אנטיביוטיקה

בחזרה לעכשיו

"פופלקס" באלבום חדש?  זוהי כנראה התגובה הראשונה בהאזנה לאלבום הבכורה של "אנטיביוטיקה", לפחות בקרב הקשישים (כמוני) שעוד זוכרים את שנות השמונים... ואצלי בכלל האסוציאציה תפשה משמעות מיסטית, עד כמה שהדבר נשמע לא-הגיוני, כשבשבוע שבו הגיע לרדיו השיר הראשון של "אנטיביוטיקה" קיבלתי במייל, לגמרי במקרה, שני שירים חדשים של "פופלקס" המקורית... עשרים וחמש שנה אחרי שאייל לינור, בני בלק, שחר בן-ברק ודובדיב הוציאו את האלבום "סיפורים לפני השינה" עם "קוראים לי איציק" ו"שיר עם פולני" הם כנראה מתכננים איזשהו קאמבקון קטן שעדיין מוקדם לדבר בו, אבל הוא בהחלט מייצג איזשהו געגוע לניו ווייב של שנות השמונים. מה שמחזיר אותנו ל"אנטיביוטיקה"...

יאמר מייד. "אנטיביוטיקה" היא בהחלט לא רק חיקוי. הם אמנם מזכירים בסאונד בחלק מהשירים את "פופלקס", וגם לעתים קצת את "נושאי המגבעת" (שהתחילה לפעול באותו זמן בדיוק) ובעיקר להקות בריטיות אפלות-צליל של הימים ההם... אבל מתוך האהבה שלהם לשנות השמונים, הם יוצרים משהו מאד עכשווי, מלא השפעות מימי "הפינגווין" אבל גם נורא רענן ועכשווי. הרבה יותר כבד ולא-פופי מאשר "פופלקס" למשל...

"אנטיביוטיקה" (איזה שם אייטיזי...) עושים את זה כבר שש שנים, יוצרים מוסיקה שמחוסר ברירה נקרא לה "מתייחסת לגל החדש של שנות השמונים". לא באנגלית כמו רבים מחבריהם בתחום בשנים האחרונות, אלא דווקא בעברית. ואת הפטנט של לעשות ניו ווייב בעברית הם למדו מלהקת "הקליק", עוד הרבה לפני "פופלקס" ו"נושאי המגבעת" ואפילו לפני הגלגולים המוקדמים של "משינה" ופורטיס-סחרוף. לכן, מרגש במיוחד שיתוף הפעולה שלהם בהופעות עם חברי "הקליק", שהם כשלעצמם חוזרים לבמה בשנה האחרונה בדרך לאלבום חדש.

גרעין הלהקה הם הזמר ונגן הבס דן פביאן בלוך (להבדיל מדניאל בלוך, אחיו של יוני בלוך ומתופף משובח בעצמו). דן גם כותב את רוב המילים ומלחין עם שותפו מתחילת הדרך, גיא רוזנבלט. ב2008 הם הקליטו כשלישיה עם המתופף  טל גלעם  EP בשם "לאור היום" ובו השירים , "בורג",  "מונומילציה", "דליה בן שושן" ו"גינות ציבוריות". "מונומילציה" הושמע קצת בתכניות של שדרנים אלטרנטיביים כמו קוואמי וליאון פלדמן, ל"גינות ציבוריות" נוצר קליפ שהוקרן מאות פעמים בערוץ 24 (סתם... כמובן שלא...) אך את עיקר הבאז יצרה הלהקה בהופעות חיות, מ"אוזן בר" ו"תמונע" ועד אינדי נגב.

