אושיק לוי זה מכבר

חוזר להתחלה

הוא בן 67 והוא לא מפסיק. ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ולא חושש לתמוך בחברו חנן גולדבלט גם כשהתחושה היא שכל העולם סביבו חושב אחרת. ובעיקר הוא ממשיך להיות זמר מיוחד, שאינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.

בשנה שעברה, אחרי 45 שנות קריירה כזמר בהם הקפיד על הקלטת שירים מקוריים, הוציא אושיק לוי, לראשונה, אלבום של פרשנות אישית לשירים של אחרים. גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו. הוא חזר בו בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. לצידם הקליט לוי גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר, מפיק האלבום., "קול וחומר". זה היה כבר האלבום השלישי שלו בשנות האלפיים. אחרי שב2003 יצא אלבום שלו בהופעה עם מיטב להיטיו (בהשתתפות אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום של שירים חדשים בשם "אומר שירו בשקט" בהפקת אדם גורליצקי ובהשתתפות אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, כשאינו חושש להחשב לנוסטלגיה בלבד הוא מוצא זמן לחזור אל העשור הראשון לפעילותו כסולן, ומוציא מחדש את שלושת אלבומיו הראשונים בצירוף אלבום אוסף שיצא בסוף שנות השבעים, והתקליטון הראשון שהוציא ב1970.

ההתחלה שלו כסולן באה אחרי כעשור בהם שר ב"להקת פיקוד מרכז", ב"רביעיית הטיילת" וב"שלישית התאומים". הוא היה גם שחקן תיאטרון וקולנוע, ונחשב לאחד הכוחות העולים בבידור הישראלי. נדמה לי שאיש לא ציפה למהפכה המוסיקלית שאושיק לוי הציע בשלושת אלבומיו הראשונים. אני חייב לפרט כדי לנמק...

ב1971 יצא אלבום הבכורה "קצת שקט!". האלבום נפתח ביריות והתפוצצויות, מתוכן בוקע לחן של אל קופר, איש "דם יזע ודמעות" האמריקנית, וטכסט של יהונתן גפן "אין מילים"...העיבוד, של שמוליק ארוך הוא מפתיע , מין פופ-רוק ישראלי מקורי שנשמע הכי מעודכן-צליל שאפשר. משהו שאולי רק אריק איינשטיין בעבודה עם "הצ'רצ'ילים" התקרב אליו באותה תקופה. האלבום הזה עמוס בשמות החמים של התקופה ברוק הבראשיתי של הימים ההם. להקת הג'אז-רוק "זיעה קרה" (שמוליק ארוך בגיטרה ובס, אלונה טוראל בקלידים, אהרל'ה קמינסקי בתופים, ממלו גייטנופולוס בכלי נשיפה וקרלוס אלברטו בכלי הקשה) ליוו, בעיבודים של שמוליק ארוך את רוב שירי האלבום: "אם אלוהים היה רוצה" שכתב והלחין שלום חנוך, "לישון לישון" ששלום חנוך הלחין למילים של מאיר אריאל, "הרץ למרחקים ארוכים" של יעקב  רוטבליט שהלחינה אלונה טוראל, "לא יודעים" של אסי דיין שהלחין דויד קריבושי ו"קצת שקט" שכתב יוסי בכר והלחין קובי אשרת. "הצ'רצ'ילים" כלהקת ליווי (רוב הקסלי וחיים רומנו בגיטרות, מיקי גבריאלוב בבס ועמי טרייבטש בתופים) ומיוחד רוב הקסלי כמעבד היו אחראים על "כץ" ו"שיהיה לך טוב" שכתב יהונתן גפן והלחין הקסלי ו"שתי אחיות" של איציק מאנגר בתרגום יורם טהרלב, שהלחין צביקה פיק.

לאלה צורפו "דג הצלופח" של יורם טהרלב שהלחין ועיבד מתי כספי שגם ניגן בכל הכלים, ושיר הסולו הראשון של אושיק לוי "חוזה לך ברח" של יעקב רוטבליט ושלום חנוך בעיבוד אלכס ווייס. את העטיפה, עם צילום שצילם דני בינסטד, עיצב דויד טרטקובר. אלבום מושלם שנשמע רענן ומפתיע גם 40 שנה אחרי.

אלבומו השני "אושיק לוי" שיצא בראשית 1975 כלל להקת ליווי בשם "או שכן או שלא", צוות נגנים גדול ושלושה מובילים מוסיקליים.  קובי אשרת הלחין ועיבד את "הייתי גבר" של דויד אבידן שנחשב אז שערורייתי, וביחד עם קובי רכט את "שיר ערש גנוב" של יהונתן גפן. מתי כספי הלחין ועיבד את אחד המאסטרפיסים הגדולים של שנות השבעים (ושל הזמר העברי בכלל): "זה מכבר" של לאה גולדברג. כספי גם עיבד את "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך, "יש לי שיר" של ואן מוריסון עם מילים של אהוד מנור והלחין גם שיר-ג'ינגל משעשע בשם "רגליים" שכתב חיים חפר.

