יום שני, 27 ביוני 2016

יוצאים לאור

הנה שני מוסיקאים, גיטריסטים, שכבר די הרבה זמן עושים את זה מאחורי הקלעים, ועושים את זה מצויין ומקורי... אך כמעט ללא פרסום,  נחבאים אל הכלים וזוכים לקרדיט בעיקר בברנג'ה... עכשיו הם מחליטים לצאת אל קדמת הבמה.

אפרוקליפטוס
הראשון הוא אסף איילון. כשתראו את תיק העבודות שלו לא תאמינו שהוא רק בן 43 ושלא זיהיתם מיד את שמו. הוא התחיל את פעילותו עוד בסוף שנות התשעים  כגיטריסט ומפיק באחת הלהקות הישראליות הראשונות שעשו כאן רגאיי: "שרשי אפריקה" ( (ROOTS AFRICAשהקליטה ב1997 אלבום בכורה בלונדון. אלה היו ימי השילוב בין המוסיקה האתנית והשאנטיפי עם הרוק והרגאיי ואסי הצטרף אל המוביל בתחום, מוש בן ארי. הוא הפיק מוסיקלית את שלושת אלבומיו "דרך" (2003) "מסע ומתן" (2006) ו"אנשום" (2009) והיה שותף מלא להפיכתו של בן ארי לסופרסטאר מקומי. במקביל לעבודתו עם מוש החל איילון לעבוד גם בהפקות נוספות. הוא הקים אולפן משלו ("אפרוקליפטוס"), חי עם משפחתו ברמת הגולן ו... עובד בכל הארץ. עם עלמה זהר, הפיק את אלבומה הראשון "דברי" ב2007, וזכה על כך בפרס אקו"ם. הוא המשיך להפיק את זהר וגם את אלבומיהם ו/או הופעותיהם של "בית הבובות", "התקווה 6", אריאל הורוביץ, מאיר בנאי, אמיר פייס, מיכאל גריילסאמר ועוד.
עכשיו הוא לבדו, באלבום בשם REWIRE שכולו שירים שכתב והלחין והפיק, עם מעט עזרה מידידיו עלמה זהר, גבע אלון ואחרים (בין הנגנים גם אחיו דן איילון בבס, המתופף ערן פורת ולעתים ז'אן פול זימבריס והקלידן אילן פוסט). השירים באנגלית והגיטרות במרק קנופפלרית, הוא נשמע לגמרי ישראלי ולגמרי חו"לי. משיר אהבה שקט לבתו "אביגיל", ועד כסאח רוק מזרחי בשם מאד לא מתאים "נולד עייף וגדל עצלן". הוא ממש לא כזה. בחור חרוץ וצנוע,  שסוף כל סוף מוציא את מה שהצטבר כל השנים בפנים.



מריונטה סולו

ומהגולן לבאר שבע. טל פוגל בת 25 בסך הכל, וכבר הספיקה לנגן בבס באחת הלהקות הבאר שבעיות הטובות ביותר (ולא רק בבאר שבע אלא בכל הארץ...) "מריונטה סול". היא נגנה בהופעות של הלהקה (שקמה עוד ב2003 והוציא ארבעה אלבומה) והיא גם הספיקה כבר להוציא לפני שנתיים אלבום סולו ראשון "ערימות של חלומות". אלבום קטן וצנוע ויפה נורא, בהפקתו של חבר "מריונטה סול" אמיר גרומן, כשהיא כותבת ומלחינה ושרה ומנגנת בגיטרה מובילה. שירים כמו "כדור פורח" ו"ערימות של חלומות" הושמעו קצת ברדיו, אבל טל פוגל לא הפכה לשם מוכר, בטח לא בתוך צונאמי האינפורמציה המוסיקלית שמציף אותנו. עכשיו זה הולך להשתנות. אני מקווה. האלבום החדש "אל החצר הגדולה" הוא במידה רבה המשך של הראשון, היא עדיין כותבת ומלחינה שירים "קטנים", כמעט פרטיים, אבל משהו בה נפתח אל העולם. לא שהיא הפכה מלאת שמחת חיים חס ושלום, אבל יש במוסיקה שלה ובהגשה שלה הרבה יותר אופטימיות, ובנגינה שלה הרבה אנרגיה חיובית. בראיון איתה היא הסבירה שהאלבום הראשון הוקלט בלילה, והחדש בשעות היום, ומרגישים את זה במוסיקה. שוב עם אמיר גרומן כמפיק , קלידן וגיטריסט, עם עידו קרוב (גם הוא ממריונטה סול) בבס וייעוץ ועם איתמר אבוחצירא בתופים. כבר ברדיו שומעים (אם מאזינים לרדיו הנכון...) שירים כמו "אהובים שאינם", "מבלהות תחזור אלי", "ציפור שחורה" ו"אהוב לבי". הלילה היא משיקה את האלבום היפה (כולל הציורים שלה על העטיפה) ב"אוזן בר" בתל אביב. היא עוד תהיה גדולה.


אין תגובות:

פרסום תגובה