עטיפת התקליט: יצירתה של לוטם גינתון, שנקר

בשלוש השנים האחרונות הם עובדים על אלבום הבכורה, "להישמע להוראות השימוש". כשאל רוזנבלט ובלוך הצטרפו המתופף אורי זליג (בהופעות המתופף הוא ניר זילברמן) ומה שהיה בעל השפעה משמעותית על צליל הלהקה, הקלידנית נורית שטרנברג שהוסיפה את שטיחי הסינטיסייזרים האופייניות לגל החדש הישן והטוב... הם הקליטו בהפקתו של הגיטריסט דני אברג'יל (שניגן בעבר עם "טיפקס", "נערי רפול" ובעיקר עם "גיישה נו") עשרה שירים, כולל גרסאות חדשות לשלושה משירי האיפי ("גינות ציבריות" נשאר בחוץ) ועוד חומרים חדשים ומדליקים, ביניהם הסינגל הראשון שיצא לרדיו "סלנואיד".

אקסטטי, מכוון מסיבות, אורות

שורות שחול זורות

קוסמונאוט כושל שסופר את הזמן

עד שהחבל יתחיל לסחוט

בקטע פלסטי,

החלל משתנה לתוך חלום על הזיות

כמה סימפטי הרגע המוצהר של כוונות, שקריות

בכל מקום, כל היום

ערפל מרחף ברום

כל מקום, כך פתאום

העורב מרחף היום

בכל מקום...

סלנואיד

חי בוויד, סלנואיד

פנטסטי, פעימה של הלב קורעת עוד מהכאב

כמה אלסטי הרעד הפועם בתוככי אדם זאב

בכל מקום, כל היום

ערפל מרחף ברום

כל מקום, כך פתאום

העורב מרחף היום

כל מקום, כל היום

הכאב מתפוצץ פתאום

בכל מקום...

"סלנואיד", לחסוך לך את הגוגל, הוא דמות של חייזר תושב הירח בסרט המדע-בדיוני הראשון, "מסע אל הירח" משנת 1902. בין השיר הזה שפותח את האלבום, ובין השיר הסוגר, "דליה בן שושן", המתבסס על דמות בספר של שמעון אדף, נמצא עולמה של להקת "אנטיביוטיקה". וזה, כמו שכתבתי על "הקליק" בדיוק לפני שלושים שנה, מדליק.

נורא קשה ללהקה חדשה למצוא את מקומה ואף לבלוט בצונאמי החידושים שמציף אותנו. "אנטיביוטיקה" עומדים במשימה עם שירים טובים, מיוחדים ומרעננים ועם סאונד קצת פחות מחוספס מזה שהיה להם בתחילת הדרך, כשהסינטיסייזרים מעגלים את הסאונד והמוסיקה עצמה קליטה להפליא מבלי להשמע קיטשית. וכך, תוך שלוש שנות פעילות מאז איפי הבכורה, "אנטיביוטיקה" צוברת עוד ועוד קרדיט, בהופעות בפסטיבלים כמו "אינדי נגב" ו"הלם כרך", בהצדעה ל"סימנים של חולשה" של ברי סחרוף, במחווה ל"אתניקס" ובשיתופי פעולה עם מוסיקאים בעלי שם בתחום, כמו קרני פוסטל, רם אוריון וכאמור אפילו "הקליק". הוראות שימוש: קחו אותם בכל יום במשך שבוע, ואז אם אפשר בהופעה, שם הם משכנעים במיוחד.

ברי סחרוף ב"מוסיקה היום" 2000

ברי סחרוף ברדיו

כבר כמה שבועות שאני מעדכן כאן, בלשונית למעלה שנושאת את השם "ארכיון מוסיקה היום 1999-2003"

שירים מתוך מאות ההופעות החיות שהתקיימו בתכנית בימים ההם.

אז עכשיו, אני מפנה תשומת לב לרשימה ההולכת וגדלה של הופעות. היא מסודרת לפי הא-ב ומאד קל למצוא.

בלינק, באייקאסט, ישנו פירוט מלא של השירים והמשתתפים.

