יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

נס בנגב



www.indnegev.co.il
העובדה שפסטיבל "אינדינגב" מתקיים השנה, ובמועדו המתוכנן (23-25 באוקטובר) ומיקומו המקורי (מצפה גבולות שבמועצה האיזורית אשכול) היא בעיני לא פחות מנס.
גם בשנים "נורמליות" (מישהו זוכר שנה כזאת?) קיומו של פסטיבל עצמאי לגמרי (אמנותית וכלכלית) המתרכז במוסיקה שאינה מיינסטרים, ועוד במרחק של יותר משעת נסיעה מהמרכז, הוא לא דבר לא מובן מאליו. ועל אחת כמה וכמה, בשנה של מלחמה, על היבטיה הכלכליים והמורליים, זהו באמת אירוע משמח ומרגש במיוחד לכל מי שמאמין בחשיבותה של היצירה המקורית בחיינו. פלא של ממש.  
בזמן המלחמה (רק לפני חודשיים) כבר נדמה היה שהפסטיבל לא יתקיים השנה. הטענה המקובלת של "למי יש כוח להתעסק בשטויות כאלה בזמן שהתותחים רועמים" קיבלה משנה תוקף בגלל העובדה שהפסטיבל מתקיים באופן מסורתי בחבל אשכול. עם הפסקת האש החליטו מארגני הפסטיבל לקיימו בתאריך המתוכנן גם כהצהרה חברתית ואמנותית ואפילו בעלת רוח חלוצית. בלי שום ציניות.
 
עודד נתן צילם
"אינדינגב הוא חגיגה של תרבות ואומנות עצמאית, חופשית ואמיתית. בעקבות אירועי "צוק איתן" השליחות של אינדינגב אף התחדדה. כמי שגדלו, התחנכו וחלמו מגיל צעיר ממש כאן בחולות, הסיפור החלוצי של אינדינגב מקבל משמעות חדשה בשבילנו. אנו מתמודדים עם שאלות לא פשוטות לגבי קיום הפסטיבל במצפה גבולות, אבל בחרנו, על אף הקשיים, להמשיך לנטוע דגלים של תקווה, ולקיים את הפסטיבל כתיקונו. אינדינגב תמיד קידם ועודד תרבות "בעד" והסרת מחיצות ומחסומים. אנחנו מזמינים יותר מתמיד, כל אחד ואחת, להצביע ברגליים ולתמוך תמיכה חגיגית במיוחד ביישובי אשכול, ובתרבות הישראלית כולה. כאירוע חברתי, אנושי ורוחני לא פחות מאשר מוזיקלי, ואותה קהילה קסומה הולכת וגדלה שנבנתה סביבו עם השנים, עוזרת לייצר תנועה חברתית של ממש"

הם עושים את זה כבר בפעם השמינית.למרות הקשיים הכלכליים וההפקתיים, ומצליחים ליצור אירוע שהולך וגדל משנה לשנה, חושף אלפי אנשים למוסיקה חדשה ושונה, של אמני שוליים לצד כאלה שהיו שם לפני רגע, למגוון רחב של סגנונות, רוק ובלוז ופולק, היפ הופ, רגאיי וFאנק, ג'אז, אלקטרוניקה, נשמה יהודית ואבנגרד. הרבה גוונים של מוסיקת אינדי באירוע שנותן מקום, פיזי ורוחני, לגישה עצמאית וחופשית.

תמר אייזנמן בצילום ינאי יחיאל

במשך שלושה ימים יופיעו למעלה משמונים הרכבים וסולנים על ארבע במות ובתוך אוהל המוקדש למוסיקה אלקטרונית, כולל כל מיני שיתופי פעולה חד פעמיים לכבוד הפסטיבל. בין המשתתפים הבולטים: ברי סחרוף (במופע להקה), , The Angelcyגבע אלון, החצר האחורית, הקולקטיב, אפרת בן צור, תמר אייזנמן, ניצן חורש והקאט אאוט קלאב, אלון עדר, עדי אולמנסקי,  רות דלורס וייס ועוזי רמירז , עמית ארז והסיקרט סי, חיים אוליאל ולהקת שפתיים, רביד כחלני, לירון עמרם והפנתרים, רד אקסס, איטליז, תמר אפק, רותם אור, הילה רוח, פלורה, שני/אחרון/אוקטובר, נצ'י נצ', ג'נגו, נועה קורנברג, רייסקינדר ותקופה חשוכה,A-WA , ButteringTrio, Garden City Movement, Electric Zoo, Pits
TREE + Markey Funk, Sun Tailor, Isaiah, Brain Candies ועוד... ואם חלק מהשמות לא אומרים הרבה ל"קהל הרחב" נאמר רק שכל אחד מהם מצויין ומאד בולט בתחום... ומה שהיום הוא בשוליים הופך, לפעמים, למרכז של מחר. זאת ועוד, קיומו של הפסטיבל, שהפך אפשרי בסיועם של אנשי והנהלת המועצה האזורית אשכול, והפכו את הפסטיבל לסמל של ניצחון הרוח ונורמליות החיים בארץ. גם למי של אלה שלא בדיוק מכירים את המוסיקה הזאת.
בנוסף להופעות החיות , מתחם הפסטיבל יכלול גלריות פתוחות, מיצגי אמנות אינטראקטיביים, מתחם ילדים, מתחם שבת, בלוג חי ותחנת רדיו בשיתוף "הקצה" ומכללת BPM  ומתחמי אוכל. כבכל שנה הפסטיבל מציע מתחם קמפינג נוח הכולל שירותים ומקלחות ללא תשלום נוסף .
לאור הביקוש הגדול בשנים קודמות מכירת הכרטיסים תתאפשר בהזמנה מראש בלבד, לא ימכרו כרטיסים במקום !! 
www.indnegev.co.il 

