ברוס ספרינגסטין חוזר לשנות השבעים

ברוס ספרינגסטין, יליד ניו ג'רסי, ספטמבר 1949, בן להורים ממוצא איטלקי ואירי, הוא כבר הרבה מאד שנים כוכב הרוק הגדול מכולם. מאז שאלבומו "נולד בארה"ב" שיצא ב1984 הפך אותו לסמל אמריקני ולסופרסטאר עולמי, ממשיך ספרינגסטין להופיע בהופעות מדהימות ולהקליט עשרות שירים מצויינים. הוא אמנם מנסה בעקביות להתחמק מהתואר "דובר הדור" אך משמש בהחלט אחד הקולות היציבים והבולטים במוסיקה האמריקנית ובעיקר, למרות עושרו והצלחתו, לדוברו של האדם הפשוט.

אחרי שהוציא בשנה שעברה אלבום מצויין בשם   WORKING ON A DREAMיש לספרינגסטין עכשיו אלבום חדש בשם THE PROMISE ובו הוא חוזר אל אחת התקופות היותר מתסכלות בקריירה שלו, אי אז באמצע שנות השבעים, כשדווקא ברגע שבו היה אמור לפרוץ קדימה ולמקסם את הצלחתו הוא נאלץ לצאת להפסקת פעילות ארוכה.

במבט לאחור נראית יציאתו של ספרינגסטין מהמשבר שנכפה עליו כמו הוכחה מוצלחת למשפט "מה שלא שובר אותנו מחזק אותנו..." אבל בזמן אמת אלה היו בשבילו ימים קשים ומדכאים במיוחד.

הכל התחיל כמה שנים קודם לכן, כשספרינגסטין בן ה22 החליט שנמאס לו להוביל להקות בלוז ורוק כבד שלא זכו בתשומת לב, ולפתוח קריירה חדשה כסינגר סונגרייטר סטייל בוב דילן. הוא הגיע לניו יורק וחש שהוא חייב להעזר בסוכן שינסה לשווק אותו. לצורך כך חבר ספרינסגטין אל מייק אפל שהצליח להביא אותו לאודישן אצל המפיק האגדי ג'ון האמונד ( שהחתים, בין השאר, את בוב דילן). האמונד שמע את ספרינגסטין, על פי השמועה כמעט התעלף, והחתים אותו מיד לחוזה של 10 אלבומים בחברת תקליטי "קולומביה". 9% מסכום החוזה הובטחו לסוכנו. חודש לאחר מכן, בתחילת 1973 הוציא ספרינגסטין אלבום בכורה, Greetings From Asbury Park NJ, הקים להקת ליווי "האי סטריט באנד" והקליט מיד אלבום שני, The Wild, the Innocent & the E Street Shuffle. שני האלבומים, בהפקת מייק אפל (ובהשתתפות לואי להב הישראלי כטכנאי הקלטות ומפיק), נכשלו לגמרי מבחינה מסחרית, אך השירים הארוכים והמורכבים בהם עוררו עניין בספרינגסטין, אמנים שונים הקליטו גרסאות לשיריו והוא זכה בכינוי "יורשו של בוב דילן". מסע ההופעות שלו ברחבי ארצות הברית הוכיח שעל הבמה הוא הגדול מכולם והפכו אותו לאטרקציה החמה ביותר ברוק האמריקני. כפי שהיטיב להגדיר ב1974 מבקר המוסיקה של "הרולינג סטון" ג'ון לנדאו:  "ראיתי את העתיד של הרוקנ'רול ושמו הוא ברוס ספרינגסטין". הבאז סביב ספרינגסטין  גרם לחברת התקליטים לתת לו צ'אנס נוסף ואחרון, וספרינגסטין ניצל אותו עד הסוף כשהוציא בשנת 1975 את אלבומו השלישי Born to Run. אחרי שני אלבומים שנכשלו, היה "נולד לרוץ" להצלחה היסטרית כשמכר יותר מששה מיליון עותקים. ספרינגסטין נראה כמו הסופרסטאר הבא בארה"ב, אך בשלב זה, כשסוף סוף הקריירה שלו הפכה רווחית, התעוררו בעיות בינו ובין מפיקו מייק אפל על זכויות השירים. במשך יותר משנתיים ניהלו השניים מאבק משפטי, במהלכן נאסר על ספרינגסטין להכנס לאולפן הקלטה ולהקליט חומרים חדשים. רק ב1978, אחרי שבית המשפט החזיר לו את השליטה בחייו וביצירתו, הוציא ספרינגסטין אלבום חדש, Darkness on the Edge of Town.  בהפקתו של ג'ון לנדאו (אותו עיתונאי שחזה את העתיד ארבע שנים קודם לכן) יצר ספרינגסטין עוד אלבום משובח שמבטא ברוחו את התקופה הקשה שעבר. "חשיכה בקצה העיר" הוא אוסף שירים קודרים ואפלים, לעתים זועמים, שבו ספרינגסטין הופך דוברם של האנשים הפשוטים, אנשי הצווארון הכחול בארה"ב של סוף שנות ה70. האלבום הצליח פחות מקודמו וספרינגסטין גילה שלו פשוט לשוב ולתפוש את מקומו בצמרת הרוק האמריקני, אך בעבודה קשה ועקשנית הוא חזר וכבש את הפסגה, עם שורה של אלבומי מופת (עד היום....) ובעיקר במאות הופעות מדהימות (גם בהן הוא ממשיך) שהביאו לו את הכינוי "הבוס".

