אמיר דדון בהופעה

אמיר דדון בדרך לאלבום שני: מופיע ביום ה' 13.9.2012 במועדון "בארבי"

לקראת ההופעה התארח דדון עם להקתו ב"מוזיקה היום" בגלי צה"ל 26.8.2012

אסף סיטון ורפי קופפר: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

אמיר דדון בשירה וגיטרה, עמרי גינזברג בקלידים מחשב וקולות

יוגב גלוסמן בבס וקולות, גלעד שמואלי בתופים

חלל

לא סתם

יש אינסוף

רק לא לאחר

אור גדול

יוגב גלוסמן

עמרי גינזברג

אמיר דדון

גלעד שמואלי

אהוד בנאי אז ועכשיו

אהבה בת 30

האלבום "באופק אחר", תיעוד הפרויקט החדש של אהוד בנאי נוצר כמעט במקרה. לפני כשנה, לכבוד "פסטיבל הפסנתר" החליט בנאי לעשות משהו חדש וראשוני מבחינת הקריירה שלו: להציג, חד פעמית, את שיריו המוכרים בעטיפה מוסיקלית שונה, קלאסית אקוסטית. בעיבודים והפקה מוסיקלית של עמי רייס (שעבד עם "אלג'יר" ו"כנסיית השכל") ובליווי עמי רייס בפסנתר ובניצוח על רביעיית מיתרים שכללה את מאיה בלזיצמן בצ'לו ושירה, גליה חי בוויולה וקולות, חן שנהר וניצן קנאטי בכינורות הופיע בנאי ב18 מלהיטיו הגדולים ובתוספת שני שירים חדשים... וזה נשמע כל כך טוב ומיוחד ומרענן עד שהוחלט להנציח את המופע-החד-פעמי באלבום כפול ובהופעות נוספות... הקרובה בהן ב"פסטיבל התמר" ב4.10.2012.

"באופק אחר" הוא אוסף שירים מרגש במיוחד ומפתיע למי שמכיר היטב את שיריו של בנאי. העיבודים "הקלסיים" של נער הפלא עמי רייס מבליטים במנגינות המוכרות את העושר המלודי, את הזרימה הפנימית ואת הגרוב שאינם זקוקים לכלי הקשה, ומאפשרים לבנאי לשיר כפי שאף פעם לא שר. מצד אחד הוא בתוך המוסיקה, כמו שהיה תמיד, לבדו עם הגיטרה האקוסטית, מגיש את עצמו. ומצד שני, הליווי הכל כך שונה מזה שמוכר לו ולנו המאזינים, מאפשר לו, אולי מכריח אותו, להיות הרבה יותר "זמר", יותר מעודן ומדוייק בכל מילה. זה אמנם קורה לו גם באלבומיו "הרגילים", ומי שעוקב אחריו שומע איך הוא ממשיך לשפר את יכולותיו כזמר, אבל כאן זה מאד בולט לאוזן. אחרי 30 שנות קריירה, אהוד בנאי מצליח להציג את עצמו בצורה רעננה (זה כדי להתחמק מהקלישאה של "ממציא את עצמו מחדש") מבלי לוותר על אהוד האחר, הרוקר שממשיך להופיע עם "רסיסי לילה".

מתוך עטיפת "כמו ציפורים". פעם ראשונה של אהוד בנאי על עטיפת תקליט

כן. זה התחיל כבר לפני 30 שנה. אהוד בנאי, המבוגר בין שלושת בני הדודים (לצד יובל ומאיר) שכבשו את המוסיקה הישראלית בשנות השמונים התחיל את הקריירה שלו, כמותם, בשנת 1982.

הוא נולד ב1953, לשחקן יעקב בנאי. מגיל צעיר חלם לעסוק בקולנוע ולהיות מוסיקאי , ניגן וכתב שירים רבים, אך לפרנסתו עבד במקצועות רבים שאינם קשורים למוסיקה (ביניהם כפועל במה של "הגשש החיוור") ורק ב1981 יצא לאור שיר ראשון שלו: "אמשטרדם" שהלחין ושר אבנר שטראוס.

בשנת 1982 עבד ניגן בגיטרה ושר קולות בקטע הרגאיי שכתב והלחין אבי מטוס, "רצינו קצת לעוף". באותה שנה שימש בנאי כגיטריסט במחזה מוסיקלי על חיי הצוענים, "כמו ציפורים"  שביים דודו יוסי בנאי. ההשתתפות במחזה הייתה מאד משמעותית בדרכו כיוון שאז הכיר את אהבת חייו, הרקדנית אודליה עזאני, איתה התחתן ב1982, זמן קצר אחרי שאמו נפטרה.

כשחיכיתי לך על הספסל ליד המרפאה (אהוד בנאי)

האם היה זה מקרה או כוח עליון

כשחזרנו הביתה על פנינו הם חלפו

שיירות צבא בדרך ללבנון...

