גבע אלון

צילום: דור מלכה

גבע אינטרנשיונל

איכשהו העיסוק באלבום חדש של יוצר ישראלי באנגלית איכשהו נגרר תמיד לדיון באותנטיות של שירים באנגלית של מוסיקאים ישראלים ו/או בשאלה מה יש להם לחפש שם? מי בכלל ישים לב אליהם? האמת היא שכבר נמאס לחזור אל השאלות האלה ופשוט כדאי לשמוע את המוסיקה. 

הנה למשל האלבום חדש של גבע אלון, IN THE MORNING LIGHT. נתחיל בשורה התחתונה: הוא נורא יפה. שירים טובים, נגינה משובחת וגבע אלון עצמו בשירה וגיטרה, ממשיך ללכת בדרכו בלי רגשי נחיתות ובלי ניסיון להסביר למה ומדוע.

עטיפת האלבום החדש

יש לו על מה להתבסס. זה כבר האלבום הרביעי שלו, הוא הוקלט בספרד תוך שבוע של ג'אם מהיר בהשתתפות נגנים אמריקנים מאד מפורסמים החוגי האלטרנטיב האמריקני, ובראשות מפיק מוסיקה האמריקני הבכיר, טום מונהם (שעבד עם גבע גם באלבומו הקודם). הוא מופיע כבר המון שנים בחו"ל, מפורגן על ידי מוסיקאים בכל העולם, תקליטיו מופצים על ידי חברת תקליטים בינלאומית (ADA , חברת בת של אחת מחברות התקליטים הגדולות בעולם "וורנר ברדרס") לצד אמנים כמו "פיקסיז", "ארקייד פייר", "פליט פוקסס", "בל אנד סבסטיאן", "אינטרפול" ועוד רבים... ובכל זאת הוא לגמרי ישראלי. ולא בגלל המבטא שלו באנגלית. המבטא הוא מושלם ולא מסגיר את מוצאו, אלא בגלל שלהיות ישראלי בימינו זה גם להיות קיבוצניק לשעבר וגם לחיות רוב השנה בחו"ל, זה גם לנגן גיטרה ניל יאנגית ולשיר באנגלית, וגם להופיע, בספרד ובישראל, עם זמר וגיטריסט ספרדי בשם דפרדו, וגם להשתתף בשיר של עלמה זהר וגם להופיע עם עמיר לב, להיות מושמע ברדיו קולג'ים בארה"ב וגם להצליח מאד בגלגלצ. האהבה שלו למוסיקה, הכישרון שלו, וההתמדה בכיוון שהוא בחר ללכת בו הופכים אותו לבינלאומי וגם משאירים אותו ישראלי. ישראלי חדש.

צילום: קארין רות אלון

גבע אלון, יליד מאי 1979, הוא קיבוצניק ממעברות שעושה מוסיקה מגיל 12, זמר וגיטריסט שתמיד כתב ושר באנגלית. לפני שתים עשרה שנים הוא שהה חצי שנה בסן פרנסיסקו וכשחזר הקים את להקת "פליינג בייבי" עם המתופף רשף שחר, נגן הבס והזמר גדי אלטמן (כן כן ההוא מ"דה וויס") ונגן הבס והקלידים שחם אוחנה.

בשנת 2000 הקליטה הלהקה אלבום אחד שנגנז ואלבום שני, INNER WORLD שהביא אותם (כשלישיה עם פרישתו של אוחנה) לשנתיים של טירונות בת 200 הופעות בארה"ב. ב2003 יצא האלבום גם בארץ והלהקה הפכה אחד הבולטות בסצנת האינדי המקומית. ב2005 יצא אלבומה השלישי PAIN TO GIVE שהיה הדבר הכי דומה לניל יאנג (בצד המכוסח שלו) שיצא בארץ. בסוף ימי "פליינג בייבי" הצטרף גבע אלון גם ללהקה של שי נובלמן, והיה שותף מרכזי כגיטריסט וזמר באלבומו BEAUTIFUL LIFE. 
במקביל החל גבע מופיע גם כסולן, בעיקר בהופעות אקוסטיות שהבליטו את הצד הפולקי-קאנטרי ביצירה שלו. בשנת 2006 יצא אלבום הבכורה שלו  DAYS OF HUNGER  והוא ניגן גם בהקלטות והופעות עם ארקדי דוכין, עמיר לב, גלעד כהנא, בועז בנאי, ערן צור, שי נובלמן ועוד.

