חי. בסרט
"מארלי", סרטו
הדוקומנטרי של קווין מקדולנד על חייו של בוב מארלי, שמוקרן החל מהשבוע בארצנו
(בקולנוע "אורלנדו" בבית ציוני אמריקה בתל אביב) הוא הזדמנות להפנות,
שוב, תשומת לב לאחת מאייקוני התרבות הגדולים והחשובים של המאה העשרים, יוצר וזמר
שהשפעתו חרגה הרבה מעבר להיותו "כוכב פופ". עוד בחייו, שהסתיימו בגיל 36
לפני 31 שנים בדיוק (ב11 במאי 1981), נחשב מארלי לא רק למוסיקאי הרגאיי הגדול
מכולם, אלא למנהיג ומורה דרך פוליטי וחברתי, יש אומרים אפילו נביא, במולדתו
ג'מייקה, באפריקה ובעולם כולו. זה אינו סרט מוסיקה, אלא תיעוד דוקומנטרי שמנסה לתת את התמונה ההרחבה של האיש שהפך לאגדה. היסטוריה הקצרה ועמוסת האירועים והיצירה שלו דחוסה
ל144 דקות של מוסיקה, קטעי ארכיון וראיונות עם בוב מארלי, זיגי (אחד מ12 ילדיו),
ריטה (אחת משבע נשותיו), ג'ימי קליף ומוסיקאים נוספים שעבדו איתו, חברים ואוהדים
ובני משפחה נוספים, כולל אפילו אמו הקשישה...
הקהל הישראלי שומר לבוב
מארלי מקום מיוחד של כבוד ואהבה. שלושים שנה אחרי מותו המוסיקה שלו עדיין חייה
וקיימת כאן, קהל חדש וצעיר מגלה אותו, אמנים ישראלים מצדיעים לשיריו ומציינים את
יום השנה למותו (וגם את יומולדתו) ונדמה שאין כמעט אמן מחו"ל (למעט אולי
הביטלס) שאם כל שינויי האופנה והסגנון ממשיכים להיות חלק גם מהתרבות המקומית. אולי
גם בגלל שבשירתו של מארלי יש משהו שמאוד מתחבר לנו כאן: מין ניגון חסידי יידישאי
תימני... הו יו יו יו... סלסול שאנחנו כאן יכולים להבין טוב יותר מכל חובב רגאיי
בעולם. האידישע ראסטמן הזה הוא אחד האמנים האהובים בישראל, ולא רק בגלל המוסיקה
עצמה אלא בזכות האנרגיות החיוביות שלו, החיוך הכובש, התחושה שהוא אמיתי לגמרי
ואומר את דבריו, לעתים המחאתיים והמכאיבים, מתוך יושר וניקיון פנימי ויושר.
שחררו עצמכם מעבדות מנטלית
אף אחד חוץ מאשר אנחנו עצמנו
לא יכול לשחרר את
מחשבותינו...
האם לא תעזרו לי לשיר את
שירי החירות האלה?
כי כל מה שאי פעם יהיה לי
הם שירי חירות, שירי חירות
רוברט נסטה מארלי היה
מוסיקאי הרגאיי החשוב והמצליח בעולם , לוחם חירות, ומעל הכל איש ראסטפארי, התנועה הרוחנית-דתית
הג'מייקאית שמאמינה שאנשיה
הם מצאצאי עשרת השבטים. רבים משיריו של עסקו בכמיהה לשיבה לציון (כסמל רוחני, ולאו
דווקא ישראל של היום) וניסיון להשתחרר מכבלי "בבילון" ("בבל"
כמייצג את העולם שבו אנחנו חיים) . האמונה בג'ה ("יה", "האלוהים")
הייתה הכח המניע העיקרי בעבודתו ובחייו של
מארלי. "כשהיית אומר לו שהוא כתב שיר גדול", סיפר חבר ילדות שלו, "הוא
היה אומר: לא, זה לא אני, זה ג'ה!".
