היום ב"ישראל היום" מתפרסם ראיון עם ארז לב ארי. כאן מופיע הגרסה הפחות-ערוכה שלי. הצילומים הם של דני זודקביץ', מההופעה של ארז בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" המצורפת בסוף.
נולד מחדש
למאזיני הרדיו התגלה ארז לב ארי פני כשנתיים וחצי, באלבום בכורה מרגש ומפתיע "שמחת הפרטים הקטנים" ובו שורה של שירי נשמה נפלאים: "צדק", "לבבתני", "זכה את עמי", "מה אעשה" ושיר שנוצר אחרי האלבום (וצורף אליו בהמשך), "אנה אפנה" לסדרת הטלוויזיה "סרוגים". פתאום בבת אחת התגלה יוצר חדש ומקורי שמשלב ניגון יהודי ורוחניות חילונית. נגיעות אתניות מזרחיות-צועניות-דתיות עם רוק ושירי פרידה וכאב אישיים לגמרי וגיטרות סטייל ניל יאנג... עם השפעות של ברי סחרוף ואהוד בנאי, מיכה שטרית וארקדי דוכין, יצא לב ארי צליל חדש משלו, אמירה אינדיבידואלית לגמרי, מפתיעה במיוחד באלבום בכורה...
מי ששם לב לפרטים הקטנים ידעו שארז היה אז כבר בן 37 ולא ממש בתחילת דרכו המוסיקלית. תחת שמו המקורי, ארז אזרזר, הוא ניגן גיטרה בלהקות "עקבה" (של יוצאי "בנזין"), "כשניקו תתחיל לדבר", "הנגרים" ובהופעות והקלטות של דוד ד'אור, מני בגר, לאה שבת, אתי אנקרי, האחים אריאל, מאיר בנאי, גיל עקביוב, דני אמיר, רפאל היצירה ועוד אחרים. לפני כשמונה שנים הוא שינה את שמו ללב ארי, התקרב לדת, הקים משפחה והחל להקליט שירים שיצר בעצמו. עכשיו הוא חוזר באלבום שני, "ארגמן" מתוכו יצאו לרדיו "בוקר טוב" ו"בסוף היום" והם מהווים רק חלק קטן מהעושר המוסיקלי שגודש את האלבום הזה. שירי כאב ותפילה, נחמה ותקווה עטופים במוסיקה מלאת עוצמה, גיטרות רוק ואתניות ישראלית. הרבה שאלות ותהיות, וחיפוש משמעות. ובסופו של דבר מסקנה אחת:
בסוף היום זה רק אני וזה רק את והילדים ואלוהים, וכל השאר הבל הבלים
ארז לב ארי נשוי (להדס) ואב לשלושה ילדים קטנים (נהוראי, אבינועם והלל) תיכף בן ארבעים, אך מרגיש שנולד רק לפני עשר שנים. באותה תקופה החל להשתחרר מכבלי טראומת ילדות קשה שחווה בגיל ארבע, כשהתייתם מאמו, נותק מאביו וגדל לבדו בביתה של סבתו. למרות שהמוסיקה הייתה שם תמיד, כמפלט ומקור עידוד, רק כשהיה בן 30 העז ארז להתחיל לבטא את עצמו גם ביצירה ובשירה ולא להסתפק בנגינת גיטרה.
ארז: עד אז חלק בי כבר ויתר. לא על המוסיקה כמובן, המוסיקה היא כל החיים... אבל על להיות סולן ולשיר שירים שלי. הייתי בן 30 והרגשתי שאם זה לא קרה עד היום אז כנראה שזה כבר לא יקרה. ניסיתי כמה פעמים, ביני לבין עצמי, אבל לא הוצאתי שירים החוצה. רק בגיל שלושים התחילו לבוא שירים שאני יותר שלם איתם. זו היתה תקופת ההכרות שלי עם הדס וההתקרבות לדת... גרנו בחצר גדולה בנווה צדק, עם עוד חברים, עושים שבתות ביחד, לומדים וכותבים...אז התחילו לנבוע השירים. חיים שלמים יצאו שם והכל התנהל לאט מאד. היה לי הרבה זמן ולא ידעתי אם יקרה עם זה משהו, זה לא היה מכוון להוצאה...