תגלית התקליט היה המלחין נפתלי אלטר שהלחין את "יונתן סע הביתה" ו"ישמעאל" (למילים של יהונתן גפן), "לא הכרתי אותך" (תרצה אתר ) ושבע וחצי דקות של "ניגון עתיק" (של נתן אלתרמן). במיוחד השיר האחרון, שהפך עם החזרה בשירה נוסח "היי ג'וד" של הביטלס, עם הגיטרה של חיים רומנו והמוג סינטיסייזר של נפתלי אלטר לבלוז-רוק רב עוצמה שלא נשמעו כמוהו אצלנו.

ב1976 הוציאו לוי ואלטר תקליט משותף בשם "איפה טעינו" שהמשיך את הקו הרוקי של התקליט הקודם. אלטר הלחין לתקליט פתיחה וסיום אינסטרומנטליים שהקנו לו תחושת קונספט וכן את כל השירים, ביניהם "איפה טעינו" (למילים של זאב טנא), "זכרון יעקב" (נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן), "עד הבוקר" (יעקב גלעד, נפתלי אלטר ואושיק לוי) והפתעת האלבום בדיעבד: "תור א.ב.ג." של מאיר אריאל, שהוא בעצם גרסה מוקדמת בשנתיים לשירו של מאיר אריאל "טרמינל".

ב1978 שר אושיק לוי בפסטיבל הילדים להיט גדול בשם "טוליק" שהלחין נפתלי אלטר למילים של רמה סמסונוב, והקליט עוד שירים של נפתלי אלטר, "שיר עם סימנים" ו"טוב לחיות בעד ארצנו", ומאז הקריירה שלו הוקדשה בעיקר לבידור ולטלוויזיה, אם כי הוא אף פעם לא הפסיק לשיר.

ב1985 יצא אלבומו "לילות שרב", ב1990 "בקצה ילדות", ב1995 "לפעמים לא בכוונה" ועוד שלושה אלבומים בשנות ה2000.  

הנה אושיק לוי בספשל "זה מכבר" שערכתי בגלי צה"ל ב13.10.2011

שעה ראשונה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402339

שעה שנייה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402340

נפתלי אלטר

נסיעה טובה

איזו הפתעה נהדרת! פתאום מגיע, כאילו משום מקום, אלבום קסום ומרגש של מישהו שאמנם שמעת את שמעו קודם לכן ואף ידעת שבין כל עיסוקיו הוא יצר בעבר גם מוזיקה, ואפילו היו לו כמה לחנים מאד מוכרים... ובכל זאת, ליצירה המוזיקלית המלאה שלו איש לא הכין אותך. כן, כפי שהבנת, אני מתכוון לנפתלי אלטר ולאלבום הבכורה שלו "נסיעה". אוסף מרגש של ארבעה עשר שירים שהוא הלחין ולשם שינוי גם שר, בהפקה מוזיקלית של יהוא ירון ובעיבודים של ירון ואלטר ביחד. הגישה שלהם יוצרת אווירה ביתית, משפחתית. הכל, ובמיוחד השירה, מאד קטן, אינטימי, צנוע. נפתלי אלטר לא מנסה להשוויץ במוזיקליות שלו אלא אומר / שר רק מה שצריך.
בגיל 64, אחרי שעשה קריירה בעיקר בתחום הקולנוע, הוא שמגדיר עצמו כ"לא-זמר"עושה את זה רק בשביל הביטוי האישי, ההנאה, העניין עצמו, ללא קשר למידת ההתאמה של השירים למה שקורה מסביב. הוא בשלו, וגם לכן האלבום הזה כל כך מקסים.

"ועכשיו שירים" נקרא השיר הראשון שהקליט אלטר כזמר, לחן שלו למילים של אסי דיין. זה קרה באמצע 1975, בכוונה להיות טיזר לקראת אלבום שלם... זה לקח לו שיא עולמי של דרך ארוכה ומתפתלת, 35 שנים (!!!) והנה "ועכשיו שירים" יוצא עכשיו באלבום הבכורה שלו.

בשיחה איתו בתכנית "פסקול ישראלי" בטלוויזיה החינוכית אני שואל אותו כמובן למה לקח כל כך הרבה זמן, והוא משיב שהוא נורא רצה אך גם חשש כי בשבילו המוזיקה הייתה תמיד הדבר החשוב ביותר בחיים... דרכי הגורל והפרנסה לקחו אותו למקומות אחרים ועכשיו הוא מגשים את חלומו המקורי. היה שווה לחכות כי בשירים עצמם, במנגינות המושלמות, בעיבודים מלאי הדמיון וגם, בהפוכה לאלה, בהגשה הפשוטה והישירה, נפתלי אלטר נשאר הבחור בן ה30 שמת להוציא את המוזיקה שלו לאור.

