יום שישי, 17 בפברואר 2017

הופעות / הרצאות / מפגשים


 
24.2.2017 "טוקהאוס" נמל תל אביב. 
הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם". 


27.2.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על יוסי בנאי
 "אין אהבות שמחות".

1.3.2017 
אודיטורים באר טוביה. הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם" (בשעה 10 בבוקר!)


5.3.2017 אודיטורים "יד לבנים" פתח תקווה. הרצאה על שמוליק קראוס.

בקרוב
7.3.2017 "ספריית בן יהודה" חולון. הרצאה על "קצת אחרת" ומהפכני המוסיקה הישראלית.
8.3.2017 "בית הפנאי" נס ציונה. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
10.3.2017 "אודיטוריום ספיר" כפר סבא. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
15.3.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. רמי קלינשטיין בשיחה והופעה אינטימית.
16.3.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על חוה אלברשטיין.
27.3.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על להקת "כוורת"

יום שני, 13 בפברואר 2017

הרצאות? לא בדיוק... מפגשים מוסיקליים




15.2.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. 
קובי אפללו בשיחה והופעה אינטימית


16.2.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על להקת "פינק פלויד".


24.2.2017 "טוקהאוס" נמל תל אביב. 
הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם". 


27.2.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על יוסי בנאי
 "אין אהבות שמחות".

בקרוב
1.3.2017 אודיטורים באר טוביה. הרצאה "אריק איינשטיין משנה את העולם" (בשעה 10 בבוקר!)
5.3.2017 אודיטורים "יד לבנים" פתח תקווה. הרצאה על שמוליק קראוס.
7.3.2017 "ספריית בן יהודה" חולון. הרצאה על "קצת אחרת" ומהפכני המוסיקה הישראלית.
8.3.2017 "בית הפנאי" נס ציונה. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
10.3.2017 "אודיטוריום ספיר" כפר סבא. הרצאה "אל תקרא לי מותק" על המהפכה הנשית בשנות ה60-70-80
15.3.2017 "המשכן למוסיקה ואמנויות" רעננה. רמי קלינשטיין בשיחה והופעה אינטימית.
16.3.2017 "בית התרבות" גבעת עדה. הרצאה על חוה אלברשטיין.
27.3.2017 "קתדרה" מוזיאון ארץ ישראל. הרצאה על להקת "כוורת"

יום שלישי, 24 בינואר 2017

ציטרין יוצא לאור

צילום דודי חסון


זהו אלדד ציטרין. 
שמו היה אמור להיות מוכר לחובבי מוזיקה ישראלית כבר לא מעט שנים, אבל רק עכשיו הוא יוצא לאור. יליד 1980, למד מגיל צעיר מוסיקה קלסית, גילה את הג'אז כתלמיד ב"תלמה ילין" והחל מנגן גם בסקסופון, בגיל 19 הופיע בראש הרכב כלי נשיפה בפסטיבל הג'אז באילת.,  ולא לדאוג... הוא שרת בצבא בחיל האוויר.

צילום דודי חסון

מ2007 ועד היום הוא באופן קבוע עם ריטה, מעבד ומלווה וחלק מההרכב המשתנה. מה שלא מפריע לו להיות שותף בעוד לא מעט הפקות: בין השאר עם כוכבים גדולים כמו עידן רייכל, ארקדי דוכין, מיקה קרני, עמיר בניון, שלומי שבת ואפילו עם אריק איינשטיין. עם זאת, רוב פעילותו נעשית עם אמנים בתחילת דרכם או בהפקות בהן נוא ממש נחבא אל הכלים. בשנת 2009 הוא ניגן והשתתף בעיבודים בהצגה "משפחה חמה" מאת ענת גוב ז"ל, הפיק את אלבום הבכורה של נועם פנחסוב "אני וכל המחשבות", ואת אלבומו השני של תומר ממיה. אחר כך הוא עיבד והפיק מוסיקלית לבועז מעודה שירים באלבומו השני, לנתן גושן בתחילת דרכו, את שיר האודישנים של "הכוכב הבא" ששרו עידן עמדי ודיאנה גולבי, יצר עיבודים תזמורתיים לרוני דלומי ועוד המון דברים שונים ומשונים.

ב2013 הגיע אלדד ציטרין סוף סוף לאלבום הנושא את שמו כשהוציא ביחד עם הזמרת-שחקנית אירית דקל אלבום יפהפה בשם "last of songs" שבו חידשו סטנדרטים של ג'אז בעיבודים מפתיעים ומעודכנים לארצנו, כולל גישה ים תיכונית בחלק מהשירים ואקורדיון מאד "ישראלי" (כלומר רוסי) באחרים. השניים אפילו הופיעו עם התזמורת האנדלוסית אשקלון. האלבום זכה בביקורות נאות, והביא לשניים לא מעט אוהדים בהופעות, והיה נדמה שהנה... עוד רגע... יוצא אלבום עם מוסיקה מקורית שלו. זה לקח לו עוד כמעט ארבע שנים כי הוא היה באמת מאד עסוק. הנה רשימה חלקית מהשנים האלה...

