יום שלישי, 11 בנובמבר 2014

ממשיכים לרוץ



הראשון הוא ניל יאנג. כן, שוב. הוא בן 69 (ממש היום, 12 בנובמבר), פעיל מוסיקלית כבר חמישים שנה, הוציא יותר מ50 אלבומים בכל הסגנונות האפשריים ובכל זאת, בגיל שבו הוא כבר יכול לנוח הוא לא עוצר לרגע. תראו את חמש השנים האחרונות שלו: אלבום אחד לבדו עם גיטרות (LE NOISE), שני אלבומים עם CRAZY HORSE, שאחד מהם AMERICANA מחדש שירים אמריקנים ישנים, והשני, הכפול PSYCHEDELIC PILL עמוס בחומרים חדשים נפלאים, אחר כך הוא היה עסוק בפיתוח מכשיר מהפכני להשמעת מוסיקה בשם PONO, הוציא לפני חצי שנה אלבום בשם "מכתב הביתה" שאותו הקליט במין תא טלפון שבשנות החמישים היו מקליטים בו הודעות, וכל הזמן הזה הוא ממשיך להופיע (וגם... כמעט... אבל נעזוב את זה) ולהוציא מחדש את הארכיון העצום שלו... לא נח ולא מפסיק, למרות משברים גופניים ומשפחתיים, ובניגוד לרוב בני האדם בתחום הזה מצליח להפתיע ולהציג את עצמו בדרך חדשה, באלבום שיוצא השבוע: "STORYTONE".


אז מה הוא עשה הפעם? הקליט עשרה שירים על הנושאים הרגילים שלו: שירי אהבה מרגשים ואינטימיים (הוא נפרד מאשתו ויש לו חברה חדשה, השחקנית דאריל האנה), שירים על מכוניות (כשהפעם המכונית היא רק תירוץ לחיפוש דרך ומשמעות) ועל הצלת כדור הארץ (הנושא האקולוגי ממש מעסיק אותו בשנים האחרונות) ומה בכל זאת החידוש? עשרת השירים הוקלטו בגרסאות אקוסטיות אינטימיות, ניל יאנג שר בליווי מצומצם של פסנתר או גיטרה ומפוחית. את זה כבר שמענו. אבל הפעם ישנה גם גרסת "דלוקס" שבה דיסק נוסף ובו עשרת השירים הנ"ל בעיבודים מפתיעים: שני קטעי סווינג עם ביג בנד שבהם ברגע הראשון קשה לזהות את יאנג (פרנק סינטרה הוא לא, העיבוד כן), כמה קטעים עם ליווי תזמורת "קלסית", בעיבודים רומנטיים גדולים, בהם אין שוב זכר לרוקר עם הגיטרה המייבבת. ורק קטע אחד בלבד עם להקת רוק, בעל שם סמלי: כמו שהיית רגיל לעשות. היו ליאנג כבר מפגשים עם תזמורת ענק, ועם כלי נשיפה ג'אזיים, אבל הוא אף פעם לא נשמע ככה, וזה מעניין ומרגש לא רק בגלל עצם החידוש אלא פשוט בגלל שזה טוב. "שמח שמצאתי אותך" הוא אחד משירי האהבה הכי יפים שכתב, באקוסטי ובגרסה התזמורתית הכמעט קיטשית ו"אמור שלום לשיקגו" עם הביג בנד הסווינגי הוא הפתעת השנה, דווקא בגלל שבתוך העיבוד זהו אותו ניל יאנג שהכרנו תמיד, רק קצת יותר מבוגר. 



