יואב קוטנר

יום שישי, 27 בפברואר 2015

שחר של יום חדש



 
gaya's music photos
המוסיקה הישראלית התחלקה, עד לפני זמן לא רב, לשבטים שבטים. רוק, פופ, דאנס, פופ מזרחי, היפ הופ, רגאיי, שאנטי, עממי, דתי, ערבי, יווני ועוד ועוד ועוד. תמיד היו שילובים בין הסגנונות השונים, אבל בעיקר כצבע, כתבלין, ולא כחיבור אמיתי ועמוק. מעטים יצרו מיזוג כאידאולוגיה, "הברירה הטבעית", "טיפקס", "אתניקס" ואהוד בנאי... בעשור האחרון הכל משתנה ובמיינסטרים הישראלי יש יותר אמנים שהיו שייכים לשבט מסויים... יש הרבה יותר מקום לשילוב של מוסיקה יהודית דתית, צלילים ערביים, מזרחית כבדה, דאנס, רוק ניסיוני...  דודו טסה, דיקלה, שרי אלפי, אהובה עוזרי, להקת "טורקיז", "נקמת הטרקטור", "הדג נחש", לונא אבו נאסר וכמובן ברי סחרוף, המוסיקאי העכשווי הכי בולט בתחום. אין לו בעייה לשיר באותה הופעה פיוט עתיק של אבן גבירול לצד קטע אלקטרוני כמעט טראנס, לצד בום פם של אריס סאן. זה המסר החדש של המוסיקה הישראלית של ימינו: אפשר לחבר את הכל למשהו חדש ומסעיר. שי צברי הוא בשבילי דוגמא לחידוש הזה.
 
צילום: רן גולני
יש רגעים בהם ברור לך, גם אם אינך "מומחה" שהמוסיקה שאתה שומע בתקליט או בהופעה היא לא "סתם" עוד משהו יפה אלא יצירה שמסמנת ומייצגת את רוח התקופה. כזו שבעוד שנים רבות, כשיבואו לסכם את "ראשית שנות האלפיים במוסיקה הישראלית"  יתייחסו אליה כאל נקודת ציון בולטת.
"שחרית", אלבום הבכורה של שי צברי הוא רגע כזה. שחרית של יום חדש במוסיקה הישראלית הפופולרית. אז אני כותב כאן עליו אבל בעצם מנסה לומר מילה על הסביבה בה הוא חי. להשליך מהמוסיקה הפרטית שלו אל השינוי בצליל המוסיקה הישראלית החדשה, שכן הוא לא לבד במהפכה, הוא פשוט עושה את זה מאד מאד טוב, וזוכה לתשומת לב חסרת תקדים מצד המאזינים "הרגילים" והתקשורת. נדמה לי שלא היתה בשנים האחרונות ציפייה כל כך גדולה לאלבום בכורה של יוצר וזמר ישראלי, כמו הציפיה לשי צברי.
הוא בן 40, בא מבת ים, שרת בצבא ולמד ב"רימון", ונחשף לראשונה לקהל הרחב בשנת 2001 כששר בפסקול סרטו של ארי פורמן "MADE IN ISRAEL" את להיטו של אבנר גדסי "נפרדנו כך". ברי סחרוף, מלחין פסקול הסרט, זיהה את איכויותיו הקוליות של צברי ויאמץ אותו שנים אחדות לאחר מכן ללהקה שלו כזמר קולות רקע, נגן כלי הקשה (תוך כדי השירה) ובעיקר פרפורמר ענק (תרתי משמע) שמרים את ההופעות בסלסוליו ושירת הנשמה מלאת העוצמה שלו. ב2001 זה עוד לא היה ידוע, ובכל זאת הבחירה ב"נפרדנו כך" מתגלה כמנבאת את העתיד. אבנר גדסי היה בין הזמרים-יוצרים היותר מוערכים במוסיקה הישראלית בשנות השבעים, והושמע רבות גם בתקופה שחלק מחבריו לדור הראשון של המהפכה המזרחית טענו לקיפוח.
מאז נשמע קולו של צברי בלא מעט הפקות מוסיקליות, ולא רק עם ברי סחרוף. בין השאר הוא שר בשני אלבומים של "הפרויקט של עידן רייכל", השתתף ב"יהודה הלוי פינת אבן גבירול" (משיריהם של יהודה הלוי ואבן גבירול...), הלחין ושר "טוב שהעולם גדול" משירי אבות ישורון, "עשוי מאותיות" משירי חיים גורי, ובלט במיוחד כששר את שיר הנושא באלבום מלחניה של אהובה עוזרי "מעלי דממה". וכל הזמן הזה הוא היה חבר של כבוד בחבורת הצוענים המודרניים שמקיפה את ברי סחרוף. על הבמה הוא תמיד גונב את ההצגה בשירתו החזקה ממעמקי הנשמה, בסלסוליו המרגשים ובאנרגיה הבלתי נגמרת שלו. עם ברי סחרוף זה קורה גם ב"אדומי השפתות" משירי אבן גבירול, וגם במופעים "הרגילים" שהפכו כבר מזמן לשילוב של רוק ופיוט, חפלה ים תיכונית ומוסיקה אלקטרונית, תפילה ויוונית ומוסיקה מתקדמת. הכל קורה בבת אחת, ללא הגדרות וללא גבולות. חופש אמנותי מוחלט.