אז הנה תכנית אחת מיוחדת, שמופיעה בשלמותה (כולל הדיבורים באולפן), והיא מיוחדת בשבילי לא רק בגלל המוסיקה המצויינת, כאלה היו באמת המון הופעות, אלא מפני שזו התכנית האחרונה של "מוסיקה היום" שהפיק דרור נחום
(החליף אותו תומר רן, המכונה תומרן)

ברי סחרוף בהופעה אקוסטית 31.7.2000  

רעש לבן 5:30

רגעים 3:48

הבל החן שקר היופי 0:55

ככה זה לאוהב אותך 4:28

נגיעות 5:29

HEROES 3:42 (BOWIE)

אות מעבר

עוד חוזר הניגון 4:06

נעים 3:41 (שרה: שרון רוטר)

חם על הירח 4:32

אם הייתי 5:09

דרור יקרא

כמה יוסי 3:56

בואי הביתה 4:46

ברי סחרוף – שירה, גיטרה, פסנתר

חיים לרוז – בס

אורן לוטנברג – גיטרה

דני מקוב – תופים

שרון רוטר – שירה

דני אור, גראם ג'קסון – סאונד

דרור נחום, תומרן : הפקה

אושיק לוי זה מכבר

חוזר להתחלה

הוא בן 67 והוא לא מפסיק. ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ולא חושש לתמוך בחברו חנן גולדבלט גם כשהתחושה היא שכל העולם סביבו חושב אחרת. ובעיקר הוא ממשיך להיות זמר מיוחד, שאינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.

בשנה שעברה, אחרי 45 שנות קריירה כזמר בהם הקפיד על הקלטת שירים מקוריים, הוציא אושיק לוי, לראשונה, אלבום של פרשנות אישית לשירים של אחרים. גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו. הוא חזר בו בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. לצידם הקליט לוי גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר, מפיק האלבום., "קול וחומר". זה היה כבר האלבום השלישי שלו בשנות האלפיים. אחרי שב2003 יצא אלבום שלו בהופעה עם מיטב להיטיו (בהשתתפות אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום של שירים חדשים בשם "אומר שירו בשקט" בהפקת אדם גורליצקי ובהשתתפות אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, כשאינו חושש להחשב לנוסטלגיה בלבד הוא מוצא זמן לחזור אל העשור הראשון לפעילותו כסולן, ומוציא מחדש את שלושת אלבומיו הראשונים בצירוף אלבום אוסף שיצא בסוף שנות השבעים, והתקליטון הראשון שהוציא ב1970.

ההתחלה שלו כסולן באה אחרי כעשור בהם שר ב"להקת פיקוד מרכז", ב"רביעיית הטיילת" וב"שלישית התאומים". הוא היה גם שחקן תיאטרון וקולנוע, ונחשב לאחד הכוחות העולים בבידור הישראלי. נדמה לי שאיש לא ציפה למהפכה המוסיקלית שאושיק לוי הציע בשלושת אלבומיו הראשונים. אני חייב לפרט כדי לנמק...

ב1971 יצא אלבום הבכורה "קצת שקט!". האלבום נפתח ביריות והתפוצצויות, מתוכן בוקע לחן של אל קופר, איש "דם יזע ודמעות" האמריקנית, וטכסט של יהונתן גפן "אין מילים"...העיבוד, של שמוליק ארוך הוא מפתיע , מין פופ-רוק ישראלי מקורי שנשמע הכי מעודכן-צליל שאפשר. משהו שאולי רק אריק איינשטיין בעבודה עם "הצ'רצ'ילים" התקרב אליו באותה תקופה. האלבום הזה עמוס בשמות החמים של התקופה ברוק הבראשיתי של הימים ההם. להקת הג'אז-רוק "זיעה קרה" (שמוליק ארוך בגיטרה ובס, אלונה טוראל בקלידים, אהרל'ה קמינסקי בתופים, ממלו גייטנופולוס בכלי נשיפה וקרלוס אלברטו בכלי הקשה) ליוו, בעיבודים של שמוליק ארוך את רוב שירי האלבום: "אם אלוהים היה רוצה" שכתב והלחין שלום חנוך, "לישון לישון" ששלום חנוך הלחין למילים של מאיר אריאל, "הרץ למרחקים ארוכים" של יעקב  רוטבליט שהלחינה אלונה טוראל, "לא יודעים" של אסי דיין שהלחין דויד קריבושי ו"קצת שקט" שכתב יוסי בכר והלחין קובי אשרת. "הצ'רצ'ילים" כלהקת ליווי (רוב הקסלי וחיים רומנו בגיטרות, מיקי גבריאלוב בבס ועמי טרייבטש בתופים) ומיוחד רוב הקסלי כמעבד היו אחראים על "כץ" ו"שיהיה לך טוב" שכתב יהונתן גפן והלחין הקסלי ו"שתי אחיות" של איציק מאנגר בתרגום יורם טהרלב, שהלחין צביקה פיק.