בוב דילן מבוגר מניל יאנג בארבע שנים, וגם הוא לא מפסיק לשנייה. האלבום החדש הבא שלו "SHADOWS IN THE NIGHT" עומד לצאת ממש בקרוב, בראשית 2015, והוא מוקדש כולו לשירים של... פרנק סינטרה. שיר אחד FULL MOON AND EMPTY ARMS כבר נחשף, וממנו אנחנו למדים שאלבום האולפן ה36 של דילן (לצידם של עשרות אלבומי הופעה ואוספים שונים ומשונים) יהיה שונה מכל מה שהכרנו. גם דילן קשישא (בן 73) לא מפסיק להפתיע.
בינתיים ממשיך דילן במסורת אותה התחיל ב1991: הוצאת הקלטות נדירות ומיוחדות שלו תחת הכותרת "סדרת הבוטלגים". THE BOOTLEG SERIES. "בוטלג" היה, החל משנות הששים, כינוי לתקליטים לא חוקיים שתעדו הקלטות בהופעות או גרסות בעבודה של שירים מוכרים. דילן היה האמן הראשון שבוטלגים (או "תקליטים לבנים") שלו יוצרו בסוף שנות הששים, כשהקלטות דמו שלו עם להקת "הבאנד" הודלפו ונמכרו באלפי עותקים. בראשית שנות התשעים הוא החליט שכדאי לנצל כלכלית את ההתעניינות בשיריו, גם אם במקור חשב שהחומרים המוקלטים לא ראויים לפרסום, ועכשיו, בחלק ה11 ב"סדרת הבוטלגים" הוא חוזר אל ההקלטות הגנוזות שהתחילו את התופעה.
ב1967 הסתגר בוב דילן באולפן עם חברי להקת "הבאנד" ועבד איתם על עשרות שירים חדשים, על גרסאות משלו לשירים ישנים שאהב, ולסתם ג'ימג'ומים כיפיים באולפן. חלק מהשירים האלה הוקלטו מחדש על ידי דילן ואמנים אחרים והפכו מוכרים מאד. חלק מההקלטות המקוריות הופיעו ב1975 באלבום כפול בשם "THE BASEMENT TAPES" ורובם נשארו במגירות... עד עכשיו.
עכשיו אפשר לשמוע אותם במהדורה למיטיבי לכת דילנסיטים THE BASEMENT TAPES COMPLETE הכוללת לא פחות מששה דיסקים ובהם 140 שירים!!! חלקם אמנם בכמה גרסאות, אבל בכל זאת זה המון חומר. בגרסה היותר צנועה RAW יש שני דיסקים ובהם 38 שירים. שתי הגרסאות כוללות שירים שעברו שיפורי סאונד ועדכון לסטנדרטים של ימינו, אך חשוב להדגיש שמדובר בעיקר בחומרים שיעניינו את אוהדי דילן השרופים.

יום שלישי, 28 באוקטובר 2014

יופי!



מעט פשטות זה לא פשוט

פאב (מטאפורי) דחוס בדרום ארה"ב. צפוף, עשן סיגריות והמוסיקה מהג'וק-בוקס מחרישת אוזניים. אי אפשר לדבר... פתאום חבר ניגש לאותה "תיבת להיטים" מרעישה ומכניס מטבע... ובמקום עוד שיר מבאס אנחנו זוכים לשלוש וחצי דקות של שקט. איזו הקלה. איזה כיף. שקט בתוך רעש הוא הרבה יותר שקט.
"מעט פשטות", אלבום הבכורה של הדס קליינמן ואביב בכר הוא רגע שקט כזה. סוגריים בתוך כל הבאלגן שממלא את החיים שלנו, רגיעה בתוך הרעש שקיים מסביב כל הזמן.  

וכמובן שממש לא פשוט להגיע לשלווה הזו, ועוד יותר מסובך ליצור "מעט פשטות". רבים מנסים, ולעתים קרובות נופלים בפח הקלישאיות או חוסר העניין... איש לא יודע מה בדיוק עושה את ההבדל בין "מוסיקה משעממת" לבין "מוסיקה קסומה".  הדס קליינמן ואביב בכר, בעזרתו של המפיק המוכשר מאד לנושא השקט צח דרורי הצליחו לפענח את התעלומה למצוא דרך לעטוף את השירים המאד יפים ובכלל לא פשוטים שלהם באריזה מוסיקלית מרגשת ומחממת לב, עדינה מאד, מלאת דקויות ותשומת לב לפרטים, כמעט "קלסית" בעיבודים ומעט "עממית" בכלים המנגנים. אווירה חסרת מקום וזמן. בקיצור... חוויה נפלאה ואינטימית של האזנה קרובה מאד, מעין ביקור בחדר הפרטי של המוסיקאים (ובתנאי שאותו חדר נמצא במעבה יער בגליל... או במדבר... או בירושלים בשנות השבעים).