בשנת 2007 יצא אלבומו השני, THE WALL OF SOUND  ובו לצד שירים מקוריים גרסה לשיר MODERN LOVE של דיוויד בואי שהפכה להיט ושימשה כפרומו של HOT. אחרי הוצאת האלבום  יצא גבע לסיבוב סולו בארה"ב והופיע מעל 100 הופעות ברחבי היבשת, כשהשיא היה הופעה בפני קהל של אלפים במועדון "פילמור" כמופע פותח לפול וולר ("ג'אם", "סטייל קאונסיל").

ב2009 יצא אלבומו  GET CLOSER, בהפקת המפיק האמריקני טום מונהן ועם להקת TREE הישראלית (שאת אלבום הבכורה המצויין שלה גבע הפיק). האלבום ששילב פולק רך וגיטרות כסאח זכה בתשומת לב גדולה מבעבר, בעיקר בגלל שני שירים שנכללו בו והפכו להיטי גלגלצ: THE WIND WHISPERS וI CAN SEE THE STARS.

עכשיו הוא ממשיך להעמיק לתוך חקר המקורות האמריקנים של המוסיקה שלו וגם במקביל ממשיך ליצר שירים בעלי פוטנציאל להפוך ללהיטי הרדיו כמו THE GREAT ENLIGHTENMENT, I SEE THE LOVE  ועוד רבים. למרות הנגנים "החדשים" וההקלטה בספרד, גבע ממשיך באותו קו מוכר המשלב שירה רכה, צליל אקוסטי מחד וגיטרות מלאות עוצמה מאידך. זה נורא יפה.

בשבוע שעבר, כשהופיע בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל, שמחתי לשמוע שעם הנגנים הישראלים שמופיעים איתו (יפתח שחף בגיטרה וקולות, צוק דבוסק בבס וקולות, איסר טננבאום בתופים וקולות) זה נשמע לא פחות טוב. גבע אלון הוא מוסיקאי שכדאי מאד לשמוע בהופעה.

הזדמנות קרובה לכך תהיה ב29 לחודש זה, במועדון "בארבי" בתל אביב. להשקת האלבום מארח גבע את מאיה איזקוביץ ומאור כהן.

גבע אלון הלהקה הופיעו ב"מוזיקה היום" ב18.3.2012

דני אור ומני ציפל: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

גבע אלון בשירה וגיטרות, יפתח שחף בגיטרה וקולות,

צוק דבוסק בבס וקולות, איסר טננבאום בתופים וקולות

I WONDER IF SHE'S FINE

THE GREAT ENLIGHTENMENT

THE WIND WHISPERS

CAROLINA

SHE'S CALLS MY NAME

ROCK ALL NIGHT

צוק דבוסק

יפתח שחף

איסר טננבאום

הTREE הוא HIGH...

העץ הוא גבוה

על TREE שמעתי לפני כשנתיים בביקור בחנות תקליטים תל אביבית (כן, יש עדיין דברים כאלה!) בשם "קצת אחרת". הייתי בטוח שהדיסק הקצר שהומלץ על ידי המוכר הוא הוצאה מחודשת בדיסק של תקליט נשכח של להקה אמריקנית מסוף הסיקסטיז. זה נשמע כל כך טוב וכל כך אותנטי, כולל העטיפה הפסיכדלית / תמימה... מה רבה הייתה הפתעתי וגו'. שהם בכלל ישראלים, קיבוצניקים מעמק חפר, שאוהבים לנגן ביחד ועושים את זה נהדר.

עטיפת הEP

בשנתיים הבאות צץ ועלה שם הלהקה בכל מיני הקשרים של סצנת המוזיקה האלטרנטיבית בארץ, והנה עכשיו יוצא האלבום המלא הראשון שלהם (בהוצאת "אאודיו קולאג'") והוא עולה על כל הציפיות. יצירה משובחת של רוק ובלוז ופסיכדליה שנשמעת כמו ג'אם חי באולפן, כשיש המון מה להגיד מוזיקלית בכל קטע, ויש חופש מוחלט לעשות את זה, גם אם מדובר בקטע של 12 דקות כולל אילתורים וסולואים כמו בימים הרחוקים ההם, כשלאמנים צעירים היה חשוב יותר להיות מיוחדים מאשר מצליחים. וכן, זה באנגלית. וזה ישראלי כי הם ישראלים ומכיוון שלא מעט ישראלים גדלו על "קרידנס קלירווטר ריווייוול", "ג'פרסון ארפליין", "הדלתות", "גרייטפול דד", "לד זפלין", "קצפת", "החיות" ועוד ועוד ועוד.

