זאת אהבה!

"אהבה בת 25"

הידיעה המשמחת על המופע המשותף של ריקי גל ומתי כספי, בסוף החודש הקרוב, מחזירה אותנו  25 שנים אחורה אל "המפגש ההיסטורי" ביניהם ואל הפעם הראשונה בה שיתפו פעולה, באלבום הבכורה של ריקי גל. לה זו היתה נקודת ציון חשובה ששינתה את כל הקריירה שלה, וגם לו, למרות הוותק והניסיון שלו זו הייתה יצירה מיוחדת ומשמעותית. שילוב חד פעמי בין המים של כספי והאש של גל ...

אז (1988)...

ריקי גל הגיעה אל מתי כספי אחרי יותר מחמש עשרה שנים של ניסיונות למצוא את דרכה המוסיקלית. כזמרת מאד מגוונת היא השתתפה במחזות והקליטה שירים לסרטים, שרה בפסטיבלים, מחסידי ועד ילדים, ועשתה גם ניסיונות להקליט אלבום רוק משלה. למרות שהיו לה לא מעט להיטים היא לא מימשה את הפוטנציאל שלה והיא יודעת בדיוק מי האחראי לכך... מתי כספי. לפני חודשים אחדים, כשהתארחה ב"שיעור מוסיקה", כתת האמן של גלי צה"ל ובי"ס "רימון"  היא סיכמה כך את ההיסטוריה המוקדמת שלה.

ריקי גל: הכל קרה בגלל שהכרתי את מתי כספי כשהתגייסתי ל"להקת חיל הים" (ב1968). מתי כספי שרת באותו זמן ב"להקת פיקוד דרום". פעם אחת נפגשנו במקרה, שתי הלהקות, באיזשהו בסיס בסיני. ושם, באיזה חדרון עלוב, שמעתי אותו מנגן בגיטרה במשך לילה שלם והיה לי ברור... ממש  ידעתי בתוכי ידיעה ברורה, שזה האיש שאני רוצה לעבוד איתו. הוא הקסים אותי במוזרותו. אז הוא נחשב קצת משונה, אבל ידעתי מההתחלה שהוא הולך להצליח. במשך המון שנים הוא הזמין אותי רק לשיר קולות בכל מיני הקלטות שלו, אחר כך הוא כנראה קצת שכח את קיומי כי הוא הצליח מאד, אבל אני כל הזמן הזכרתי לו. אמרתי לו: מתי, אני אעשה המון דברים בדרך, המון שטויות, עד שאני אגיע אליך... ואז פתאום כשזה קרה לי, זה נפל עלי בהפתעה. הייתי כבר על סף ייאוש. לאור הצלחת "לגור איתו" חברת התקליטים ניסתה לשכנע אותי לעשות תקליט עם צביקה פיק  ואני אמרתי שבשום פנים ואופן לא. על גופתי המתה. לא שאני לא אוהבת אותו. אני מתה על המוסיקה שלו, אבל תמיד  ידעתי שמתי כספי זה האיש שאני רוצה לעבוד איתו....

ומתי כספי, מצדו, הגיע למפגש עם ריקי גל כשאחריו 15 השנים הפוריות ביותר של מוזיקאי ישראלי מאז ומעולם. אחרי האלבום "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך שיצא ב1973 הוציא כספי לא פחות מתריסר אלבומים. מתוכה ארבעה אלבומים "רגילים" ("מתי כספי", "הפעמון", "סוף היום", "ילדותי השניה"), שלושה אלבומים של גרסאות שלו לשירים שהלחין לאחרים, שני אלבומים עם סשה ארגוב, אלבום של שירים מדרום אמריקה עם "הפרברים", שירים ברזילאיים ב"ארץ טרופית משגעת", חזרה אל "מאחורי הצלילים 84" עם שלמה גרוניך ועוד הלחנה, עיבוד והפקה של מאות (!) שירים במגוון עצום של סגנונות ומבצעים.

באמצע שנות השמונים מתי כספי היה בתקופה מאד טובה ופוריה. הוא הופיע במופע מצליח משירי אלבומו "ילדותי השניה", שיתף פעולה במופע מיוחד עם שלום חנוך, הפיק אלבומים מדהימים לאמנים אחרים (ביניהם את אלבום המופת של מאיר בנאי "גשם") ולא נח לרגע... ובכל זאת, ככותב ומבצע הוא הרגיש תקוע. בהתייעצות עם מנהלו האישי באותה תקופה, המפיק דודו אלהרר, נולד רעיון מהפכני: הקלטת אלבום שלם של מתי כספי, שלא הוא ישיר בו. מתי כספי, גם הוא ב"שיעור מוסיקה" (לא ביחד עם ריקי גל) סיפר על התקופה ההיא בתשובה לשאלה אם הוא מתכנן מראש כתיבת שירים לזמרים אחרים.

מתי כספי: אני לא מכוון מראש. קודם כל השיר יוצא ואחרי שהוא יוצא אני חושב אם הוא מתאים לי או מתאים למישהו אחר. לדוגמא, האלבום הראשון של ריקי גל. באותה תקופה אספתי שירים כדי לעשות תקליט חדש, והרגשתי לא טוב עם כל מה שעשיתי. פעם ראשונה שזה קרה לי. הרגשתי שהמנגינות עם המילים לא מתאימות לי. משהו לא בסדר, הקול שלי רך מדי... הוא חייב להיות הרבה יותר נוקשה. הרבה יותר מתכתי. הגעתי למסקנה שריקי גל צריכה לעשות את השירים האלה ופשוט ויתרתי בצער לא רב ביגון לא קודר על כל השירים, לבד משיר אחד, "היא חזרה בתשובה" שהגיע לאלבום הבא שלי "אחד לאחד". את כל השאר העברתי בשמחה  לריקי...

וכך, הסולו הראשון של מתי כספי בו הוא לא שר, והפעם הראשונה בה ריקי גל הגשימה את חלומה להקליט משיריו הפכו לאלבום מופת בשם "ריקי גל" שכל אחד מהשירים בו הוא מושלם. מתי כספי הלחין, עיבד והפיק, בין השאר, את "מערבה מכאן" (מילים תרצה אתר), "ילד אסור ילד מותר" (יעקב גלעד), "הנה פתחתי חלון" (נתן זך) "טוקיו גדולה" (אהוד מנור) ושיר שצונזר בשל נועזות מילותיו, אך איפשר לריקי לבטא בקיצוניות את הצד הרוקי בשירתה והופעתה: "נערת הרוק" (יצחק לאור). מתי כספי לא היה שר את זה ככה והוא כנראה בכלל לא רצה. עובד, האלבום הבא שלו, "אחד על אחד", היה הכי רחוק-מרוק מכל תקליטיו, ובו הוא ליווה את עצמו בפסנתר בלבד.
ב1988 הוציאו השניים אלבום המשך, "מה זאת אהבה" ובו כספי הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית שירים כמו "מה זאת אהבה", "אילו יכולתי (אמא)" ו"נומה נו" (מילים אהוד מנור),  "על ראש שמחתי" (נעמי שמר) ו"מקום לדאגה" (יהונתן גפן).

