יום שישי, 17 בפברואר 2017

הופעות / הרצאות / מפגשים


 
24.2.2017 "טוקהאוס" נמל תל אביב. 
הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם". 


27.2.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על יוסי בנאי
 "אין אהבות שמחות".

1.3.2017 
אודיטורים באר טוביה. הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם" (בשעה 10 בבוקר!)


5.3.2017 אודיטורים "יד לבנים" פתח תקווה. הרצאה על שמוליק קראוס.

בקרוב
7.3.2017 "ספריית בן יהודה" חולון. הרצאה על "קצת אחרת" ומהפכני המוסיקה הישראלית.
8.3.2017 "בית הפנאי" נס ציונה. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
10.3.2017 "אודיטוריום ספיר" כפר סבא. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
15.3.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. רמי קלינשטיין בשיחה והופעה אינטימית.
16.3.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על חוה אלברשטיין.
27.3.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על להקת "כוורת"

יום שני, 13 בפברואר 2017

הרצאות? לא בדיוק... מפגשים מוסיקליים




15.2.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. 
קובי אפללו בשיחה והופעה אינטימית


16.2.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על להקת "פינק פלויד".


24.2.2017 "טוקהאוס" נמל תל אביב. 
הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם". 


27.2.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על יוסי בנאי
 "אין אהבות שמחות".

בקרוב
1.3.2017 אודיטורים באר טוביה. הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם" (בשעה 10 בבוקר!)
5.3.2017 אודיטורים "יד לבנים" פתח תקווה. הרצאה על שמוליק קראוס.
7.3.2017 "ספריית בן יהודה" חולון. הרצאה על "קצת אחרת" ומהפכני המוסיקה הישראלית.
8.3.2017 "בית הפנאי" נס ציונה. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
10.3.2017 "אודיטוריום ספיר" כפר סבא. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
15.3.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. רמי קלינשטיין בשיחה והופעה אינטימית.
16.3.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על חוה אלברשטיין.
27.3.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על להקת "כוורת"

יום שלישי, 24 בינואר 2017

ציטרין יוצא לאור

צילום דודי חסון


זהו אלדד ציטרין. 
שמו היה אמור להיות מוכר לחובבי מוזיקה ישראלית כבר לא מעט שנים, אבל רק עכשיו הוא יוצא לאור. יליד 1980, למד מגיל צעיר מוסיקה קלסית, גילה את הג'אז כתלמיד ב"תלמה ילין" והחל מנגן גם בסקסופון, בגיל 19 הופיע בראש הרכב כלי נשיפה בפסטיבל הג'אז באילת.,  ולא לדאוג... הוא שרת בצבא בחיל האוויר.

צילום דודי חסון

מ2007 ועד היום הוא באופן קבוע עם ריטה, מעבד ומלווה וחלק מההרכב המשתנה. מה שלא מפריע לו להיות שותף בעוד לא מעט הפקות: בין השאר עם כוכבים גדולים כמו עידן רייכל, ארקדי דוכין, מיקה קרני, עמיר בניון, שלומי שבת ואפילו עם אריק איינשטיין. עם זאת, רוב פעילותו נעשית עם אמנים בתחילת דרכם או בהפקות בהן נוא ממש נחבא אל הכלים. בשנת 2009 הוא ניגן והשתתף בעיבודים בהצגה "משפחה חמה" מאת ענת גוב ז"ל, הפיק את אלבום הבכורה של נועם פנחסוב "אני וכל המחשבות", ואת אלבומו השני של תומר ממיה. אחר כך הוא עיבד והפיק מוסיקלית לבועז מעודה שירים באלבומו השני, לנתן גושן בתחילת דרכו, את שיר האודישנים של "הכוכב הבא" ששרו עידן עמדי ודיאנה גולבי, יצר עיבודים תזמורתיים לרוני דלומי ועוד המון דברים שונים ומשונים.

ב2013 הגיע אלדד ציטרין סוף סוף לאלבום הנושא את שמו כשהוציא ביחד עם הזמרת-שחקנית אירית דקל אלבום יפהפה בשם "last of songs" שבו חידשו סטנדרטים של ג'אז בעיבודים מפתיעים ומעודכנים לארצנו, כולל גישה ים תיכונית בחלק מהשירים ואקורדיון מאד "ישראלי" (כלומר רוסי) באחרים. השניים אפילו הופיעו עם התזמורת האנדלוסית אשקלון. האלבום זכה בביקורות נאות, והביא לשניים לא מעט אוהדים בהופעות, והיה נדמה שהנה... עוד רגע... יוצא אלבום עם מוסיקה מקורית שלו. זה לקח לו עוד כמעט ארבע שנים כי הוא היה באמת מאד עסוק. הנה רשימה חלקית מהשנים האלה...