הסיפור של TREE מתחיל בזמר-גיטריסט-מלחין בן גולן (המכונה בנגו) מקיבוץ המעפיל שנהג לנגן בימי התיכון עם כל מיני חברים מהקיבוץ ומהסביבה, חלקם כאלה שמנגנים איתו גם כיום. הייתה להם להקה בתיכון בשם "ג'ינג'ר" ולפני כשבע שנים, כשבן היה בן 21, הוא ניגן עם המתופף נווה קורן בהרכב ראשון של TREE עם הבסיסט אמיתי וילק וללא קלידן. שנתיים לאחר מכן התגבש הרכב TREE שעליו אנחנו מדברים היום, כשעם בן גולן משתתפים שלושה מוזיקאים ויוצרים שגדלו כמוהו בעמק חפר.

יאיר ורמוט, נגן גיטרה אקוסטית ובעיקר מגוון של קלי מקלדת, אורגנים, האמונד, רודס, וורליצר, יוניווקס (מקלדת משנות ה50) ופארפיסה. הוא מלחין וזמר בן 27, שגדל במושבים שונים בעמק חפר וגר כיום במושב אמץ. יש לו סולו באלבום, שיר שכתב בשםDarling .

שני החברים הנוספים הם האחים נווה ודור קורן מקיבוץ עין החורש. נווה קורן, בן 26, הוא המתופף והאחראי על רוח הלהקה (כך בפירוש, הוא מקבל קרדיט בעטיפה על spirit), גר בימינו בקיבוץ המעפיל בשכנות לבגנו. אחיו הצעיר, דור, בן 22, גדל וחי בקיבוץ עין החורש. התחיל דרכו כגיטריסט ועבר לנגן בבס כשהיה בן 17 והוזמן  לנגן בהופעה הראשונה של ההרכב הנוכחי. בסיס הפעילות של TREE  נמצא כיום בקיבוץ המעפיל, בו יש להם מקלט חזרות מאובזר שמאפשר סביבה וממנו הם יוצאים להופעות ברחבי הארץ.

הם אולי לא נשמעים ישראלים, אבל הקיבוצניקים האלה לגמרי מפה, ורוצים להגיע לקהל המקומי. לא בכל מחיר, אלא בדרך שלהם, כלומר בשביל עוקף תקשורת מיינסטרים. בשנת 2008, לדוגמא, הם החליטו לעשות כמעשה "גרייטפול דד", ג'ניס ג'ופלין ו"הבאנד" (שיצאו ב1970 למסע ברכבת בשם "Festival Express") או אולי בהשפעת "מסע הבחירות של מאיר אריאל" (ישראל 1987) ולצאת ל"טור" ארצי, כלומר להגיע גם לפריפריה מתוך ידיעה שביזנס גדול לא יהיה בהופעות האלה, אבל סיכוי להגיע לקהל חדש בהחלט יש.

ביחד עם עוד שתי להקות, הקיבוצניקים ניב הדר ו"להקה מקורית" (שבה השתתף גם בן גולן, והיא מבצעת שירים מקוריים  בעברית) והלהקה הירושלמית "יום שני האחרון של אוקטובר" הם שכרו אוטובוס, ציירו עליו ציורים פסיכדליים ויצאו ל "מסע האוטובוס החשמלי" כשבכל מקום אליו הגיעו הצטרפו אליהם הרכבים מקומיים. כך למשל, בחאן-שחרות הופיעה גם להקת נערים בני 14 בשם "אברא קדאברא" .

הקרדיט ליצירת שירי TREE משותף לכל חברי הלהקה, הם כותבים ומעבדים ומבצעים בעצמם, גרסה פרטית שלהם לרוק, בלוז, ג'אז ופסיכדליה... כמו פעם, בארה"ב של סוף שנות הששים תחילת השבעים.