"מעט פשטות" כולל 11 שירים שנכתבו על ידי הדס ואביב, ביחד ולחוד, ושיר אחד על פי מילים של רחל המשוררת. המכנה המשותף לכל השירים הוא חיפוש המשמעות בתוך הכאוס שמסביב, חיפוש שלווה פנימית. איך אמר ג'ון לנון: "אתן את כל מה שיש לי בשביל קצת שלוות נפש". השניים יצרו את המוסיקה בצורה מינימליסטית עם הכלים שלהם, גיטרה (אביב) וצ'לו (הדס) ואחר כך צרפו את המפיק המוסיקלי המוערך צח דרורי, שעיבד והפיק את השירים ביחד איתם, והוסיף להם כלי נגינה נוספים ונגיעות אלקטרוניות. בעדינות שלו כמפיק (אביתר בנאי, נעה קונברג) שמר דרורי על האופי "הקטן" והטהור של השירים, אך הוסיף להם שכבות צליל ואנרגיות שהופכות את היצירה כולה לסוחפת, חמה ומרגשת למי שמוכן להכנס לתוכה. שיר אחד מקרי ברדיו יכול להשמע זר, אבל "מעט פשטות" כאלבום שלם הוא חוויה מלאת יופי ו... לא משעממת לרגע. אני חוזר ומדגיש את עובדת אי השיעמום כי במירוץ המטורף והזאפינג האין סופי שבו אנחנו נמצאים, כמעט קשה לקבל אלבום מהסוג הזה, קשה להבין שיש יצירות שמצריכות עוד קצת מהזמן שלך. זה ממש ממש שווה.
 
צילום: זוהר רון
הדס קליינמן סיימה ב 2012 חמש שנים אינטנסיביות של פעילות בלהקת "המוג'וז" של אסף אבידן. זו היתה הטירונות הארוכה שלה בעולם הרוק, ולא רק בארץ. אחר כך היא ניגנה עם שלמה ארצי בהופעותיו, והחלה לחפש את דרכה האמנותית העצמאית.

אביב בכר, באותה תקופה, בחווה מבודדת בגליל, תוך שהוא עוסק בצורה מקצועית בחקר מוסיקה של העולם העתיק ומתמחה בנגינה על כלי פריטה. כששמעה הדס במקרה שיר של אביב דרך מכר משותף החיבור ביניהם היה מידי, אביב עבר מהגליל ליפו והשניים החלו בתהליך של יצירה משותפת. הם התחילו להופיע בבתים פרטיים ובמפגשים אינטימיים עם קהלים מצומצמים, ועכשיו השלימו את הקלטת אלבום הבכורה, ואפילו זכו ללהיט רדיו גדול אחד "סירת מפרש". 

לפני חודשיים, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ז"ל אביב בכר כבש את הקהל בנגינתו המיוחדת בלהקת הבית ("יהודה עדר צדק!!!"), וביחד עם הדס קליינמן בגרסה מאד מקורית ל"הכנסי כבר לאוטו וניסע", לרבים זה היה המפגש הראשון על הבמה עם הצמד, ואם לשפוט על פי עשרות התגובות שקיבלתי הם יצרו ציפייה גדולה ליצירה המלאה שלהם. עכשיו זה קורה.

השקת האלבום הרשמית תתקיים בפסטיבל הפסנתר הקרוב, ב8.11 באודיטוריום קאופמן שבמוזיאון ת"א.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

נס בנגב



www.indnegev.co.il
העובדה שפסטיבל "אינדינגב" מתקיים השנה, ובמועדו המתוכנן (23-25 באוקטובר) ומיקומו המקורי (מצפה גבולות שבמועצה האיזורית אשכול) היא בעיני לא פחות מנס.
גם בשנים "נורמליות" (מישהו זוכר שנה כזאת?) קיומו של פסטיבל עצמאי לגמרי (אמנותית וכלכלית) המתרכז במוסיקה שאינה מיינסטרים, ועוד במרחק של יותר משעת נסיעה מהמרכז, הוא לא דבר לא מובן מאליו. ועל אחת כמה וכמה, בשנה של מלחמה, על היבטיה הכלכליים והמורליים, זהו באמת אירוע משמח ומרגש במיוחד לכל מי שמאמין בחשיבותה של היצירה המקורית בחיינו. פלא של ממש.  
בזמן המלחמה (רק לפני חודשיים) כבר נדמה היה שהפסטיבל לא יתקיים השנה. הטענה המקובלת של "למי יש כוח להתעסק בשטויות כאלה בזמן שהתותחים רועמים" קיבלה משנה תוקף בגלל העובדה שהפסטיבל מתקיים באופן מסורתי בחבל אשכול. עם הפסקת האש החליטו מארגני הפסטיבל לקיימו בתאריך המתוכנן גם כהצהרה חברתית ואמנותית ואפילו בעלת רוח חלוצית. בלי שום ציניות.
 