מתברר, שגם בזמן החופשה הכפויה מההקלטות ספרינגסטין לא התבטל. הוא כתב באותן שנתיים למעלה ממאה שירים. חלקם הוקלטו על ידי אחרים ("בגלל שהלילה" הפך להיט ענק של פטי סמית, "אש" שספרינגסטין ייעד לאלביס פרסלי (שמת בינתיים) הצליח בביצוע "האחיות פוינטר" ורק 10 מ70 השירים שהקליט שולבו בסופו של דבר באלבום "חשיכה בקצה העיר". חלק מהשירים הגיעו אחר כך לאלבומיו הבאים, "הנהר", "נברסקה" והאלבום שהחזיר אותו בשנת 1984 למעמד כוכב העל, "נולד בארה"ב".

עכשיו, יותר משלושים שנה אחרי שהוקלטו יוצאים לראשונה 21 מהשירים הגנוזים ההם, חלקם מוכר בגרסאות שונות של הבוס או של אחרים, אך רובם לא יצאו מעולם. שלושים שנה אחרי... והם נפלאים. עומדים בהחלט במבחן הזמן. זהו ברוס ספרינגסטין שונה מזה שאנחנו מכירים בשנים האחרונות. הבחור ההוא, עוד לא בן 30, נראה ונשמע רזה ורעב ומחפש בטירוף את הדרך שלו. אז הוא היה ההבטחה הגדולה ולמרבה השמחה זה עובד גם עכשיו. למי שממש אוהב אותו, יצא האלבום הכפול החדש גם כחלק ממארז הכולל 3 דיסקים ו-3 די.וי.די.


בשבת 20.11.2010 שודרה בגלי צה"ל תכנית מיוחדת על האלבום "THE PROMISE"
בעריכת והגשת אורלי יניב ויואב קוטנר עם סטיב אלן.


זו השעה הראשונה:





ובקישור הבא השעה השניה


http://pod.icast.co.il/699682cc-83f2-424a-8ae1-2618b4e55d9c.icast.mp3

שלמה ארצי וברוס ספרינגסטין על הבמה (לא ביחד)

