אליוט

אליוט או לא להיות

האלבום החדש של אליוט מרגש אותי עד דמעות לא רק בגלל השירים המאד מאד יפים שיש בו (פירוט בהמשך) אלא גם בשל עצם העובדה שהוא קיים, ולא רק קיים, לא "סתם יפה", אלא נשמע כמו שהוא נשמע: חכם, אינטימי, מלא נשמה, מאד אישי וגם לא מוותר על אמירה פוליטית חברתית...  ככה אני אוהב את המוסיקאים שאני אוהב כבר הרבה מאד שנים, ככה אני רוצה שבני הדור שלי (למרות שאליוט צעירה ממני בלא מעט שנים) ישמעו גם עכשיו, עשרים וחמש שנים אחרי שהתחלנו את המסע הזה ביחד, הם כיוצרים ומבצעים ואני כמאזין ומתווך למי שרוצה לשמוע...יש בכך ניצחון קטן שלנו, הילדים האלטרנטיביים של שנות השמונים, שאנחנו עדיין פה ועדיין עושים מוסיקה, ובעיקר, אני מקווה, לא מוותרים על הרצון והצורך לומר משהו אמיתי.

את אליוט אני מכיר מאמצע שנות השמונים, בהתחלה בשמה המקורי שרון בן עזר. מצד אחד חיילת ביומן החדשות של גלי צה"ל, מצד שני מתופפת מטורפת בלהקת הפנק-אינדסטריאל "דוראלקס סדלקס". אחר כך היא הפכה לאליוט, הקימה את "פוליאנה פרנק" שבה בלטה, גם בתקופת השינויים במוסיקה הישראלית החדשה, כחלוצה של ממש. לא רק ביציאה מהארון, היא הייתה כנראה הראשונה אצלנו שהצהירה על היותה לסבית, אלא בעצם הופעתה, בדרך שבה הציגה את עצמה כאשה-יוצרת-זמרת ובאומץ שלה לא להתחשב במוסכמות. לא כפרובוקציה לצורך משיכת תשומת לב אלא כאמירה אמנותית ואישית. היא נפש חופשייה והיא מוכנה לשלם מחיר על החופש הזה. "פוליאנה פרנק" הוציאה קסטה בשם "חיה ומתה בארון" ואלבום בשם "אין לבחור", התפרסמה בשירים "זיוה" ו"גיבור צבא ההגנה" וזכתה להצלחה נאה בשולי המיינסטרים, אך אליוט נדדה בשנים הבאות, בין תל אביב ולונדון, הייתה חברה בהרכבים, ביניהם Sister George,  Night  Nurse ועוד, והחלה חוזרה לפעילות בישראל רק בשנת 2000, ביחד עם חיים פרנק אילפמן שהפך מאז שותפה ליצירה. הם הקליטו והופיעו ביחד גם בעיבודים אלקטרוניים לשיריה המוכרים וגם בשירים חדשים. ב2000 יצא האלבום "אחרי הציונות על שפת הים" של "פוליאנה פרנק". ובו  שירים כמו "הגלות", "מחבואים", "ארץ מוחלת יושביה" וחידוש מפתיע ל"שיר הרעות". מאז ממשיכה אליוט לפעול תחת הכותרת "פוליאנה פרנק" (כולל הוצאה מחודשת של הקסטה והדיסק הראשון ואוסף קטעים נדירים) וגם מחוצה לה. בין השאר באלבום "פלסטלינה 1" שכלל רמיקסים לשירים ישראלים מוכרים, הלחנת המוסיקה לסדרה של חיים יבין "ארץ המתנחלים" ולסרטים "פיצה באושוויץ", "הזמן הורוד" ועוד.  אליוט היא גם תקליטנית משובחת, מורה למוסיקה ...

