יום שבת, 10 במאי 2014

שולץ הנפלא




צילום: מיטל גור

כבר לא איום
זר לא יבין זאת, במיוחד אם הוא מתחת לגיל שלושים, אבל כבר כמה חודשים שבין פליטי המוסיקה הישראלית של שנות השמונים מסתובבת שמועה משמחת: שולץ חוזר!. בפייסבוק, בתכניות רדיו אלטרנטיביות, בין אלה שעוד הולכים לחנויות תקליטים לחפש מציאות... השם "שולץ האיום" הוא שם דבר. יוצר ופרפורמר מיוחד, מטורף, מצחיק, פרובוקטיבי ומאד חדשני. אולי הוא אף פעם לא היה מוסיקאי או קולנוען ענק, אבל בהחלט מהפכן שהיה חלק משינוי תרבותי, קטן אך משמעותי, בשולי המיינסטרים הישראלי.
עכשיו, אחרי הרבה שנים רבות של התנתקות ודיכאון והתמוטטת כלכלית לפי מיטב הקלישאות של סקס סמים ורוקנרול, שולץ חוזר, והוא אחר לגמרי. רציני, רגוע, רומנטי. הוא מוציא אלבום חדש ובו גרסות דמו של שירים יפים והוא חוזר לבמה, בהופעת השקה באותו מקום שבו הופיע עם להקת "כרומוזום" לפני יותר משלושים שנה: מוזיאון תל אביב. ב16.5 דורון אייל חוזר כ"שולץ" אבל הוא כבר ממש לא "איום"

צילומים אמיר שרצר

ההתחלה של "שולץ" היתה בגיל 24, בשנת 1978 כהשתתף בהופעות להקת "מים חמים" של רמי פורטיס. על העובדה שלא ידע לנגן הוא כיסה בהופעה כריזמטית בה בנה דמות רובוטית מופרעת שנעה על הבמה בעצבנות וצורחת משפטים סתומים בעברית וגרמנית. הוא אפילו השתתף עם פורטיס בתוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת" של ירון לונדון, בשירים "דבש" ו"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי".
במקביל הוא גם יצר שני סרטי קולנוע קצרים: "שולץ" (בכיכובו של פורטיס) ו"יוסף יוסף". הוא גם הופיע עם פורטיס, למשך שלוש שניות, בסרטו של אבי נשר "דיזנגוף 99". הוא גם יצר פרודיות על תופעת המיצגים תחת הכותרת "אמנות מהי?" שבהם הציג בגלריות את ישבנו בליווי הקלטות מתאימות ופצצות סירחון.


ב1981 היה שולץ ממקימי להקת "כרומוזום" בה שימש כזמר וסקסופוניסט (למרות שלא ידע לנגן). הלהקה הזו, שאחד מחהריה היה פורטיס, הופיעה מוזיאון תל אביב, ואף הקליטה מיני אלבום. אחרי שעזב את "כרומוזום" הקים את הלהקה "היחידה לטיפול נמרץ" בניגוד לרוב חברותיה באותה תקופה שרה בעברית ואף הגיע להפקת אלבום בחברת התקליטים CBS: "שבר טראנס גולגלתי". באמצע 1983, זמן קצר אחרי שיצא האלבום, הלהקה התפרקה.
שולץ, ביחד עם חברו ללהקה אייל גרוואי הקימו צמד בשם "צוזאמן" שבו שולץ שר וגרוואי עשה את כל השאר בגיטרות וסינטיסייזרים. הם הופיעו מעט במועדוני תל אביב עם נגנים אורחים, רונן בן-טל בקלידים ונעם זייד בכלי הקשה, אל לא זכו בהצלחה והחליטו לעזוב את הארץ.
באמצע שנות השמונים היה שולץ בניו יורק, פתח עסק לייצור ומכירה של טישרטים, והקים עם גרוואי ועם נגן הבס יוסי פיין והמתופף טל ברגמן להקה בשם "בלה בלה" שגם היא החזיקה מעמד זמן קצר בלבד.