הם חיים בזמן אחר, לא רק מבחינת הסגנון המוזיקה והסאונד, אלא  בתפישת הזמן שלהם. הEP (תקליטון ארוך) הראשון שהוציאו בשנה שעברה כלל רק שלושה שירים, אבל נמשך 31 דקות, כשאחד הקטעים "THE GREEN VALLEY JAM" משתרע על פני ...

התחושה שיש זמן היא חלק מרכזי מהקונספט, הם לא מתרכזים בנגינת שירים אלא מג'אמג'מים, מאלתרים, נותנים למוזיקה להוביל אותם. יש המון חופש ושמחה פנימית במוזיקה שלהם, אולי בגלל השדות והמרחבים של עמק חפר...

וזה כנראה עובד, לא ברמת כוכבי ערוץ 2, אבל בטח בקרב חובבי מוזיקה עצמאית, הEP זכה בהצלחה גדולה יחסית (ונמכר ב2000 עותקים) ושמה של TREE החל להגיע לאמנים קשובים אחרים. עם ברי סחרוף הם נפגשו בערב אזכרה לחייל איתי שטיינברג ז"ל שנפל במלחמת לבנון. בעקבות המפגש הם ניגנו עם ברי בג'אמים וגם השתתפו בערב מחווה לאלבומו "סימנים של חולשה"  ב"צוותא" בתל אביב. עם עמיר לב הם נפגשו כשהפיק אלבום לשורש, בעליו של פאב "הפטריה" בקיבוץ דן, חברי TREE ניגנו והקשר עם עמיר לב הוביל אותם גם להופעות משותפות, ביניהן בפסטיבל אינדינגב האחרון.

יותר מכל אלה התפרסמה הלהקה כששלושה מחבריה (בן, דור ונווה) הקליטו עם גבע אלון את אלבומו האחרון (בינתיים) GET CLOSER והם מלווים אותו בסיבוב ההופעות שלו. גבע מצדו השתתף באלבום הבכורה שלהם, כאחראי על הפקת השירה בארבעה מהשירים.

עטיפת האלבום

האלבום, שנקרא פשוט TREE, נכתב והופק מוזיקלית על ידי ארבעת חברי הלהקה וצריך לתת קרדיט מיוחד למי שגרם לו להשמע כפי שהוא נשמע... לגמרי מפעם. ההקלטות התקיימו באולפני "העוגן" על ידי הטכנאים יאיר,שרון ושלומי (ללא שמות משפחה על העטיפה), בושלו על ידי הלהקה ביחד עם המפיק חובב התקליטים אורי ""MixMonster וורטהיים (איש "התפוחים" ו"רדיו טריפ") כשבמאסטרינג משתתף טכנאי ההקלטות הוותיק יהודה זייתון. מאסטרפיס של שיחזור תקופה שהופך את הכל לרלוונטי לגמרי לימינו, כשהעבר והעתיד מתערבבים זה בזה ויוצרים את ההווה החדש. לא צריך להיות מסטול כדי להנות מהטריפ הפסיכדלי הזה.

צילומים: נעה פלקר

גבע אלון

גואינג אינטרנשיונל

צילום ברצי גולדבלט

גבע אלון משחק אותה

בתוך הדיון הציבורי הבלתי נגמר בסוגיה האם מוזיקה של יוצרים ישראלים שמבוצעת באנגלית (או בשפות לעז אחרות) יכולה בכלל להיקרא "מוזיקה ישראלית" (שאגב, לדעת החתום מעלה בהחלט כן. לטעמי היצירה באנגלית אינה פוגעת ביצירה העברית ורק מרחיבה עוד קצת את האפשרויות... אבל על כך בפעם אחרת...), עולה מדי פעם שאלה נוספת, כאילו מתוך דאגה לגורלם של אותם אמנים שהחליטו לעשות את זה לא בעברית: מה יש להם לחפש שם? מי בכלל ישים לב אליהם? הרי בארה"ב או בבריטניה יש מיליונים כמותם ומי צריך את הישראלי הזה שימכור קרח לאסקימוסים... אם להשתמש בקלישאה העתיקה.