ועכשיו היא מוציאה, סוף כך סוף, את הסולו הראשון שלה. "5772" כשנה (שעברה) שבה נוצר האלבום הוא יצירת מופת שמהווה סיכום דרך, באמנות ובחיים. בהפקה לגמרי ביתית (יש לה אולפן בבית) היא יצרה מגוון צבעים מוסיקליים: פתיחה "קלסית", גרסה מינימליסטית קורעת לב ל"אבא שלי יש סולם" (האלבום מוקדש לאביה עמנואל בן עזר ז"ל, שנפטר לפני שנתיים), דאב-ג'אזי נפלא בשם "שיר לים התיכון" עם מילים של אחות של סבא שלה, אסתר ראב, בלדות, מאקוסטיות ועד אלקטרוניות, באנגלית "אני נראית כמו אמי", "לפני שהים יעלה", "בבוקר", בעיטה לפרצוף ב"אתם ואנחנו" של מאיר ויזלטיר (בהשתתפות רביד כחלני), ובעוד שיר פוליטי בשם "תשס"ו" של אהרון שבתאי. קטע רוק גיטרות ארוך ונפלא בשם "מה שראיתי" (בו אליוט מנגנת בכל הכלים) וסיום מצמרר ב"אין גבול לאהבה" שאם תשאירו אותו לנגן הוא יתחבר להתחלה ושוב כל היופי הזה. היא עושה את זה בעיקר לבדה, וגם עם חברים וותיקים וחדשים, חיים פרנק אילפמן, רונה קינן, ליהוא ירון, שבי עוזיאל, עינב ג'קסון כהן ואחת שאת שמה אני שומע לראשונה: לירון ואן דורנינק בסקסופון עוצר נשימה. הכל, כולל הטכסטים היותר קשים, מוגש בשירה ענוגה ורכה. אגרוף בכפפה.

ורק פרט אחד עומד בין היצירה הנפלאה הזו ואוזניכם, הקוראים. הכסף. לצורך מימון הוצאת האלבום הצטרפה אליוט למיזם "הד סטארט" שהופך את הקהל הרחב לשותף בהפקה האלבום. אם יהיו מספיק מתעניינים, האלבום יצא) ואליוט מבטיחה לתורמים היותר כבדים כל מיני מתנות).  זוהי הכתובת:

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=989

הקול הפנימי של אהובה עוזרי

שוברת את הדממה

נתחיל מהשורה התחתונה: האלבום החדש של אהובה עוזרי הוא יצירה מופלאה. בלי שום הנחות, לא מתוך רחמים, תוך התעלמות מוחלטת ממצבה המיוחד. "מעלי דממה" הוא אוסף  מרגש של לא פחות מששה עשר שירים חדשים, מקוריים, כתובים ומולחנים נפלא, מבוצעים באופן מושלם. היה שווה לחכות לאלבום הזה שבע שנים (מאז אלבומה הקודם) ולפגוש, באופן מיידי, קלסיקה ישראלית חדשה.

אני נזכר בימים אחרים. אמצע שנות השבעים, התקופה הקשה שאחרי מלחמת יום כיפור. חוה אלברשטיין מוציאה את האלבום שהוא פסקול התקופה, הקלסיקה הברורה והלא מוטלת בספק של ישראל באותם ימים "כמו צמח בר". ובצד, מחוץ לתקשורת, אך עם הרבה אהבת קהל, מוציאה אהובה עוזרי את "היכן החייל" ובו שיר הנושא העצוב שנכתב על חבר מכרם התימנים שנעדר במלחמת יום כיפור. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בתולדות הזמר העברי בה השכול והאבל על חללי מלחמה מצאו ביטוי במוסיקה מזרחית "הארד קור" ולא בשירי ארץ ישראל הקיבוצניקיים ברוחם ששלטו במוסיקה הישראלית עד אז.הצלחת האלבום היתה חסרת תקדים (דיווחים בלתי רשמיים סיפרו על מכירות של 300 אלף עותקים) ובכל זאת אהובה עוזרי לא נתפשה חלק מהקנון הישראלי.

מאז, כידוע, הכל השתנה בארצנו ובמוסיקה שלנו, הגבולות בין הסגנונות השונים התטשטשו, וה"קלסיקה העברית" כוללת הרבה יותר צבעים וטעמים.. והנה, באופן סמלי, חוה אלברשטיין מתארחת באלבום החדש של אהובה עוזרי, ולא רק מתארחת אלא כותבת מילים ללחן של עוזרי ויוצרת איתה שיר משותף ונורא נורא יפה בשם "איך אני אדע"... וזה נפלא. קלסיקה חדשה. כבר אמרנו?

