יום שישי, 13 בספטמבר 2013

שירי מלחמת יום כיפור ומה המלחמה ההיא עשתה למוסיקה הישראלית

בגלל המלחמה ההיא
מלחמת יום כיפור והחודשים הארוכים שאחריה טלטלו גם את עולם המוסיקה הישראלית, "שוק הבידור" (ככה קראו לזה אז) ספג מהלומה כבדה, אמנים רבים גוייסו או התנדבו  להופעות מילואים, ותעשיית המוסיקה נכנסה לתקופת משבר ארוכה. אל תחושת חוסר האונים הכללית, התסכול והכאב בעקבות המלחמה הצטרפו גורמים כלכליים אובייקטיבים שהשפיעו גם על עולם המוסיקה, ובעיקר משבר האנרגיה העולמי שהתחיל עוד לפני המלחמה והחריף בעקבותיה. משבר אנרגיה, נזכיר לקוראים הצעירים, פירושו מחירי נפט גבוהים, פעילות ממשלתית לצמצום הצריכה הפרטית, חיסכון בדלק על ידי נסיעה משותפת והגבלת ימי הנהיגה לחמישה בשבוע, על  ... ולמי יש ראש וכסף להופעות או לקניית תקליטים (שהם, אגב, מוצר לווי של תעשיות הנפט)...
ובכל זאת המוסיקה הישראלית עלתה ופרחה, גם אז כמו בכל התקופות הקשות ביותר. במבט לאחור השנים שאחרי מלחמת יום כיפור לא היו רק טובות ופוריות למוסיקה אלא היוו נקודת מפנה משמעותית והחשובה בהתפתחות הצליל הישראלי החדש. המוסיקה הישראלית לא חזרה להיות כמו שהייתה לפני המלחמה.

הלם קרב
בהלם הקרב הראשוני, שנמשך לפחות שנה, הזמר העברי התגייס באופן ספונטני לחיזוק המוראל, ליצירת שירי נחמה ועידוד או, לחילופין, לשירי-אסקפיזם שמתעלמים לחלוטין מהמציאות הקשה (למשל להקת "כוורת" שהצלחתה חסרת התקדים בבידור הישראלי התרחשה במקביל למלחמה). רק בגל הבא, שיגיע בהמשך, נוצרו גם שירים שמבטאים תחושות כעס ומחאה גם נגד התנהלות הצד שלנו לפני המלחמה.
בתקופה הראשונה, ובוודאי תוך כדי הקרבות, המוסיקה נועדה לחזק. לא לעורר סערה משום סוג. קחו לדוגמא את המקרה המצער של עליזה קאשי. בשנות הששים היא היתה זמרת מצליחה שהתחילה בלהקה הנח"ל והפכה כוכבת עד שהחליטה לחפש את מזלה בארה"ב. כמו אמנים רבים היא הגיעה ארצה במלחמה, והשתתפה בתכנית אירוח טלוויזיונית יומית להעלאת המורל בשם "מפגש אמנים". בסיום השיר ששרה, "היום היום", קאשי, שקרוב משפחה שלה נהרג במלחמה, פרצה בבכי והפטירה בשידור חי "כוס אמק הערבים". המשפט הכואב הזה חיסל לה את הקריירה בישראל, ומאז היא לא הוזמנה שוב לתכניות טלוויזיה.
השיר ששרה, "היום היום", נכתב על ידי דודו ברק והולחן על ידי מוני אמריליו והיה להיט שנתיים קודם לכן בפי דורית ראובני ו"צוות הווי צנחנים". כמו שירים רבים אחרים שנכתבו לפני המלחמה הוא הפך להיות אחד מסמלי התקופה. כך גם השיר המזוהה ביותר עם מלחמת יום כיפור, שירה של נעמי שמר, "לו יהי".