אז זהו. מתברר שבעולם של ימינו, עם טשטוש הגבולות וקלות המעבר (לפחות המוסיקלי) ממקום למקום, ישנם לא מעט מוסיקאים ישראלים שזוכים בהכרה ובתשומת לב נאה גם כשהם מגיעים למקומות מהם צמחה המוסיקה המקורית שהם יוצרים. אף אחד שם לא שואל "מה פתאום בחור ישראלי כותב ושר באנגלית?", איש לא מנסה לטעון שהמוסיקה הזו פחות "אותנטית" כי היא נולדה בישראל ולא על גדות המיסיסיפי. מתייחסים לעניין עצמו, ולשאלה הבסיסית והחשובה באמת: האם זה טוב או לא. בארה"ב ובבריטניה למשל, דווקא די מבינים במוסיקה שמבוצעת באנגלית, והם מתלהבים לעתים גם מיוצרים וזמרים ישראלים שמנסים את כוחם שם.

גבע אלון, לדוגמא.אמנם הוא הלחין לא מזמן שיר נורא יפה לאלבום השני של עלמה זהר ("אניות") וגם הופיע עם עמיר לב (כולל שירים אחדים בהשתתפותו באלבום ההופעה של לב), אבל נדמה לי שלא בגלל הפעילויות האלה הוא הוחתם בשבוע שעבר לחוזה הפצה בADA (ALTERNATIVE DISTRIBUTION ALLIANCE) שהיא חברת בת של אחת מחברות התקליטים הגדולות בעולם "וורנר ברדרס".


ADAהוקמה בראשית שנות התשעים, בימי הפריחה של הרוק האלטרנטיבי בארה"ב, כשיתוף פעולה בין האינדי  העצמאי, כמו SUB POP (בהם התגלתה "נירוואנה") והמכונה הענקית של WARNER. כמעט 20 שנה אחרי, כשבקושי יש קיום לחברות התקליטים הגדולות המסורתיות, ממשיכה ADA להפיץ תקליטים של חברות האינדי החשובות בעולם, עם אמנים כמו "פיקסיז", "ארקייד פייר", "פליט פוקסס", "בל אנד סבסטיאן", "אינטרפול" ועוד רבים. כל זה מוזכר כאן כדי להדגיש שגבע אלון שיחק אותה באמת כשהוחתם לחברת הפצה חשובה ולא לאיזה לייבל קיקיוני. זה קרה לפני שבועות אחדים, כשנציגי החברה היו בהופעה של גבע אלון בלונדון והתלהבו כל כך שיצרו קשר עם מנהליו למחרת. אם הכל ילך כמתוכנן, יצא אלבומו האחרון של גבע GET CLOSER באירופה ואח"כ בארה"ב כבר בחודשים הבאים. מה שיצריך דחיפה מסיבית מצידו של גבע, שיצא בקרוב לעוד סיבוב הופעות עולמי... לקראת הסיבוב הזה הוא יערוך בתחילת ינואר מופע חגיגי ב"בארבי" תל אביב, ובו יארח את קרולינה ואת הצמד "קרוסלה". שבוע אחרי זה יצא גבע לברלין ורק אחרי זה יקח, נקווה, את מנהטן.

ואתם יודעים מה. מגיע לו! בגיל 31, הקיבוצניק שעושה את זה כבר כמעט 20 שנה, זוכה סוף כל סוף להכרה... בשנה שעברה זה קרה לו יותר מבעבר כשלגלגלצ נכנסו שני שירים שלו, ועכשיו שמים לב אליו גם בחו"ל.

גבע אלון הוא קיבוצניק ממעברות שעושה מוסיקה מגיל 12, זמר וגיטריסט שתמיד כתב ושר באנגלית. לפני עשור הוא חקר את הנושא לעומק בחצי שנה של שהייה בסן פרנסיסקו וכשחזר הקים את להקת "פליינג בייבי" עם רשף שחר (תופים), גדי אלטמן (בס ושירה) ושחם אוחנה (בס וקלידים). בשנת 2000 הקליטה הלהקה אלבום אחד שנגנז ואלבום שני, INNER WORLD שהביא אותם (כשלישיה עם פרישתו של אוחנה) לשנתיים של טירונות בת 200 הופעות בארה"ב. ב2003 יצא האלבום גם בארץ והלהקה הפכה אחד הבולטות בסצנת האינדי המקומית. ב2005 יצא אלבומה השלישי PAIN TO GIVE שהיה הדבר הכי דומה לניל יאנג (בצד המכוסח שלו) שיצא בארץ. 