זה שיר נסיעה אחרי שנים שלא נסעתי

אחרי יותר זמן שהייתי מקצוען

שהייתי נאמן

שהייתי, לא הייתי

זה שיר נסיעה אחרי שנים שרק חניתי

(מתוך "שיר נסיעה", מילים אשכול נבו)

נפתלי אלטר הלחין את כל השירים, חלקם כאלה שכבר הכרנו בעבר בביצועי של זמרים אחרים. "יונתן סע הביתה" (עם המילים של יונתן גפן), "טוליק" (רמה סמסונוב) ו"לא הכרתי אותך מקרוב" (תרצה אתר), את שלושתם שר במקור אושיק לוי. "במקום הזה" (אסי דיין) ששר דני ליטני, ו"עוד חוזר הניגון" (נתן אלתרמן) ששרה בשנות השבעים נירה גל ועשרים שנה אחרי הפליא לחדש ברי סחרוף. לצידם שירים חדשים או לפחות פחות מוכרים בלחניו, "אבל כולם" (אהוד מנור), "הכי רוחני" ו"היא לא יוצאת לו" (אשכול נבו), "הרי את מותרת לכל אדם" (דויד אבידן), "אנשי המאדים" ו"פוטורומן" (אסי דיין). וכמובן גם השיר הראשון שלו, "עכשיו שירים" בגרסה עכשווית.

השיר הזה אמנם יצא במקור ב1975 אבל הקריירה המוזיקלית של אלטר התחילה עוד בסוף שנות ה60 כשהיה האורגניסט של להקת "המתקוממים" עם הזמרת טובה פורת. היו ללהקה שני להיטים בסוף 1967 ("יא חביבי" ו"יוהאן בגן") והם אפילו הוציאו תקליטון אחד, אך בשנים הבאות פנה אלטר לעסוק באהבה השנייה שלו, הקולנוע. הוא היה במאי, מפיק, תסריטאי וגם, לימים, כחבר בהנהלת "קרן הקולנוע הישראלי" ובראש "הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה" וכמנהל מחלקות הדרמה של "קשת" ושל "HOT".
במקביל שמר אלטר על קשר למוזיקה, גם כמלחין לסרטים שהיה שותף ביצירתם ("אירית עירית" שביים וסרטים בהם שיתף פעולה עם אסי דיין, ביניהם "הזמנה לרצח",  "חגיגה לעיניים", "בחינת בגרות", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"החיים על פי אגפא").

משנת 1973 ועד ימינו התפרסמו שירים רבים שהלחין. מלבד אלה שהוא מחדש באלבומו בלטו כאלה ששר אושיק לוי, "ניגון עתיק" ו"הבכי" (נתן אלתרמן), "איפה טעינו" (זאב טנא), ו"זכרון יעקב" (נפתלי אלטר). "שיר הנשמרת" (תרצה אתר) ששרה נורית גלרון, "גשם הקשב לנשים" (תרצה אתר) ששרה יעל לוי, "חיוורון" (נתן אלתרמן) ששרו אריק איינשטיין ורוני אלטר, בתו של נפתלי, שהוא היה שותף גם לאלבום הבכורה שלה שיצא לפני כשנתיים (והיא כמובן מחזירה לו בשירה באלבום שלו). נדמה שהלהיט הכי גדול שהלחין ושמעטים מקשרים אליו היה "תן לשים ת'ראש על דיונה" (מילים אסי דיין) ששרה שלישית הגשש החיוור ב"גבעת חלפון אינה עונה" שבו היה שותף לכתיבת התסריט וגם שיחק בו תפקיד קטן.  עכשיו הוא שם את כל הפעילות הזו בצד לרגע ומתרכז במשהו שתמיד אהב לעשות. עכשיו סוף כל סוף שירים.

והנה שיחה עם נפתלי אלטר + ביצוע לכמה משיריו (בהשתתפות רוני אלטר)
בתכנית "פסקול ישראלי" שאני מגיש בטלויזיה החינוכית
חפשו את פרק 6...

http://www.23tv.co.il/2093-he/Tachi.aspx

אושיק לוי בהופעה

לקראת הופעתו במרכז ענב בתל אביב ב4.11.2010
הופיע אושיק לוי עם חלק מלהקתו בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל


אושיק לוי בשירה, זיו ריינר בגיטרות, נעה איילי בצ'לו ומלודיקה, איציק יונה בגיטרה
זה מכבר
סיכוי קלוש
כל תו
חור בלבנה
אל תפחד
טוליק

ועוד צילום אחד באולפן, שדני זודקביץ' (שצילם) אוהב במיוחד

על האלבום החדש של אושיק לוי, "קול וחומר" תוכלו לקרוא כאן...אושיק לוי באלבום חדש

אושיק לוי - איפה צדקנו

עכשיו


יש לי הרבה ריספקט לאושיק לוי. הבן אדם כבר לא ילד, בן 66 בקרוב, ולמרות הכל והקול והמצב מסביב הוא ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ובעיקר ממשיך להיות זמר מיוחד, שאמנם אינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.


