יואב קוטנר

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

עוזי והסגנונות והצ'רצ'ילים


בחזרה לשנות השבעים

נדמה שהידיעה שהתפרסמה השבוע על מופעי איחוד של יוצאי "הצ'רצ'ילים" ו"הסגנונות" באה בתקופה מתאימה לא רק מבחינת מצב הרוח הכללי בארץ, של התרפקות על העבר שנראה טוב יותר, אלא במיוחד הולמת את התחושה שבמוזיקה ישנה חזרה אל שנות השבעים המוקדמות, או ליתר דיוק לימים הטובים שבין סוף שנות הששים ותחילת השבעים, בין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור... ואין הכוונה לאמנים שהתחילו אז וממשיכים לעשות זאת עד היום וגם לא לאמנים צעירים שחוזרים לסאונד של הימים ומצליחים עכשיו, אלא ל"תחיית מתים" אמיתית. לאמנים ולהקות שהתפרקו או הפסיקו לפעול או שינו את סגנונם ועכשיו, פתאום, יש להם חיים חדשים ומפתיעים דווקא עם החומרים הישנים ההם.

כך התבשרנו, בחודש השני של שנת 2011, על ביקור צפוי של להקת "THE DOORS" האמריקנית בארצנו בחודש יולי הקרוב, בדיוק 40 שנה אחרי מות סולנם ג'ים מוריסון, ב1971, כשהוא בן 27 בלבד. אז אמנם מדובר רק שניים מחברי הלהקה המקורית, הקלידן ריי מנזרק והגיטריסט רובי קריגר, והזמר שאיתם, מארק פרנר לשעבר סולן להקת "גרנד פאנק ריילרואד" הוא פרפורמר ענק, אבל הוא לא יהיה בחיים ג'ים מוריסון הצעיר... ובכל זאת, אלה השירים של "THE DOORS", להקה שהיתה לה חשיבות והצלחה עצומות ברוק האמריקני מ1965 ועד 1972 (הלהקה הוציאה שני אלבומים חדשים אחרי מותו של מוריסון) ואם עשרות להקות חיקוי יכולות לבצע את השירים האלה, למה החברים המייסדים לא? .
אחרי כ30 שנה בהן התעסקו בקריירות סולו ובהוצאות מחודשות של הקלטות הלהקה, ריי מנזרק (השבוע בן 72) ורובי קריגר (בן 65) ממש עובדים בעשר השנים האחרונות בלהיות "הדלתות". ללא המתופף המקורי ג'ון דנזמור, השניים מנגנים שוב ביחד, אמנם בשל הגבלה חוקית לא תחת השם המפורש "הדלתות" אך בהחלט עם השירים שהם היו שותפים ביצירתם ובהקלטתם המקורית.
מימין: חיים רומנו, עוזי פוקס, מאיר ישראל, מיקי גבריאלוב

וגם בארץ, להבדיל, ישנה חזרה מסויימת אל הרוק הישן והטוב, ואל הרכבים שבזמן אמת לא ידעו הרבה נחת מבחינה מסחרית. גם אצלנו החזרה אינה בדיוק להרכבים המקוריים של הלהקות, אבל רוח הדברים נשמרת, והשירים... נצחיים. כך בשבועות האחרונים רץ מופע בשם "אחרית הימים 2" עם אלי מגן וגבי שושן בשירי הלהקה בה ניגנו יחד ב1972, וכך, לראשונה, יוצא עכשיו לדרך מופע של מיקי גבריאלוב, חיים רומנו, עוזי פוקס ומאיר ישראל, אנשי "הצ'רצ'ילים" ו"עוזי והסגנונות" שהיו, ביחד עם "האריות", הבולטות בלהקות הרוק של התקופה, או כפי שכינו אותן אז, "להקות הקצב". הלהקות הללו התאחדו כבר בעבר, אך אף פעם לא ביחד. ממש, אם להשתמש בעוד ביטוי מהימים ההם, "מפגש צמרת".