ההשפעה של ברי סחרוף על "שחרית" (וכאמור לעיל, על השינוי הגדול שעוברת המוסיקה הישראלית) היא עצומה. הוא (ברי) אמנם הלחין באלבום רק שיר נפלא אחד ("תלווי אותי" למילים של יהודה עמיחי) אך רוחו שורה על כל היצירה, גם בגלל שחלק מהמשתתפים שייכים לחבורה של סחרוף, ובעיקר בגלל שהם מממשים את רעיון החופש לערבב את כל סוגי המוסיקה, "גבוה" ו"נמוך", עממי ומתוחכם, פופ-רוק ומוסיקה ניסיונית. כמובן שברי סחרוף לא היה הראשון לנסות שילובים כאלה, והוא ניצב על כתפי ענקים משנות השבעים, מאהובה עוזרי ועד שלמה בר, אבל באלבומיו האחרונים של ברי הוא שכלל את הרעיון והביא אותו לרמה מאד גבוהה. 




האלבום "שחרית" הוא המאסטרפיס בשילוב הזה. בהפקתו המוסיקלית מלאת הדמיון וההמצאות המוסיקליות של אסף תלמודי, ועם מצע מוסיקלי שיוצרת "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון" (אייל תלמודי בקלרינט וסקסופון, גרשון וייסרפירר בעוד חשמלי וטרומבון, ניר מנצור בתופים וכלי הקשה אלקטרונים, איתמר ציגלר בגיטרה ובס) ועם לא מעט אורחים, יש כאן אלבום מושלם עם מגוון שירים שידברו את כל סוגי הקהלים: פופ מזרחי, רוק אתני, פיוט דתי ותפילה אזרחית, דאב ומוסיקה אלקטרונית, גוספל עברי וחפלה סטייל שנות השבעים, מוסיקה יוונית לצד מוסיקה ערבית, ברוק חסידי צועני (הצדעה סמויה למאיר אריאל בקטע האינסטרומנטלי "הורה נופלת מהרגליים") שירי משוררים (אברהם חלפי, יהודה עמיחי, אלי אליהו, חביבה פדיה), תפילות עתיקות (הרב סעדיה גאון)  ושירים אישיים של חברים מעולם הרוק (נעם רותם, דן תורן ושי צברי). את הרוב הלחין שי צברי בעצמו, או בעזרת ידידיו (אסף תלמודי, רון בונקר, גרשון וייסרפירר) אך הקרדיט על הצליל הכל כך מאופיין ומיוחד של האלבום מגיע לכל "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון" ושותפיהם  לעיבודים  (בנו הנדלר וריג'וייסר) ובמיוחד לאסף תלמודי שהצליח ליצור אלבום שממחיש יותר מכל מה יכול לקרות לתרבות העברית של ימינו, מה שהיינו רוצים להאמין שיכול להתרחש גם בחברה כאן. כור היתוך אמיתי. 

עם נבחרת הגרוב בהופעה בבארבי.  צילום גיל רוביו

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

הגיע זמן יהושע



ישנם אצלנו לא מעט אמנים נהדרים, כותבים, מלחינים, זמרים ונגנים, שפועלים כבר שנים רבות, עושים דברים מצויינים, ובכל זאת לא ממש מקבלים את ההתייחסות המגיעה להם. לא פורצים בגדול לתודעת הקהל הרחב. לא עושים קריירה בקנה המידה המתאים לכשרונם. וזה לא רק בגלל שהם טיפוסים נחבאים אל הכלים, ולא רק משום שישנה בימינו הצפה בלתי אפשרית של חומרים ושמות חדשים... אלא בעיקר מפני שיש סוגי מוסיקה שמצריכים הקשבה אחרת, תשומת לב עם טיפה יותר רוגע., בלי לחץ החיים המטורף של ימינו. כמו שהיה (אולי) פעם... לא כל כך מזמן. תארו לכם, אני תמה, מה היה קורה לאביתר בנאי למשל, אם היה מוציא עכשיו את שיריו הראשונים. "תתחנני אלי. יש לי סיכוי"... האם היה  לו סיכוי לבלוט בתוך צונאמי האינפורמציה ששוטף אותנו? ללא סרט או לפחות כתבת טלוויזיה  חושפנית, בלי להשתתף בתכנית ריאליטי, "רק" מוסיקה.



