יום שני, 5 באפריל 2010

שלמה גרוניך



גאון
עם אלבום אוסף חדש ("המיטב") וסדרת הופעות עם להקת ליווי חדשה ואורחים (אהוד בנאי, מתי כספי, אורית שחף מ"היהודים", שלומי שבן ומארינה מקסימיליאן בלומין) שלמה גרוניך מסכם את ארבעים השנים הראשונות לקריירה שלו.

גרוניך 2010. צילום: אילן בשור

אם לתמצת אסאמאסית את מה שיש לי לומר על שלמה גרוניך במילה אחת: "גאון". נכון, להרבה מאד אנשים הוא לפעמים יותר מדי... כבר שנים שאני שומע שהוא יותר מדי משונה, קשה לעיכול, מתוחכם, מתחכם, מעצבן, עושה דווקא...ומה זה השיער הארוך הזה בגילו? ולמה הוא שר בקול של אשה? ומה זה הכל כך כך עצוב? ומדוע אין לו להיטים?

אבל אני מקשיב לאוסף "המיטב" החדש שלו (71 קטעים שמחולקים לשלושה דיסקים: "אלבומי הסולו", "שיתופי פעולה ופרויקטים" ו"הקלטות נדירות") וכמה שהוא יותר משונה ולא מתפשר עם "מה שצריך" אני יותר אוהב אותו. מעריך את האומץ שלו ללכת בדרכו בלי פשרות. מתפעם מגודש היצירה, מעומס הרעיונות, משפע היופי, מהכאב הבלתי נגמר שהופך לצלילים מלאי אהבה. אני נדהם מכמות הסגנונות והטעמים המוסיקליים, מהמגוון הבלתי אפשרי ומהחוסר המוחלט של גבולות ומגבלות. רגע אחד הוא פסנתרן קלסי שמנגן בך ושר בקול פלצט, ברגע שני הוא רוקר קודר ששר בקול נמוך, כאן הוא מלווה בעיבוד סווינג קופצני ושם בוכה בקינה דתית עם שופר, פה עם מקהלה אתיופית ושם עם מתי כספי, לעתים הוא אבנגרד מתקדם ושנייה אחר כך בלדיסט מלודי... איך לומר את זה בקיצור: גאון!

ואני לא חושב ככה מהיום. פעם, לפני מיליון שנה (ליתר דיוק באפריל 1983) ראיינתי את גרוניך לכתבה בעיתון הרוק קצר החיים "ווליום" (ששרד ששה גליונות בסך הכל). בפתיחה השתפכתי: " שלמה גרוניך הוא לדעתי אחד היוצרים המקוריים והמעניינים ביותר. על מעט מוסיקאים צעירים ישראליים אפשר לומר שהם גאונים. נראה לי שלשלמה מגיע התואר הזה... בעבר הוא היה קשור במספר ניסיונות מוסיקליים, מהמרתקים שנעשו ב"מוסיקה המתקדמת" של הפופ הישראלי: "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי, "קצת אחרת" עם שלמה יידוב ושם טוב לוי, אלבום סולו ראשון נועז ושונה "למה לא סיפרת לי" ועוד. הבעיה בסיכום דרכו היא שעודף הסופרלטיבים נשמע כמו הגזמה. אסתפק בכך שאומר שגרוניך הוא אחד היחידים אצלנו שהולכים עד הסוף עם כל מה שהם עושים. וגרוניך עושה הרבה, במגוון של סגנונות מוסיקליים. פסקולים לסרטים ולהצגות, מוסיקה לתיאטרון המחול "ענבל" (עיבודים קלסיים למנגינות מזרחיות), עיבודים לתזמורת הקאמרית הישראלית, הלחנה לטריו קאמרטה, שירי ילדים לסדרת "החבובות" בעברית, עיבודים לזמרים שונים (ביניהם המפתיע ביותר לג'קי אלקיים) וכמובן בעבודתו לבד ועכשיו עם שם טוב לוי...
כל זה נכתב על שלמה גרוניך בן ה-34, שחזר שלוש שנים קודם לכן משהייה בת שש שנים בחו"ל, בהן הספיק להפיק שני אלבומי סולו ("בהופעה" ו "צמר גפן מתוק") ולהשתתף, כפי שקראתם, בהמון הפקות נוספות, ביניהם במופע ואלבום חדש שלו, "אלבום משפחתי" עם שם טוב לוי.
אמצע שנות השלושים הוא פחות או יותר הגיל שבו מסתיימת ההיפרקאקטיביות היצירתית אצל רוב המוסיקאים "הנורמליים". רבים מהם מוותרים ואלה שממשיכים ליצור עושים את זה בדרך כלל על אש קטנה יותר. די מדהים לראות ששלמה גרוניך המשיך מאז באותו מרץ ובאותה אנרגיית נעורים בלתי נגמרת, עם מבט מטורף בעיניים ואש בקרביים. 71 הקטעים באוסף החדש הם רק חלק קטן מהתמונה... מטורף או גאון? אני זוכר שאדם ברוך ז"ל, כתב באותם ימים ביקורת על "ווליום" וקצת ירד עלי על השימוש המוגזם במחמאות. שבועות אחדים לאחר מכן, כנראה אחרי ששמע ביתר התעמקות את תקליטיו של גרוניך, טרח אדם ברוך להתקשר אלי ולומר שהוא חוזר בו ואכן יש דברים בגו. מילא אני שהייתי אז עורך מוסיקלי צעיר ומתלהב... אבל אדם ברוך, מבקר התרבות החשוב בארץ, חשב ששלמה גרוניך גאון. כבר אז.

