם, לא התאימה למצבו עכשיו. האלבום החדש "מוקדש לכל הפליטים של העולם הזה", אך נדמה לי שה"זרים" בכותרת שלו, אינה מתייחסת רק למי שמנסה להשתלב בישראליות, אלא גם למי שנמצא פה ומרגיש לעתים זר במולדתו. את התסכול שלו מבטא קוואמי בדרך חזקה, ברורה ועם זאת מאד יפה ונגישה. אחת הסיבות לאיך ש"זרים במאה ה21" נשמע היא מעורבותו של רמי פורטיס כמפיק מוסיקלי בתשעה מתוך תריסר שירי האלבום, והוא גם הלחין והשתתף בשירה בשני שירים ("תסחטי אותי" ו"רושם") והנוכחות שלו כל כך משמעותית וחזקה שגם בשירים שהוא לא שר,  קולו ממשיך להדהד (למשל ב"לא מסתדר" בו קוטג' שר לגמרי בפורטיסית) והאנרגיות שלו מכניסות אטרף חיובי לכל השירים. מבחינת קוואמי, העבודה עם פורטיס היא המשך ושידרוג לאלבומיו הקודמים. בראשון, "כולם יודעים את התשובות" פורטיס השתתף (עם קוטג') בשיר אחד, "הכל פה זה קומבינה". השני, "מלחמת פופ" פורטיס השתתף בכתיבת והלחנת "הסיפור נגמר"... ועכשיו הוא נותן את הטון ברוב האלבום. ופורטיס לא לבד, קוואמי עושה את זה שוב גם עם ידידו הוותיק (ושותפו לתכנית "הקצה") די ג'יי נדב "המשרבל" רביד (שהפיק את היציאה האלקטרו-רוקית בת שמונה הדקות שסוגרת את האלבום), וכמובן חברי "החלבות" שבלעדיהם זה לא היה נשמע כל כך טוב. הקלידן והנשפן נמרוד טלמון (שגם הפיק שני שירים), נגן הבס איליה שנברגר, הגיטריסט רון בונקר, המתופף אייל רמבם סתת, ונגן הפסטיפונים ג'וניור ג'ונס. ביחד הם נשמעים כמו להקה, ולא כנגני-אולפן בהפקת היפ הופ. רוק'רול. כבר אמרתי.

צילום: ינאי יחיאלי

וכאן, נדמה לי, הזמן לפצוח בגילוי נאות. אני מכיר את קוואמי דה לה פוקס כבר הרבה שנים, עוד מהימים שהיה סתם אייל פרידמן והתקבל לגלי צה"ל לתפקיד הנחשק אז של עורך מוזיקלי. כחובב-מוסיקה פנאטי ובעל ידע עצום גם במה שלא מקובל ועם רצון להמציא ברדיו משהו משלו הוא הפך די מהר לאחד מעורכי המוזיקה היותר מעניינים בתחנה. אחד כזה שנמצא כל הזמן עם היד על דופק ומתעדכן בחידושים האחרונים, אבל מלא ריספקט גם לעבר, ומתעניין עמוקות במה שהיה פעם. עם אהבה אמיתית למוסיקה ותשוקה אמיתית ליצור אמירה רדיופונית כמו פעם, לפני שלטון הפלייליסט. לכן באלבום הקודם שלו חידש קוואמי שיר שלי מלפני שלושים שנה, "האיש הקטן מהרדיו". הוא עשה את זה לא בגללי, אלא לכבוד שדרני הרדיו שעליהן הוא גדל (ואגב, אני לא מרוויח דבר מהשמעות השיר, כך שאין לי שום בעייה אתית לכתוב עליו). בעצם, אני כן מרוויח משהו, הכרה בכך שאני חלק מאנשי הרדיו שהשפיעו עליו להיות מה שהוא, וזהו בשבילי כבוד גדול.
וקוואמי, כמו ה-מורה הרוחני של כל אנשי הרדיו, דורי בן זאב, אינו מסתפק רק בהתעסקות במוסיקה של אחרים אלא הוא גם יוצר בעצמו. באלבומיו, כמו בתכניותיו, הוא עצמאי וחופשי ואף אחד לא אומר לו מה לעשות. אבל כאיש רדיו, כשדרן ועורך מוסיקה, אני בטוח שהוא נמצא בלחץ מיוחד שלא לעשות בושות בסטנדרטים של הדברים שהוא משמיע... ב"זרים במאה ה21" הוא עומד במשימה בכבוד.