לאלה צורפו "דג הצלופח" של יורם טהרלב שהלחין ועיבד מתי כספי שגם ניגן בכל הכלים, ושיר הסולו הראשון של אושיק לוי "חוזה לך ברח" של יעקב רוטבליט ושלום חנוך בעיבוד אלכס ווייס. את העטיפה, עם צילום שצילם דני בינסטד, עיצב דויד טרטקובר. אלבום מושלם שנשמע רענן ומפתיע גם 40 שנה אחרי.

אלבומו השני "אושיק לוי" שיצא בראשית 1975 כלל להקת ליווי בשם "או שכן או שלא", צוות נגנים גדול ושלושה מובילים מוסיקליים.  קובי אשרת הלחין ועיבד את "הייתי גבר" של דויד אבידן שנחשב אז שערורייתי, וביחד עם קובי רכט את "שיר ערש גנוב" של יהונתן גפן. מתי כספי הלחין ועיבד את אחד המאסטרפיסים הגדולים של שנות השבעים (ושל הזמר העברי בכלל): "זה מכבר" של לאה גולדברג. כספי גם עיבד את "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך, "יש לי שיר" של ואן מוריסון עם מילים של אהוד מנור והלחין גם שיר-ג'ינגל משעשע בשם "רגליים" שכתב חיים חפר.

תגלית התקליט היה המלחין נפתלי אלטר שהלחין את "יונתן סע הביתה" ו"ישמעאל" (למילים של יהונתן גפן), "לא הכרתי אותך" (תרצה אתר ) ושבע וחצי דקות של "ניגון עתיק" (של נתן אלתרמן). במיוחד השיר האחרון, שהפך עם החזרה בשירה נוסח "היי ג'וד" של הביטלס, עם הגיטרה של חיים רומנו והמוג סינטיסייזר של נפתלי אלטר לבלוז-רוק רב עוצמה שלא נשמעו כמוהו אצלנו.

ב1976 הוציאו לוי ואלטר תקליט משותף בשם "איפה טעינו" שהמשיך את הקו הרוקי של התקליט הקודם. אלטר הלחין לתקליט פתיחה וסיום אינסטרומנטליים שהקנו לו תחושת קונספט וכן את כל השירים, ביניהם "איפה טעינו" (למילים של זאב טנא), "זכרון יעקב" (נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן), "עד הבוקר" (יעקב גלעד, נפתלי אלטר ואושיק לוי) והפתעת האלבום בדיעבד: "תור א.ב.ג." של מאיר אריאל, שהוא בעצם גרסה מוקדמת בשנתיים לשירו של מאיר אריאל "טרמינל".

ב1978 שר אושיק לוי בפסטיבל הילדים להיט גדול בשם "טוליק" שהלחין נפתלי אלטר למילים של רמה סמסונוב, והקליט עוד שירים של נפתלי אלטר, "שיר עם סימנים" ו"טוב לחיות בעד ארצנו", ומאז הקריירה שלו הוקדשה בעיקר לבידור ולטלוויזיה, אם כי הוא אף פעם לא הפסיק לשיר.

ב1985 יצא אלבומו "לילות שרב", ב1990 "בקצה ילדות", ב1995 "לפעמים לא בכוונה" ועוד שלושה אלבומים בשנות ה2000.  