ב2014 הוא היה המעבד המוסיקלי של מופע המחווה ליוסי בנאי ז"ל בפסטיבל ישראל (עם מוסיקאים ושחקנים, ביניהם הדג נחש, משה איבגי, מוקי, מתי כספי, איתי טיראן, קרולינה, כנסיית השכל, שלומי שבן, תיקי דיין, אפרת גוש, אסי לוי, דב גליקמן, מאור כהן ועוד) לפרויקט "שרים שיר השירים" הוא הלחין שיר ששר שולי רנד, והוא גם מנגן בהופעות עם מארק אליהו, כתב לאמיר דדון, הקליט גרסת כיסוי שורפת רשת ל"עכשיו" של ג'וני שועלי, ועם אניה בוקשטיין גרסת כיסוי ל"שבע שנים" למצעד השנתי בגלגלצ, ממש לא מזמן, בנובמבר 2016, הוא ניגן באלבום שירי הילדים "ריח של חלומות"  ששרים דנה עדיני ואלון עדר, ואפרופו ילדים הוא ואשתו מגדלים בן ובת... והוא גם מתפעל אולפן הקלטות בדרום תל אביב ובתוך כל אלה הוא עובד על השירים שלו לגרסת ההופעה. בה הוא מנגן בכל הכלים והאלקטרוניקה לגמרי לבדו ולגרת האולפן בו הוא מארח גם נגנים נוספים. 

כל זה לוקח הרבה זמן ואנרגיה ונשימה עמוקה. אולי גם לכן נקרא האלבום החדש "אוויר לעוד שנים". (שנים במובן של YEARS).

בעצם, גם כאן הוא עושה את זה מיוחד. אלבום אחד "רגיל" ובו אחד עשר שירים, 
ועוד  אלבום בשם "A TRAIN VIEW" ובו תריסר קטעי סולו פסנתר.



כל ההקדמה הארוכה הזו לא היתה נכתבת לו לא הייתי חושב שהאלבום הזה נפלא. רוב השירים  המאד אישיים, כמעט פרטיים, מוגשים בהפקה צנועה אך רבת רבת דמיון של אלדד ציטרין עם ניר מימון. השירה קרובה ואינטימית, והצליל בדרך כלל "קטן", אף פעם לא גדול ומנופח, צנוע וממוקד. אך יש בהבחנה הזו משהו מטעה... אמנם השירים עטופים בדרך כלל במוסיקה מינימליסטית, אך התבלינים עושים את הכל מרתק. פה אקורדיון, שם חצוצרה, כאן רביעיית מיתרים "קלסית" ובמקום אחר כלי הקשה "אתניים", תופים פול סיימוניים ופסנתר ווים מרטנסי, נגיעות קלות של ג'אז ואלקטרוניקה וליטוף קולי אביתר בנאיי / עידן רייכלי. כלומר לגמרי ישראלי. הכל נשמע פשוט אבל גם מאד עשיר ברעיונות מוסיקליים, שמרוויחים ערך מוסף מהאורחים בהקלטות (בהופעות הוא, כאמור, עושה הכל לבדו). והעיקר... השירים עצמם. הם נורא נורא יפים. "חמש דקות", "די עם זה", "האם שמעת". אלה חייבים להיות להיטי רדיו גדולים בשנה הקרובה.