בעקבות האלבום יצאו גל וכספי להופעה משותפת בשם "מה זאת אהבה" שכלל שירים משני האלבומים, חלקם בביצועים משותפים.

לריקי גל זו הייתה התחלת הקריירה שלה כזמרת מאד מצליחה שנמשכת עד ימינו. מתי כספי, לעומת זאת, עבר בשנות התשעים תקופה מאד לא קלה, בחלקה היה בחו"ל, ורק לקראת סוף העשור ההוא הוא החל בונה מחדש את מקומו כאחד היוצרים החשובים והפוריים במוסיקה הישראלית. ב1996, תוך "התקופה הרעה" של כספי חזרו השניים לשתף פעולה, באלבום של ריקי גל, "אוהבת אותך יותר", שמתי הפיק ממקום שהותו בארה"ב. היה זה אלבום ראשון בו נכללו גם שירים שריקי גל כתבה, אך הוא לא זכה בהצלחה כמו שני הראשונים. אולי עכשיו, כשהשניים שבים ומשתפים פעולה, יכנסו גם חלק משירי האלבום לקלסיקה של שיתוף הפעולה ביניהם. מועמד ראוי הוא השיר: היא שלו והוא שלה. 

...  ועכשיו (2112)

הילדים של היום... ושל פעם

איי-פסטיגל איי-נשטיין 

עוד מעט חנוכה, חג האירועים לילדים, כלומר השבוע-עד-חודש הזה שגדוש מופעים מיוחדים, הצגות והמון המון שירי ילדים. ביניהן גולת הכותרת המסורתית של החג, "הפסטיגל". הפעם תחת הכותרת "איי פסטיגל" המופע מוקדש לעידן הדיגיטלי ובעיקר לפייסבוק.  וכך, מצד אחד כולל המופע חידושים לשירים של אריק איינשטיין בהשתתפותו הווירטואלית  (קטעי וידיאו שלו מוקרנים על הבמה, ומשתתפי הפסטיגל שרים איתו). וכנראה לא רק משירי הילדים שלו. כך למשל, שמעתי בחדשות ערוץ 2, מירי מסיקה ומאיה בוסקילה ישירו עם צילומים-של איינשטיין את "עטור מצחך זהב שחור"...

ומצד שני. הנושא המרכזי הוא, כאמור, הפייסבוק, והשירים, לפי מה שכבר הגיע לרשת הם ביצועים ללהיטי התקופה. השיר הרשמי עברות לשיר של ריאנה, דנה פרידר שרה, באנגלית,  את "טיק טוק" של קיישה, כוכבי הפסטיגל רוקדים את Dance on the floor של ג'ניפר לופז, ואמנם יש בתכנית גם שירים מקוריים, ביניהם לי בירן בשיר מקורי שכתב והלחין, מירי מסיקה בשיר של מרב סימן טוב, אלי  יצפן בשיר של אמיר פיי גוטמן, חנן סביון וגיא עמיר (כוכבי "עספור") מזכירים מהו הפופ הישראלי החדש בלהיט מזרחי שכתב איתי זילברשטיין "כל המדינה שכונה" וגם יהודה לוי מחדש את "אין מקום אחר" של "משינה" כולל השורות  "כן הזמן הזה אבוד אבל לא בשבילי... ושיר שאני אוהב כבר לא משדרים... אין מקום אחר אין אחר...

איי איי איי

אכן אנחנו נמצאים במקום אחר. ה"פסטיגל", אינו מפעל חינוכי. זהו עסק מסחרי, מופע בידור מופק ברמה מאד גבוהה, המיועד בעיקר לקהל צעיר, ומספק שעתיים של חוויה שהמוסיקה בה היא רק חלק מהעניין.  מטרתו אינה להעשיר את הדור הצעיר בשירים חדשים או להרחיב את אופקיו המוסיקליים, ומבחינה זו הוא מייצג תופעה רחבה בהרבה. בעולם של ימינו אין ימי ביניים בין גיל התינוקות לתקופת הנערות. רגע אחד אתה הקטנצ'יק החמוד ששומע מה שמשמיעים לו ושנייה אחרי זה אתה מתבגר שמוצא לבד את מה שבא לו באינטרנט.

כשהיינו ילדים...

פעם, לא מזמן, זה לא היה ככה. שירי הילדים הטובים באמת לא היו מיועדים אף פעם רק לילדים, ורבים מהשירים שנוצרו כשירי ילדים הפכו מזמן לקלסיקה לכל המשפחה.  אני מעיין ברשימת 50 השירים שאנחנו ב"ישראל היום", ביחד עם התכנית "בית ספר למוסיקה" של "קשת" מציעים לבחור מתוכם את  "שיר הילדים של כל הזמנים" ומגלה שיותר מחצי מהשירים ברשימה נולדו ב"פסטיגל" או במופע שהקדים אותו והיה מתחרהו שנים רבות, "פסטיבל הילדים" וגם, קשה להאמין היום, במופע שרץ רק פעמים בודדות בשנות השבעים "פסטיבל שירי משוררים לילדים". אמנם גם בימינו ישנם לא מעט מופעים שזוכרים את השירים היפים של פעם, כולל לא מעט הצגות בחנוכה ששומרות על הגחלת. אבל, בכל זאת נדמה שמקומם של שירי הילדים בסגנון של פעם הולך וקטן. מול ערוצי הטלוויזיה, והדיוידי והאינטרנט, מי מוכן להסתפק "רק בשירים"?

הגיל הרך

הופ קטנטנים

שירי הגיל-הרך עדיין חיים וקיימים. שומעים אותם, או שרים אותם לדור הבא בבית לפני השינה, בטיולים, בגן הילדים... השירים האלה שורדים גם בעולם שהשתנה לגמרי, לך תסביר לדור ה-איי הדיגיטלי מדוע שעון בן חייל עושה תיק תק ביום וגם בליל... בשלב מסויים זה נראה כמו מאבק אבוד, כיוון שהמוסיקה היא רק חלק מעולם תרבותי שלם שמשתנה. ובכל זאת, הלב מתגעגע גם לשירי ילדים אחרים. כאלה שמיועדים לילדים אך גם מתאימים גם לדור ההורים ולא רק מטעמי נוסטלגיה. כאלה שאינם חיקוי של מה שהולך היום בMTV אלא יש בהם את התום, והיופי, והאושר האמיתי או לעתים המומצא של הילדות.