עודד נתן צילם
"אינדינגב הוא חגיגה של תרבות ואומנות עצמאית, חופשית ואמיתית. בעקבות אירועי "צוק איתן" השליחות של אינדינגב אף התחדדה. כמי שגדלו, התחנכו וחלמו מגיל צעיר ממש כאן בחולות, הסיפור החלוצי של אינדינגב מקבל משמעות חדשה בשבילנו. אנו מתמודדים עם שאלות לא פשוטות לגבי קיום הפסטיבל במצפה גבולות, אבל בחרנו, על אף הקשיים, להמשיך לנטוע דגלים של תקווה, ולקיים את הפסטיבל כתיקונו. אינדינגב תמיד קידם ועודד תרבות "בעד" והסרת מחיצות ומחסומים. אנחנו מזמינים יותר מתמיד, כל אחד ואחת, להצביע ברגליים ולתמוך תמיכה חגיגית במיוחד ביישובי אשכול, ובתרבות הישראלית כולה. כאירוע חברתי, אנושי ורוחני לא פחות מאשר מוזיקלי, ואותה קהילה קסומה הולכת וגדלה שנבנתה סביבו עם השנים, עוזרת לייצר תנועה חברתית של ממש"

הם עושים את זה כבר בפעם השמינית.למרות הקשיים הכלכליים וההפקתיים, ומצליחים ליצור אירוע שהולך וגדל משנה לשנה, חושף אלפי אנשים למוסיקה חדשה ושונה, של אמני שוליים לצד כאלה שהיו שם לפני רגע, למגוון רחב של סגנונות, רוק ובלוז ופולק, היפ הופ, רגאיי וFאנק, ג'אז, אלקטרוניקה, נשמה יהודית ואבנגרד. הרבה גוונים של מוסיקת אינדי באירוע שנותן מקום, פיזי ורוחני, לגישה עצמאית וחופשית.

תמר אייזנמן בצילום ינאי יחיאל

במשך שלושה ימים יופיעו למעלה משמונים הרכבים וסולנים על ארבע במות ובתוך אוהל המוקדש למוסיקה אלקטרונית, כולל כל מיני שיתופי פעולה חד פעמיים לכבוד הפסטיבל. בין המשתתפים הבולטים: ברי סחרוף (במופע להקה), , The Angelcyגבע אלון, החצר האחורית, הקולקטיב, אפרת בן צור, תמר אייזנמן, ניצן חורש והקאט אאוט קלאב, אלון עדר, עדי אולמנסקי,  רות דלורס וייס ועוזי רמירז , עמית ארז והסיקרט סי, חיים אוליאל ולהקת שפתיים, רביד כחלני, לירון עמרם והפנתרים, רד אקסס, איטליז, תמר אפק, רותם אור, הילה רוח, פלורה, שני/אחרון/אוקטובר, נצ'י נצ', ג'נגו, נועה קורנברג, רייסקינדר ותקופה חשוכה,A-WA , ButteringTrio, Garden City Movement, Electric Zoo, Pits
TREE + Markey Funk, Sun Tailor, Isaiah, Brain Candies ועוד... ואם חלק מהשמות לא אומרים הרבה ל"קהל הרחב" נאמר רק שכל אחד מהם מצויין ומאד בולט בתחום... ומה שהיום הוא בשוליים הופך, לפעמים, למרכז של מחר. זאת ועוד, קיומו של הפסטיבל, שהפך אפשרי בסיועם של אנשי והנהלת המועצה האזורית אשכול, והפכו את הפסטיבל לסמל של ניצחון הרוח ונורמליות החיים בארץ. גם למי של אלה שלא בדיוק מכירים את המוסיקה הזאת.
בנוסף להופעות החיות , מתחם הפסטיבל יכלול גלריות פתוחות, מיצגי אמנות אינטראקטיביים, מתחם ילדים, מתחם שבת, בלוג חי ותחנת רדיו בשיתוף "הקצה" ומכללת BPM  ומתחמי אוכל. כבכל שנה הפסטיבל מציע מתחם קמפינג נוח הכולל שירותים ומקלחות ללא תשלום נוסף .
לאור הביקוש הגדול בשנים קודמות מכירת הכרטיסים תתאפשר בהזמנה מראש בלבד, לא ימכרו כרטיסים במקום !! 
www.indnegev.co.il 

a wa בצילום תומר יוסף