לו יהי
עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי


השיר נוצר עוד לפני המלחמה, תחילה כתרגום לLET IT BE של הביטלס ואחר כך עם מילים חדשות (תוך היפוך המשמעות המקורית מ"הנח  לזה" לשיר של תקווה "הלוואי ש...") ועם לחן מקורי של שמר שהתרחק רק מעט מזה של פול מקרטני. את השיר ביצעו, תוך כדי המלחמה, נעמי שמר והגשש החיוור וגם חוה אלברשטיין ורבים אחרים. שש שנים אחרי "ירושלים של זהב" הצליחה נעמי שמר ליצור שוב שיר שמתמצת את רוח התקופה, והופך לכמעט המנון.

שלא כמו במלחמת ששת הימים, בה כל העסק הסתיים תוך זמן קצר, כולל ההמתנה המתוחה שלפני וששת ימי הלחימה, הגיוס הכללי במלחמת יום כיפור נמשך מרגעי ההפתעה של ה6 באוקטובר, ואיום חורבן-בית-שלישי, כדברי שר הביטחון משה דיין, דרך הקרבות הקשים ועוד חודשים רבים אחרי הפסקת האש עם מצרים ב24 באוקטובר. גם הידיעה שבסופו של דבר ניצחנו, לא הולידה שירי הלל וניצחון בדומה לאלה שהיו לאחר ששת הימים. רשימת הנופלים הארוכה (שפורסמה כבר לאחר שלושה שבועות), אלפי הפצועים, מאות השבויים וכל תושבי המדינה שחוו טראומה משותפת, הקהו את תחושת הניצחון. המשימה שנטלו על עצמם רוב היוצרים והמבצעים היתה ברורה:  לחזק את רוח הלוחמים מצד אחד ושל המשפחות בעורף מצד שני. במשך חודשים רבים נוצרו שירי תקווה, נחמה ועידוד, שירי אהבה לצה"ל ולמולדת והרבה געגועים לארץ ישראל שהיתה ואולי איננה עוד.

שירי לי מולדת משיריך היפים
תוך המלחמה כתב שייקה פייקוב את "נפגשנו שוב" ששר דודו זכאי, שיר על החבר'ה ממלחמת ששת הימים שנפגשים שוב כדי להגן על המדינה:
היה קשה, מה יש לומר, היה עצוב בלב,
ידענו נתגבר, פשוט, עשינו זאת לקבע, ידענו זאת על אף כל הכאב,
הרגשנו זאת בכל בקעה, על כל תלולית וגבע, נתנו להרגיש זאת לאורב...
שירי לי מולדת משיריך היפים, כמה אהבתי לזמרם ברגעים קשים.
"צוות הווי גולני" שר מילים של זרובבלה ששונקין ולחן יאיר מילר "על שלושה פשעי דמשק":
על שלושה פשעי דמשק , על ארבעה לא אשיבם
על אבות בטלית וחגור, על אחים בצריח של טנק
על רעי שאמרו ,אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם
עוזי פוקס שר מילים שכתבה תלמה אליגון על פי מכתב שקיבלה מאחיה הלוחם "אין לך מה לדאוג". עם הלחן של קובי אשרת והעיבוד הקופצני בסגנון "כוורת" הפך השיר ללהיט ענק.
אין לך מה לדאוג, אני נזהר, ולובש גם סוודר
אין לך מה לדאוג, זה מיותר, הכל בסדר
אין לך מה לדאוג, כאן נהדר
מפגיזים כהוגן, באמת שלא חסר דבר.
שלחי לי תחתונים וגופיות, כאן כולם כבר כמו חיות
נלחמים כמו אריות, מורל ממש גבוה
ואצלנו בפלוגה, מבקשים קצת הפוגה
מותק לא לשלוח לי עוגה.