בסוף ימי "פליינג בייבי" הצטרף גבע אלון גם ללהקה של שי נובלמן והיה שותף מרכזי כגיטריסט וזמר באלבומו BEAUTIFUL LIFE במקביל החל גבע מופיע גם כסולן, בעיקר בהופעות אקוסטיות שהבליטו את הצד הפולקי-קאנטרי ביצירה שלו. בשנת 2006 יצא אלבום הבכורה שלו  DAYS OF HUNGER  והוא גם  שיתף פעולה בהקלטות והופעות עם ארקדי דוכין, עמיר לב, גלעד כהנא, בועז בנאי, ערן צור, שי נובלמן ועוד.

בשנת 2007 יצא אלבומו השני, THE WALL OF SOUND  ובו בעיקר שירים מקוריים וגם גרסה לשיר MODERN LOVE של דיוויד בואי שהפכה להיט ושימשה כפרומו של HOT. אחרי הוצאת האלבום  יצא גבע לסיבוב סולו בארה"ב והופיע מעל 100 הופעות ברחבי היבשת, כשהשיא היה הופעה בפני קהל של אלפים במועדון "פילמור" כמופע פותח לפול וולר ("ג'אם", "סטייל קאונסיל").

ב2009 יצא אלבומו  GET CLOSER, בהפקת המפיק האמריקני טום מונהן ועם להקת ליווי ישראלית בשם TREE (שעושה בעצמה אחלה מוזיקה באנגלית ומוציאה תכף אלבום חדש...). הפעם השילוב המיוחד של פולק רך וגיטרות כסאח עבד טוב מבעבר, וגבע זכה לשני להיטי רדיו גדולים בהם הוא נשמע מאד אמריקני, עדין ויפה ושקט: THE WIND WHIPERS וI CAN SEE THE STARS.

עכשיו הוא נותן לזה צ'אנס אמיתי לקרות גם בחו"ל. 

בסוף השבוע הוא חוגג את ההזדמנות במועדון "בארבי"

בהופעה עם אורחים: קרולינה, "קרוסלה" ו"TREE".

צילום ניר גייגר

גבע אלון הופיע  בגרסה אקוסטית מצומצמת
בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו" ששודרה ברדיו תל אביב ב22.10.2009

גבע אלון בשירה, גיטרה, מפוחית ותוף מרים, בן גולן בגיטרה וקולות:

FIRST

MODERN LOVE

I CAN SEE THE STARS

THE WIND WHISPERS

  

עלמה זהר

התקליט החדש של עלמה זהר

פעם, כשעוד היו תקליטים (ולצורך זה גם דיסקים), היה נהוג לדבר על "משבר האלבום השני", כשהכוונה היא למה עושים אחרי שהאלבום הראשון מצליח וצריך להכות על הברזל בעודו חם, לנצל את הבאז לפני שהנו בלטיות של השם החדש תנבל... כלומר צריך ליצר במהירות עוד קבוצת שירים. כי בדרך כלל בדרך לאלבום הבכורה היה מספיק זמן, לפעמים שנים, לכתוב את השירים, לעבוד עליהם, לשפר ולתקן אותם ולברור את הראויים ביותר. בלחץ-האלבום-השני אין בדרך כלל את הזמן הזה ולכן כשבודקים את ההיסטוריה מגלים שלעתים קרובות האלבום השני מורכב משאריות שלא נכנסו לראשון ולכל מיני שירים שנוצרו בחיפזון. כל זה, כאמור, לא כל כך משנה בעולם המוסיקה של ימינו, שחזר להיות, כמו עד סוף שנות החמישים, עולם של "סינגלים".