הנה חציטרין בהופעה באולפן גלגלצ. צילמה רבקה טרנטו

video

יום ראשון, 8 בינואר 2017

מורה לחיים



חוה אלברשטיין היא ממש תופעת טבע חד פעמית. ולא רק בקנה מידה מקומי. בת שבעים היא לא רק ממשיכה להיות פעילה במלוא המרץ אלא לא מפסיקה להתחדש ולהתרענן. תחשבו מה היא עשתה רק מאז גיל הפרישה הרשמי לנשים עובדות... או מאז שהגיעה לנקודה הסמלית שקבע פול מקרטני בדיוק לפני חמישים שנה, כשגיל 64 נראה לו כבר ממש קרוב לסוף.  
כלומר ב2010, כשמאחוריה כבר כששים אלבומים (!!!), היא הוציאה חמישה אלבומים חדשים לגמרי, עשירים בשיתופי פעולה ראשוניים, ("ברוך הבא", "ילדת טבע", "ואיך אצלך", "סרנדה", ועכשיו "בוא המורה") שני אוספים כפולים ("סיפור אינטימי", ו"סיפור חיים: אנתולוגיית שירי משוררים"), הופיעה עשרות פעמים, ושיתפה פעולה עם מוסיקאים חדשים לגמרי מבחינתה. עם שלומי שבן היא שרה בדואט את "תרגיל בהתעוררות" שלו, עם אהובה עוזרי היא חיברה ושרה את "איך אני אדע", עם שילה  פרבר "בכל זאת יש בה משהו", לשאנן סטריט היא הלחינה את זעקת הכאב על אחותו ז"ל "יולי", היא עובדת עם מוסיקאי רוק וג'אז ובלוז ומוסיקה אלקטרונית, שרה בהופעה קטע קלסי ("סרנדה" של שוברט), נואמת ביידיש עם קבלת פרס לפעילותה בנושא, נושאת תפילה ב"מי האיש", מספרת סיפורים אישיים ומחייה שירי משוררים נשכחים... כותבת ומלחינה בעצמה, ויוצרת ביחד עם אחרים.. ובתוך כל המגוון הגדול הזה היא תמיד נשמעת היא. לא מאבדת את ייחודה וזהותה העצמאית. בקול שלא משתנה כבר חמישים שנה, ובגישה מוסיקלית רכה אך מלאת עוצמה היא ממשיכה  וממשיכה וממשיכה ללא לאות בדרכה המיוחדת.


שלוש שנים אחרי "ואיך אצלך" שהפתיעה בהפקה אלקטרונית-אקוסטית של תמיר מוסקט, ורק שנה אחרי "סרנדה" הפולקי אקוסטי, היא מפתיעה עכשיו באלבום שיש בו הרבה בלוז. לאו דווקא במבנה המוסיקלי, ואפילו לא בגיטרות, אלא בהרגשה. את העיבודים המוסיקליים יצרה חוה באווירה של להקה של חברים. עם שותפים וותיקים: נגן הגיטרה ערן וייץ שמשתתף גם בשירה ונגן הבס והגיטרה עובד אפרת. השניים גם אחראים על ההפקה המוסיקלית ועל שילוב נגנים נוספים: אבי אגבבה בכלי הקשה, עדן ליברמן בקלידים, וימי ויסלר אורח במפוחית ואפילו איש הסאונד יואב שדמה שמופיעה על העטיפה כחבר בלהקה.

על כל הלחנים אחראי ערן וייץ, והמילים הן קצת של חוה בעצמה ובעיקר של שירי משוררים מפעם, שנשמעים עם הלחנים וההגשה מאד אקטואליים ועכשווים. אני נזכר במשפט שאמרה לי חוה לפני עשרים שנה: "דווקא בשירים שאני לא כותבת אני מרגישה חופשייה יותר לשיר על עצמי..." היא שרה "מה קיבלתי מאמי, המזג הגועש ולזעוק מכאב ולשתוק מאש... ועוד ירשתי מאמי עשירות רבה, שיר ליום הזה, שיר ליום הבא" ("הירושה" של יהודה קרני). "הקיץ הבוער הוא אבי, ואמי סתיו הגווע בבשמים, סבי - החורף השומר אביבים ואני - אביב ממטיר גשמים..." (הקיץ הבוער" של אביגדור המאירי) ושיר הנושא, בלוז של ממש למילים של אנדה עמיר "כי זאב עם לעם אדם לאדם, עמית לרעהו בור שחת כורה – בוא המורה".  ו"יום עצוב" של איציק מאנגר (בתרגום לעברית של יורם טהרלב), "סך הכל" (ש. שלום), "רומנסה על אסיר" (יורם ברונובסקי תרגם מלדינו), "חיי מדף" (שוש וולמן), "שיר, ריקוד" (פניה ברגשטיין), "נשיקה לאמא" ( יהואש בתרגום מאידיש של חוה אלברשטיין). ורק לשיר אחד היא כתבה מילים "גם הלילה אשאר ערה, שוכבת לצידך, ושוב אתה תיסע לארץ רחוקה... לאן  לאן אתה מפליג מכאן, חזור מהר חזור בזמן". והמחשבות (שלי) נודדות אל בן זוגה של חוה, נדב לויתן, שנפטר ב2010. נדמה לי שחוה מצאה דרך נפלאה להתמודד עם הכאב והזכרונות, וגם עם השירים לא אומרים זאת במפורש, היא מלאה געגועים לאהבה, להורים, למה שהיה. במוסיקה שלה, במילים שהיא שרה, היא מצליחה להשאיר את העבר בחיים. 