עוד להיט גדול שנולד בזמן אמת היה "מי ידע שכך יהיה", השיר הראשון שכתב והלחין עוזי חיטמן, ביום שחרורו משירות סדיר, ושר חברו להופעות צוות ההווי במילואים, בועז שרעבי:
"מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא
תהפוך מנער ותהיה, לבחור מסתער קדימה.
זה לא חלום, עוד יבוא היום
יום לו חיכינו, אלפיים שנה
המלחמה האחרונה... "

גם יהורם גאון, במילים של חיים חפר ובלחן של דבי זלצר הבטיח שזו המלחמה האחרונה:
בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות
אשר עברו את כל האש והשחיקות,
בשם הימאים אשר פשטו על הנמלים
ועיניהם כבדות ממלח וגלים.
בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם
ונצרבו באש טילים ואש נון-מם.
בשם הצנחנים שבין עופרת ועשן
ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם.
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה.
מצעדי הפזמונים של סוף 1973 תחילת 1974 מלאים בשירים של אהבת הארץ, ומתייחסים גם למלחמה ואפילו לגורלו של העם היהודי... אם בגלוי ואם ברמז. אילנית, הכוכבת הגדולה של אותם ימים שרה "אחי גיבורי התהילה", "ללכת שבי אחריך" ריקי גל שרה "שמור לי", ריקי מנור, ריצ'רד פרץ ודודו אלהרר שרו "יום דין",  רותי נבון שרה "גשם בעיתו",  להקת פיקוד דרום את "ויסעו ויחנו",  עדנה לב את "מודה אני לפניך", ששי קשת "הסופה מגולן", יגאל בשן "דודי שב הביתה",  הפרברים "הדרך אל הקו" וצוות הווי מיוחד שכלל את מתי כספי, אושיק לוי, אילנה רובינא ופופיק ארנון הקליט שיר שמתי כספי הלחין, ובאופן חד פעמי גם כתב לו מילים: "אין לנו מילים".
אפילו לאונרד כהן, זמר בינלאומי מצליח, שהייתה לו ביקורת לא סמוייה על מדיניות ישראל אחרי ששת הימים, הרגיש שהמצב מצריך גישה שונה. הוא הגיע לארץ ו"רצה לעזור", וכשהתברר לו שאינו יכול להיות לוחם הצטרף לצוות ההווי הנ"ל, הופיע עשרות פעמים בפני חיילים, וגם כתב, כאן בארץ, שני שירים שהפכו אחר כך ללהיטים גדולים: "WHO BY FIRE" שהתבסס על תפילת יום כיפור ו"LOVER LOVER LOVER".
אחד השירים הבולטים בחיבור בין האישי והכללי היה "היה לי חבר היה לי אח" שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום. שרה סולנית צוות בידור חיל  האוויר, נתנאלה:
במקום שאליו אני הולך, היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי, ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
איני רואה את צעדי!
איני רואה את צעדי,
ומי יראה אותם מחר?
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד כשאקרא,
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד בעת צרה,
אני אחיך, אל תשכח!
היה לי חבר, היה לי אח.

אתם זוכרים את השירים
הגל הפטריוטי והגעגוע לישראל של פעם נמשך עוד זמן רב אחרי המלחמה. יזהר כהן שר על "ירושלים האחרת", שרה בדישי על "אגדת שלום שבזי", "צוות הווי פיקוד מרכז" על "אי שם בבקעה", ריקי גל שרה "על אם הדרך עץ עומד". בפסטיבל הזמר הראשון שאחרי המלחמה שר שלמה ארצי את "הבלדה על ברוך ג'מילי", מיכל טל את "לא אוותר", אילנית את "אם יפול הכוכב שלי", יגאל בשן את "יהיה פעם טוב", נתנאלה את "שיר היונה", סילואן ויאיר את "שיר לאבא ואמא" ובועז שרעבי את "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים". רק מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק ברחו אל "נוח". אך אותו מתי כספי הקליט זמן קצר לאחר מכן שיר כאב נפלא בשם "ביום מסה" של משה טבנקין. הוא גם עבד עם הצנחן המזמר מאיר אריאל, שהביא, שש שנים אחרי "ירושלים של ברזל", שירים חדשים וביניהם "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ".
שלמה ארצי הוציא אלבום שלם בעקבות המלחמה "לכל החברים מהמסע מים אל ים" ובו שר בין השאר את "זמר לבני" , שכתב נתן יונתן 15 שנים לפני המלחמה, והוקדש לזכר בנו ליאור שנפל במלחמה, את "מכתבו של מנחם מנדל", שכתב נתן אלתרמן על השואה, ואת שירו של איציק מאנגער, "הייתי שנים נע ונד בניכר".