בתחילת שנות האלפיים, זמן קצר אחרי שהוציאה את האלבום המופלא "צלצולי פעמונים" שהחזיר אותה לרלוונטיות גם בקרב קהל חדש וצעיר, נראה כאילו הקריירה שלה הסתיימה. היא חלתה בסרטן בגרון ועברה ניתוח שהציל את חייה אך גרם לכך שאינה יכולה לשיר או לדבר. אהובה החליטה לא להשבר ולא לאפשר לאבדן הקול לשתק אותה. היא מצאה לעצמה עיסוק חדש: פעילות למען גילוי מוקדם של מחלת סרטן הגרון (והצליחה לשכנע את משרד הבריאות להביא לארץ מכשיר בדיקה יקר שעשוי להציל חייהם של אלפים) והיא המשיכה ליצור מוסיקה, לכתוב שירים ולהיות הנגנית היחידה בארץ של כלי הפריטה הבולבול טראנג. היא לא שרה, אבל היא בהחלט מנגנת... למשל עם "הדג נחש" ב"שירת הסטיקר". וגם, במאבק עיקש ויומיומי, ללמד את עצמה להשמיע קול ללא מיתרי קול. לאט לאט היא החלה לדבר-ללחוש ואפילו קצת לשיר, בקול שהולך ומתעבה וצובר נוכחות עם הזמן. לפני שבע שנים יצא "מפתח של זהב", אלבום ראשון אחרי המחלה , בהפקתו המוסיקלית של משה דעבול (שעבד איתה גם על "צלצולי פעמונים") ובו  נעזרה בקולות של זמרים אחרים. ביניהם יהודית רביץ בשיר "האיש ההוא", זהר עזרא ב"תמונת אמא" של לאה גולדברג, שאנן סטריט בראפ בשיר "הללויה" ועוד. אהובה עצמה, בקול מרוסק, שרה גם היא שלושה שירים חדשים שסימנו את הכיוון: ההתמודדות נמשכת, היא לא מוותרת.

בשבע השנים שעברו מאז "מפתח של זהב" אהובה לא נחה לרגע. המשיכה ללמד מוסיקה, להתארח במגוון גדול של מופעים מכל קצוות הקשת המוסיקלית, ובעיקר להמשיך לכתוב ולהלחין המון המון שירים. עכשיו יוצא פרי שבע השנים האלה באלבום שכמעט כולו מילים ולחנים שלה (כשהיוצאים מהכלל הם השיר הנ"ל שכתבה אלברשטיין, שיר אחד למילים של לאה גולדברג, אחד של חגי ארבל ואחד שהוא שיתוף פעולה של אהובה עם רונה קינן ודורי מנור). בעיבוד וההפקה המוסיקלית מלאי ההשראה של שאול בסר, המגוון המאד רחב של המבצעים, אינו יוצר בלאגן באזניים, אלא להפך, נשמע כמו יצירה אחת, שלמה, עשירה בנואנסים בזכות הקולות: מאיה אברהם, אהוד בנאי, קובי אפללו, גליקריה, קורין אלאל, יעל דקלבאום, שרון קרלן, מאור כהן, שי צברי, רונה קינן, שני פלג, ברי סחרוף, זהר פרסקו ושאול בסר. אהובה עצמה שרה סולו רק בשיר אחד, ושרה קולות רקע בשיר נוסף. אבל רוחה שורה על כל השירים. וזו רוח טובה ואופטימית ומלאת אהבה. 

תזכורת לימים עברו... מפגש בין אהובה עוזרי לשלמה בר ברדיו תל אביב 6.4.2008
אהובה עוזרי בבולבול-טראנג, שלמה בר בשירה ודרבוקה, אילן בן עמי בגיטרה, יעל אופנבך בדולקי, זהר עזרא בשירה וצביקה אלייאב בכלי נשיפה. השירים בתכנית: קרן אור, צלצולי פעמונים, אצלנו בכפר טודרא, אמי אמי, ילדים זה שמחה.