הנה אושיק לוי בספשל "זה מכבר" שערכתי בגלי צה"ל ב13.10.2011

שעה ראשונה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402339

שעה שנייה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=402340

מאיה בלזיצמן במוצ"ש בתאטרון תמונע משיקה את הEP שלה


לכבוד האירוע המשמח הזה בואו נחזור קצת אחורה בזמן לנובמבר 2010
ככה כתבתי עליה אז...

מאיה בלזיצמן, בדרך כלל הצ'לנית שמאחורי הזמרים,
עוברת אל קדמת הבמה במופע שבו היא שרה ומנגנת
שירים ישראלים משנות התשעים... ימי "רוקסן"...

הנה היא עם להקתה בהופעה בתכניתי
"מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב28.11.2010

מאיה בלזיצמן בשירה וצ'לו, איתמר גרוס בקלידים וקולות, מתן אפרת בתופים וקולות

מאד פרוע

יש בו

כל החבר'ה

L.A.

מתח מיני

לילה

דני אור ואסף סיטון: סאונד

צילומים: דני זודקביץ'

איתמר גרוס

מתן אפרת

אומללה

אומללה שמחה בחלקה

בפעם הראשונה בה שמעתי את "אומללה" הייתי בטוח שמדובר באיזושהיא מתיחה או אולי בטעות בזיהוי מצדי. זה קרה לפני שנתיים במועדון "בארבי" בתל אביב, במסגרת תחרות להקות צעירות בשם GBOB (ראשי תיבות של THE GLOBAL BATTLE OF BANDS, קרב הלהקות העולמי) ובין כל הלהקות הבאמת טובות ומעניינות שעלו לבמה, חלקן הגדול מעדת ההאבי-מטאל, בלטה הלהקה הזו, עם השם הדו לשוני המדליק, והפגינה רמת ביצוע אחר, שילוב של מקצוענות ומקוריות שלא פוגשים הרבה בתחרויות מהסוג הזה. חשבתי שאולי איזה מפיק מנסה לבדוק את עירנות השופטים ושולח להתמודדות להקה שכבר הוכיחה את עצמה... אז זהו, שלא. "אומללה", שקמה רק חודשים אחדים לפני התחרות, גברה על 15 הלהקות שעלו לגמר מתוך 200 הרכבים שהתחרו ברחבי הארץ ונבחרה להתמודד בלונדון בגמר של הGBOB, עם להקות מכל העולם, על פרס בשווי 100 אלף דולר ויחסי ציבור עולמיים לשנה. אז אמנם בלונדון הם לא הצליחו לזכות בפרס המיוחל, אבל הגיעו למקום החמישי המכובד (מתוך 60 להקות מרחבי העולם)... בהחלט הישג יוצא דופן ללהקה שכמעט לא הופיעה על במה קודם לכן.

הם חמישה חברים מירושלים בשנות העשרים שלהם. ג'וזף ליימון הזמר, כותב המילים וחלק גדול מהלחנים. אוראל תמוז הגיטריסט, יובל גורן נגן הבס, זוהרה נידם בקלידים ושירה ועומרי בלאו המתופף. בדרך לאלבום זוהרה פרשה ובמקומה מנגן בקלידים ניר יצקן שגם היה אחראי לחלק מעיבודי כלי הנשיפה והמיתרים. חברי הלהקה, חלקם בוגרי האקדמיה למוסיקה בירושלים ובעלי רקע של לימוד מוסיקה קלאסית, שכחו, לדבריהם, כל מה שלמדו והיו שותפים ברמה זו או אחרת בהלחנת השירים, בעיבודים ובהפקה המוסיקלית שעליה היה אחראי רן ניר, נגן הבס של "המוג'וז" (לשעבר להקתו של אסף אבידן). על הפוסט פרודקשן והמיקסים היה אחראי עוד מוסיקאי מאד מעודכן בסאונד של ימינו, רן שם טוב (מנהיג "איזבו"). באוקטובר 2010 החלו החברים להקליט את המוסיקה שלהם. במרץ 2011 יצא ללהקה סינגל ראשוןPLEASE  שהפך להיט גלגל"צי ולווה בקליפ שביים עמרי בראל. חודשיים אחרי יצא הסינגל MY PDF FILES, גם הוא עם קליפ ששילב אנימציה וצילומי להקה, ובאוגוסט האלבום המלא, בהוצאה עצמאית של מנהלם יונתן ליפיץ.

