עשרים שנה אחרי, ו"Blood Sugar Sex Magik ", האלבום החמישי של "רד הוט צ'ילי פפרז" נשמע עדיין טרי ורענן ומהפכני ממש כמו באותו חודש מטורף שבו יצא (ב22 בספטמבר 1991, שלושה שבועות לאחר TEN של "פרל ג'אם" ויום לפני NEVERMIND של"נירוואנה"). מי ששמע אותו אז (באיחור של כמה ימים... עוד לא היה אינטרנט) זוכר את ההתרגשות. את ההרגשה שדבר כזה עוד היה, את הידיעה שזהו אלבום חשוב. עשרים שנה אחרי כבר ברור שמי שנדלק עליו אז צדק.
השילוב של Fאנק וPאנק ורוק פסיכדלי לא היה המצאה חדשה של שנות התשעים המוקדמות, ואפילו הפפרז עצמם השתעשעו בו במינונים כאלה ואחרים כבר מתחילת דרכם ב1983, אבל Blood Sugar Sex Magik היה באמת משהו מיוחד. בתוך כאוס הסקס-סמים- ורוקנרול של הלהקה בולט האלבום הזה, בהפקת ריק רובין, כיצירה המושלמת שלהם. 74 דקות (מה שבקלות היה ממלא בעולם התקליטים אלבום כפול) שבהן הם מצליחים לעשות הכל: גם להיות הכי Fאנקיים, גם הכי אישיים, גם הכי מטורפים ופרועים, גם הכי מלודיים ומתוקים. ישנם באלבום הזה להיטי ענק, ובראשם GIVE IT AWAY וUNDER THE BRIDGE שגובו בקליפים מאד מצליחים בMTV. ויש קטעים ארוכים ומורכבים מוזיקלית (למשל 8 וחצי דקות, חציין ללא מילים, של SIR PSYCHO SEXY), שירי אהבה אישיים, כמעט אקוסטיים שבעיקר מוכיחים שהפפרז יודעים גם להיות לא-רק-פאנקיים BREAKING THE GIRL, וI COULD HAVE LIED, ויש גיטריסט מטורף אחד ויחיד, ג'ון פרושיאנטה, שמדהים בנגינת הנשמה שלו כשהוא נהנה מגיבוי חוליית הקצב הכי מהודקת בעולם.
המיתולוגיה של האלבום מספרת שהוא הוקלט בטירה מבודדת בלוס אנג'לס (שהיתה פעם ביתו של הקוסם הודיני), מה שגרם למתופף צ'ד סמית לחשוש לישון שם בגלל השמועות שיש בטירה רוחות רפאים. שאר החברים, הזמר אנתוני קידיס, נגן הבס פלי (מייקל בלזארי) ובעיקר הגיטריסט ג'ון פרושיאנטה דווקא תקשרו יפה עם העולם שמעבר והתחברו טוב יותר מאי פעם בעבר אל המקומות הטובים והבריאים בתוכם, אל מקום נקי (באופן זמני) מסמים קשים ומאד יצירתי ונועז. המפיק ריק רובין דחף את החברים אל הקצה מבחינה נפשית והוציא מהם את המקסימום האפשרי,
וכךBlood Sugar Sex Magik היה האלבום הראשון שלהם שעשה קרוסאובר אל הקהל הרחב מאד והפך אותם לאחת הלהקות המצליחות ורבות ההשפעה בעולם. גם אצלנו הדהדה המהפכה... מ"מופע הארנבות של דוקטור קספר" דרך "שבק ס'" ו"הדג נחש" ועוד רבים שעושים אצלנו מוזיקת רוק קצת יותר פאנקית, חייבים הרבה לאלבום הזה.
"רד הוט צ'ילי פפרז" קמו בקליפורניה ב1983. אבל הדרך לאלבום המופת הזה התחילה ביוני 1988, עם מותו של גיטריסט הלהקה הלל סלובק (יליד חיפה, 1962) כתוצאת ממנת יתר של הרואין. זמר הלהקה אנתוני קידיס, שנאבק בעצמו באותה תקופה בהתמכרות, ונגן הבס FLEA שהיה תלמידו של סלובק ואהב אותו במיוחד, החליטו שצריך לקחת את עצמם בידיים וקצת להרגע מהחיים המטורפים. אחרי נסיונות למציאת שותפים שונים הם חידשו את הלהקה עם המתופף צ'ד סמית והגיטריסט ג'ון פרושיאנטה. ב1989 יצא אלבומם הרביעי "חלב אם" שכלל שירים מקוריים, ביניהם שיר פרידה מסלובק (KNOCK ME DOWN), ושני קאברים חזקים במיוחד, FIRE של ג'ימי הנדריקס וHIGHER GROUND של סטיבי וונדר. הצלחתו המפתיעה של האלבום, הראשון שלהם שהפך זהב, הביאה את הלהקה להחתמה בחברת "האחים וורנר" ולעבודה עם ריק רובין שנחשב למפיק על. לכולם היה ברור שהאלבום הבא הוא החשוב בקיירה שלהם, כזה שיגרום ללהקה להמשיך או לחדול.