הנסיך הקטן
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב

הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך

והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו

ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו

הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

 יונתן גפן כתב, בזמן המלחמה, את השיר "הנסיך הקטן" (שם טוב לוי הלחין ושר עם "קצת אחרת" כשנה לאחר מכן) ולא התכוון כמובן לספרו של סנט אקזופרי. גם כשכתב את "אתם זוכרים את השירים" שהלחין ושר חנן יובל, לא היה זה שיר נוסטלגיה לילדות בלבד. שירי געגועים הם, גם, שירי כאב על מה קורה לנו בהווה. עלי מוהר ז"ל, למשל, סיפר לי בראיון שהשיר "שיעור מולדת" שכתב, ואפרים שמיר הלחין ל"כוורת", הוא בעצם שיר מחאה על המצב בזמן שנכתב השיר, כשהוא אומר שפעם היה יותר טוב, פעם היינו תמימים, כך זה נראה בילדותנו שהיתה יפה.
אותה להקת "כוורת", ההצלחה הגדולה של התקופה במוסיקה הישראלית, גם בזכות ההומור הנונסנסי, שרה בתחרות האירוביזיון בתחילת 1974 שיר שנשמע לגמרי חף מכל אמירה רצינית. "נתתי לה חיי". אז כבר אז היו שמועות שזאת שנתתי לה חיי היא גולדה מאיר, ראש הממשלה בזמן המלחמה, והשיר הוא בכלל סופר-פוליטי עם המשפט "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים". המחאה המרומזת ועטופת ההומור הזו, אם היתה או לא היתה, הלכה וגברה במהלך 1974 ובשנים הבאות. מוטי אשכנזי יצא במחאה נגד הנהגת המדינה, פתאום הופיעה המילה (והספר) "המחדל", הוקמה ועדת אגרנט לחקר הכשלים במלחמה, הצמרת הבטחונית והפוליטית התפטרה, מדוד אלעזר דרך משה דיין ועד גולדה מאיר... התחושות שמשהו נשבר באמון הבסיסי במנהיגות, שאין על מי לסמוך, שכבר אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות, איש לא יחליט בשבילנו מה נכון ומה לא נכון... כל אלה פעפעו גם אל המוסיקה. שבירת הדימוי העצמי שלנו כמעצמה בלתי מנוצחת, ושל הביטחון ב"מיהו הישראלי האמיתי", השפיעה גם על התפישה של "מהו הצליל הישראלי הנכון" ועוררה זרמים וסגנונות רבים שהיו רדומים עד אז. בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור תם שלטון הלהקות הצבאיות במיינסטרים הישראלי והמוסיקה נפתחה להמון אפשרויות חדשות: מוסיקה מזרחית, רוק, סינגר-סונגרייטרז, רוק-מתקדם, להקות זמר, אבנגרד, פופ, דיסקו, ג'אז, קלסי חדש ומוסיקה אתנית... פתאום משהו נפתח והשתחרר וקיבל את המציאות החדשה: המוסיקה הישראלית, כמו העם היושב בציון, היא אוסף מגוון של המון צבעים וטעמים.
גם התכנים כבר לא חייבים לשרת איזו תפישה ממלכתית.. וכך לצד שירי הכאב והשכול ושירי המולדת, החלו  לצאת לאור גם שירי ביקורת ומחאה והטלת ספק. יהונתן גפן ודני ליטני יצאו במופע סאטירי בשם "זה הכל בינתיים בינתיים זה הכל" ואפילו בטלוויזיה, בערוץ היחיד, החלה משודרת (מאמצע 1974 ובמשך שנתיים ) תכנית סאטירית חריפה בשם "ניקוי ראש".
אלבומה המאד מצליח של חוה אלברשטיין,  "כמו צמח בר" שיצא ב1975 הוא דוגמא מובהקת לרוח התקופה: עם שירים חדשים וישנים: "אדבר איתך", "לכל איש יש שם", "פגישה לאין קץ", "את תלכי בשדה", "חופים הם לפעמים", "השכם השכם בבוקר", "ימי בנימינה", "כמו צמח בר", "שיר ליל שבת", "אחרי מותי", "אמרה האשה" ו"שלכת". לא נאמרה בו מלה אחת על המלחמה ולא על חרדת השואה... אבל האלבום הזה לא היה נשמע כך ללא מלחמת יום כיפור. כך גם אלבום הבכורה של אהובה עוזרי "היכן החייל" שיצא באותה שנה והיה מהפכני בכך שעסק בשכול ובכאב לא בדרך המוכרת לזמר העברי עד אז, משירי הפלמ"ח ועד נעמי שמר, אלא בדרך של קינה ומוסיקת נשמה מזרחית.