ה"אלבום משפחתי" (שלמה גרוניך היה נשוי לאחותה של אשתו של שם טוב לוי...)לכבודו נפגשנו אז, כלל את השיר שמתמצת את הדילמה של הקריירה הגרוניכית: "שירים פשוטים" השיר נכתב לאחר שגרוניך המתוסכל מאי שידור שירי המחאה שלו בגלי צה"ל טילפן לגידי אביבי, אחד העורכים הבכירים בתחנה, שאמר לו שהוא אמנם אוהב את שיריו, אבל מדיניות התחנה גורסת ש"העם" מעדיף להאזין לשירים פשוטים. שיר התגובה של גרוניך זכה אמנם בהצלחה לא קטנה, אך גם מאז בדרך כלל זוכה גרוניך להמון מחמאות וביקורות מפרגנות ורק למעט "להיטי ענק". "אני כנראה לא מתאים לגלים שמשדרים בארץ, וגם לא לציבור הרחב" אמר לי שלמה בראיון ההוא, "יש קהל של שלמה גרוניך, שהוא מצומצם והוא תמיד יישאר באיזה מקום בשוליים. קהל קטן ונאמן להם אני יכול לעשות הכל והם מקבלים אותי... אני כבר לא כועס שלא משדרים אותי ברדיו. אני פשוט מבין שאני לא מתאים...".
ואת זה הוא אמר מזמן מזמן, ובכל זאת, עם כל השינויים (לרעה) שעברה הסובלנות וההאזנה למוסיקה שאינה פופ-מיינסטרים, נדמה לי שה"מיטב" מוכיח שיש מקום גם למוסיקאים כמוהו. בגיל 60 מגיע לגרוניך לקצור את הפירות להשקעה יצירתית רבת שנים.



שלמה גרוניך בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 20.1.2010 חלק א


שלמה גרוניך בשירה קלידים ומלודיקה, עמרי אגמון בגיטרה, אייל מזיג בבס, רון אלמוג בתופים, דויד אפשטיין בניהול אמנותי. השירים בתכנית: נואבה, שומקום, רוזה מרציפן, שרון, יש לי סימפטיה.

שלמה גרוניך בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 20.1.2010 חלק ב



שלמה גרוניך בהופעה סולו (שירה, פסנתר ושופר) בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 16.2.08 חלק א


שלמה גרוניך בהופעה סולו (שירה, פסנתר ושופר) בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 16.2.08 חלק ב

4 תגובות:

  1. אכן גאון, סוג של גאון.
    התקליט הראשון 'למה לא סיפרת לי?!'
    (ולא 'למה לא אמרת לי'...)
    הוא מושלם.
    כשהמחט (של הפטיפון) נוגעת בויניל המסתובב
    ופוגשת את הפתיחה הקלאסית של האלבום,
    שערותיי סומרות מהגישה והסאונד.
    ריספקט!
    א-י-ן ד-ב-ר-י-ם כ-א-ל-ה

    השבמחק
  2. קוטנר, מסכימה עם כל מילה!
    כשאני שומעת את השירים והמנגינות של גרוניך, אני עפה בכל פעם למחוזות קסומים אחרים בכל שיר.
    כשאני מסיימת לשמוע שיר שלו, יש בי תמיד את הרצון לשמוע אותו עוד פעם ועוד פעם, וככל שאני נכנסת לזה, ככה אני יותר.
    הוא באמת גאון!
     
    תתחדש על הבלוג, עושה רושם שאבקר פה הרבה :-)

    השבמחק
  3. יש שיר ששרה זמרת צרפתיה עם הלחן של "שירים פשוטים". של מי הלחן במקור?

    חלי

    השבמחק