יואב: נדמה לי שעדיין הרבה יותר קל לך לבטא את הכאב והתשוקה בגיטרה, הצרחה נמצאת בנגינה... ארז: אני לא מרגיש כמו זמר. למרות ששרתי כל הזמן, להיות סולן ולעמוד במרכז זה משהו חדש לי. אני מסתתר מאחורי הגיטרה... אתמול למשל התארחתי בהופעה של חבר שלי, אייל קופמן, והוא אמר לי שאני לא צריך לנגן אלא רק לשיר, ויש שם פסנתר וצ'לו... הסברתי לו שאין מצב שאני עומד על במה בלי גיטרה. חשוף. זה לא בא לי טבעי... אני גיטריסט ששר. היום זה יותר קל לי כי בכל זאת אני מתרגל את זה כבר שלוש שנים... בהתחלה היה לי מאד קשה, מלווה בפחדים, היו הופעות שכמעט לא הצלחתי לשיר, כמעט לא יצא לי קול מרוב פחד. עם הגיטרה אני מרגיש בסדר, לא גיטריסט-על אבל יודע מה לעשות עם זה. אבל לשיר ולתקשר עם קהל ולזרוק מילה פה ושם... זה לא פשוט. היום אני יותר משוחרר אבל עדיין לא חיית במה.
יואב: ועכשיו, כשכבר ברור לך שאתה לא "רק גיטריסט" אלא "זמר ויוצרי", אתה עובד בצורה מסודרת? קם כל בוקר והולך לעבוד על שירים חדשים? ארז: זהו שלא. גם כשאני מנסה לעבוד מסודר לא קורה כלום. בדרך לאלבום השני ניסיתי לקום בבוקר ולכתוב כל יום, אבל היה לי בלוק... חבר שלי, ניסים טהר, שכותב שירים נהדרים, הזמין אותי אליו למדבר לעזור לי לכתוב. הייתי אצלו יומיים שלושה, הנוף מהחלון היה נפלא והיו לנו שיחות מצויינות, ולא קרה שום דבר... בדרך חזרה, בתחנה המרכזית במעלה אדומים מצאתי ספר של דויד אבידן עם שירים נהדרים שאחד מהם הגיע לאלבום הזה... מה שאני מנסה להגיד הוא שבחיפוש, גם אם לא מצאת כלום, יש ערך... לחנים יש לי המון. אבל אני כמעט ולא יכול להמציא שיר בדמיון. החיים יוצרים את השירים שלי. זה לא אחד לאחד, כי בכל זאת זהו שיר... אבל זה קשור לחוויות בחיים שלי. למשל לפני שש שנים, קצת אחרי החתונה עם הדס היו לנו ריבים רציניים, חודש של קרבות...אחרי לילה של ריב התעוררתי בבית ריק ואז כתבתי "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר". זה באמת היה ככה.
יואב: עד כמה הילדות שלך עדיין קיימת ביצירה שלך, בחיים שלך? ארז: סיפור החיים לא מופיע בשירים אחד לאחד, אלא הרגש של הדברים נמצא שם. לא בצורה ישירה. אני לא אוהב להיות מדוייק בשירים כדי שמאזין יוכל לקחת מהם מה שהוא רוצה. למשל בשיר (באלבום הראשון) "מה אעשה" אני אומר "שמור לי עליה, אתה שומע, אין לי כלום בלעדיה, שמור לי עליה ותשמור גם עליי" זה יכול להיות על בת זוג או על אמא או סבתא או בת, וזה יכול להיות על השפיות... לצערי לא איבדתי את הזיכרון, אבל זה הילדות פחות מניעה אותי מאשר לפני כמה שנים. בעיקר כי הזמן עובר ועכשיו אני בעצמי נשוי ואבא ויש לי ילדים... יש פה סיבוב חדש שזה בעצם הכי משמעותי, וגם לא קל... לבוא מסיפור כמו שלי לסיטואציה שיש לך ילדים זה לא היה מעבר טבעי בשבילי... הייתי בן יחיד ומגיל ארבע לא היו לי הורים... לא היה לי שום רפרנס למה זה משפחה, איך צריך להתנהג כהורה... יש בזה גם משהו טוב כי אתה בא לזה נקי, בלי שריטות...לא חוזר על טעויות ההורים...
יואב: בחלק גדול מהשירים אתה מתבסס על מילים של אחרים, או על התנ"ך. האם זה לא הופך את האמירה לפחות אישית? ארז: אני לא מרגיש ככה. השיר שפותח את האלבום, לדוגמא, הוא משפט מתהילים, אבל זה אישי מאד. שורה אחת שאומרת הכל: "ביום אקרא מהר ענני". אני צריך אותך כל הזמן, אבל ביום בו ממש אצטרך אותך, ברגע שאצטרך תשובה מיידית, אז אני מתפלל שהיא תגיע מיד.