Blood Sugar Sex Magik הצליח במשימה והלהקה המשיכה מאז להיות אחת הגדולות בעולם. למרות השינויים בהרכב, פרישתו של פרושיאנטה (גם הוא בגלל בעיות סמים), צירופו ופרישתו של עוד גיטריסט ענק, דייב נברו, מצליחים קידיס, פלי וסמית לשמור על הלהקה חיה וקיימת ומאד מצליחה עד היום.גם אם לעיתים בצורה שמאכזבת את אוהבי הטירוף שלהם שקשה להם עם ההצלחה להמונים. הם אמנם הוציאו רק עוד ארבעה אלבומי אולפן בעשרים השנים שחלפו מאז (ביניהם ב1999 את ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלהם, CALIFORNICATION) אבל הם ממשיכים להופיע בהצלחה וגם להקליט... לפני חמש שנים יצא אלבום כפול מצויין שלהם STADIUM ARCADIUM ולאחריו לפני שנתיים, פרושיאנטה פרש שוב מההרכב (אחרי שחזר לנגן עם החבר'ה ב1998) ובמקומו הצטרף כחבר של קבע מחליפו-הזמני ג'וש קלינגהופר. אחרי סיום הופעות STADIUM ARCADIUM והופעות בודדות בהן הוצג הגיטריסט החדש (ביניהם בתחילת 2010 בהצדעה מיוחדת לניל יאנג).
את רוב השנתיים האחרונות הקדישה הלהקה לעבודה על כתבית השירים והקלטת אלבומה החדש I'M IN YOU העומד לצאת ב30 באוגוסט. בינתיים יצא הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The Adventures of Raindance Maggie" והוא קליט וחביב ולא מחדש דבר... אבל, כמו שקורה לעתים בהיסטוריה של הלהקה הזו, הוא לאו דווקא מאפיין את האלבום שיבוא אחריו. האנרגיות טובות וההתנהלות הבריאה של חברי הלהקה מבטיחות שגם באלבום העשירי שלה "רד הוט צ'ילי פפרז" עדיין חמים וחריפים ומלאים סקס.
באוגוסט 2001, היתה "רד הוט צ'ילי פפרז" אמורה להגיע להופעה בפארק הירקון. לאמרגן שוקי ווייס שסגר איתם את העסקה זה נראה כמו הימור בטוח. הרדיו חגג על להיטיה, "CALIFORNICTION", אלבומה החדש אז, נמכר בישראל בכמות שיר של יותר מ40 אלף עותקים ובסקר שנערך באתר המוזיקה "MOOMA" ציינו יותר מארבעים אחוזים מהנשאלים שזו הלהקה האהובה עליהם ביותר. הצפי לקהל של 50000 איש נראה הגיוני, אבל כחודשיים לפני המופע החלו הצרות כשפשטה שמועה שהלהקה שוקלת את ביקורה כאן בגלל המצב הבטחוני. ביולי פורסם באתר MTV שנשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, פנה אישית לאנתוני קידיס וביקש ממנו שלא לבטל את ההופעה בטענה שהיא נחוצה כהבעת תמיכה בהמשך תהליך השלום וקידיס אמר שהלהקה אכן מתכוונת להופיע בארץ. הכרטיסים החלו להמכר במהירות לקהל ישראלי וגם לקהל מטורקיה ויוון שרצה להגיע לכאן להופעה האחרונה בסיבוב... (ושימו לב למחירים! במתחם הקרוב לבמה כרטיסים ב-279 ש"ח, ובמתחם המרוחק יותר 249 ₪)
אבל אז, שבועיים לפני המופע המתוכנן, החליטה הלהקה לבטל את ההופעה בעקבות פיגועים קשים שאירעו בירושלים ובקרית מוצקין, ועל רקע אזהרות משרד החוץ האמריקאי לאזרחי ארה"ב שלא להגיע לאזור, מחשש לפיגועים נוספים. חוץ מקהל המעריצים הנפגע העיקרי מהביטול היה שוקי וייס שהשקיע מאות אלפי דולרים בהפקה ונזקק ללא מעט שנים כדי להשתקם מהביטול. אולי עכשיו הוא ינסה שוב?