בכל זאת אני מזכיר את הנושא כאן, בהקשר של עלמה זהר, כי היא נשמעת לי מוסיקאית של תקליטים. גם כשאני מזהה (או שומע ישירות ממנה) על אהבותיה המוסיקליות, וגם כשאני בוחן את המוצר: האלבום השני שלה הוא "אלבום" ולא סתם אוסף שירים ללא קשר.  יש בו שינוי והתפתחות יצירתית, אי חזרה על מתכונות שהצליחו וניסיון לאמירה חדשה ומעודכנת. לא אלבום קונספט על נושא אחד, אבל כן סיכום של תקופה בחייה שנותן למאזין תמונה מלאה בהאזנה לו כיצירה שלמה. אפילו לשם שלו, "שלושים ושלוש" חסר רק "ושליש" כדי שהוא יהיה קשור ישירות לעולם התקליטים של פעם (שלושים ושלוש ושליש היתה מהירות הסיבוב של אלבומים, בניגוד ל45 שהיתה מהירות התקליטונים).

אז עלמה זוהר עשתה אלבום שני כמו שעשו אבותיה הרוחניים בשנות הששים והשבעים... ועמדה בהצלחה רבה במבחן האלבום השני. אמנם אין באלבום הזה כמות גדולה של להיטי-רדיו כמו בקודם לו, אבל זו גם אינדיקציה למצבו של הרדיו ומידת פתיחותו למשהו שלא נשמע בדיוק כמו שציפו לו. מבחינת התקשורת היתה עלמה זהר באלבומה הראשון חידוש מרענן עם הקול שלה, והסיפורים שמאחורי השירים, הדמות המרתקת שלה והשושלת המשפחתית המכובדת... מאז, כולה לפני שנתיים, היו עוד המון שמות חדשים וסיפורים שלא שמענו קודם ולמי יש כוח להאזין לעוד אלבום של עלמה זהר או של כל אחד אחר שהנושא המרכזי שלו הוא המוסיקה ולא הרכילויות או הפרובוקציות שמסביב.

"שלושים ושלוש" הוא אלבום מקסים. עלמה שרה נורא יפה, יותר רגועה מבאלבומה הקודם, אך לא פחות מחוייבת בכתיבה ובביצוע. "שלושים ושלוש" הוא אסופה מרגשת של שירים יפים וצנועים שעלמה זהר כתבה והלחינה (ואחד, נפלא במיוחד שהלחין ושר איתה גבע אלון), בהפקה המוסיקלית והעיבודים של אסי איילון (שעשה את זה גם בקודם) הצליל של האלבום הוא בעיקר געגוע לימים מוסיקליים אחרים. בין השאר לג'ורג' האריסון (כולל שיר בהשראתו בשם "הזהר מהחושך") ולענוגי גיטרה סטייל דיוויד גילמור, מרק נופלר ואריק קלפטון (בשירים כמו "התרגשתי לקראתך", "עבדים משוחררים", "ממצרים" ועוד. נדמה שהגעגוע הוא גם לתקופה שבה למוסיקה הייתה גם משמעות והשפעה בקהילה שבה המוסיקאי חי... עלמה היא בין הבודדים שנוגעת (באלבום ומחוצה לו) בתופעת המהגרים הבלתי חוקיים ומאבק נגד גירושם.

גם אני הלכתי פעם

בנתיב הייסורים

ממצרים לירושליים

במדבר, ימים רבים

בלי מים

עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע

המכה בלי אבחנה

אנשים חפים מפשע

אנשים בלי הגנה

בלי בית

עם ילדים קטנים

הם דופקים לך בדלת

הם בוכים בכי תמרורים

אל תאמר – מה לי עם אלה

אלה אנשים זרים

                                 עלמה זהר בצילום זוהר רון            

עלמה זהר, בת 33 וקצת. והיא רק בתחילת הדרך. באלבומה הראשון, "דברי", לפני שנתיים, היא הציגה את עצמה כך:

הבנתי שאני הולכת לעשות מוזיקה. זה לא היה פשוט בגיל מבוגר ובלי ניסיון. אבל עם הרבה מוטיבציה הקמתי הרכב רגאיי, עשיתי ראסטות, טסתי לאפריקה, הקלטתי באנגלית, אבל אז הבנתי שהכלי המרכזי שלי הוא מילים, ושאני צריכה לכתוב בעברית. טקסטים תמיד כתבתי, אבל הלחנים באו מאוחר יותר ועדיין לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שאני זו שצריכה גם לבצע ... בסוף הבנתי לא חייבים לנסוע תמיד בדרך הראשית, אפשר גם לרדת לשוליים". 