יואב: אני שומע תפילה גם בשירים הלא דתיים שלך, ומצד שני האלבום שלך אינו חלק מהגל הדתי ששוטף את המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. ארז: עוד כילד היו לי שיחות עם אלוהים. הבית של סבתא שלי היה בית שיש בו אלוהים, שיש בו רגש דתי. חוץ מתקופה קצרה בצבא, כשהייתי צנחן ונתנו לי להרגיש שאני מאד חשוב ורציני וחזק ויודע הכל... תמיד הייתי כזה. פשוט לקחתי את זה עוד צעד קדימה, ולא בצורה קיצונית. שמירת שבת למשל זהו משהו שנורא טוב לי שכופה עלי לא להתעסק בכל הדברים שאני עושה כל השבוע...יום שלם שאני לא מעשן בו, יום של חשבון נפש ומשפחה, יותר התכנסות פנימה, לימוד, ספרים. זו מתנה בעיני. זה לא עול.
יואב: עד כמה אתה באמת שבלול שמתכנס בתוך עצמו, כמו הצילום על העטיפה, ואיך אתה רואה את תפקיד האמן לדבר גם על דברים לא אישיים... מאלימות במשפחה דרך חברה ועד פוליטיקה... ארז: בשלב שאני נמצא בו ביצירה אני מרגיש שהעניין האישי עוד לא מיצא את עצמו. אני עדיין בשלב של הפריקה של מה שהצטבר בתוכי. אז יש דברים שאני עושה, כמו להופיע עכשיו בעצרת נגד גירוש ילדי עובדים זרים. אבל בשירים עצמם זה מופיע רק בין השורות. יש אמירות אישיות שאפשר להבין מהם גם דברים כללים, דעה או מחאה עדינה... אני חושב שחשוב שיביעו דעות אבל להגיד לך שאני כזה נאיבי לחשוב שזה ישנה באמת משהו... אולי זה יביא למודעות שזה כבר חשוב אבל לא הרבה יותר מזה... אני עוד לא שם. יש לי סוגיות שאני צריך לפתור עם עצמי לפני שאני הולך לתקן את העולם. המון דרך לעבור לפני שאני מתקן את האחר. אני מאמין שדרך הניסיון שלי לתקן את עצמי אולי אגיע גם אל מישהו אחר. בסופו של דבר התיקון הגדול הוא לא במסות של אלפי אנשים והפגנות גדולות אלא אם אתה עושה מעשה טוב ומישהו רואה אותך... אני לא מאמין במפצים גדולים. אם במשהו שכתבתי הצלחתי להגיע לבנאדם אחד... נראה לי שזה מספק אותי.
ארז לב ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" ממועדון שבלול ג'אז 20.5.2010 ארז לב ארי בשירה וגיטרה, תומר צור בכינור, גיטרה וקולות, אריאל אביזוב בגיטרה, עמוס פרידמן בבס, יהודה מונסונגו בתופים. בסוף היום צדק בוקר טוב אנה אפנה לבבתיני (לא בשידור)
יום ראשון, 21 במרץ 2010
שפי ישי
"נורה אחת מן השתיים בחדר נשרפה, אחת לא מספיקה לקריאה אבל מספיקה לבכי האם אבכה במרפסת, בכרסה, על מיטתי? גבר לא ידבר על כך, גבר לא יגלה" האלבום החדש של ישי שפי הוא כמו נסיעה למקום ולזמן אחר. השקט, העדינות, הכבוד למילה... כל כך שונים מההתלהמות שאופפת את חיינו בשנים האחרונות. חופשה לרגע מהמרוץ והרייטינג והמיסחור והמוסיקה כדאטה באמפי3... אוסף של שירים צנועים, מדויקים, נוגעים ללב. שפי שר את עצמו כפי שהוא, לא זמר-וירטואוז ענק שמפגין יכולת קולית אלא מוסיקאי מעניין שנותן פרשנות מלאת רגישות למילים שכתב (בעיקר) נתן זך ולכאלה (שניים) שכתב בעצמו, והוא לא חושש גם לשלב שני קטעים אינסטרומנטליים כאילו כדי להדגיש שלא מדובר שאוסף של להיטי רדיו פוטנציאליים או רינגטונים אלא יצירה שלמה שמזמינה אותך להיכנס לתוכה לאט לאט בהאזנות חוזרות, עם חוברת מילים (מנוקדות!) וגם עם איורים של ישי שפי לצד השירים. אלבום קסום שלוקח אותך למסע האזנה כמו פעם כשתקליט היה תקליט... השבוע מגיע שפי ישי עם האלבום החדש לתיאטרון "תמונע" ומארח את חבריו לדרך, יהודית תמיר (שהיא גם אשתו והיועצת האמנותית של האלבום), אהוד בנאי ודודי לוי.