מפגש צמרת

שלמה בר

לקראת הופעת "נקודת מפגש" בפסטיבל שירת הים

בתיאטרון גבעתיים ביום ששי 29.3.13 שעה 13:00

הגיעה הסופרגרופ להדגמה ב"מוזיקה היום" בגלי צה"ל

גראם ג'קסון ורפי קופפר: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

עדי רנרט

מיקי שביב

נקודת מפגש

שלמה בר בשירה וכלי הקשה, אילן בן עמי בגיטרות ועוד, מיקי שביב בבס ושירה,

עדי רנרט בקלידים וחצוצרה, מאיר ישראל בתופים ושירה, יעל אופנבך בכלי הקשה

לא זכיתי באור מן ההפקר

אלף לילה ולילה

שפוי מלחמה – סולן מיקי שביב

דרה

יעל אופנבך

 

אילן בו עמי

מאיר ישראל

גבע אלון בהופעה

לפני שנה בדיוק הוציא גבע אלון את אלבומו הרביעי והמצויין IN THE MORNING LIGHT
הנה קצת על האיש ופועלו...
http://www.kutnermusic.com/2012/03/blog-post_24.html

עכשיו הוא מוציא לרשת בלבד EP ובו 4 קטעים שהוקלטו לאלבום ולא התאימו לו:  COLORFUL WINGS
http://gevaalon.bandcamp.com/album/colorful-wings

והוא יוצא לסיבוב הופעות השקה:
ב20.3 ב"החלוץ 33" בבאר שבע
ב26.3 ב"בארבי" תל אביב
ב30.3 ב"דאג אנד טוני" נתניה
ב10.4 ב"אלפנט" בקריות
ב19.4 בחמדת ימים
ב25.4 בקיבוץ אפיקים

בכל ההופעות האלה גבע אלון מופיע עם ההרכב שלו: גבע אלון בשירה וגיטרות,
יפתח שחף בגיטרה ושירה, צוק דבוסק בבס ושירה ואיסר טננבאון בתופים וקולות
אלינו לאולפן גל"צ הוא הגיע הפעם לגמרי לבדו...

גבע אלון ב"מוזיקה היום" גל"צ 17.3.13

גראם ג'קסון ורפי קופפר סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

גבע אלון בשירה וגיטרה

DIAMONDS AND PEARLS

THE GREAT ENLIGHTMENT

COLORFUL WINGS

THE WIND WHISPERS

והנה קצת בYNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4359029,00.html

בואי בישראל

בואי בישראל

עכשיו, כשעל פי ההתלהבות בתקשורת עם הוצאת אלבומו החדש נראה כאילו דייוויד בואי הוא אחד האמנים הכי אהובים בישראל אני שואל את עצמי (וגם אותך בהזדמנות זו) עד כמה באמת הייתה לו נוכחות ואולי גם השפעה בקרב מוסיקאים וחובבי מוסיקה בישראל. ברור שהיו לו כאן לא מעט להיטים, קצת בשנות השבעים ובמיוחד בשנות השמונים (בתקופת LET'S DANCE) אבל נדמה לי שרוב אלבומיו של בואי, לא הפכו מוכרים ופופולריים בקרב הקהל הרחב. הוא היה תמיד בעיקר מוסיקאי של מוסיקאים, וגם ביניהם ההשפעה שלו הייתה מצומצמת יחסית לכל שאר הגדולים, כמו הביטלס או בוב דילן. היו לו כמה מפגשים מצומצמים עם מוסיקאים ישראלים. נחום "נחצ'ה" הייימן פגש אותו בלונדון בראשית שנות השבעים, השמיע לו כמה שירים, ביניהם "את ואני והרוח", ובואי כתב להם מילים באנגלית. למפגש הזה לא היתה השפעה על הקריירה של שני הצדדים. 