כשמדובר בשירים לקטנטנים, ישנם למתעניינים אפשרויות רבות לרכוש סט אחד שמכסה את רוב השירים הבולטים. מהאוסף "100 שירים ראשונים" שיצא עוד בשנות השבעים ועד "שירי הילדים הגדולים של כל הזמנים", האוסף מחומש הדיסקים שיצא בNMC בשנת ה60. תוסיפו לכך את האוסף המחומש של "שירי החגים הגדולים של כל הזמנים" ואתם מכוסים.

אבל מה קורה לאותם שירי ילדים אחרים, קצת פחות "ילדותיים", קצת יותר חדשניים? כאן אני מפנה תשומת לב לכמה מהאמנים והאלבומים שניסו לעשות את זה אחרת, והצליחו לכן, לדבר גם קהל מבוגר.

הכבש ה16 (1978)

אלבום הילדים המושלם יצא בשנת 1978, כשאת המילים של יהונתן גפן (שגם השתתף כמספר) שרה חבורת זמרים, מין גרסה מודרנית של "התרנגולים", שהיו כבר די מוכרים, אך הפכו לכוכבי ענק רק זמן קצר לאחר מכן: יהודית רביץ, גידי גוב, דויד ברוזה ויוני רכטר שהיה המנהל המוסיקלי, המעבד ומלחין רוב שירי האלבום. ביניהם "איך שיר נולד", "הילדה הכי יפה בגן", "כשאהיה גדול" ו"גן סגור". עוד הלחינו לאלבום דויד ברוזה את "ברקים ורעמים",  יצחק קלפטר את "אני אוהב", עדה נסטוביץ' את "היי אני כבר לא תינוק" ושפי ישי את "ריבים קטנים". בהקלטות השתתפו מיטב נגני הדור הצעיר של התקופה: שם טוב לוי בחליל, שלמה יידוב בגיטרות, ארנון פלטי בבס, אלון הלל בתופים ויוני רכטר בפסנתר וקלידים. הפיק דודו אלהרר.

במעבר מתקליט לCD  נוספו השירים "איך שיר נולד", "כשאהיה גדול" ו"יוסי יוסי" ונותר גם המשפט שדור שלם לא מבין אותו..."עכשיו תקחו את התקליט ותהפכו לצד שני".

בשנים הבאות נעשו לא מעט ניסיונות לחזור על ההצלחה, האמנותית והמסחרית, של "הכבש ה16". גם בהפקות חדשות של השירים, על הבמה ובדיסקים, וגם באלבומים דומים ברוחם, ביניהם  שירי "הדרקון הלא נכון" שכתב יהונתן גפן והלחינו מתי כספי ואחרים. שום דבר לא היה דומה באימפקט שלו לגרסה המקורית.

הילד הזה הוא אני (1979)

זמן קצר לאחר הוצאת "הכבש ה16" יצר אבנר קנר (שותפו של יוני רכטר ל"14 אוקטבות" ומלחין שעבד באותה תקופה עם אריק איינשטיין) אלבום מקסים ביחד עם שיריו של יהודה אטלס: "והילד הזה הוא אני". ביחד עם קנר שהלחין ועיבד וניגן בקלידים ופסנתר וגם שר השתתפו דויד ברוזה, מזי כהן, יואל לרנר ואפי בן ישראל. יהודה אטלס הקריא את השירים והנגנים היו מיקי שביב בבס, שלמה יידוב וגרי אקשטיין בגיטרות, מאיר ישראל בתופים ו"רביעיית המיתרים של האנסמבל הקאמרי". טמירה ירדני הפיקה. ולמרות שהיו באלבום שירים אחדים שהושמעו ברדיו, "אבא מחמיץ", "כשבא איזה דוד", "אם מנשקים אותי" ועוד, האלבום האד מוצלח הזה נותר בצילו של "הכבש ה16" וחבל. כדאי לנסות ולמצוא אותו, ובימים אלה רצה הצגה מוסיקלית משיריו, בהשתתפות המחבר.

דורי בן זאב – אפרוחים (1979)

ב1979, אחרי שני אלבומים מדליקים למבוגרים, הוציא דורי בן זאב את אלבומו הרביעי "אפרוחים" ורתם את ההומור המוסיקלי שלו ליצירת שירי ילדים בכל הגילים. דורי כתב והלחין את רוב השירים, חלקם עם דודו וייזר ויגאל בשן, אורי קריב עיבד במיטב צלילי הדיסקו של התקופה. "מה אתה רוצה להיות", דורי בן זאב זה לא בוני אם" ו"א.ה.ב.ה" אפילו הצליחו כלהיטים...

מתחת לארון (1985)

עוד פנינה נשכחת שקשה למצוא כיום היא "מתחת לארון". שיריה של אנדה עמיר-פינקלפלד בלחנים ועיבודים של שפי ישי. המספר באלבום הוא יעקב בנאי, הזמרים יהודית תמיר, שפי ישי ומוטי דיכנה והנגנים שם טוב לוי בחליל, אבי סינגולדה בגיטרה, בני קונייבסקי בכלי הקשה ושפי ישי בקלידים. האלבום יצא ב1985 ונעלם... חבל.

ג'וזי כץ ושמוליק קראוס: לבד ביחד ולבד לבד (1975)

שמוליק קראוס הלחין את "הבובה זהבה" לאלבום של "החלונות הגבוהים" ב1967, ומאז שמר על קשר אישי הדוק עם כותבת המשוררת מרים ילן שטקליס. ב1975 הופיעו שמוליק קראוס ואשתו אז ג'וזי כץ במופע שיצא גם כאלבום הראשון (שלו וגם שלה) שכולו  שיריה של מרים ילן שטקליס. השירים היו שירי ילדים, אך ההתייחסות וההגשה של כץ וקראוס קישרה את השירים ישירות לחייהם. קראוס הלחין את רוב השירים, חלקם עם שמעון שגיא ואלונה טוראל שהיתה אחראית לעיבודים הרכים, מעט ג'אזיים. בין השירים היו "אצו רצו גמדים", "מיכאל", "רוח רוח" ו"טין טן". המופע והאלבום לא זכו בהצלחה רבה, אך הם כוללים כמה רגעים יפים מאד, ולא רק (ובעיקר לא) לילדים. אגב, ב1992 יצא האלבום בדיסק ללא איזכור שמה של מרים ילן שטקליס או שמות המלחינים. 

מתי כספי: צד נוסף (1980) בבה מתי (1992)

ב1980 הוציא מתי כספי את האלבום "צד נוסף" – "מוקדש לילדים" ובו גרסות שלו לשירים  שהלחין לזמרים אחרים, וגם כמה חדשים. "אולי זה מעליב" (יהודה אטלס), "אחותי הקטנה" ו"מי ראה את באני" (אהוד מנור), "כלבלב הו בידי בם בם" (נתן זך), "פרידה מתיבת נוח" ו"שמלות" (נורית זרחי), "משחקים" (שמרית אור), "הסביבון שלי" (לאה נאור) וכמה קטעים אינסטרומנטליים שגם הם, כמו העיבודים של כספי, מעבירים את המוסיקליות הגאונית ואת ההומור המיוחד שלו.

