יום שני, 30 בנובמבר 2015

להיות גלעד כהנא


מאז "האלבום הלבן" של הביטלס (1968), או, להבדיל, "סנדניסטה" של "הקלאש" (1980) מנצלים לא מעטים מיוצרי הרוק את הפורמט המורחב, של אלבום כפול או משולש, כדי לומר משהו אמנותי מיוחד. לא סתם כמות גדולה מאד של שירים, אלא יצירה שיש לצירוף בין השירים בה משמעות שהיא מעבר לשירים הבודדים. מין סיכום ביניים של התקופה בעיני היוצר, ולעתים גם של העולם שמסביבו.



"אפריקה שלי", האלבום החדש של גלעד כהנא נמשך 47 דקות ונכנס בקלות לסידי בודד. אבל גרסת הויניל היא כפולה, והעובדה שיש בו לא פחות מ17 קטעים , חלקם קצרים, יוצרת תחושה שמדובר באלבום שיש בו אמירה כללית. פעם קראו לזה "אלבום קונספט". כלומר, כדי לחוות אותו במלוא עוצמתו כדאי לא להסתפק בסינגלים שמושמעים ברדיו (השיר "אפריקה שלי" הוא אחד הכי מושמעים בזמן האחרון) ובקליפים שרצים ברשת, אלא לשמוע אוו מההתחלה עד הסוף ברצף, רצוי בנסיעה במכונית לכיוון צפון.
הקונספט ב"אפריקה שלי" הוא זיפזופ בראשו היצירתי, ההזוי וחסר הגבולות של כהנא. יותר מאשר בעבר, למרות שגם באלבומיו הקודמים היו לכיוון זה סימנים, כאן זה כבר עד הסוף: הוא אינו מחוייב לשום סגנון מוסיקלי, למבנה השירים, לנושאים שלהם, למשתתפים בהם. יש ב"אפריקה שלי" ערב רב של צבעים וטעמים, קפיצות בין העולם שבפנים לזה שבחוץ, המון משתתפים, בלאגן כמו בחיים. וזה בעיני נפלא. מרגש יותר מאשר שיר אחד או שניים או אפילו עשרה טובים. זה אלבום מאד מעניין ומעורר מחשבה. וגם כיפי ויפה. למי שעדיין לא וויתר על קונספט האלבום ועל אלבום הקונספט גם בימי אמפי3 אלה.


הגישה של לא-אכפת-לי-מה-יאמרו-אני-עושה-את-מה-שבא-לי אפיינה את כהנא מתחילת דרכו. אולי מפני שהוא, וחברו יאיר קז, התחילו את הקריירה במופע סטנדאפ נונסנס בשם "בוב קורדרוי מת". כשהקימו להקה קראו לה "בנות יפתח" ולאחר מכן "ג'ירפות" ואלבומם הראשון, ב1999, "משוחח עם כסא", הוכיח שכהנא וחבריו אינם שואפים "לעשות פופ" רגיל, לדוגמא בשיר מתוך האלבום: "רמי מואשם בהחזקת סמים קלים".

מאז שנת 2000 כהנא פועל בהרבה זירות במקביל. כסולן בעברית (באלבום "שכחתי איך לאכול"),באנגלית ("THE PROMISE LANDING") וגם מוסיקאי של אמביאנט אינסטרומנטלי ("360"). כמנהיג "ג'ירפות" (האלבומים "גג", "אין כניסה לפילים", "צריך סגור הכל"), המון מפגשים עם מוסיקאים אחרים, ביניהם עם חיים לרוז בשיר מחאה נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, "גוג", עם נינט ואורחים נוספים בשני אלבומים בהרכב THE WALKING MAN" ", עם תמיר מוסקט בהרכב "לא כוחות", הוא גם כותב שירים לאחרים (רונית שחר, יוני בלוך, "הדג נחש", אביתר בנאי, ארקדי דוכין) ומוציא ספרים כסופר ומשורר ( "תכנון להתאוששות מאסון", "מנוף מצביע אל הים","פיסוק של נעלמים")  ולאחרונה גם כשחקן קולנוע ("סיפור על אהבה וחושך" שביימה טלי פורטמן על פי סיפרו של עמוס עוז). הוא, כמו שהבנת מהרמז הדק, בן אדם מאד יצירתי ומאד עסוק... ותוך כדי הוא גם בעל משפחה... נראה לי שדווקא בגלל הסעיף האחרון בפעילותו הכל כך אינטנסיבית, הוא אחד שעושה את זה (את השירים, את המוסיקה, את אין ספור ההופעות ) לא רק לשם שעשוע וכיף, אלא כדי להשפיע על החברה שלנו. אפריקה זה כאן.

אין תגובות:

פרסום תגובה