אייל המשיך לנהל עסקים בניו יורק, וחזר מדי פעם גם לישראל. בין השאר הוא ניהל את קריירת הדוגמנות המצליחה של זוגתו ויק (נינה ברוש) וגם המשיך לעסוק במוסיקה.
ב1992 יצא ב"נענע דיסק" אלבום בשם "נאום לאומה" של שולץ וגרוואי,  שהיה גרסה עברית לשירי "בלה בלה" ושירים נוספים שנוצרו בניו יורק. האלבום הוקלט בניו יורק בהפקה מוסיקלית, עיבודים והקלטה של גרוואי וחלק מהשירים גם יוסי פיין. למרות שכלל לא מעט שירים יפים, בהם הוכיח אייל שעם הזמן הוא למד לשיר, התגובות לאלבום היו צוננות עד אדישות.
בסוף העשור הגביר אייל את החלק הישראלי בפעילותו, וניסה להחיות גרסה מעודכנת ל"שולץ האיום" בכל מיני תוכניות אירוח טלוויזיוניות. לזמן קצר הייתה לו גם תוכנית רדיו שעסקה בוידויי סקס. מאז בעצם הוא לא חזר לפעילות אמנותית מלאה, אם כי נשאר בקשר טוב עם רבים מחבריו לסצנת הגל החדש התל אביבי.

בשנת 2006 יצרו המפיק אבי בנון והבמאית שירי צור סרט נוגע ללב שהציג את העליות והנפילות בחייו של שולץ, בארץ בניו יורק ובלוס אנג'לס עם שימוש בחומרי ארכיון ובצילומים ביתיים שצילם שולץ במשך 25 שנים. מאז צילום הסרט, שבו שולץ נראה גם שבור ומדוכא אך מאד מודע לעצמו, הוא מנסה לחזור לפעילות.
בעזרת חברים ישנים וחדשים, המהווים מעין קבוצת תמיכה וטיפול נפשי, שולץ מנסה לחזור לפעילות. בראש החבורה עומד המוסיקאי יוסי סווירי שמלחין איתו ומקליט אותו באולפנו הביתי, דר נחמיאס, מוסיקאי ובעל אולפן משתתף בהפקה ואמיר שרצר, ידיד נוסף, מתעד בוידיאו ובסטילס, ולאט לאט הצטברו לא מעט שירים ממש יפים. חלקם בשלב מאד ראשוני של עבודה, חלקם כבר מעובדים ומופקים. עכשיו החליט שולץ, אולי בגלל שהוא כבר בן 60 ומרגיש שהזמן לא פועל לטובתו... להוציא את אלבומו החדש, בלי לסיים אותו: לאסוף את ההקלטות, חלקן ברמת דמו, ולהציג אותן למאזינים כבר עכשיו, כשהחלום הוא להשלים את ההפקה בהמשך . יש קסם מיוחד בגרסות המינימליסטיות, המאד ביתיות האלה.

ב16.5.14 יציג שולץ לראשונה את כל השירים החדשים (ויחזור גם אל שירים מהעבר...) כשאתו הרכב חדש שכולל מלבד יוסי סווירי את דודי רגב זערור בקאנון, ירון דורמן בפסנתר, עמית שרון בגיטרות ועופר ברזילי בתופים.

הנה תכנית שהגשתי ב"הקצה" על ההיסטוריה של שולץ 

2 תגובות:

  1. בחייך קוטנר נמאס מהטיפוס על קירות כדי לפאר סמי מוזיקאים רק בגלל שהם בסצינה .נראה שגם לך קשה לשחק את המשחק קוטנר זה מעייף. אגב אם אתה באמת מחפש רוק ישראלי עשה טובה לעצמך ותאזין לירונה כספי למשל שמשום מה היא מתחת לרדאר אצלך

    השבמחק
    תשובות
    1. תקשיב למוזיקה קודם אדון אנונימי שכנראה שכך תשאר (:

      מחק