צילום: גוני ריסקין
ובואו נזכר ב"קוואמי והחלבות" בגלגול הקודם...
ב28/2/08 התארחה הלהקה בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו" ששודרה ברדיו תל אביב:

עם קוואמי בשירה וראפ ניגנו עידו בלאושטיין בתופים, נמרוד טלמון בקלידים,איליה שיינברגר בבס,
אדם שפלן בגיטרה ואור טרגר DJ Alarm בסקרצ'ינג:
זה לא קל
מדע בדיוני
את לא שמה
דיכאון
האיש הקטן מהרדיו
לסביות שולטות בעולם שלי

זה החלק הראשון


וזה ההמשך

http://pod.icast.co.il/e37c1975-ea4e-41ca-b045-65b419fea5a8.icast.MP3

אייל שינדלר על הסאונד

יום שני, 6 בדצמבר 2010

אורפנד לנד




בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה די מדהימה, ולא רק בקריטריונים של עולם המוזיקה.: הלהקה הישראלית ORPHAND LAND מככבת על שער מגאזין המוזיקה DIVAN, שיוצא לאור, לא פחות ולא יותר, באיראן. מילא שהלהקה הזו מוכרת מאד בארצות ערב, ומופיעה, גם בימים קשים אלה, בטורקיה... אבל באיראן? כתבת שער? וראיון עם מנהיג הלהקה קובי פרחי... ודיבורים על היותה הלהקה ישראלית... זה באמת משהו יוצא דופן וחד פעמי במיוחד בתקופה זו. הישג חסר תקדים שאף אמן ישראלי אחר לא הגיע אליו: מקשיבים להם בגלל המוסיקה, ומוכנים בשבילה אפילו לקבל את המקום ממנו היא באה.
מבחינה אמנותית טהורה, קבלתה של הלהקה בארצות מוסלמיות, נשמעת פחות מפתיעה, ואפילו הגיונית. המוסיקה שלה, בניגוד לרבות מחברותיה בתחום המטאל, משלבת בתוך כסאח הרוק הכבד הרבה אלמנטים ערביים, מזרחיים וים תיכוניים. הגיוני שמאזין באיראן ימצא במוזיקה הזו משהו שיידבר אליו, ממש כמו מאזין בתל אביב. ומבחינה זו, נדמה לי שזוהי הגשמת החזון האמנותי של הלהקה: שילוב השפעות מכל רחבי הקשת, ויצירת משהו חדש מיוחד דווקא לישראל, כארץ שיש בה מפגש בין מזרח ומערב. כור היתוך שאם לסכם אותו במילה אחת הייתי קורא לו "ירושלים". ירושלים כתמצית קיומנו, ירושלים כקונספט. לא בגלל שחברי הלהקה באים משם (הם דווקא גרים באיזור תל אביב-יפו) אלא בגלל מה שהעיר הזו מסמלת: מפגש טעון מתח וקשה בין ישראלים וערבים, חילונים ודתיים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, סלסולים מזרחיים ורוק מערבי. במוסיקה, קצת יותר מאשר בחיים שמחוצה לה, הלהקה הזו מצליחה לעשות את זה נהדר. זה הזמן שלה. עכשיו היא רותחת.
"אורפאנד לאנד" שהוקמה בבת ים  תחת השם Resurrection הוציאה את אלבומה הרביעי, המצויין, "דרכו הבלתי מסתיימת של לוחם האור" "The Never Ending Way Of ORwarriOR", אחרי כמעט 20 שנות פעילות, ושש שנים אחרי אלבומה הקודם "מבול". באלבום הזה הגיעה "ארץ יתומה" לשיאה היצירתי. זהו המאסטרפיס שלה. 78 דקות עמוסות של מוסיקה מורכבת שמוכיחה שOrphaned Land ממשיכה להשתפר ולהתפתח, להשמע מצד אחד יותר מעודכנת מבחינת צליל המטאל בעולם ובה בשעה גם יותר ישראלית שורשית. זה לא קורה במקרה. קובי פרחי, מנהיג הלהקה, מעמיק את לימודי היהדות, מעריץ את ליאונרד כהן וממשיך, כפי שעשה מתחילת דרכה של הלהקה, לחפש את המקורות התרבותיים שלו, וכך, לצד הופעות מצליחות בעולם עם Paradise Lost הוא מוביל את להקתו לפסטיבל העוד בירושלים עם נגן העוד אברהם סלמן...
מרגע פתיחת האלבום, בשיר "ספרי" (יש להגות SAPARI), שמתבסס על שיר תימני בן 400 שנה, ברור שהפעם מדובר על משהו שונה. בין כל קטעי הדת' מטאל הקשים והכבדים משולב שיר של רבי שלמה אבן גבירול מהמאה ה11 עם לחן עממי, בקטע אקוסטי אחד מוקראים פסוקי תהילים ובאחר מוקראים פסוקים מהקוראן. יש ב"לוחם האור" שירים באנגלית, עברית וערבית, קול נשי ענוג (שלומית לוי) לצד חרחורים צרודים (גראוולים קוראים לזה המקצוענים) של הסולן קובי פרחי, כלים מזרחיים כמו סאז, בוזוקי, כינור ערבי, דרבוקה, חליל וג'ומבוש, צלילים "יהודיים" כמו פסנתר ושופר וכמובן כל מה שאלבום רוק כבד סטנדרטי לא יכול בלעדיו. עם פרחי ולוי בשירה מנגנים בגלגולה הנוכחי של הלהקה יוסי סהרון סאסי בגיטרה, בוזוקי, עוד, ג'ומבוש  ושירה, מתי סוטיצקי בגיטרה ואורי זלכה בבס. בהקלטת האלבום, השתתפו גם המתופפים אבי דאימונד ומתן שמואלי, אבי אגבבה בכלי הקשה ונגנים נוספים מהתזמורת הערבית של נצרת. את האלבום מיקסס המוסיקאי הבריטי סטיבן ווילסון (מנהיג להקת הפרוגרסיב "פורקיופיין טרי" וחבר של אביב גפן ב"בלאקפילד") שגם ניגן במלוטרון, ומצד שני של מפגש התרבויות, את האותיות על העטיפה עיצב גרפיקאי מירדן.  ומיהו לוחם האור? נשאל פרחי... כל אחד מהמאזינים שמחפש את המשמעות לחייו.