ב1992 חזר כספי לאלבום (ולוידאו ואח"כ לדיווידי) של שירים לילדים "בבה מתי" כשהוא על העטיפה מחקה את הבובה (או להפך). אוסף שירים נפלא, בחלקו חופף את "צד נוסף" שלא ניתן אז להשגה, אך עם עוד תוספות שירים שכתב אהוד מנור כמו "שש", "בן" "ילדותי השנייה", "נחליאלי", "נמלים" ו"סטירת לחי". בסיום קסטת הוידאו של "בובה מתי" אומר כספי לצופים: כשאקיש באצבעותי כבו את הטלוויזיה. כשאקיש שוב, תדליקו אותה מחדש. אני עדיין מחכה ליד הטלוויזיה הכבוייה שמתי יקיש שוב.

אריק איינשטיין: "שירי ילדים" (1971) "ילדים" (1976), "ילדודס" (1978) "לקט לילדים" (1979), "הייתי פעם ילד" (1989), "האריה היונה ותרנגולת כחולה" (1992), "כמו גדולים"(2007).

גדול הזמרים הישראלים, אריק איינשטיין, הוציא גם הוא אלבומים של שירי ילדים, חלקם תוך כדי הפעילות שלו כאחד המובילים העיקריים במהפכת הרוק הישראלי של שנות השבעים. כבר ב1971, בין "שבלול" ל"בדשא אצל אביגור" הוציא איינשטיין את התקליט "שירי ילדים" עם גיטריסט "הצ'רצ'ילים" רוב האקסלי. תקליט צנוע שהציע גישה חדשה לשירי ילדים. הקסלי הלחין את רוב השירים, ביניהם "הייתי פעם ילד" שכתב איינשטיין ושיר ראשון שאריק גם הלחין "אבא פיפי". עוד בתקליט היו "מאיה", "ברלה צא" ו"אני מבין".

ב1976 הוציא איינשטיין תקליט שירי ילדים עם שם-טוב לוי: "ילדים". עם שירים חדשים כ"יש לי אח קטן" ו"התאהבתי בילדה יפה נורא", "מה עושות האיילות" וחידושים ל"במדינת הגמדים", "חמש שנים", "פזמון ליקינטון" ועוד.

ב1978 הוציא איינשטיין את "ילדודס" עם לחנים של יוני רכטר ("שחפים", "אדון חלום"), שם-טוב לוי ("יפתח המלוכלך"), ועיבודים של  אילן וירצברג ("רוח רוח", "דורית הגפרורית") ואילן מוכיח ("אצו רצו גמדים", "מכופף הבננות" ועוד).

שנות השבעים הסתיימו באלבום אוסף מהאלבומים הנ"ל "לקט לילדים".

ב1989 חזר איינשטיין להקליט שירי ילדים חדשים, באלבום "הייתי פעם ילד" שיוני רכטר הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית. כמו ב"כבש הששה עשר" גם כאן הקפיד רכטר על גישה רצינית בהפקה ועל עושר מוסיקלי מלא הומור בהלחנה. בין להיטי האלבום היו "כמה שרציתי כלב", "אדון שוקו", "שבת בבוקר" ושיר בו יוני רכטר היה הסולן "גברת עם סלים". 

ב1990 יצר איינשטיין קסטת וידאו ראשונה לילדים, "כמו גדולים". איינשטיין כתב תסריט עם צבי שיסל ודוד גורפינקל, שיסל ביים, גורפינקל צילם, והפיקו מיכאל תפוח, צ'יריץ' קסביאן ושלמה אורבך.

ב1992 הוציאו איינשטיין ורכטר תקליט ילדים נוסף, "האריה, היונה ותרנגולת כחולה". רכטר עיבד את "אמא שלי" ו"הילדה הכי יפה בגן" והלחין שירים חדשים כ"אני רוצה שפתאם,  "תרנגולת כחולה" (דואט עם יהודית רביץ) ועוד.  גם לאלבום הזה התלוותה הפקת וידאו, "כמו גדולים 2" עם  שירי התקליט וקטעים נוספים.

בשנת 2007 יצא דיווידי כפול ובו כל שירי "כמו גדולים 1 + 2" ועוד תוספות.

גם היום

גם היום נוצרים שירים כאלה ואלבומים שעדיין מאמינים באמירה איכותית לילדים. הנה דוגמאות אחדות.

·         בשנת 2000 יצא האלבום "שירי העיר הגדולה" שבו שירים לילדים שכתבה יעל סאלם, הלחין, עיבד והפיק החלילן אילן סאלם. באלבום משתתפת קבוצה גדולה של נגני ג'אז מהשורה הראשונה, הזמרים הם רונית קנו וארי גורלי ועל הקריאה עדי חרלף.

·         יהודית רביץ, במקביל לקריירה הרגילה שלה, הוציאה בשבע השנים האחרונות שני אלבומים של שירים לילדים. ב2004 את הדיווידי "ילדות", מסע מוסיקלי תיאטרלי אל שירי הילדות עליהם גדלה. וב2005 את הדיווידי "גם אני רוצה חיבוק"  ובו "שירים לקטנים" שכתבה מיריק שניר, הלחין מוני אמריליו ועיבד עמוס עבר הדני.

·         ב2009 הוציאו שני מוסיקאים צעירים, לי גאון ואורי ויינשטוק, אלבום מקסים בשם "ילד פעם" ובו שירים שכתבו והלחינו. כותרת המשנה של האלבום מאוד מדוייקת: "אלבום לילדים ומבוגרים". השניים, בליווי להקה בת חמישה נגנים, מופיעים מאז ועד היום במופע מושקע מבחינה מוסיקלית, שמתייחס לילדים כמו אל אנשים קטנים בעלי טעם ודיעה, כאלה שיש מקום להציע להם חומרים לא מתיילדים.

·         חווה אלברשטיין תמיד הקליטה גם שירי ילדים, מהשיר שפתח את אלבומה הראשון בשנת 1967, "מקהלה עליזה". עוד באותה שנה הוציאה אלברשטיין את האלבום "צעצועיה של אסנת" וחמש שנים לאחר מכן את "אשה באבטיח" (1972) שהיה אלבום מהפכני בגישתו המוסיקלית כששיריה של המשוררת נורית זרחי הולחנו על ידי שלמה גרוניך, מתי כספי, מישה סגל ואחרים. מאז תחילת דרכה הוציאה אלברשטיין לא פחות מתריסר אלבומים לילדים כסולנית ועם שותפים )ביניהם עם צוות "קרוסלה") והיא ממשיכה לעשות זאת גם כיום, כשתוך כדי הקאמבק הגדול שלה בעשור האחרון היא ממשיכה להוציא גם אלבומים ובהם שירים חדשים  לילדים בכל הגילים. לפני ארבע שנים באלבום "שביל החלב – שירי ערש" וממש לאחרונה באלבום  "ילדת טבע" ובו לחנים שלה ושל עובד אפרת לשירים של המשוררת עדולה. בין המשתתפים באלבום, נכדה של חוה, איתי אנגל.