בשנים הבאות המשיך הזמר העברי להתפתח ולגדול ולהתגוון. יוצרים מהגל החדש שבא בסוף שנות השבעים תחילת השמונים, מרמי פורטיס ואהוד בנאי ועד "הקליק" ו"משינה", כולם מציינים את המלחמה ההיא כגורם מכריע בהחלטה שלהם לבחור במוסיקה כבדרך חיים, וביצירה הלא-הולכת-בתלם כאידאולוגיה.
מאז 1973 נוצרו, כמובן, המון שירים שמחים שאין להם שום קשר לטראומה ההיא. אך משבר מלחמת יום כיפור, העצב והכאב, המשיכו להדהד ברקע היצירה המקומית עוד שנים רבות. לעתים בשירים שנכתבו במיוחד על הנושא, ולעתים בעצם בחירת שיר מסויים, הלחנתו והקלטתו בזמן מסויים. למשל כשאושיק לוי שר את הלחן של מתי כספי למילים הנפלאות של לאה גולדברג "זה מכבר" (אין איש מחכה לי שם), "14 אוקטבות", יוני רכטר ואבנר קנר  שרו "דמעות של מלאכים" (שדן מינסטר ויוני רכטר יצרו בגיל 15),  אריק איינשטיין שר "לא היה מה שההיה", דני ליטני  "מה יהיה בסופנו", שרה בדישי "יש מקום לדאגה" ויהורם גאון "לא נפסיק לשיר", להקת חיל האויר את "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" וגם שירים שהמתינו שנים כדי להתפרסם, כמו "איפה טעינו" של אושיק לוי ולהבדיל, "נתנה תוקף" ששר חנוך אלבלק. את השיר הזה, המבוסס על תפילת ראש השנה ויום הכיפורים, הלחין יאיר רוזנבלום לטכס יום הזיכרון בקיבוץ בית השיטה ב1990. במלחמת יום כיפור שכל הקיבוץ שבעמק חרוד אחד-עשר מבניו. היה זה המספר הגדול של נופלים ביחס לגודל האוכלוסיה. חברת הקיבוץ, דורית צמרת, כתבה על כך את השיר "החיטה צומחת שוב" שהפך, בלחנו של חיים ברקני, לסמל הניסיון להתבגר על הכאב והאבל ולהמשיך בחיים . להקת "האשקולית של בית השיטה" הקליטה את השיר לראשונה ולאחר מכן הקליטו אותו גם חוה אלברשטיין, "הגבעטרון" ורבים נוספים.

זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קורה עדיין

שהחיטה צומחת שוב.

תגובה 1:

  1. תודה על הסקירה המאלפת יואב. אני מדור לוחמי מלחמת הזוועה והסקירה שלך סגרה לי כמה סימני שאלה בנוגע לזמר העברי של אותן שנים. דודי.

    השבמחק