ניל יאנג: לב זהב בן 40

ניל יאנג 1972

FOREVER YOUNG
לפעמים אני שואל את עצמי מדוע, לצד כל מאות ואולי אלפי השמות החדשים שאני נהנה לגלות כל הזמן אני גם ממשיך להתרגש מאמנים וותיקים שאני מכיר כבר 30 שנה ויותר. האם זו מין שמרנות בסיסית? האם ניסיון פתטי להיאחז בעבר הרחוק? או בגלל שהחבר'ה האלה הם מזכירים לי את מי שהייתי פעם והמוסיקה שעליה גדלתי... ואולי התשובה גם אחרת: הם פשוט מאד מאד טובים. ממשיכים ליצור מוסיקה נפלאה. לא סתם הם מצליחים לשרוד כל כך הרבה שנים.

ומתברר שזו לא סטייה פרטית שלי. גם השנה הזקנים ממשיכים לשלוט, שוב ועדיין, בעולם המוסיקה ובעיקר בעולם הרוק. בחודשים הקרובים יחצו את קו השבעים או אפילו ה71 לא מעט חברים שהתחילו את העניין שלהם עוד בשנות הששים: פול מקרטני, בוב דילן, פול סיימון, בריאן וילסון מ"נערי החוף" ואם מרחיבים קצת את המסננת המוסיקלית אז גם ארתה פרנקלין, פול אנקה, קליף ריצ'רד, שלא לדבר על  לאונרד כהן קשישא שיחגוג בספטמבר יומולדת 78. לכל אלה לא רק שהקריירה נמשכת, אלא שעשר השנים האחרונות שלהן הן מהפוריות והמצליחות בכל דרכם. גם באלבומים חדשים, ומה שיותר מפתיע, בהופעות חיות.

כל ההקדמה הזו באה לחמם את המדור לקראת עיסוק בזקן האהוב עלי במיוחד, הפורה מכולם, שלא מפסיק לרגע להצדיק את שמו: ניל יאנג. צעיר לנצח מבחינה יצירתית. השנה הוא יהיה אמנם "רק" בן 67, אבל הכמות המטורפת של אלבומים שהספיק להוציא לבדו ועם שותפים (45 כסולן, ועוד עשרה עם "באפלו ספרינגפילד", "קרוסבי סטילס נש ויאנג", "סטילס יאנג באנד" ואחרים) ועוד עשרות אלבומים מיוחדים שכוללים קטעים נדירים והופעות...כולל התגייסות למען נושאים פוליטים וחברתיים, מימי המחאה נגד מלחמת ויאטנם ועד מאבק במלחמה בעירק ובנשיא בוש, למען החקלאים בארה"ב, פעילות בבי"ס לילדים פגועי מוחין "ריינבו ברידג" ששניים מילדיו של יאנג למדו בו ועוד עשרות הופעות התנדבות ושיתופי פעולה מיוחדים מידי שנה. הרשת מלאה מאות הקלטות שלו בהופעות ומדהים לראות כמה המוסיקאי הזה מגוון ומפתיע. אין אף אחד כמוהו וזו כמובן לא רק הכמות אלא האיכות. החיפוש הבלתי נלאה שלו אחרי כיוונים חדשים (רוקבילי, קאנטרי, פולק, רוקנרול, נויז, בלוז, אלקטרוני) ומצד שני החזרה שלו לרוק הגיטרות הבסיסי המחוספס, עם השירה הגבוהה והמאנפפת. הנאמנות שלו למאפיינים הקבועים שהפכו אותו למה שהוא, גם בשירה וגם בנגינת הגיטרה, כאלה שגורמים לך לזהות אותו תוך שתי שניות... ויכולת הכתיבה של כל כך הרבה שירים נהדרים, ושוב, הגיטרה הזו שעושה כל הזמן את אותו הדבר אבל נשמעת בכל פעם טריה ורעננה... כל אלה הופכים את הגיטריסט-זמר-יוצר הקנדי-במוצאו הזה, שהיה לאחד הקולות האמריקניים הגדולים בדורו, שני רק לבוב דילן.