ב2014 הוא היה המעבד המוסיקלי של מופע המחווה ליוסי בנאי ז"ל בפסטיבל ישראל (עם מוסיקאים ושחקנים, ביניהם הדג נחש, משה איבגי, מוקי, מתי כספי, איתי טיראן, קרולינה, כנסיית השכל, שלומי שבן, תיקי דיין, אפרת גוש, אסי לוי, דב גליקמן, מאור כהן ועוד) לפרויקט "שרים שיר השירים" הוא הלחין שיר ששר שולי רנד, והוא גם מנגן בהופעות עם מארק אליהו, כתב לאמיר דדון, הקליט גרסת כיסוי שורפת רשת ל"עכשיו" של ג'וני שועלי, ועם אניה בוקשטיין גרסת כיסוי ל"שבע שנים" למצעד השנתי בגלגלצ, ממש לא מזמן, בנובמבר 2016, הוא ניגן באלבום שירי הילדים "ריח של חלומות"  ששרים דנה עדיני ואלון עדר, ואפרופו ילדים הוא ואשתו מגדלים בן ובת... והוא גם מתפעל אולפן הקלטות בדרום תל אביב ובתוך כל אלה הוא עובד על השירים שלו לגרסת ההופעה. בה הוא מנגן בכל הכלים והאלקטרוניקה לגמרי לבדו ולגרת האולפן בו הוא מארח גם נגנים נוספים. 

כל זה לוקח הרבה זמן ואנרגיה ונשימה עמוקה. אולי גם לכן נקרא האלבום החדש "אוויר לעוד שנים". (שנים במובן של YEARS).

בעצם, גם כאן הוא עושה את זה מיוחד. אלבום אחד "רגיל" ובו אחד עשר שירים, 
ועוד  אלבום בשם "A TRAIN VIEW" ובו תריסר קטעי סולו פסנתר.



כל ההקדמה הארוכה הזו לא היתה נכתבת לו לא הייתי חושב שהאלבום הזה נפלא. רוב השירים  המאד אישיים, כמעט פרטיים, מוגשים בהפקה צנועה אך רבת רבת דמיון של אלדד ציטרין עם ניר מימון. השירה קרובה ואינטימית, והצליל בדרך כלל "קטן", אף פעם לא גדול ומנופח, צנוע וממוקד. אך יש בהבחנה הזו משהו מטעה... אמנם השירים עטופים בדרך כלל במוסיקה מינימליסטית, אך התבלינים עושים את הכל מרתק. פה אקורדיון, שם חצוצרה, כאן רביעיית מיתרים "קלסית" ובמקום אחר כלי הקשה "אתניים", תופים פול סיימוניים ופסנתר ווים מרטנסי, נגיעות קלות של ג'אז ואלקטרוניקה וליטוף קולי אביתר בנאיי / עידן רייכלי. כלומר לגמרי ישראלי. הכל נשמע פשוט אבל גם מאד עשיר ברעיונות מוסיקליים, שמרוויחים ערך מוסף מהאורחים בהקלטות (בהופעות הוא, כאמור, עושה הכל לבדו). והעיקר... השירים עצמם. הם נורא נורא יפים. "חמש דקות", "די עם זה", "האם שמעת". אלה חייבים להיות להיטי רדיו גדולים בשנה הקרובה.