·         בפסטיבל הפסנתר האחרון, לפני שבועיים, הציגה קורין אלאל את אלבומה החדש, "ארנבות משוקולד" ובו לראשונה היא שרה לילדים, שירים שהלחינה למילים של עוזי בן כנען, לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס, גליה ישי ומאיר גולדברג. ביחד עם קורין משתתפת בשירה הילדה סילאן אבישר.

·         ובקרוב מאד יצא אלבום אוסף שירי הילדים של שלום חנוך, עוד מימי העבודה עם אריק איינשטיין ב"מזל גדי" ("דוקטור דוליטל") בביצועים של אמנים שונים.

אושיק לוי זה מכבר

חוזר להתחלה

הוא בן 67 והוא לא מפסיק. ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ולא חושש לתמוך בחברו חנן גולדבלט גם כשהתחושה היא שכל העולם סביבו חושב אחרת. ובעיקר הוא ממשיך להיות זמר מיוחד, שאינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.

בשנה שעברה, אחרי 45 שנות קריירה כזמר בהם הקפיד על הקלטת שירים מקוריים, הוציא אושיק לוי, לראשונה, אלבום של פרשנות אישית לשירים של אחרים. גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו. הוא חזר בו בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. לצידם הקליט לוי גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר, מפיק האלבום., "קול וחומר". זה היה כבר האלבום השלישי שלו בשנות האלפיים. אחרי שב2003 יצא אלבום שלו בהופעה עם מיטב להיטיו (בהשתתפות אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום של שירים חדשים בשם "אומר שירו בשקט" בהפקת אדם גורליצקי ובהשתתפות אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, כשאינו חושש להחשב לנוסטלגיה בלבד הוא מוצא זמן לחזור אל העשור הראשון לפעילותו כסולן, ומוציא מחדש את שלושת אלבומיו הראשונים בצירוף אלבום אוסף שיצא בסוף שנות השבעים, והתקליטון הראשון שהוציא ב1970.

ההתחלה שלו כסולן באה אחרי כעשור בהם שר ב"להקת פיקוד מרכז", ב"רביעיית הטיילת" וב"שלישית התאומים". הוא היה גם שחקן תיאטרון וקולנוע, ונחשב לאחד הכוחות העולים בבידור הישראלי. נדמה לי שאיש לא ציפה למהפכה המוסיקלית שאושיק לוי הציע בשלושת אלבומיו הראשונים. אני חייב לפרט כדי לנמק...

ב1971 יצא אלבום הבכורה "קצת שקט!". האלבום נפתח ביריות והתפוצצויות, מתוכן בוקע לחן של אל קופר, איש "דם יזע ודמעות" האמריקנית, וטכסט של יהונתן גפן "אין מילים"...העיבוד, של שמוליק ארוך הוא מפתיע , מין פופ-רוק ישראלי מקורי שנשמע הכי מעודכן-צליל שאפשר. משהו שאולי רק אריק איינשטיין בעבודה עם "הצ'רצ'ילים" התקרב אליו באותה תקופה. האלבום הזה עמוס בשמות החמים של התקופה ברוק הבראשיתי של הימים ההם. להקת הג'אז-רוק "זיעה קרה" (שמוליק ארוך בגיטרה ובס, אלונה טוראל בקלידים, אהרל'ה קמינסקי בתופים, ממלו גייטנופולוס בכלי נשיפה וקרלוס אלברטו בכלי הקשה) ליוו, בעיבודים של שמוליק ארוך את רוב שירי האלבום: "אם אלוהים היה רוצה" שכתב והלחין שלום חנוך, "לישון לישון" ששלום חנוך הלחין למילים של מאיר אריאל, "הרץ למרחקים ארוכים" של יעקב  רוטבליט שהלחינה אלונה טוראל, "לא יודעים" של אסי דיין שהלחין דויד קריבושי ו"קצת שקט" שכתב יוסי בכר והלחין קובי אשרת. "הצ'רצ'ילים" כלהקת ליווי (רוב הקסלי וחיים רומנו בגיטרות, מיקי גבריאלוב בבס ועמי טרייבטש בתופים) ומיוחד רוב הקסלי כמעבד היו אחראים על "כץ" ו"שיהיה לך טוב" שכתב יהונתן גפן והלחין הקסלי ו"שתי אחיות" של איציק מאנגר בתרגום יורם טהרלב, שהלחין צביקה פיק.

לאלה צורפו "דג הצלופח" של יורם טהרלב שהלחין ועיבד מתי כספי שגם ניגן בכל הכלים, ושיר הסולו הראשון של אושיק לוי "חוזה לך ברח" של יעקב רוטבליט ושלום חנוך בעיבוד אלכס ווייס. את העטיפה, עם צילום שצילם דני בינסטד, עיצב דויד טרטקובר. אלבום מושלם שנשמע רענן ומפתיע גם 40 שנה אחרי.

אלבומו השני "אושיק לוי" שיצא בראשית 1975 כלל להקת ליווי בשם "או שכן או שלא", צוות נגנים גדול ושלושה מובילים מוסיקליים.  קובי אשרת הלחין ועיבד את "הייתי גבר" של דויד אבידן שנחשב אז שערורייתי, וביחד עם קובי רכט את "שיר ערש גנוב" של יהונתן גפן. מתי כספי הלחין ועיבד את אחד המאסטרפיסים הגדולים של שנות השבעים (ושל הזמר העברי בכלל): "זה מכבר" של לאה גולדברג. כספי גם עיבד את "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך, "יש לי שיר" של ואן מוריסון עם מילים של אהוד מנור והלחין גם שיר-ג'ינגל משעשע בשם "רגליים" שכתב חיים חפר.

תגלית התקליט היה המלחין נפתלי אלטר שהלחין את "יונתן סע הביתה" ו"ישמעאל" (למילים של יהונתן גפן), "לא הכרתי אותך" (תרצה אתר ) ושבע וחצי דקות של "ניגון עתיק" (של נתן אלתרמן). במיוחד השיר האחרון, שהפך עם החזרה בשירה נוסח "היי ג'וד" של הביטלס, עם הגיטרה של חיים רומנו והמוג סינטיסייזר של נפתלי אלטר לבלוז-רוק רב עוצמה שלא נשמעו כמוהו אצלנו.