אחרי שהפך כוכב בג'מייקה
בשנות הששים, הוא הוחתם בראשית שנות ה70 לחברת התקליטים הבריטית "ISLAND". ב1973 הוציאו
בבריטניה אלבום ראשון שלו, והרגאיי הפך להיות אחד הדברים הכי חמים במוסיקה
בבריטניה. תחילה בעזרת אריק קלפטון שגרסתו לשיר של מארלי "I Shot The Sheriff" הפכה ב1974 ללהיט
ענק. עד סוף העשור, עם תשעה אלבומים נוספים, הפך מארלי לכוכב על בזכות עצמו ולא רק
בבריטניה. להיטים כמו "ויברציות חיוביות", "מלחמה", "לא
אשה, אל תבכי", "ג'אמינג", "אקסודוס", "האם יכולת
להיות נאהב", ""האם זו אהבה", "קומו, עמדו על זכויותיכם"
ועוד הצליחו הכל העולם אך למארלי הפעילות המוסיקלית הייתה גם כלי לקידום רעיונותיו
החברתיים והפוליטיים. הוא היה לוחם שנשקו מוסיקה. "מה שטוב במוסיקה הוא
שכשהיא פוגעת בך, אינך מרגיש כאב" כדבריו. הוא עסק בבעיות חברתיות בתוך
ג'מייקה, בפערים הכלכליים ושחיתות השלטון (בשנת 1976 ניסו להתנקש בחייו בשל
דיעותיו, הוא וריטה אשתו נפצעו קשה, והוא גלה מרצון ללונדון למשך שנתיים). בשנות
השמונים הפך מארלי דובר לתנועות השחרור של השחורים באפריקה. ב1978 הוא קיבל מטעם
האו"ם את "מדליית השלום לעולם השלישי" על פעילותו ומסירותו לאחדות
העולם ונגד דיכוי השחורים. ב1980, הוא נבחר להופיע בטכס העצמאות של זימבבווה
(לשעבר רודזיה) ושר שיר שלו שהפך להמנון הרפובליקה.
עוד ב1980 הוציא מארלי את האלבום
"התקוממות" (UPRISING) שלווה בסיבוב ההופעות המצליח ביותר בקריירה
שלו, כולל הופעה באיטליה בפני 100,000 איש (האפיפיור, שהופיע באותו מקום ימים
אחדים לפני כן, הצליח לאסוף הרבה פחות קהל). גם בארה"ב נראה שהקהל בשל ל"כהן גדול" שמאחד קהלים
מסגנונות, תרבויות וטעמים שונים. אפילו סטיבי וונדר, גדול המוסיקאים של התקופה, העריץ
אותו על פעילותו למען השחורים והקדיש לו שיר, כולל ציון שמו המפורש: "מאסטר
בלסטר (ג'אמינג)". אך עם תחילת סיבוב ההופעות האמריקני התברר שמארלי חולה מאד
בסרטן. ב11 במאי 1981 בוב מארלי נפטר בדרכו
לג'מייקה, בבית חולים במיאמי. הוא
היה בן 36. מילותיו האחרונות לבנו זיגי היו
"כסף לא יכול לקנות חיים".
ב21 במאי נערכה לו הלוויה ממלכתיתבג'מייקה. הוא נקבר במוזוליאום
בעיר הולדתו כשלצדו הונחו בקבר ספר תנ"ך וגיטרת הגיבסון לס פול שלו.
אחרי
מותו יצאו אוספים רבים משיריו, כולל הקלטות שלא יצאו קודם לכן ובישולים מיוחדים
לשירים המוכרים. אוסף להיטיו LEGEND הוא אחד הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של יותר משלושים מיליון
עותקים. עכשיו יוצא לאור הסרט המקיף הראשון על חייו.
 |
| ריטה מארלי ואני, פסטיבל "קולות מהעולם השלישי" פארק אשכול 1988 |