הנה חציטרין בהופעה באולפן גלגלצ. צילמה רבקה טרנטו

video

יום ראשון, 8 בינואר 2017

מורה לחיים



חוה אלברשטיין היא ממש תופעת טבע חד פעמית. ולא רק בקנה מידה מקומי. בת שבעים היא לא רק ממשיכה להיות פעילה במלוא המרץ אלא לא מפסיקה להתחדש ולהתרענן. תחשבו מה היא עשתה רק מאז גיל הפרישה הרשמי לנשים עובדות... או מאז שהגיעה לנקודה הסמלית שקבע פול מקרטני בדיוק לפני חמישים שנה, כשגיל 64 נראה לו כבר ממש קרוב לסוף.  
כלומר ב2010, כשמאחוריה כבר כששים אלבומים (!!!), היא הוציאה חמישה אלבומים חדשים לגמרי, עשירים בשיתופי פעולה ראשוניים, ("ברוך הבא", "ילדת טבע", "ואיך אצלך", "סרנדה", ועכשיו "בוא המורה") שני אוספים כפולים ("סיפור אינטימי", ו"סיפור חיים: אנתולוגיית שירי משוררים"), הופיעה עשרות פעמים, ושיתפה פעולה עם מוסיקאים חדשים לגמרי מבחינתה. עם שלומי שבן היא שרה בדואט את "תרגיל בהתעוררות" שלו, עם אהובה עוזרי היא חיברה ושרה את "איך אני אדע", עם שילה  פרבר "בכל זאת יש בה משהו", לשאנן סטריט היא הלחינה את זעקת הכאב על אחותו ז"ל "יולי", היא עובדת עם מוסיקאי רוק וג'אז ובלוז ומוסיקה אלקטרונית, שרה בהופעה קטע קלסי ("סרנדה" של שוברט), נואמת ביידיש עם קבלת פרס לפעילותה בנושא, נושאת תפילה ב"מי האיש", מספרת סיפורים אישיים ומחייה שירי משוררים נשכחים... כותבת ומלחינה בעצמה, ויוצרת ביחד עם אחרים.. ובתוך כל המגוון הגדול הזה היא תמיד נשמעת היא. לא מאבדת את ייחודה וזהותה העצמאית. בקול שלא משתנה כבר חמישים שנה, ובגישה מוסיקלית רכה אך מלאת עוצמה היא ממשיכה  וממשיכה וממשיכה ללא לאות בדרכה המיוחדת.


שלוש שנים אחרי "ואיך אצלך" שהפתיעה בהפקה אלקטרונית-אקוסטית של תמיר מוסקט, ורק שנה אחרי "סרנדה" הפולקי אקוסטי, היא מפתיעה עכשיו באלבום שיש בו הרבה בלוז. לאו דווקא במבנה המוסיקלי, ואפילו לא בגיטרות, אלא בהרגשה. את העיבודים המוסיקליים יצרה חוה באווירה של להקה של חברים. עם שותפים וותיקים: נגן הגיטרה ערן וייץ שמשתתף גם בשירה ונגן הבס והגיטרה עובד אפרת. השניים גם אחראים על ההפקה המוסיקלית ועל שילוב נגנים נוספים: אבי אגבבה בכלי הקשה, עדן ליברמן בקלידים, וימי ויסלר אורח במפוחית ואפילו איש הסאונד יואב שדמה שמופיעה על העטיפה כחבר בלהקה.

על כל הלחנים אחראי ערן וייץ, והמילים הן קצת של חוה בעצמה ובעיקר של שירי משוררים מפעם, שנשמעים עם הלחנים וההגשה מאד אקטואליים ועכשווים. אני נזכר במשפט שאמרה לי חוה לפני עשרים שנה: "דווקא בשירים שאני לא כותבת אני מרגישה חופשייה יותר לשיר על עצמי..." היא שרה "מה קיבלתי מאמי, המזג הגועש ולזעוק מכאב ולשתוק מאש... ועוד ירשתי מאמי עשירות רבה, שיר ליום הזה, שיר ליום הבא" ("הירושה" של יהודה קרני). "הקיץ הבוער הוא אבי, ואמי סתיו הגווע בבשמים, סבי - החורף השומר אביבים ואני - אביב ממטיר גשמים..." (הקיץ הבוער" של אביגדור המאירי) ושיר הנושא, בלוז של ממש למילים של אנדה עמיר "כי זאב עם לעם אדם לאדם, עמית לרעהו בור שחת כורה – בוא המורה".  ו"יום עצוב" של איציק מאנגר (בתרגום לעברית של יורם טהרלב), "סך הכל" (ש. שלום), "רומנסה על אסיר" (יורם ברונובסקי תרגם מלדינו), "חיי מדף" (שוש וולמן), "שיר, ריקוד" (פניה ברגשטיין), "נשיקה לאמא" ( יהואש בתרגום מאידיש של חוה אלברשטיין). ורק לשיר אחד היא כתבה מילים "גם הלילה אשאר ערה, שוכבת לצידך, ושוב אתה תיסע לארץ רחוקה... לאן  לאן אתה מפליג מכאן, חזור מהר חזור בזמן". והמחשבות (שלי) נודדות אל בן זוגה של חוה, נדב לויתן, שנפטר ב2010. נדמה לי שחוה מצאה דרך נפלאה להתמודד עם הכאב והזכרונות, וגם עם השירים לא אומרים זאת במפורש, היא מלאה געגועים לאהבה, להורים, למה שהיה. במוסיקה שלה, במילים שהיא שרה, היא מצליחה להשאיר את העבר בחיים.