ב1976 הוציאו לוי ואלטר תקליט משותף בשם "איפה טעינו" שהמשיך את הקו הרוקי של התקליט הקודם. אלטר הלחין לתקליט פתיחה וסיום אינסטרומנטליים שהקנו לו תחושת קונספט וכן את כל השירים, ביניהם "איפה טעינו" (למילים של זאב טנא), "זכרון יעקב" (נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן), "עד הבוקר" (יעקב גלעד, נפתלי אלטר ואושיק לוי) והפתעת האלבום בדיעבד: "תור א.ב.ג." של מאיר אריאל, שהוא בעצם גרסה מוקדמת בשנתיים לשירו של מאיר אריאל "טרמינל".

ב1978 שר אושיק לוי בפסטיבל הילדים להיט גדול בשם "טוליק" שהלחין נפתלי אלטר למילים של רמה סמסונוב, והקליט עוד שירים של נפתלי אלטר, "שיר עם סימנים" ו"טוב לחיות בעד ארצנו", ומאז הקריירה שלו הוקדשה בעיקר לבידור ולטלוויזיה, אם כי הוא אף פעם לא הפסיק לשיר.

ב1985 יצא אלבומו "לילות שרב", ב1990 "בקצה ילדות", ב1995 "לפעמים לא בכוונה" ועוד שלושה אלבומים בשנות ה2000.  

הנה אושיק לוי בספשל "זה מכבר" שערכתי בגלי צה"ל ב13.10.2011

שעה ראשונה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402339

שעה שנייה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402340

מאחורי הצלילים

לקראת הופעתם בשבת הקרובה 11.6.2011 במועדון רדינג 3 בנמל תל אביב
הופיעו מתי כספי ושלמה גרוניך, "מאחורי הצלילים" 
בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל (כל יום א בשעה 15:00) 5.6.2011

מאחורי הצלילים

מתי כספי בשירה וגיטרה, שלמה גרוניך בשירה וקלידים

מאחורי הגדר הלבנה

רוצה שני

ואותך
ציור

סאונד: אסף סיטון ורפי קופפר

צילומים: דני זודקביץ'

אושיק לוי - איפה צדקנו

עכשיו


יש לי הרבה ריספקט לאושיק לוי. הבן אדם כבר לא ילד, בן 66 בקרוב, ולמרות הכל והקול והמצב מסביב הוא ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ובעיקר ממשיך להיות זמר מיוחד, שאמנם אינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.


עד עכשיו, ב45 שנות קריירה הקפיד אושיק לוי להקליט כמעט אך ורק חומרים מקוריים שנכתבו במיוחד בשבילו, או לפחות להיות אחד המבצעים הראשונים לשירים של אחרים (למשל "אגדת דשא" שהוא היה מראשוני מקליטיו ב1973). עכשיו הוא עושה, לראשונה, משהו חדש ושונה, ומוציא אלבום שכמעט כולו פרשנות אישית לשירים של אחרים. לא "קאברים" במובן של ביצועים-דומים-לשירים-מוכרים, אלא גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו.
הוא לא הולך על קיצוניות במינימליזם כמו ג'וני קש באלבומיו האחרונים, אך בהפקה המוזיקלית והניהול אמנותי של זיו ריינר הוא בהחלט נשמע קרוב קרוב לאוזן, כמעט ללא הסתתרות מאחורי הפקה נוצצת, אלא שר פשוט ויפה. כמו שהוא נשמע עכשיו, עם כל הצרידות וחרחורי הנשימה (הסיגריות... כאמור).
אושיק חוזר בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. שני חריגים הם גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו של אושיק, נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר.
שלושים שנה אחרי שהיה שותף של כבוד במהפכה המוסיקלית של שנות השבעים, מוכיח אושיק לוי שהגיל באמת לא משנה, לא את הטעם הטוב ולא את הרצון להמשיך ולמצוא את עצמך מחדש. הוא עושה את זה עם הרבה אהבה לעניין עצמו, כלומר לשירים. שהרי ברור גם לו, כך נדמה לי, שאלבום כזה, שהוא הפיק מבחינה כספית בעצמו, לא יהפוך להצלחה מסחרית עצומה. ובכל זאת, ההצלחה האמנותית היא החשובה לו. ואת זה הוא עשה. ריספקט. כבר אמרתי.






איפה צדקנו


ואם כבר היסטוריה, אז הנה עשרת השירים הגדולים ביותר שאושיק לוי הקליט בשנות השבעים, לאו דווקא הלהיטים הגדולים (והיו לו לא מעט כאלה) אלא שירים שעשו שינוי ואשר בלעדיהם "הזמר העברי" של העשור ההוא לא היה מה שהוא. כן. עד כדי כך. קודם כל, אחד השירים הכי נפלאים בכל הזמנים: "זה מכבר" של לאה גולדברג שהלחין מתי כספי. ולצדו "חוזה לך ברח" (יעקב רוטבליט ושלום חנוך), "בלדה לשוטר" (אהוד מנור, נורית הירש), "לא יודעים" (אסי דיין, דוד קריבושי) "יונתן סע הביתה" (יונתן גפן, נפתלי אלטר), "אגדת דשא" (מאיר אריאל,שלום חנוך), "ניגון עתיק" (נתן אלתרמן, נפתלי אלטר), "איפה טעינו" (זאב טנא, נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן, נפתלי אלטר) שחודש לאחרונה על ידי בתו של נפתלי, רוני אלטר. היה באלבום ההוא ("איפה טעינו") עוד שיר אחד שאיש לא שם לב אליו בזמן אמת, "תור א.ב.ג." (מאיר אריאל, נפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הפך אריאל את הטכסט, בשינויים קלים, ל"טרמינל" באלבומו הראשון.






גם אחרי שנות השבעים המהפכניות המשיך לוי להקליט אלבומים מוצלחים, ולזכות בלא מעט להיטים, ביניהם "כמו בסרט", "אפשר היה למשוך את זה שנים, "לילות שרב", "בקצה ילדות", "יד קטנה" ועוד. אך דווקא בשנות האלפיים הוא חזר בקצב מוגבר. ב2003 באלבום הופעה עם שותפים נכבדים שביצעו איתו מבחר מלהיטיו: אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר. שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום חדש לגמרי "אומר שירו בשקט" בהפקה מוזיקלית ועיבודים של אדם גורליצקי עם נגנים צעירים ויצירות של וותיקים לצד בני דור שנות התשעים והלאה... אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, עם זיו ריינר וקבוצה של מוסיקאים צעירים הוא שוב רלוונטי.