"דברי" הצליח למשוך הרבה תשומת לב עם שירים כמו "עם הגב", "אגוטריפ", "שיר אהבה אינדיאני (מיגל)", "דע" ו"אחרי הנפילה". כשבחרתי אותה ב"ישראל היום" לתגלית השנה כתבתי שיש בה שילוב של תמימות עם חכמה, כאב עם הומור, עיסוק בהבלי העולם הזה עם תחושה שמאחורי כל זה מסתתר משהו עמוק וגדול וחכם... גם עכשיו, שנתיים אחרי, היא מעוררת תחושות דומות. היא אולי לא במרכז תשומת הלב, אבל בהחלט בכיוון הנכון לה.  ממשיכה ללכת בדרכה.

היום (יום ראשון 31.10.2010) עלמה זהר מגיעה להופעה בגלי צה"ל בתכניתי "מוזיקה היום"

בינתיים, כחימום, הנה היא בהופעה אקוסטית קצרצרה עם גבע אלון 
בתכנית "קוטנר בתשע" ב22.8.2010

השירים בתכנית:

GEORGE HARRISON: BEWARE OF DARKNESS

GEORGE HARRISON:I'D HAVE YOU ANYTIME

עלמה זהר וגבע אלון: התרגשתי לכבודך

עלמה זהר וגבע אלון: אניות

עלמה זהר וגבע אלון: I CAN SEE THE STARS

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: YEATERDAY

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: I THREW IT ALL AWAY

עלמה זהר וגבע אלון: עם הגב

עלמה זהר וגבע אלון: WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS

עלמה זהר וגבע אלון: ממצרים

GEORGE HARRISON: RISING SUN

עלמה וגבע בצילום    קארין רות'

אלה (למעלה) הצילומים מהסשן הלילי ב"קוטנר בתשע" שצילמה קארין רות שהיא זוגתו של גבע אלון.
ואלה (למטה) הצילומים מההופעה ב"מוזיקה היום" שצילם דני זודקביץ' (שעושה את זה גם לפייסבוק של התכנית)

אסי ששון

ארז רוסו

עלמה זהר

אמיר קריגר

והנה ההופעה של עלמה זהר והלהקה החדשה שלה, באולפן גלי צה"ל
בתכנית "מוזיקה היום" 31.10.2010

עלמה זהר בשירה וגיטרה, ארז רוסו בגיטרות וקולות,

אמיר קריגר בבס וקולות, אסי ששון בתופים וקולות

התרגשתי לקראתך

ממצרים

אין עליך

בנקוק

נד נד

תזהר מהחושך

עלמה זהר וגבע אלון בהופעה ב"קוטנר בתשע" 22.8.2010

"קוטנר בתשע" הוא שמה של התכנית הסודית שלי שמשודרת בגלי צה"ל בימים א-ד בשעה 21:00.

(השבוע דווקא לא בימים ב' וג' בגלל שידור מפסטיבל בריזה ושידור משחק כדורגל) ובדרך כלל אני לא מתייחס אליה כאן (אלא רק בלינק מצד ימין, "קוטנר בגל"צ" שבו אפשר לשמוע את כל התכניות). אבל אתמול, כמו שקורה לפעמים, היתה תכנית מאד מיוחדת שהתחילה בכך שעלמה זהר וגבע אלון הגיעו לאולפן מצויידים בגיטרות אקוסטיות כדי להשמיע שיר חדש אחד ("אניות" מתוך האלבום החדש של עלמה, שגבע הלחין למילותיה) ונשארו בסוף לעוד חמישה שירים. הכל היה מאולתר וספונטני, בלי באלאנס והכנות, ויצא לדעתי נורא כיף...

אז הנה רשימת השירים בתכנית:

GEORGE HARRISON: BEWARE OF DARKNESS

GEORGE HARRISON:I'D HAVE YOU ANYTIME

עלמה זהר וגבע אלון: התרגשתי לכבודך

עלמה זהר וגבע אלון: אניות

עלמה זהר וגבע אלון: I CAN SEE THE STARS

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: YEATERDAY

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: I THREW IT ALL AWAY

עלמה זהר וגבע אלון: עם הגב

עלמה זהר וגבע אלון: WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS

עלמה זהר וגבע אלון: ממצרים

GEORGE HARRISON: RISING SUN

והנה ההקלטה:

צילומי טלפון: קארין רות