יום שבת, 24 באפריל 2010

הדג נחש בהופעה





קודם כל, לחימום, צילומים מההופעה המצויינת אתמול בצהרים ב"זאפה".
צילמה יעל אלין - קוטנר

יאיא, שאנן וגיא... שלושה מתוך עשרה שהיו על הבמה


המפיק יוסי פיין והעילוי החדש, הגיטריסט יוסי מזרחי (וגם קצת יאיר סלוצקי מאחור)

"הדג נחש" בהופעה בתכנית האיש הקטן מהרדיו
מועדון "שבלול ג'אז" 22.4.2010


חלק א'



שאנן סטריט שירה וראפ, גיא מר בפטיפונים, מחשב שירה וראפ, דודו קלמס בקלידים, משה אסרף בתופים, יאיא כהן אהרונוב בבס, שלומי אלון בסקסופון, חליל, אי ווי ושירה, יאיר סלוצקי בטרומבון, יוסי מזרחי בגיטרה, מתן גוב ארי בחצוצרה.
השירים בתכנית: אני מאמין + בסלון של סלומון + שיר נחמה + הכאפה המצלצלת + חליפות + MANY LIGHTS + לא מספיק + שירת הסטיקר

חלק ב'



והנה משהו קטן שכתבתי עליהם ב"ישראל היום" 5.3.2010

קודם כל תופסת אותך המוסיקה. "שש", האלבום החדש של "הדג נחש" הוא סיכום מדליק של המון השפעות שעליהן גדלו הלהקה הזו והמפיק המוסיקלי שלה יוסי פיין. מגוון של גרוב לדורותיו ממוסיקת נשמה אמריקנית משנות הששים סטייל "מוטאון" ו"סטאקס" ועד הFאנק של ימינו, נגיעות ריתם אנד בלוז וג'אז, רוק, רגאיי, אתני, דאנס ואלקטרוניקה וגם מוסיקה מזרחית ישראלית (בלהיט מתוך האלבום "שיר נחמה" עם הגיטריסט יהודה קיסר) וערבית (כן, יש כאן שיר נסתר בשם "ערבי 16" שמושר בערבית)... לקרוא לכל העושר המוסיקלי הזה רק "היפ הופ" זה אנדרסטייטמנט בערך כמו לומר ש"אבטאר" הוא סרט די ארוך...
ובכל זאת "הדג נחש" יש הרבה מה לומר ו"שש" עמוס וגדוש במסרים, המון המון מילים, בראפ ושירה, כולל ארבעה שירים באנגלית ואחד, הכי טוב באלבום, שמשלב עברית ואנגלית בשם MANY LIGHTS. במוסיקה שבו "שש" הוא הרבה אורות, צבעים, שמחה וכיף.
אך זוהי לא המטרה הסופית אצל "הדג נחש" אלא רק המצע לאמירות שהן הרבה פחות משמחות ואופטימיות... כפי ששאנן סטריט ניסח את המוטו ב"לזוז" לפני שמונה שנים:

כי זה כל העניין בעצם
ואני לא הייתי כאן בעצם
אם לא הייתה לי הפלטפורמה לדבר על הדברים
לדחוף מתחת לסבבה גם איזה כמה מסרים
ממשיך מורשת ארוכה, מלא באמונה
שמתוך שלא לשמה תבואו לשמה...

וכך, מתוך האמונה הזו שלא נחלשה גם לאחר 14 שנות פעילות, "הדג נחש" אינה רק להקה של כיף אלא אוסף של אנשים חושבים שיש להם הרבה מה לומר. "שש", כמו כל אלבומי הלהקה, הוא צילום מצב של ישראל היום (לא העיתון, אלא המקום והזמן) ושל מצבם האישי של חברי הלהקה בתוך המציאות שלנו.
"יש לו פה גדול, חרא מדינה וטונה עצבים, אז אני כל הזמן צריך מקום לשפוך ת'חרוזים, אבל החיים קצרים מדי ורק פעם אחת אני חי, אז תעביר גם תספליף גם ת'מיקרופון אליי... ("בסלון של סלומון")
תחת הכותרת "שירי מחאה" יכולים להיכנס כל סוגים שונים של אמירות בכל מיני רמות. די קל לשיר שיר כמו "עוד אח אחד", עם הטכסט המעט-ילדותי של פישי הגדול, שהרי מי יכול להתנגד לקריאה נגד אלימות ומי לא מזדהה עם בכי של אם... אז גם אם בשיר הוא שואל "כמה זמן נוכל כך להמשיך לחיות, והאם המלחמה שבגבולות מנותקת מהאלימות שאת חיינו משתקת" הרי אין כאן נקיטת עמדה אמיתית. צריך לעומת זאת לא מעט אומץ לשיר טכסט כזה, בשיר "אני מאמין" שפותח את האלבום:

אני מאמין שנכון להיום
חלקנו באי השגת השלום
משמעותי וגדול לא פחות
מחלקן של כל המדינות השכנות
ועוד אני מאמין שאנחנו הולכים סחור
שאין סיכוי שעוד מלחמה תעזור
ושכל הדיבורים על מאבק בטרור
תכליתם רק להרשים ת'עולם הנאור...

אז מילא אם השיר כזה מבוצע על ידי הרכב שוליים שמופיע ב"גדה השמאלית" או ב"צוותא" בתל אביב, כשאתה קטן אין לך בעיה לומר כל מה שמתחשק לך ולהביע עמדות קיצוניות בהרבה. אבל כשהמבצעת היא "להקת העשור" שפונה לכל העם, מקיבוצניקים שמאלניים ועד אוהדי בית"ר ירושלים ימניים (ששאנן סטריט מדגיש תמיד את אהבתו ההיסטורית לקבוצה), יש באמירות כאלה לקיחת צ'אנס אמיתי. "הדג נחש" מתעסקים בהמשך "שש" גם במשכורות הבכירים, בגזענות, בעובדים זרים, במלחמת ששים השנה עם הפלשתינאים, בחלוקת המשאבים הלאומית ובעוד נושאים פחות מעוררי מחלקות (אך בהחלט ראויים לתשומת לב) תוך ידיעה ש"זה לא מזיז לאף אחד ת'תחת..." ("אני מאמין") וגם התחושה ש"השיר הזה נחמד אבל זה לא מספיק" ("לא מספיק").

אז למה בכל זאת לעשות את זה? אם בין כה וכה זה לא באמת מזיז לאף אחד? ובמיוחד עכשיו כשהם כבר לא ילדים וצריכים לחשוב על עתידם ופרנסתם והמחשבות הקיומיות אינן רק שעשוע אמנותי, מה שמגביר עוד יותר את התחושה שהגיע הזמן לקחת את עצמם ברצינות... למה? כי זה מה שהם. זה מה שהם יודעים ואוהבים לעשות וזה מה שהם יעשו כל עוד הכימיה ביניהם עובדת. דבר לא מובן מאליו בהרכב שפועל ביחד כל כך הרבה זמן. בארבע השנים שעברו מאז אלבום האולפן הקודם שלהם, "בעזרת הג'אם" הם עברו שינויים אישיים (לחמישה מחברי הלהקה נולדו בנות חדשות) ומקצועיים (שאנן סטריט, יאיא כהן וגיא מר הוציאו אלבומי סולו וגם שלומי אלון ודודוש קלמס היו מעורבים בהפקות מחוץ ללהקה) וברקע התרבות הישראלית הולכת ומשתנה עם כוחות חדשים והתייחסות שונה למוסיקה... ובתוך כל זה מצליחים חברי "הדג נחש" להביא אותה בעוד אלבום מצויין. ריספקט.



בונוס!!!!
"הדג נחש" בהופעה באולפן "האיש הקטן מהרדיו" 1.4.2008

חלק א

חלק ב כולל קטע אילתור חד פעמי... רדיו וים

2 comments:

  1. האלבום החדש הוא מעולה - מעניין לאוזן, גרובי, מקצועי ברמות, ממש כיף וטוב, ומסרים צודקים ונכונים - רק חבל שאנשים עם ראיית עולם צרה (לאו דווקא רק ימנים) לא מסכימים לקנות אותו -בגלל- המסרים. השאלה היא האם באלבום הזה העיקר זה המסרים או המוזיקה.

    השבמחק
  2. בהחלט הלהקה הכי טובה בארץ, עם המסרים הכי בועטים (למרות שלא מסכים עם חלקם אי אפשר להתעלם מהרצון הכן והאמיתי לשינוי העוולות)ועם מוזיקה הכי טובה שרק אפשר. לסיכום נראה שזה הולך להיות הדיסק הראש\ון שאני קונה מזה הרבה זמן, וכבר מחכה להופעה במרכז ולא בשבת...

    השבמחק