חיים על הבמה
בסוף-עונת-התקליטים בה אנחנו נמצאים כבר שנים אחדות, ההופעות החיות אינן רק מקור הפרנסה עיקרי של אמנים בארץ ובעולם, אלא, לעתים קרובות, גולת הכותרת לפעילות האמנותית שלהם. שלא כמו בעבר הלא רחוק, ההקלטות והוצאת האלבומים הם בימים אלה בעיקר דרך לשווק ולקדם את ההופעות החיות. לאמן המופיע ההופעה החיה היא רגע אמת.
דווקא בגלל אי הוודאות הקטנה, בגלל ההרגשה שמשהו לא מתוכנן יכול לקרות בכל רגע, להשתבש או להיות נפלא. אם בהקלטה יש לך זמן לתקן ולשפר, בהופעה זה קורה עכשיו וכאן וזה חדש בכל פעם גם אם עשית את זה מליון פעם בעבר. ההתרגשות הזו יוצרת משהו חדש. כך גם מצד הקהל. בהופעה טובה באמת מתרחש נס קטן, חד פעמי, שמשכיח את כל חסרונותיה. את אי הנוחות הפיזית, חוסר האינטימיות, השכן מצד ימין שחייב לשיר בקול רם מדי וההוא משמאל שמתעקש לשמוח ולרקוד בלי קשר לשירים...

שני תיעודי הופעות חדשים של שניים מגדולי כוכבי המוסיקה, בארץ ובעולם, שלמה ארצי שלנו, המוסיקאי הכי ישראלי שתראו על הבמה, וברוס ספרינגסטין, "הבוס" של הרוק האמריקני, מוכיח שעם כל ההבדלים המוסיקליים הברורים ביניהם, יש גם דמיון רב. שניהם בני ששים, שניהם עושים את זה מתחילת שנות השבעים מתוך אהבה עצומה לעמידה על הבמה ולמפגש עם הקהל, ביחד עם קבוצה בסיסית של נגנים שהם חברים שהולכים איתך שנים הם חיים על הבמה, נהנים מכל רגע גם אם חוו כמותו כבר אלף. לשניהם רפרטואר עצום של מאות שירים מתוכו הם צריכם לבחור וכך כל מופע שלהם הוא ארוך, מלא הפתעות, שונה מקודמו ומצליח להתרומם שוב ושוב בזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלהם והמחויבות המוחלטת לתת את עצמם בכל פעם עד הסוף, ללא פשרות.
וזה אולי העיקר. מי שמביט על קריירות ארוכות שנים כאלה עשוי חשוב שמדובר על מנטליות של רץ מרתון שמתכנן את המסלול ושומר על הכוחות שלו, משחרר לפי הצורך... אך זה לא כך. כל הופעה במסע ההופעות האינסופי של האמנים האלה מזכירה ספרינט מהיר. בכל יום המופיע נותן מאה אחוז מהיכולת שלו. כאילו כל פעם היא הראשונה והאחרונה בחיים, כל הופעה היא מבחן לקבלת אהבת הקהל, לצורך האינסופי לקבל את אישורו וגם ליכולת שלך להביא את עצמך למקום שבו אתה והשירים שלך אחד הם.