יום שני, 24 באוקטובר 2016

לזארוס כהן

הנני אלוהי

חודש לאחר יומולדתו ה82 מוציא לאנרד כהן אלבום חדש. "רצית את זה קודר יותר" או "שחור יותר"... בסך הכל אלבום האולפן ה14 של אחד היוצרים הגדולים מאז שנות הששים של המאה הקודמת, וחוליה נוספת בקאמבק המרשים ביותר בהיסטוריה של המוסיקה המודרנית. מאז 2001, כשהיה כבר בן 67 הוא הוציא ששה אלבומי אולפן, ארבעה אלבומי הופעה... והופיע (בעיקר בשש השנים האחרונות) מאות פעמים... במקום שרובם פורשים לפנסיה הוא רק הלך וכבש פסגות חדשות.

גם האלבום החדש הוא הצלחה אמנותית עצומה. העובדה שהוא מצליח לחדש ולרגש היא בעיני נס. לא פחות. לאנרד כהן כתב את כל המילים, אבל הלחין רק שלושה מהם. שיר אחד הלחינה שותפתו הוותיקה , הזמרת שרון רובינסון וכמו בשני אלבומיו הקודמים הוא נעזר בעיקר במלחין-קלידן-מפיק פטריק ריי לאונרד, מוסיקאי צעיר ממנו ב22 שנה (שבא מכיוון מוסיקלי שונה כשהפיק אלבומים והופעות של מאדונה, אלטון ג'ון, פינק פלויד, רוג'ר ווטרס, רוד סטיוארט, מייקל ג'קסון, מריאן פייתפול ועוד רבים). פטריק לאונרד הלחין והפיק ארבעה משירי התקליט, אחד ביחד עם אדם כהן, בנו של לנארד, שהוא בעצמו מוסיקאי... בן 44, כותב ומלחין ושר, בעשור האחרון הקליט ארבעה אלבומים, אבל עוד לא עשה את הפריצה הגדולה שלו. תוך כדי העבודה על האלבום, שנמשכה כשנה, סבלו גם כהן וגם לאונרד מבעיות גופניות קשות, כולל כאבי גב עזים שגרמו לכהן להקליט את רוב השירים בישיבה. הוא כמעט התייאש וויתר על הפרויקט, אך בנו נחלץ לעזרה והפך למפיק הראשי של האלבום. ההפקה שלו (ושל פטריק) מושלמת. עדינה. מינימליסטית. עוטפת את הקדרות בדיבור-מילמול-שירה-תפילה של כהן ברמזים ונגיעות של יופי. פה כינור, שם גיטרה, הרבה באס מלטף, קולות נשים מלאכיות, חזן... הכל בדיוק במידה הנכונה.
והטכסט... לא שאי פעם לאונרד כהן היה שמח וקופצני במיוחד, אבל פה הדימר שמפעיל את התאורה הפנימית שלו הולך ומחשיך. הוא נפרד, הוא עייף, הוא מוכן לפגוש את בוראו. בשיר הנושא, המשלב קטע חזנות בעברית, הוא שר "הנני הנני" ומתרגם באנגלית "אני מוכן אלוהי". זה לא שהוא מתעסק רק בעצמו ובמותו הקרב, יש לו, כרגיל, גם מה לומר על עולם שמסביבו אבל הוא בעיקר מביט את הסוף
אני לא מתיימר להבין באמת את כוונתו, אבל נדמה שהוא איבד את האנרגיה, את האמונה. שהוא מאוכזב מאלוהים או מישו או מבודהה ואפילו מוותר על האהבה או לפחות על התשוקה. האיש שקרא לפני כמעט ארבעים שנה לאלבום שלו DEATH OF A LADIE'S MAN אומר על עצמו שהוא כזה "אני לא צריך אהובה, החיה האומללה הזו מאולפת, אני לא צריך אהובה, אז כבו את הלהבה..." הציטטה הזו לקוחה מאחד השירים הכי עצובים באלבום "עוזב את השולחן":

אני לא צריך סיבה
למה שהפכתי להיות
יש לי התירוצים האלה
הם עייפים ושחוקים
אני לא זקוק לסליחה
אין את מי להאשים
אני עוזב את השולחן
אני מחוץ למשחק


וכבר היו לכהן שירי סיכום ופרידה בעבר, והוא תמיד חזר. בהופעה בישראל ב1980 הוא הציג את עצמו בשמו העברי "אלעזר הכהן". אלעזר הוא לזרוס. החוזר מהמתים, כמו בשיר הפרידה של דיוויד בואי, שמת יומיים אחרי שיצא אלבומו. נקווה שהסוף של כהן עוד רחוק, כפי שאמר בפרץ אופטימיות בשבוע שעבר: באלבום קצת הגזמתי. "אני מתכוון לחיות לנצח... או לפחות עד מאה ועשרים". אמן. 

יום כיפור 1973. סיני