רונית שחר בהופעה עם אלבומה החדש "כל העולם"
לקראת ההופעה הגיעה רונית עם להקתה לתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב23.10.2011
סאונד: אסף סיטון וגראם ג'קסון
צילומים: יעל אלין קוטנר
רונית שחר בשירה וגיטרות, אדם מדר במנדולינה, כינור, חצוצרה וקולות
עידו הרשקוביץ בבס וקולות, אלונה דניאל בתופים, גלוקנשפיל וקולות
כל העולם
יכולת להציל אותי
שלום לתמימות
SHE OWNS ME NOW
בואי ונתיר
העם הנבחר
 |
| אדם מדר |
 |
| עידו הרשקוביץ |
 |
| אלונה דניאל |
 |
| אלונה דניאל |
 |
| עידו |
 |
| אדם |
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4142966,00.html
וזה מה שכתבתי על רונית שחר עם הוצאת האלבום החדש
 |
| צילום: אריאל שלג |
רונית שחר: כל העולם
בתוך גל היוצרות-זמרות שמציף אותנו בשנים האחרונות (אני ספרתי יותר מחמישים (!) אלבומים של זמרות חדשות בשנתיים-שלוש האחרונות), מאד קשה לבלוט ולמשוך תשומת לב, במיוחד אם את אחת שמקפידה להתעסק בעיקר, כלומר במוזיקה עצמה, ולא עסוקה בלמכור תדמית או ביחצנות לשם יחצנות.
החשיפה קשה שבעתיים אם את אחת כמו רונית שחר. אחת שמתעקשת על קו יצירתי עצמאי משלה,עשיר בניואנסים מוזיקליים עדינים ומאד מאופק, לא מתלהם, לא בוטה, ואינו דומה בהכרח למה-שהולך-היום.
איך אפשר למשוך תשומת לב כשבהופעה שלך,בצורה שאת שרה, יש משהו מאד נינוח, COOL, בלתי מתאמץ. הקול שלה, טון הביטוי, גם כשהוא כמעט נואש, הוא תמיד צלול ויפה. היא לא צורחת, לא בוכה... הכאב שלה פנימי. כפי שהיא שרה בשיר הפותח את האלבום החדש...
"תגנוב אותי שוב":
שקט
אני מלאה בך
אולי זאת שמחה
אולי זאת שמחה
איזה שקט,
בא לי לבכות
בא לי לצחוק
זה בא לי בלב
אני מתפללת
קוראת בשמך
בלילות,
בא לי אותך
תבוא
תגנוב אותי שוב
תברח
אחר כך תשוב
הנה הים
נושק לחול
ושוב בורח,
ושוב שוטף
כחול כחול
כחול כחול
כחול
תזכורת קצרה להיסטוריה שלה. ילדית 1969, שרה בלהקה צבאית מאז 1987, אחר כך למדה בבית ספר רימון, ב1992 הצטרפה ללהקת הליווי של שלמה ארצי בהקלטות "ירח" ונשארה איתו בהופעות ארבע שנים שנים נוספות. ב1995 הפתיעה כשחיממה לבד עם גיטרה את ההופעה של ניל יאנג בישראל, ובאותה שנה שרה עם שלמה ארצי באלבומו "שניים"... וגם התחילה בקריירה העצמאית שלה.
בדיוק לפני 15 שנה, בספטמבר 1996 יצא אלבום הבכורה שלה "שלום לתמימות" בהפקת יהודה עדר עם להיטים גדולים כ"ועכשיו ניגע", "תמיד זה בינתיים", "אהוב יקר", "טרקתי את הדלת" ו"שלום לתמימות". זו הייתה ההצלחה המסחרית הגדולה של רונית, ובניגוד למקובל "להכות על הברזל בעודו חם" הקריירה שלה באה בפולסים כאלה שנדמה שהיא נהנית להתחיל כל פעם מחדש.
בשנת 2000 יצא אלבומה השני "ספרי לי הכל" בהפקת בן זוגה ואבי בנה דדי טל, עם "ספרי לי הכל", "ניתקת ממך", "נורית" ו"תירגעי עכשיו".
רק שש שנים אחרי, בשנת 2006, יצא אלבומה "להתחיל להמשיך" בהפקת לואי להב, עם "להתחיל להמשיך", "רחל" ו"כמה קסם".
כל הזמן היא לא נחה, המשיכה להופיע ולכתוב ולהיפגש עם אמנים אחרים וגם להיות אמא במשרה מלאה... ועכשיו, רק עכשיו, יוצא אלבומה הרביעי, "כל העולם". אלבום רביעי ב15 שנות פעילות זה באמת לאט ומעט... וכנראה שגם רונית מרגישה צורך להסביר. כך היא כותבת בקומוניקט המצורף לאלבום:
"האלבום החדש והרביעי שלי עשה דרך ארוכה. מעולם לא תכננתי להוציא אלבום פעם בכמה שנים, אלא הרבה יותר מהר מזה אבל תהליכים פנימיים כנראה מובילים לי את הדרך יותר ממה שנדמה לי. בתוך החיפוש התחלתי להבין שכנראה הפעם אני בשלה גם להפיק וכך יצא שזו פעם ראשונה שאני שותפה בהפקה המוסיקלית, ביחד עם המפיק הצעיר יונתן כנען שזכיתי להכיר. החיבור והכימיה בינינו היו מרגשים בטבעיות שלהם. בהמשך הצטרפה אלינו אלונה דניאל שותפתי להופעות, והביאה גם את הערך המוסף שלה כמוסיקאית וכמתופפת. זה היה מסע פנימי כמו גם פיזי, מסע של למידה והתבגרות ובעיקר מלא באנשים מדהימים".
 |
| צילום: אריאל שלג |
ומה נאמר, היה שווה לחכות. "כל העולם" הוא אלבום נורא יפה. שירים זכים כמו מיים, צלילי גיטרות ענוגים, שירה מדוייקת שעושה טוב באוזן. אלבום שעובד עליך יותר ויותר בכל האזנה דווקא בגלל שהוא כל כך "לא עכשווי". משמש אי של רוגע בתוך הכאוס שמסביב. פרט לשיר אחד, "העם הנבחר" שאמור כנראה להיות הלהיט-מתוך-התקליט והוא הכי פחות מוצלח בו, היא בדרך כלל לא נופלת לקלישאות, לא מוזיקליות ולא מילוליות. היא מבטאת הכאב שלה, את החששות והגעגועים והאמפטיה בדרך מאופקת ונעימה, עם בהרבה רגישות מוזיקלית. כשצריך, בגלל השיר, לעשות את זה באנגלית אז זה באנגלית, וכשצריך להכניס לאווירה רמז מוזיקלי מזפיק. ב"ניו יורק, ולנטיינ'ז דיי", לדוגמא, שיר קסום ומופלא, הבאס מנגן רמז ל"מיי פאני וולנטיין" וזה שווה יותר מכל מילה... ככה היא בוחנת מהי האהבה, מהו האושר, מתגעגעת וכמהה בדרכה שלה. היא כל כך היא שאפילו כשהיא שרה שיר של שלמה ארצי (בואי ונתיר) ומוסיפה הברה אחת בלבד, אני נכנע-עת, (ל"אני נכנע" שלו) זה נשמע לגמרי שיר שלה...