העטיפה המוסיקלית שלהם מאד עכשווית, עם חיבורים ל"וומפייר וויקאנד", "או קיי גו" או "טי וי און דה רדיו" וטכסטים משונים, חלקם נונסנס, שעוסקים בעולם המעודכן טכנולוגית והניכור או חוסר האונים שחש האדם האנלוגי הלכוד בתוך הקידמה., כמו שאומר להיטם הגדול, והשיר שדחף אותם אל התחרות בחו"ל  how do you convert PDF to JPG"".

איך הופכים פי.די.אף לג'יי. פג?

אני לא יודע 

איך הופכים פידיאף לג'יי פג?

אני לא יודע 

העולם שלי הוא מסמך

אני יכול להכניס אותו על דיסק-און-קי

זה המפתח שלי לעולם

זה המפתח שלי לעולם

מצלמה דיגיטלית מצלמת את העצב שלי

באיזה פורמט אשתמש כדי למצוא אושר?

מאבד את איכות התמונה שלי

מה הייתי עושה בלי האינטרנט?

וכך, כמו בשיר הזה, רוב השירים של "אומללה" מורכבים ממשפטים קטועים, אסאמאסיים, כמעט רובוטיים. והם יכולים אולי לטעון שהטכסטים שלהם הם "שטויות" (כך הם עשו בכל מיני ראיונות) ולומר שהמילים רק משמשות את המוסיקה, אבל אני מזהה את הכאב שבתוך ההומור הנונסנסי ובתוך המוסיקה הכיפית והקופצנית. "אומללה" זה לא רק שם שמתנגן יפה, כאילו בצרפתית, זה גם משהו עצוב לגמרי ישראלי. ובמיוחד המוסיקה. מתחת למעטת ההפקה החדשנית אני שומע צלילים שמזכירים לי ימים אחרים, ויפים, בתולדות הפופ-רוק. קצת ניו וויב מסוף האייטיז-תחילת הניינטיז  ובעיקר את המוסיקה הקרקסית והשאפתנית של שנות השבעים, מהגלאם רוק ועד הפרוג, מ"ספרקס" ועד "רוקסי מיוזיק", מדויד בואי ועד "ג'נסיס". לא שהם מחקים את הלהקות ההן, לא שהם דומים להן, אבל משהו בתחושת החופש שהייתה אז, של מותר לעשות מה שמתחשק, של אי הצורך ללכת בתלם כדי ליצור להיט פופ, קיים מאד חזק באלבום הבכורה שלהם "STAND GO SHOW SHOUT".

והם מדליקים במיוחד על הבמה עם כל האנרגיה והטירוף ושמחת החיים העצובה. ב17.10.2011 תהיה לך הזדמנות לבדוק את זה במסגרת הופעות של להקות שונות ("השובבים", "מונטי פיורי") בפסטיבל "בציר חדש" ביבנה, והנה עוד כמה הופעות קרובות שלהם:
יום ג', 18.10.2011 בפסטיבל "אפ טאון" בבץ ים
יום ה', 20.10.2011 ביאנלה, הרצליה
שבת, 22.10.2011 מועדון "בארבי" תל אביב
יום ב', 24.10.2011 פסטיבל בשקל, קריית שמונה
שבת, 29.10.2011 אינדינגב 

והנה הם בהופעה בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 16.10.2011

מוזיקה היום 16.10.2011

גראם ג'קסון ודני אור: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

אומללה: 

ג'וזף ליימן בשירה, אוראל תמוז בגיטרה ושירה, יובל גורן בבס ושירה

ניר יצקן בקלידים ושירה, עמרי בלאו בתופים ושירה

DYNAMIC GIRLS

PLEASE

MY PDF FILES

LEFTY

I'LL BE BETTER

FASHION ADDICT

NOISE