מתי כספי שוב מצויין

נדמה שלא פשוט להיות מתי כספי בשנת 2010. מה שלא תעשה וכמה טוב, מקורי ומעניין שתהיה, תמיד ישוו את יצירתך החדשה לעבר המפואר שלך. ומה לעשות... לכספי יש 40 שנות עבר מאד מאד מפואר, מאות שירים שהלחין ועיבד והפיק לעצמו ולאחרים במגוון של סגנונות מוסיקליים, המצאות הפקה, סאונד וביצוע שהציבו סטנדרט חדש במוסיקה הישראלית, שיתופי פעולה מרתקים עם מוסיקאים אחרים... נדמה לי שאין אף מוסיקאי ישראלי אחר שעשה כל כך הרבה, בכמות ובאיכות, בעשר-חמש עשרה השנים הראשונות לפעילותו, אך בהחלט גם בשנים הבאות ועד היום. מתי כספי הוא אחד המוסיקאים הישראלים הגדולים בדורנו... אבל באווירת האח הגדול שהשתלטה על חיינו תמיד תעדיף התקשורת להתעסק בשולי, ברכילויות הישנות או בפרסומת החדשה ולא ביצירה עצמה. והיא, יאמר מיד, מצוינת.

"נפש תאומה" הוא קלאסיקה שמזכירה את ימיו הטובים של כספי (הנה גם אני נופל בפח ההשוואה לעבר) ואין זה הישג של מה בכך. מאז חזר מארה"ב באמצע שנות התשעים הקליט כספי רק מעט שירים חדשים. אלבומיו "הופעה חיה בערד" (1997) ו"דואטים" (2000) כללו עיבודים חדשים למיטב להיטיו, שיתוף הפעולה "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך החזירה את השניים בעיקר אל שנות השבעים ורוב הדיסקים שיצאו לו בעשור האחרון היו אוספי להיטים. רק פעמיים, ב"עולם אחר" (1998) וב"את האשה שלי" (2005) הציע כספי חומרים חדשים. בשני האלבומים היו לכספי לא מעט שירים מושלמים (וגם השאר היו טובים....), אך נדמה שעכשיו, ב"נפש תאומה", קרה לו משהו טוב במיוחד מבחינה יצירתית והוא אמנם נשמע "כמו פעם" אך גם חדש וטרי באנרגיות, בהתכוונות, בדיוק הביצוע.

ואי אפשר להתייחס ל"נפש תאומה" רק כאל "האלבום החדש של מתי כספי". חמש שנים אחרי מותו של מנור (ב12 באפריל 2005) האלבום הזה הוא גם "החדש של אהוד מנור". פרט לשני שירים מפעם ("נרקוד" וחידוש ל"סמבה בשניים") כל השירים באלבום הולחנו בשנים האחרונות על ידי כספי למילים מעיזבונו של אהוד מנור ז"ל. הוא לא "מלחין" אותם אלא ממש מפיח בהם חיים. הפתיחה המצמררת של האלבום, בשיר "קירבת אלוהים" שכתב אהוד מנור (בעקבות פרק ע"ג בתהילים), כביכול אחרי מותו, היא תמצית הנס האמנותי שהתרחש כל כך הרבה פעמים במפגש בין שתי הנשמות התאומות (ביטוי של אהוד מנור):

אני רואה אתכם
בבית ברחוב
שומע את קולכם
ממשיך אותי לכאוב –
ואני, קירבת אלוהים לי טוב.

אם תזכרו אותי
לעד לא אעזוב
וגם אחרי מותי
יש דרך לאהוב
ואני, קירבת אלוהים לי טוב.

מה לי בשמיים?

מה לי בעפר?

אני איתכם מתחת ומעל ההר

מה לי בשמיים?

מה לי באין-קץ?

אני יורד בגשם

ועולה בעץ.

השיר הזה, שאהוד מנור כתב עשרה ימים לפני מותו, כבר בוצע בעבר בלחנו של מיכאל קלמנוביץ (תלמידו של מנור בבי"ס רימון) והושר בפי ערן טלמור. הגרסה שלהם מאד יפה, אך כשמתי כספי מלחין ושר את הטכסט, אהוד מנור ממש חי בתוך הלחן. כאילו המוסיקה של כספי התנגנה למנור בראש עוד בשלב היצירה, וגם בכיוון השני, כספי מוצא במנור את המילים שיתאימו למוסיקה שלו. בעבודתם המאד פורה היו לכל אחד מהשניים עוד שותפים ליצירה, אך נדמה שהחיבור המיוחד ביניהם נותן להם חופש ומרחב יצירתיים בלתי רגילים. במשך השנים הם יצרו ביחד שירים "חשובים", בעיקר בלדות מינוריות, עצובות, קורעות לב אך תמיד הרשו לעצמם תמיד ליצור גם שירים קלילים, לעתים פחות "רציניים" מבחינת המסר, שמאפשרים לכספי לבטא צדדים נוספים באישיותו המוסיקלית, שמחים ופרועים והרבה יותר ניסיוניים. כספי לא עושה באלבום הזה מהפכות גדולות, אך הוא ממשיך להיות מלחין מעניין, מלודיסט מדהים, מעבד מגוון ומבצע יוצא מהכלל. "נפש תאומה" היא מתי כספי המוכר אך והיא גם עושר של טעמים ומקצבים, מסמבה ועד רוק, ממוסיקה מרוקנית ועד בלדות, משירים שמתאימים ליום הזיכרון ועד שירי מסיבה. כאן מפוחית בלוזית סטייל טוטס טילמנס (שמנגן מתי כספי), שם גיטרה בסגנון סנטנה (שמנגן יאיר מיכאל), לעתים כספי לגמרי לבדו ולפעמים בשילוב קולות עם יהודית רביץ, סימה שושן, שירי מימון, עידן רייכל, חיים אוליאל, סויאן כספי וחן עמר. אהוד היה אוהב את זה.

,

שלמה גרוניך

גאון
עם אלבום אוסף חדש ("המיטב") וסדרת הופעות עם להקת ליווי חדשה ואורחים (אהוד בנאי, מתי כספי, אורית שחף מ"היהודים", שלומי שבן ומארינה מקסימיליאן בלומין) שלמה גרוניך מסכם את ארבעים השנים הראשונות לקריירה שלו.

גרוניך 2010. צילום: אילן בשור

אם לתמצת אסאמאסית את מה שיש לי לומר על שלמה גרוניך במילה אחת: "גאון". נכון, להרבה מאד אנשים הוא לפעמים יותר מדי... כבר שנים שאני שומע שהוא יותר מדי משונה, קשה לעיכול, מתוחכם, מתחכם, מעצבן, עושה דווקא...ומה זה השיער הארוך הזה בגילו? ולמה הוא שר בקול של אשה? ומה זה הכל כך כך עצוב? ומדוע אין לו להיטים?