ניל יאנג עכשיו

הפעם הקודמת שנורא התלהבתי כאן מניל יאנג, עם האלבום "LE NOISE", ספטמבר 2010
http://www.kutnermusic.com/2010/09/blog-post_30.html

והנה ניל יאנג, לפני שבועיים, עובד באולפן הפרטי שלו "חץ שבור" על אלבומו החדש עם "קרייזי הורס".
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=369318&cid=412089
לפי האתר הרשמי שלו הוא השלים כבר אלבום אחד עם הלהקה, איתה הוא עובד לראשונה מאז 2004
והוא מסיים כרגע אלבום נוסף. כאן הוא נזכר בשיר מפעם...
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=369318&cid=412091

נדמה לי ש2012 הולכת להיות ה-שנה של ניל יאנג. שנה שבה לא רק מעריציו הקבועים ימשיכו לחכות לכל הוצאת חדשה שלו, אלא גם קהל חדש יגלה אותו. זה יקרה לא רק בגלל החלק השני ב"ARCHIVE", קופסת ההקלטות הנדירות שהוא הבטיח להוציא השנה (בהמשך ישיר לחלק הראשון שיצא לפני שלוש שנים וכלל 8 דיסקים ובהם לא פחות מ113 שירים שהוקלטו בין 1963 ל1972), ולא רק בגלל שהוא סיפר באתר שלו על כוונתו להוציא ממש בקרוב עוד אלבום חדש (רק שנה וקצת אחרי LE NOISE המופתי, שבו היה יאנג לבד לגמרי עם הגיטרה או למעשה הגיטרות) אלא בעיקר בגלל שהשבוע ימלאו 40 שנה לאלבומו החמישי "HARVEST".

קציר טוב


היה רעב גדול לאלבום חדש של ניל יאנג כש"HARVEST" יצא. בגלל פציעה בגב ואי יכולת לתפקד יאנג כמעט לא הופיע, חלפה למעלה משנה וחצי מאז אלבומו הקודם וזה היה  הסולו הראשון שלו  אחרי ההצלחה הפנומנלית של "קרוסבי סטילס נש ויאנג". שלושת חבריו להרכב משתתפים בו בשירה, כמו עוד שניים מכוכבי התקופה, לינדה רונסטאט וג'יימס טיילור.

"HARVEST" הוא אלבום מאד מגוון, לדעת חלק ממבקרי התקופה אפילו מגוון מדי. הוא כולל מצד אחד קטעים בליווי תזמורת פילהרמונית ומצד שני שירים בליווי גיטרה אקוסטית בלבד,  קטעים בלווי הרכב קאנטרי שהקים STRAY GATORS וקטעי רוק כסאח. שירים של כמיהה לאהבה ולקשר, כולל "גבר צריך משרתת" שפורש כשיר שובניסטי למרות שהתכוון בדיוק להפך, געגוע לחבר שמת משימוש בסמים "המחט והנזק נעשה" (חצי שנה לאחר מכן מת מאותה סיבה עוד חבר טוב שלו, הגיטריסט דני וויטן), זיקנה (הוא היה בן 27) "איש זקן", שהיה אחד מלהיטי האלבום. ועוד שירים שהפכו למצליח ביותר בארה"ב ב1972. ביניהם "האם אתה מוכן לארץ", "אלבמה", "מילים" והלהיט הגדול ביותר של ניל יאנג אי פעם "לב זהב". במשך שנים רבות התכחש יאנג לשיר הזה שנשמע לו "ממוסחר מידי" (והוא אכן גרם לHARVEST להיות המצליח מבין אלבומיו) אך בשנים האחרונות הוא מקבל אותו יותר, שוב שר אותו בהופעות ואפילו הסכים שסרט מסע שלו, שביים ג'ונתן דמי ב2006 ישא את השם HEART OF GOLD. לא בדיוק שובב אבל בהחלט עם לב זהב. וכך 2012 הולכת להיות השנה בה יחגוג עולם המוסיקה 40 שנה לאחת הקלסיקות הגדולות של הרוק האמריקני.

גם בארץ, כאן הופיע יאנג ב1995 בשתי הופעות מצמררות ביחד עם "פרל ג'אם", מתרגשים מהעניין בכל מיני תכניות רדיו מיוחדות וביום ב' הקרוב גם על הבמה כשבתיאטרון תמונע בתל אביב יתקיים מופע שיוקדש לאלבום עם הגיטריסט עמוס צימרמן ורשימה ארוכה של משתתפים, ביניהם שגיא איילנד, טל כהן שלו, רונן כוכבי, טלי מגורי, אלון עדר, שירלי קונס, מיקה שדה, דן תורן ואחרים.