הרבה שנים לאחר מכן, ב1995, נגן הבס והמפיק יוסי פיין התפנה מהעבודה על אלבום הבכורה של שבק ס' כדי לנגן עם בואי באלבומו OUTSIDE. ערן צור סימפל קטע של בואי לשירו "ציפורן",  "איפה הילד" הילד הקליטו במופעי הפרידה ב1998 את "MOONAGE DAYDREAM", להקת "גוונים כהים" של ירונה כספי ואיתי בלטר הקליטה גרסה ל"RUBBER BAND", נועם רותם תרגם ושר בעברית את "מסע פנטסטי", אורי קליאן את "THIRSTY FOR LOVE" וגבע אלון זכה בהצלחה נאה בגרסה שלו ל"MODERN LOVE". יחסית לאמן כל כך גדול ומשמיע, זה מעט מאד, ונראה לי שעיקר ההשפעה של בואי היא לא ביצירה עצמה אלא ביצירתיות הבלתי נגמרת שלו וברצונו לא לחזור על עצמו.

זו גם הסיבה שהמפגש היחיד שלו עם הקהל הישראלי, בפארק הירקון ב1996, נרשם כאכזבה. בהופעה המאד קצרה בואי התעקש להתרכז בשירים שהיו אז חדשים יחסית, וחזר רק מעט אל העבר המפואר שלו (בשירים "האיש שמכר את העולם" ו"גיבורים"). 

ובכל זאת דייוויד בואי הוא אחד האמנים החשובים במוסיקת הרוק של המאה העשרים, ולאור האלבום החדש גם במאה הנוכחית., ולכן משמח במיוחד שבשוק ספרי המוסיקה המאד דל שלנו, במיוחד כשמדובר על מוסיקאים מחו"ל, יוצא עכשיו ספר חדש ומעמיק על האיש ויצירתו.

"האיש שנפל מכוכב אחר", בהוצאת "רסלינג"  ובעריכת ד"ר עודד היילברונר. מציע ב200 ומשהו עמודיו גישה מעניינת ומקורית להכרת דמותו של אחד היוצרים החדשנים  והמקוריים בימינו. במקום גישה סיפורית כרונולוגית, המקובלת ברבים מספרי מוסיקה פופולרית, "האיש שנפל מכוכב אחר" הוא קובץ מאמרים המאירים את דרכו ויצירתו של בואי מזוויות שונות ומפתיעות. כמו היצירה של בואי, הספר אינו פשוט וקליל, וכמוה, הוא מעמיק ומחכים.

כרקע להכרת האיש ופועלו כתב עודד היילברונר, שהוא חוקר תרבות והיסטוריה ישראלית ואירופאית (ופרסם בין השאר ספר על הביטלס ואנגליה בשנות הששים) על "החברה האנגלית בשנות ה70 כמקור לתופעת בואי".

ארי קטורזה, מוזיקאי, חוקר תרבות והיסטוריון (שהוציא לאחרונה את הספר "רוק במאה ה20") כתב על אמריקה ובריטניה ביצירתו של בואי בשנים 69-73 תחת השם "אנגלי בניו יורק".

בפרק "זהות" כתב נדב אפל, חוקר מוזיקה פופולרית ומבקר תרבות (הדוקטורט שלו עסק במתח שבין מרד נעורים ותמימות ילדותית במוזיקת הפופ) על דמותו האנדרוגינית של בואי "דיוויד בואי ומות המיניות". דותן בלייס, מרצה לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובאוניברסיטה הפתוחה כתב על העתיד של בואי (לפני חזרתו): "נתיבים אוטוביוגרפיים בטרילוגיה המאוחרת של דיוויד בואי".

בפרק "הפוליטיקה של בואי" כתבה דנה קסלר, מוזיקאית, מרצה,כתבת תרבות ומבקרת, תחת הכותרת "בואי בברלין". ופיל וגליה קולקטיב, אמנים אוצרים וחוקרים הפועלים ביחד בלונדון, כתבו על "התיאטרון הפוליטי של הדוכס הלבן הרזה" תחת הכותרת "אל תאמין בעצמך".

אבי פיטשון, מוזיקאי, כותב, אמן ואוצר ישראלי שחי בשנים האחרונות בלונדון, נזכר ב"בואי מן הפרברים" תחת הפרק מגדלור אסתטי בשממה פרברית ישראלית". ויונתן חיימוביץ, יוצר קולנוע ומורה, כתב באותו פרק "בעין האפלה".

הגיוון בכותבים וכותרות הפרקים בספר מרמזים על המיוחדות של הספר הזה. מומלץ ולא רק לחובבי בואי.