בסוף השבוע הזה מגיעה ORPHAND LAND לשתי הופעות בסיומה של תקופה טובה במיוחד בעשרים שנות פעילותה. מאז הוצאת אלבומה האחרון, הרביעי,  "דרכו הבלתי נגמרת של לוחם האור", הופיעה הלהקה בהצלחה גדולה ברחבי העולם, כולל בפסטיבל המטאל החשוב מכולם, וואקן, פעמיים עם "מטאליקה" (גם בארץ וגם בחו"ל) וזכתה בשבחים וביקורות מעולות. חבר "מטאליקה", קרק האמט, המליץ על האלבום החדש של הלהקה במגזין המטאל הגדול בעולם Metal Hammer.

בהופעות הקרובות בישראל מארחת הלהקה את אליל נעוריה יהודה פוליקר, את גרג מקינטוש (מהלהקה הבריטית "Paradise Lost") וגם את סטיבן ווילסון ("Porcupine Tree", "Blackfield")  כאורח נוסף שיצטרף לשתי ההופעות. ווילסון ניגן בקלידים באלבום האחרון של הלהקה, וגם היה אחראי על המיקסים. האלבום, אגב, יצא לפני זמן קצר במהדורה חדשה, מיוחדת The Tour Edition עם DVD בונוס ובו הקליפ לשיר "ספרי", גרסות אינסטרומנטליות לשני שירים, שני שירים ישנים וגם השיר "Estarabim" של ארקין קוראי הטורקי, שמבצע את השיר יחד עם הלהקה. 



לקראת שתי הופעותיה בסוף השבוע הזה ברידינג 3, עם אורחים מיוחדים,
יהודה פוליקר, סטיבן ווילסון וגרג מקינטוש, התארחה "אורפנד לנד"
להופעה ושיחה באולפן תכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב5.12.2010

מתן שמואלי
אורי זילכה
orphaned-disciples.org

יוסי ששי סהרון





קובי פרחי
שלומית לוי



תומר מזרחי
מתי סווטיצקי


אורפנד לנד
קובי פרחי ושלומית לוי בשירה, יוסי ששי סהרון בגיטרות וקולות, תומר מזרחי בבוזוקי,
מתי סווטיצקי בגיטרה, אורי זילכה בבס, 
רועי פרידמן בכלי הקשה, מתן שמואלי בתופים
IN THE NEVER ENDING WAY
BARAKAH + THE KISS OF BABYLON
SAPARI
עולת התמיד
NEW JERUSALEM
נורא אל נורא
הידיים של רועי פרידמן

צילומים באולפן: נטלי מאתר הלהקה orphaned-disciples.org 
סאונד: דני אור וגראם ג'קסון