יואב קוטנר

יום שישי, 30 באפריל 2010

קילר שוב לוהטת

נפתח בוידוי אישי: בזמן אמת (כלומר שנות השמונים) לא סבלתי את להקתו של יורם מארק רייך "קילר הלוהטת". לא בגלל שלא-אהבתי-פנק, להיפך, בגלל שאהבתי את הפנק והגל החדש הפראי והשם-זין-על-כל העולם שהגיע מבריטניה וגם מארה"ב, ואילו החבר'ה האלה מחיפה נראו לי די מזוייפים, עסוקים יותר מידי בפרובוקציות מטופשות, ביחסי ציבור עצמיים ובהומור ילדותי ודבילי, מנסים למצב את עצמם כסמלי סקס ואלילי נוער בלי שום כיסוי... היו להם, ואת זה חשבתי כבר אז, כמה שירים נחמדים, אבל "נחמדות" זה לא משהו שחיפשתי במוסיקה, ובטח לא ברוק'נרול הצעיר והבועט שעל גבול הפנק. ואנחנו, למי שעוד לא הבין, מדברים על PUNK הבוטה והבועט ולא על הFUNKY השחור גרובי קופצני שהגיע מארה"ב.

הפנק הבריטי של 1976-1977, מ"הסקס פיסטולז" ועד "קלאש", עם השירים המהירים ומלאי הכעס, עם האנרגיות המטורפות והאנטי ממסדיות המובנית... כל אלה כמעט ולא הגיע ארצה בימים ההם. רק קצת אחרי, עם "הגל החדש" הבריטי שצמח מתוך הפנק הייתה קצת יותר השפעה על המוסיקה הישראלית של ראשית שנות השמונים, בעיקר על סצנת המועדונים התל אביבית שאימצה את הסגנון והאופנה ועשתה את זה כמעט רק באנגלית. מעטים, ביניהם רמי פורטיס ב1978 ו"הקליק" שנתיים לאחר מכן, יצאו מתוך הפנק והגל החדש לאמירה אישית מקורית ומעניינת. "קילר הלוהטת", חשבתי אז, חבורה של ילדים טובים מחיפה, הייתה קרובה לכך בעיקר בפוזה החיצונית. פחות בתוכן.
"קילר הלוהטת" עם הבסיסטית מוניקה סקס...

חלפו להם מיליוני שנים, ונדמה שכל מה שנשאר מ"קילר הלוהטת" הוא שמה של נגנית הבס שלהם, מוניקה סקס שהתגלגל בשנות התשעים אתם יודעים לאיפה. והנה פתאום, 25 שנים אחרי, "קילר הלוהטת" חוזרת. בהוצאה מחודשת של אלבומה היחיד "דופקים את הלבנים", בתוספת עוד אלבום בונוסים כולל קטעים שאף פעם לא ראו אור וגם הקלטות חדשות עם "יוסלס איי די" ובהרכב חדש שהולך להקליט אלבום חדש... ומה אני אגיד לכם... עכשיו זה נשמע COOL. גם בגלל כל הדברים שעיצבנו אז... השטותניקיות, המחאתיות בשני גרוש וחצי, ההומור הדבילי, הגסויות והשובניזם ועודף האהבה העצמית... כיף לשמוע את זה, במיוחד בגלל שבמרחק הזמן נשכח המאמץ להיות מיוחדים... עכשיו נשארה המוסיקה ו"קילר הלוהטת" נשמעת טוב בתור הרכב רוק גיטרות בסיסי שנשמע מאד שונה מהמקובל ברוק הישראלי של שנות השבעים-שמונים-תשעים, שהתייחס לעצמו ברצינות רבה. זה לא PUNK כמו שהם הגדירו את עצמם, אבל הם לפחות ניסו... אחלה אנרגיות, נגינה טובה ולא מעט שירים מדליקים...אם לצטט את "הרולינג סטונז" זה רק רוק'נרול ואני אוהב את זה.

שורשיה של הלהקה היו בתיכון בחיפה באמצע שנות השבעים כשיורם מרק רייך וירון דקל הקימו להקה ראשונה בשם "קילר". רק אחרי השחרור מהצבא (ילדים טובים, כבר אמרנו), בראשית שנות השמונים הם הפכו ל"קילר הלוהטת" והוציאו באמצע 1981 שיר ראשון לרדיו: "אני רוצה להיות ראש הממשלה!" בתקופה שלפני הבחירות לכנסת זכה השיר בתשומת לב נאה, הרבה יותר משיריהם הבאים. מארק רייך ניסה לעקוף את חוסר הפירגון של הרדיו והוציא את השיר "יורדים עליך כסאח" תחת השם "להקת וונוס". בחיפה והקריות הלך וגדל חוג מעריצי הלהקה. הם נורא רצו להיות פרובוקטיביים ואכן שיריהם "עיר של בתולות" ו"רוצים לרקוד עם מירי" עוררו תשומת לב, לפחות של המפיק רוני בראון שהקים אז את חברת "הליקון" והחליט להחתים את הלהקה. ב1985 יצא אלבומם "דופקים את הלבנים" שעל עטיפתו ישבן לבנבן והמשפט "לכל הבחורות שהזדיינו איתנו לאורך כל הדרך". כל זה הרבה לפני הסרט "ספיינל טאפ". מארק רייך כתב והלחין את כל השירים באלבום, אילן וירצברג סייע בעיבודים ורשימת המשתתפים כלל את חברי הלהקה לדורותיה (ביניהם דני שלוסברג, ירון דקל, אסף מרוז, פיני בן נון, גדי הרשוביץ, גיל אלון ומוניקה סקס) וגם מוסיקאים מקצועיים שהשתתפו בהקלטות: אלון הלל בתופים, מיקי שביב בבס, אילן וירצברג בגיטרות, אבנר קנר בקלידים ומרגלית אנקורי בשירה.

אחרי הוצאת האלבום הגיע סוף פרק בתודות הלהקה. המתופף אסף מרוז עזב והצטרף ל"אבטיפוס" ואח"כ ל"איפה הילד". הגיטריסט גיל אלון פרש והצטרף אחר כך ל"אתניקס" ומארק רייך התרכז יותר בתפקידו ככתב בעיתון החיפני "כל בו". מידי פעם הוא היה מקליט בהרכבים שונים תחת השם "קילר הלוהטת" עד שבשנת 1993 הלהקה התפרקה סופית, כשחלק קטן משיריה המוקלטים מופיע בכל מיני אוספים. עכשיו קילר חוזרת.


"קילר הלוהטת" היום. ראשון משמאל - יורם מרק רייך. צילום צביקה יצחקי.

תגובה 1:

  1. ...יש לי את התקליט המקורי, כשעל הישבן (השמאלי!)
    ישנה מדבקה ישנה ועליה כתוב:
    'טוני פיין'.
    וואלה, תקליט עצבני זה!
    זה תמיד מעלה בי חיוך שאילן וירצברג היה מעורב
    בפרויקט כזה. וואו!!!

    השבמחק