יהושע לימוני הוא מוסיקאי כזה, ולא במקרה הזכרתי דווקא את אביתר בנאי. יהושע מגיע מאיזור יצירתי דומה: מאד רגיש, אישי, חושפני. עדין אך מלא עוצמה. לשניהם, לאביתר וליהושע, יש גם צדדים אחרים במוסיקה שלהם, אבל הגישה הדומה, הרכות ואי הניסיון להתאים את עצמם לפופ העכשווי הם דומים. ולכן אולי על יהושע כמעט ולא שמעת. וזאת למרות שכבר עשריםשנה שהוא פעיל במוסיקה הישראלית, תחילה בעיקר כמתופף ויותר מעשור גם כסינגר-סונגרייטר מאד מיוחד ומקורי. גם כשהיה לו הרכב בשם "יהושע" וגם כשהוא לגמרי סולן תחת השם הזה. זה תמיד אותו יהושע לימוני עם השירים היפים שלו.

כמה נקודות ציון בדרכו. בסוף שנות השמונים, עוד בתיכון, היה חבר בלהקת "שפיות זמנית" שהקליטה לרגל גיוסו לצה"ל ב1990 את הלהיט "הקיץ האחרון" (שכתב חבר הלהקה מקס גת מור). אחרי שהנבואה השחורה בשיר לא התממשה הוא השתחרר, למד מוסיקה בארץ (בין השאר ב"רימון") ובארה"ב והחל מנגן בהקלטות של אמנים שונים, ביניהם ארקדי דוכין, אביתר בנאי, פבלו רוזנברג, מקס גת מור, פטריק סבג,דני רובס, דוד ד'אור, להקת "תופעת דופלר" ואפילו שמוליק קראוס. .

באמצע שנות התשעים הקים לימוני את להקת "יהושע", בין השאר עם רון קליין בבס ועדי גולדשטיין בקלידים, הגיטריסטים אריאל שריד ואבישי מור, והמתופף יואב בונצל . הלהקה הופיעה הרבה וגם הקליטה שירים שכתב והלחין יהושע. ב1999 הוציאה עצמאית אלבום בכורה. ב2004 הוחתמה הלהקה ל"הד ארצי" והאלבום הופק מחדש על ידי יהושע ורון קליין, בייעוצו המוסיקלי של משה לוי. לצד שירין מקוריים כמו "מתנדנד ונופל" ו"מנגינה" בלטה באלבום גרסת הלהקה ללהיט של דורית ראובני "האיש מן הבקעה" שהוקלטה ל"שירותרום" בגל"צ.
במקביל לעיסוקיו כמוסיקאי פעיל עם המוסיקה שלו יהושע גם מלמד נגינה בתופים במרכז המוסיקה ברעננה, מדריך בקורסים ליצירה, למוסיקאים מתחילים וגם לאמנים מוכרים. הוא למשל שיתף פעולה בכתיבה עם דודו טסה ועם אילן דמרי מלהקת "המדרגות".
חזרתו בתשובה של יהושע השפיעה מאד על אלבומו השני "מנות קטנות" שיצא ב2008 ועל אורחות חייו בשנים מאז. הוא ממשיך ליצור מוסיקה, אך מופיע במשורה.



ב2014 יצא פעמיים אלבומו השלישי "סיכוי לאהבה". תחילה בגרסה שנגנזה ואז בחברת "פונוקול" בהקלטה חדשה בהפקה מוסיקלית של יהושע עם אודי שמחון שעשה כאן עבודה מלאת קסם ובהשתתפות לואי להב, משה לוי, אלון עדר, אילן דמרי (מלהקת "המדרגות"), ארקדי דוכין, דודו טסה, בנצי גפני, אבישי מור, יאיר סלוצקי, אסי זליג, יענקלה סגל, אורי בינשטוק ואחרים. 




"סיכוי לאהבה" הוא יצירת מופת. לא פחות. אלבום קסום ומלא רגש שמגיע ממקום פנימי מאד חיובי ומלא אהבה. אני בכוונה תחילה לא מזכיר שיר מסויים מתוכו כי כדאי להקשיב לו כיצירה אחת שלמה. 
עכשיו, כלומר ב2.3.2015 הוא חוזר למועדון "בארבי" כדי להציג את האלבום החדש. הוא מופיע עם הלהקה שלו ומארח בהופעה עוד מוסיקאי גדול ונחבא אל הכלים, ג'וני שועלי. הגיע הזמן לתת לו סיכוי.





יהושע בהופעה ב"מוסיקה היום" בגלצ 5.6.14
דני אור ובר ישראלי: סאונד
יעל אלין קוטנר: צילומים

יהושע לימוני בתופים ושירה, נתן בן מאיר בבס וקולות,
איתי זנגי בגיטרה וקולות, גיא אלפונטה בחצוצרה וקולות

לעוף על אופניים
אבא
לפעמים
שיר שמח