a wa בצילום תומר יוסף





יום שישי, 10 באוקטובר 2014

טיים אאוט ביקשו ממני לספר על גיבור נעורי...

מי זה ב1970?


גיבור הנעורים שלי
כנער, ובמקרה הספציפי שלי אני מתכוון לזמן שבו גיליתי את העולם, בין גיל 18 לעשרים, היו לי המון אנשים שהערצתי, ואני לא מתכוון כרגע למשפחה הקרובה שלי שלימדה אותי הכל וגם לא לרופאים, חברים ומטפלים שונים שהקיפו אותי ותמכו בי ככל שיכלו, אלא למעגלים יותר רחבים של השפעה, בעיקר בתחום האמנות ובעיקר בעיקר בתחום המוסיקה והשירים... בעולם ובארץ, חיים ומתים, זקנים וצעירים, גברים ונשים... כשנשאלתי "מיהו גיבור ילדותי" מיד חשבתי על הביטלס, רחל המשוררת, לאה גולדברג, יהודה עמיחי, קורט וונוגוט, אריק איינשטיין, קינג קרימזון, ג'ון לנון, ג'ורג' הריסון, דורי בן זאב, חברי "כוורת", מודליאני, שוברט, חנה סנש, גורדייף, בוב דילן, סיימון וגרפונקל, קרידנס קלירווטר ריווייוול...
אבל האם הם היו "גיבורים" בעיני? האם רציתי להיות כמותם? לא כל כך. הערצתי אותם, אהבתי אותם, למדתי מהם, אבל הם בטח לא היו בשבילי מודל חיקוי. הם היו רחוקים ובלתי מושגים מדי. 

1969. אי האלמוגים.

הדמות שהכי רציתי להיות כמוה היתה דווקא של בן אדם לא מוכר לציבור הרחב, בחור צעיר שעוד לא הספיק לעשות משהו בחייו, שלא ממש הכרתי, ובכל זאת הייתה זו  בשבילי משאת נפש להיות כמוהו. 

אני כבר יכול לעשות ספוילר ולגלות שויתרתי מזמן על החלום ההוא, אבל בשנים 1972-1976 הוא היה הגיבור שלי. נער ירושלמי שאחרי מלחמת ששת הימים רצה להיות חייל לוחם, שהתגייס בגיל 14 לפנימיה הצבאית ואפילו הצטיין בה, כמו כולם עשה קורס צניחה עוד בתיכון ורץ במסעות אלונקה בזמן שבני גילו הקימו להקות קצב... הוא היה מאד פעיל חברתית, מתופף בתזמורת הפנימיה, היה אחראי על המוסיקה במסיבות (באחת מהן הופיעו אריק איינשטיין ו"הצ'רצ'ילים"), והשמיע לחבריו את התקליטים הכי חדשים בפטיפון שהונח במסדרון וכונה בשם "גלי גליל". הוא היה אחראי על העיתון שיצרו תלמידי הפנימיה, הוא אהב כדורגל והיה בעל כושר גופני מעולה, היה תלמיד לא רע במגמה מתמטית-פיזיקלית-אלקטרונית בגימנסיה הרצליה, ואפילו היתה לו חברה רצינית בשם נורית, בשלוש שנות התיכון האחרונות. 
נורא רציתי להיות כמוהו, אבל זה לא הצליח. קראו לו יואב קוטנר.
הוא נעלם מחיי כשהייתי בן 18 ומאז אני מסתובב לבוש באותו גוף ופרצוף, ועם אותו שם. אבל אני לא הוא. אני חלק ב.

צילום מחזור. 1972

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

שמעת את נועה קורנברג? כדאי לך!!!


זאת נועה קורנברג. היא  הוציאה לפני חודשים אחדים אלבום בכורה מקסים בשם "גברת כפור".
נועה כתבה והלחינה את השירים. צח דרורי היה אחראי על ההפקה המוזיקלית.




עם תחילת ההופעות בשירי האלבום הגיעה נועה עם חבריה להופעה ב"מוסיקה היום" 28.8.14
אסף סיטון ודני אור: סאונד.יעל אלין קוטנר: צילום


נועה קורנברג בשירה וקלידים שולמית אפשטיין בפסנתר וקולות,

נועם חיימוביץ' ויינשל בבס, גיורי פוליטי בתופים
ודאות
אבוד בחלל
זמן תרופה
 


 הופעה קרובה ב24.10 ב"אינדי נגב"
ואחריה ב31.10 בקפה כליל. ב.... כליל