שיתוף הפעולה בין שפי ישי ונתן זך התחיל בקטנה, באלבום "אהבה ושנאה" שיצא ב1992. לצד שירים של יהודה עמיחי ("לילה אחד של אהבה"), נתן יונתן ("והרתם היה מלבין") היינריך היינה ("אהבה ושנאה"), רוני סומק ("אזיקים שיר רחוב"), יונה וולך ("יונתן") ונעם עריידי ("כל פעם שאדם מתאהב") הלחין אז שפי גרסה מופלאה וארוכה לשיר "שבעה" של נתן זך. מאז שיתפו השניים פעולה מידי פעם, במופעים שונים, ובאלבום החדש זך הוא הכותב העיקרי עם ששה מתוך שמונת שירי האלבום, חלקם כאלה שנתן נתן לשפי עוד בכתב יד, לפני שפורסמו. באחד מהם, "הבטחות", זך גם משתתף בהקראה. שפי ישי שהלחין ומנגן ושר מודה לזך בעטיפה "על השירים, על החברות ועל ההשראה".
אחד משירי האלבום, "ואז בא לנו" מופיע בלחן שונה (של בן ארצי) באלבומה החדש של נורית גלרון, שגם הוא כולו משירי נתן זך, וברובו שירים שזך כתב במיוחד בשבילה. זו כמובן הזדמנות להשוות בין שני לחנים שונים לאותו טכסט וגם לבחון האם שיריו של זך ככותב לאשה שונים משיריו האחרים המולחנים ומבוצעים בידי גבר. זו שאלה שתעניין אולי מבקרי ספרות, מה שברור למאזין הרגיל הוא שזך של שפי ישי הוא גבר מבוגר ושברירי, מביט על חייו באופן לא מצ'ואיסטי סטריאוטיפי ועדיין מאמין ש"גבר לא ידבר על כך".
אז מי זה שפי ישי הזה?. קודם כל קוראים לו באמת ישי (שם פרטי) שפי (שם משפחה). הוא פסנתרן ואקורדיוניסט וגיטריסט שהצליח להיות נחבא אל הכלים, תרתי משמע. הוא פעיל מאוד במוסיקה הישראלית מאז אמצע שנות ה70 אך שמו מוכר בעיקר למוסיקאים ולמאזינים שמתעניינים קצת יותר לעומק. מאז השתחרר מ"להקת חיל האוויר" ב1975 ויצא למופע ראשון, "שעת מרעה" משירי מוטי בהרב עם דפנה ארמוני ודויד ברוזה. היה שפי שותף ללא מעט הפקות מצליחות כמלחין, נגן, מעבד ומפיק. בין השאר הוא חבר ליואל לרנר, מוטי דיכנה, אילן וירצברג ושלמה חממי ללהקת "שפה משותפת", הופיע במופע משותף עם אילן וירצברג והתפרסם במיוחד כשהיה, ביחד עם יוסי אלפנט ז"ל אחראי ב1986 על העיבוד וההפקה המוסיקלית באופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט עם אהוד בנאי, מזי כהן ואריה מוסקונה. במקביל הוא היה שותף כמעבד, מלחין או נגן בתקליטים ובמופעים של בועז שרעבי, חוה אלברשטיין, מוטי דיכנה, יהודה פוליקר, אהוד בנאי, דני בסן, אילן וירצברג, "דברים שעשיתי עם אחותי", יהודית תמיר, ברי סחרוף, אורנה ומשה דץ, יוסי אלפנט ז"ל, דודי לוי, סימה עמיאל, "החשמליות" וממש לא מזמן במופע משותף עם ארז לב ארי. הוא גם הלחין מוסיקה לעשרות הצגות תיאטרון, (ביניהן "שמוליק של זוהרה", "הסטריפטיז האחרון", "סנג'ר" ועוד) ולתוכניות טלוויזיה ("שלוש ארבע חמש וחצי", "רחוב סומסום") וגם הפיק מופעי שירה מיוחדים משירי משוררים שונים. כסולן הוציא שפי רק שלושה אלבומים: ב1988 אלבום שירי ילדים בשם "מתחת לארון" משירי אנדה עמיר פינקרפלד, עם יהודית תמיר, מוטי דיכנה ויעקב בנאי. ב1992 האלבום "אהבה ושנאה"... ועכשיו סוף סוף, האלבום השלישי, המוקדש לאחיו הצעיר חגי שנהרג בפיגוע מגדלי התאומים. הגיע הזמן להקשיב לו.
שפי ישי וארז לב ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 4.2.09 חלק א':