עד עכשיו, ב45 שנות קריירה הקפיד אושיק לוי להקליט כמעט אך ורק חומרים מקוריים שנכתבו במיוחד בשבילו, או לפחות להיות אחד המבצעים הראשונים לשירים של אחרים (למשל "אגדת דשא" שהוא היה מראשוני מקליטיו ב1973). עכשיו הוא עושה, לראשונה, משהו חדש ושונה, ומוציא אלבום שכמעט כולו פרשנות אישית לשירים של אחרים. לא "קאברים" במובן של ביצועים-דומים-לשירים-מוכרים, אלא גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו.
הוא לא הולך על קיצוניות במינימליזם כמו ג'וני קש באלבומיו האחרונים, אך בהפקה המוזיקלית והניהול אמנותי של זיו ריינר הוא בהחלט נשמע קרוב קרוב לאוזן, כמעט ללא הסתתרות מאחורי הפקה נוצצת, אלא שר פשוט ויפה. כמו שהוא נשמע עכשיו, עם כל הצרידות וחרחורי הנשימה (הסיגריות... כאמור).
אושיק חוזר בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. שני חריגים הם גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו של אושיק, נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר.
שלושים שנה אחרי שהיה שותף של כבוד במהפכה המוסיקלית של שנות השבעים, מוכיח אושיק לוי שהגיל באמת לא משנה, לא את הטעם הטוב ולא את הרצון להמשיך ולמצוא את עצמך מחדש. הוא עושה את זה עם הרבה אהבה לעניין עצמו, כלומר לשירים. שהרי ברור גם לו, כך נדמה לי, שאלבום כזה, שהוא הפיק מבחינה כספית בעצמו, לא יהפוך להצלחה מסחרית עצומה. ובכל זאת, ההצלחה האמנותית היא החשובה לו. ואת זה הוא עשה. ריספקט. כבר אמרתי.






איפה צדקנו


ואם כבר היסטוריה, אז הנה עשרת השירים הגדולים ביותר שאושיק לוי הקליט בשנות השבעים, לאו דווקא הלהיטים הגדולים (והיו לו לא מעט כאלה) אלא שירים שעשו שינוי ואשר בלעדיהם "הזמר העברי" של העשור ההוא לא היה מה שהוא. כן. עד כדי כך. קודם כל, אחד השירים הכי נפלאים בכל הזמנים: "זה מכבר" של לאה גולדברג שהלחין מתי כספי. ולצדו "חוזה לך ברח" (יעקב רוטבליט ושלום חנוך), "בלדה לשוטר" (אהוד מנור, נורית הירש), "לא יודעים" (אסי דיין, דוד קריבושי) "יונתן סע הביתה" (יונתן גפן, נפתלי אלטר), "אגדת דשא" (מאיר אריאל,שלום חנוך), "ניגון עתיק" (נתן אלתרמן, נפתלי אלטר), "איפה טעינו" (זאב טנא, נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן, נפתלי אלטר) שחודש לאחרונה על ידי בתו של נפתלי, רוני אלטר. היה באלבום ההוא ("איפה טעינו") עוד שיר אחד שאיש לא שם לב אליו בזמן אמת, "תור א.ב.ג." (מאיר אריאל, נפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הפך אריאל את הטכסט, בשינויים קלים, ל"טרמינל" באלבומו הראשון.






גם אחרי שנות השבעים המהפכניות המשיך לוי להקליט אלבומים מוצלחים, ולזכות בלא מעט להיטים, ביניהם "כמו בסרט", "אפשר היה למשוך את זה שנים, "לילות שרב", "בקצה ילדות", "יד קטנה" ועוד. אך דווקא בשנות האלפיים הוא חזר בקצב מוגבר. ב2003 באלבום הופעה עם שותפים נכבדים שביצעו איתו מבחר מלהיטיו: אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר. שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום חדש לגמרי "אומר שירו בשקט" בהפקה מוזיקלית ועיבודים של אדם גורליצקי עם נגנים צעירים ויצירות של וותיקים לצד בני דור שנות התשעים והלאה... אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, עם זיו ריינר וקבוצה של מוסיקאים צעירים הוא שוב רלוונטי.