אבל אני מקשיב לאוסף "המיטב" החדש שלו (71 קטעים שמחולקים לשלושה דיסקים: "אלבומי הסולו", "שיתופי פעולה ופרויקטים" ו"הקלטות נדירות") וכמה שהוא יותר משונה ולא מתפשר עם "מה שצריך" אני יותר אוהב אותו. מעריך את האומץ שלו ללכת בדרכו בלי פשרות. מתפעם מגודש היצירה, מעומס הרעיונות, משפע היופי, מהכאב הבלתי נגמר שהופך לצלילים מלאי אהבה. אני נדהם מכמות הסגנונות והטעמים המוסיקליים, מהמגוון הבלתי אפשרי ומהחוסר המוחלט של גבולות ומגבלות. רגע אחד הוא פסנתרן קלסי שמנגן בך ושר בקול פלצט, ברגע שני הוא רוקר קודר ששר בקול נמוך, כאן הוא מלווה בעיבוד סווינג קופצני ושם בוכה בקינה דתית עם שופר, פה עם מקהלה אתיופית ושם עם מתי כספי, לעתים הוא אבנגרד מתקדם ושנייה אחר כך בלדיסט מלודי... איך לומר את זה בקיצור: גאון!

ואני לא חושב ככה מהיום. פעם, לפני מיליון שנה (ליתר דיוק באפריל 1983) ראיינתי את גרוניך לכתבה בעיתון הרוק קצר החיים "ווליום" (ששרד ששה גליונות בסך הכל). בפתיחה השתפכתי: " שלמה גרוניך הוא לדעתי אחד היוצרים המקוריים והמעניינים ביותר. על מעט מוסיקאים צעירים ישראליים אפשר לומר שהם גאונים. נראה לי שלשלמה מגיע התואר הזה... בעבר הוא היה קשור במספר ניסיונות מוסיקליים, מהמרתקים שנעשו ב"מוסיקה המתקדמת" של הפופ הישראלי: "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי, "קצת אחרת" עם שלמה יידוב ושם טוב לוי, אלבום סולו ראשון נועז ושונה "למה לא סיפרת לי" ועוד. הבעיה בסיכום דרכו היא שעודף הסופרלטיבים נשמע כמו הגזמה. אסתפק בכך שאומר שגרוניך הוא אחד היחידים אצלנו שהולכים עד הסוף עם כל מה שהם עושים. וגרוניך עושה הרבה, במגוון של סגנונות מוסיקליים. פסקולים לסרטים ולהצגות, מוסיקה לתיאטרון המחול "ענבל" (עיבודים קלסיים למנגינות מזרחיות), עיבודים לתזמורת הקאמרית הישראלית, הלחנה לטריו קאמרטה, שירי ילדים לסדרת "החבובות" בעברית, עיבודים לזמרים שונים (ביניהם המפתיע ביותר לג'קי אלקיים) וכמובן בעבודתו לבד ועכשיו עם שם טוב לוי...
כל זה נכתב על שלמה גרוניך בן ה-34, שחזר שלוש שנים קודם לכן משהייה בת שש שנים בחו"ל, בהן הספיק להפיק שני אלבומי סולו ("בהופעה" ו "צמר גפן מתוק") ולהשתתף, כפי שקראתם, בהמון הפקות נוספות, ביניהם במופע ואלבום חדש שלו, "אלבום משפחתי" עם שם טוב לוי.
אמצע שנות השלושים הוא פחות או יותר הגיל שבו מסתיימת ההיפרקאקטיביות היצירתית אצל רוב המוסיקאים "הנורמליים". רבים מהם מוותרים ואלה שממשיכים ליצור עושים את זה בדרך כלל על אש קטנה יותר. די מדהים לראות ששלמה גרוניך המשיך מאז באותו מרץ ובאותה אנרגיית נעורים בלתי נגמרת, עם מבט מטורף בעיניים ואש בקרביים. 71 הקטעים באוסף החדש הם רק חלק קטן מהתמונה... מטורף או גאון? אני זוכר שאדם ברוך ז"ל, כתב באותם ימים ביקורת על "ווליום" וקצת ירד עלי על השימוש המוגזם במחמאות. שבועות אחדים לאחר מכן, כנראה אחרי ששמע ביתר התעמקות את תקליטיו של גרוניך, טרח אדם ברוך להתקשר אלי ולומר שהוא חוזר בו ואכן יש דברים בגו. מילא אני שהייתי אז עורך מוסיקלי צעיר ומתלהב... אבל אדם ברוך, מבקר התרבות החשוב בארץ, חשב ששלמה גרוניך גאון. כבר אז.

ה"אלבום משפחתי" (שלמה גרוניך היה נשוי לאחותה של אשתו של שם טוב לוי...)לכבודו נפגשנו אז, כלל את השיר שמתמצת את הדילמה של הקריירה הגרוניכית: "שירים פשוטים" השיר נכתב לאחר שגרוניך המתוסכל מאי שידור שירי המחאה שלו בגלי צה"ל טילפן לגידי אביבי, אחד העורכים הבכירים בתחנה, שאמר לו שהוא אמנם אוהב את שיריו, אבל מדיניות התחנה גורסת ש"העם" מעדיף להאזין לשירים פשוטים. שיר התגובה של גרוניך זכה אמנם בהצלחה לא קטנה, אך גם מאז בדרך כלל זוכה גרוניך להמון מחמאות וביקורות מפרגנות ורק למעט "להיטי ענק". "אני כנראה לא מתאים לגלים שמשדרים בארץ, וגם לא לציבור הרחב" אמר לי שלמה בראיון ההוא, "יש קהל של שלמה גרוניך, שהוא מצומצם והוא תמיד יישאר באיזה מקום בשוליים. קהל קטן ונאמן להם אני יכול לעשות הכל והם מקבלים אותי... אני כבר לא כועס שלא משדרים אותי ברדיו. אני פשוט מבין שאני לא מתאים...".
ואת זה הוא אמר מזמן מזמן, ובכל זאת, עם כל השינויים (לרעה) שעברה הסובלנות וההאזנה למוסיקה שאינה פופ-מיינסטרים, נדמה לי שה"מיטב" מוכיח שיש מקום גם למוסיקאים כמוהו. בגיל 60 מגיע לגרוניך לקצור את הפירות להשקעה יצירתית רבת שנים.

שלמה גרוניך בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 20.1.2010 חלק א

שלמה גרוניך בשירה קלידים ומלודיקה, עמרי אגמון בגיטרה, אייל מזיג בבס, רון אלמוג בתופים, דויד אפשטיין בניהול אמנותי. השירים בתכנית: נואבה, שומקום, רוזה מרציפן, שרון, יש לי סימפטיה.

שלמה גרוניך בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 20.1.2010 חלק ב

שלמה גרוניך בהופעה סולו (שירה, פסנתר ושופר) בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 16.2.08 חלק א


שלמה גרוניך בהופעה סולו (שירה, פסנתר ושופר) בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 16.2.08 חלק ב