"הצ'רצ'ילים" ו"עוזי והסגנונות" היו להקות הקצב היחידות שהצליחו להגיע להפקת אלבומים משלהן. בעזרת מוזיקאים אורחים מחו"ל הן לא הסתפקו כמו רוב חבריהם לסצנה בקאברים ללהיטי התקופה אלא יצרו גם שירים מקוריים (באנגלית).
עטיפת עוזי והסגנונות

"עוזי והסגנונות" הייתה סופרגרופ שנוצרה ממפגש בין להקת "הסגנונות" של הגיטריסט אבי קרפל עם עוזי פוקס, סולן להקת "השמנים והרזים" (שבה ניגן האורגניסט צביקה פיק).
ביחד עם האורגניסט והמלחין האנגלי-שביקר-בארץ אייב אורצ'בר, הבסיסט רפי שוורץ והמתופף מאיר ישראל הקליטה הלהקה אלבום אחד בשם "חברים" ובו שיר הנושא ההימנוני ועוד לא מעט להיטי רוק-נשמה, ביניהם "רכבת הבוקר".
אחרי הוצאת האלבום ב1970 הלהקה התפרקה, כשעוזי פוקס ממשיך בקריירת סולו בעברית שנמשכת עד עצם היום הזה ומאיר ישראל הופך לאחד המתופפים העסוקים בארץ, מלהקת "תמוז" ועד להקתו של שלמה ארצי.

"הצ'רצ'ילים" הייתה להקת הקצב החשובה והפוריה ביותר בישראל והיחידה שזכתה בהצלחה משמעותית גם בחו"ל. בגלגולה הראשון ניגן בלהקה יצחק קלפטר, שכינויו "צ'רצ'יל" דבק בה (הוא אגב עזב אותם כדי להתגייס וגם כדי להצטרף ל"סגנונות") ואיתו חיים רומנו בגיטרה, מיקי גבריאלוב בבס ועמי טרייבטש בתופים. ביחד עם שחקני חיזוק מחו"ל: הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי רוב הקסלי שהלחין את רוב מוזיקת הלהקה הם התחילו להקליט בסוף 1968. אלבומם הראשון, שיצא ב1969 היה שילוב מקורי של רוק  פסיכדלי ומוזיקה ישראלית, ערבית, מזרחית ויוונית. הוא כלל מוזיקת סרטים ("השמלה" של ג'ד נאמן ו"מקרה אשה" של ז'ק קתמור) וגם שיר בשם When You're Gone" שהפך לידוע בתקליט כשאריק איינשטיין, שפגש את הלהקה והתחיל לעבוד איתה, הקליט אותו בעברית כ"אחינועם לא יודעת". אלבום הלהקה שנמכר בזמן אמת בעותקים בודדים נחשב משנות ה-80  לקלאסיקה במוזיקה הפסיכדלית בעולם, וגם כיום שווה עותק מקורי שלו אלפי דולרים.
עטיפת הצ'רצ'ילים

אחרי האלבום הראשון הצטרף ללהקה אחד מטובי זמרי להקות הקצב, דני שושן (יוצא "הנסיכים" ו"האריות") והלהקה הופיעה גם בחו"ל והוציאה שני אלבומים מצויינים בבריטניה תחת השמות "ג'ריקו ג'ונס" ו"ג'ריקו".
במקביל, בארץ, היו "הצ'רצ'ילים" שותפים במהפכת הרוק הישראלי של אריק איינשטיין ("שבלול" ו"פלסטלינה" עם שלום חנוך, "בדשא אצל אביגדור" עם מיקי גבריאלוב) ובהקלטות רבות של אמנים ישראלים. חיים רומנו ומיקי גבריאלוב ממשיכים לעשות את זה עד היום, הראשון כאחד הגיטריסטים החשובים בארץ והשני כמלחינם של עשרות שירים מצליחים, כאלה שיצר לאחרים וכאלה ששר בעצמו. מי ידע לפני 40 שנה, שהבסיסט הביישן של "הצ'רצ'ילים" שלא חשב בכלל שיכתוב מוזיקה יעשיר את הזמר העברי בכל כך הרבה קלסיקות שהלחין. "אני ואתה", "אמא אדמה", "סע לאט", "ערב מול הגלעד", "סיפור של חורף", "עוף גוזל", "היא יושבה לחלון" ועוד עשרות. עכשיו הוא חוזר עם חבריו אל הימים שלפני...

תגובה 1:

  1. כתבה יפה! אני מקווה שתמשיך במקצוע הזה ותכתוב עוד על מוזיקה ישראלית.

    השבמחק