ברוס ספרינגסטין הוציא אלבום ראשון ב1973, תוך שנתיים הוגדר "העתיד של הרוק'נרול" ויצר שורה של אלבומי מופת ובהם שירים מורכבים, חלקם הגדול ממש לא "להיטי פופ" (למרות שחלקם הפכו כאלה) אותם קידם תחילה ללא קליפים או סינגלים לרדיו אלא בעיקר במאות הופעות ארוכות וסוחפות. כבר בשנות השבעים המאוחרות פשטה השמועה, אפילו לארץ, על הסינגר-סונגרייטר האמריקני שמופיע בכל הופעה יותר משלוש שעות וחצי, עד אובדן חושים... ובכל זאת עד שנות ה2000 הוציא ספרינגסטין רק אוסף אחד בהופעה: ב1986 יצאה קופסה ובה 40 שירים ב3 דיסקים מהופעותיו מהשנים 1975-1985. זו היתה אחת הקופסאות המצליחות ביותר בכל הזמנים אך ספרינגסטין שהמשיך להופיע כל הזמן, סרב להוציא אלבומי עוד אלבומי LIVE. בעשור האחרון, לעומת זאת, לצד חמישה אלבומי האולפן שיצר הוציא הבוס גם חמישה אלבומי הופעה חיה, אחד שהוקלט בשנת 1975 וארבעה חדשים, LIVE IN NEW YORK CITY ב2001, LIVE IN BARCELONA ב2003 (רק בדיווידי), הופעה בתכנית VH1 STORYTELLERS ב2005, וLIVE IN DUBLIN ב2007. עכשיו יוצא לספרינסטין דיווידי חדש ומדהים, המתעד הופעה שלו עם להקתו, "האי סטריט בנד" בהייד פארק בלונדון ביוני בשנה שעברה. בפני קהל של למעלה מ50 אלף צופים ביצע ספרינגסטין במשך יותר משלוש שעות 28 שירים, חדשים וישנים, מפתיעים מאד (כמו הפתיחה המרגשת עם "לונדון קוראת" של "קלאש") וכאלה שאי אפשר בלעדיהם ("נולד לרוץ"). כאן הוא מעלה זמר כמעט אלמוני (בראיין פאלון) לדואט ב"ללא כניעה" ושם הוא יורד לקהל ומכריח ילד בן עשר להשתתף בשיר אחר, כאן הוא שר שירים לבקשת הקהל ושם מפתיע בקאברים שאף פעם לא ביצע קודם לכן... הכל נראה ונשמע מאד חי ואמיתי, ללא תיקונים ותוספות, בלי להחליף בגדים (החולצה האפורה משחירה מרוב רטיבות...) וספרינגסטין נמצא שם כל כולו, נפלא ומרגש על הבמה כמו תמיד. אחד הבונוסים בדיווידי, ביצוע נפלא ל"הנהר" הוקלט יום לפני המופע בהייד פארק, כלומר, גם יום לפני הטירוף הזה הוא עשה את הכל פעם נוספת.

גם שלמה ארצי רץ על הבמות כבר מראשית שנות השבעים, ומאמצע שנות השמונים הוא אחד האמנים הישראלים המצליחים ביותר. השנה ציין ארצי 25 שנות הופעה בקיסריה, והעשור האחרון היה מהבחינה המסחרית הטוב בקריירה שלו, בעיקר בזכות ההופעות החיות. עד שנת 2000 הוציא ארצי אלבום הופעה אחד שנגנז (עם אצ'י שטרו בצוותא 1983), אוסף בשם "הביצועים האחרים" ב1991 ודיסק משולש בהופעה ב1997. בשנות ה2000 הוציא ארצי שני אלבומים חדשים, "צימאון" ב2002 ו"שפויים" ב2007, שני אלבומי חידושים לשיריו, "אהבתיהם" ב2000 ו"שירי אהבה שלי" ב2003 ושני אלבומי הופעה: ביחד עם שלום חנוך ב2005 ו"הופעה קטנה בזאפה" ב2006. עכשיו מסכם ארצי את "עונת ההופעות" בדיסק משולש ובו 36 שירים שהוקלטו ב"זאפה" ובקיסריה. יש באוסף הזה תחושת משפחתיות, גם בין ארצי והחברים המלווים אותו, חלקם כאלה שנמצאים איתו המון שנים וחלקם חדשים. את כולם הוא אוהב ונותן להם את כל הכבוד והמקום לצידו על הבמה. האהבה הזו למוסיקה, לשירים, לתחושת הביחד יוצרת תחושת משפחתיות מדבקת גם בין ארצי והקהל שלו, כולם מכירים אחד את השני ואת השירים ואת המניירות הקטנות ואולי גם את הדיבורים שבין השירים. את הכל כבר שמענו בגרסה זו או אחרת ובכל זאת מפגשים האלה (שהרי זהו אוסף מהופעות שונות) יש בכל פעם משהו טרי וחד פעמי, משהו חדש ומרענן. ויש, כמעט בכל הקטעים, תחושה של אינטימיות ודיבור אישי, כמעט פרטי.