האם ידעת שאז בשנת שמונים ושתיים

היו שבעה ליקויי חמה ולבנה

קראתי על זה בחוברת מדע לנוער

כשחיכיתי לך על הספסל במרפאה

יצאנו מהאבל אל החתונה

בשמים היו שבעת הליקויים

האם ידעת שזה קורה פעם בשמונה עשרה שנה

וזה ימשיך כך לנצח נצחים

השיר הזה (שלא נכלל באלבום החדש אלא באלבום "עוד מעט" 1995) מתעד את תחילת דרכו המקצועית של אהוד בנאי, שהייתה ממש לא קלה. הילד בן ה30 שעוד לא יודע מה יעשה אחרי הצבא ("מהרי נא" שכן מופיע באלבום החדש) מתייחס לתקופה הזו..., אהוד בנאי, בן השלושים פלוס ,נשוי ואב לבת, היה אז על סף ייאוש מהרעיון שתהיה לו קריירה מוסיקלית. "אידישע ראסטמן", שיר ראשון ששלח לרדיו שנתיים קודם לכן לא זכה בתשומת לב ונסיונותיו להקים להקות משלו, "מיים גנובים" ו"ישיבה מזרחית" לא עלו יפה. לבן דודו מאיר יצא כבר אלבום ראשון. להקת "משינה" של בן דודו יובל הפכה להצלחה גדולה, בין השאר בשיר שאהוד השתתף בכתיבתו, "רכבת לילה לקהיר", אך לאהוד נדמה היה שפספס את ההזדמנות. הוא הפסיק להופיע, כתב ספר ועסק במגוון עבודות כגינון, ניקוי בתים, הוראת גיטרה ועזרה לטכנאי באולפן הקלטות. ודווקא אז החליטו אשתו אודליה ואביו יעקב לארגן לו, ללא ידיעתו, הקלטת עוד שיר אחד, שיר ששינה את חייו. זה קרה בדצמבר 1985, והשיר היה "עיר מקלט" בהקלטה ראשונה שהפך ללהיט רדיו ענק. אחריו  באו "עגל הזהב" והקמת להקת "הפליטים" על שני גלגוליה, ואופרת הרוק "מאמי" ואז... בדיוק לפני 25 שנים, בגיל 34 אלבום הבכורה "אהוד בנאי והפליטים". זו הייתה ההתחלה של אחד הקריירות המפוארות במוסיקה הישראלית, עם תשעה אלבומים נוספים ועשרות שירים שהפכו לקלאסיקה מקומית, עוד לפני העיבוד הקלאסי. עכשיו הוא מסכם, וכמו תמיד, ממשיך לנסוע.

אסף אבידן חדש

אבידן חדש ושונה

מה עושה בן אדם, יוצר מוסיקה וזמר, שאחרי אלבום בכורה שכמעט אף אחד לא הבחין בו, מוציא שלושה אלבומים- עם-להקה שהופכים להצלחה גדולה? והשאלה קשה עוד יותר למוסיקאי שלא מוכן לקפוא על שמריו ולחזור על עצמו. האם בכל זאת לנצל את המומנטום ולהמשיך באותה דרך, באותו סגנון ועם אותו הרכב או להתחיל מחדש עם כל הסיכון שבכך?

לאסף אבידן היה כנראה ברור שהוא לא יכול להמשיך עם "המוג'וז"  למרות שהם תרמו רבות לצליל שלו ולא היו "רק נגני ליווי" ולמרות שהם הצליחו מאד ביחד. אני לא נכנס כאן בכלל לענייני אגו ולשאלות הרכילותיות מדוע הקשר בינו וביניהם הגיע לסיומו, אלא למה שחשוב באמת, האם הפרידה והיציאה לדרך עצמאית הביאה את אסף אבידן למקום חדש וטוב מבחינה יצירתית. התשובה היא כן. בענק. PULSES DIFFERENT  האלבום הראשון שלו ללא "המוג'וז" הוא יצירת מופת. עמוס בשירים מצויינים, בהפקה מוסיקלית מפתיעה ומרעננת (של תמיר מוסקט, בדרך כלל  עם "בלקן ביט בוקס", תומר יוסף, איתמר ציגלר ועוד) ועם מחויבות ותשוקה שנובעות כמובן גם מהרצון שלו להוכיח שהוא יכול לבד, אבל גם כהמשך טבעי להתפתחות האישית שלו. כמו בכל אלבומיו, גם כאן הוא נשמע כמו אחד שנותן את עצמו עד הסוף, ללא גבולות ומעצורים, כאילו זו ההזדמנות האחרונה שלו. גם כשהוא בקטעי רוק וריתם אנד בלוז שדורשים ממנו לדחוף את קולו עד קצה היכולת, וגם בקטעים היותר "קטנים" ואיטיים, שהם ההפתעה העיקרית של האלבום הזה, בהם הוא ממש בוכה ממעמקי הלב. בין שני הקטבים האלה הוא מאד מאד מרגש בגלל, ובעיקר, משום שהשירים מאד טובים. די, כבר נמאס לדון בסוגיות שמלוות אותו מתחילת דרכו: "למה הוא שר ככה", "האם הוא מחקה את ג'ניס ג'ופלין ו/או רוברט פלנט" ו"למה זמר ישראלי שר באנגלית". הוא שר ככה כי זה מי שהוא באמנות שלו. כי ככה הוא עכשיו... אולי פעם הוא ישיר בקול באס שירים של שמעון ישראלי בעברית, אבל היום השאלה היותר מעניינת היא איך הוא עושה את זה. אני מאמין לו שהוא מוציא את המוסיקה הזאת ואת המילים האלה ואת הקול הזה ממקום פנימי ואמיתי. זה נורא יפה.

תמיר מוסקט, מתופף במוצאו, הוסיף לריתם-אנד-בלוז הבסיסי של אבידן תבלינים ועיטורים שנותנים לצליל  גוון טרי וחדש. בניגוד לימיו ב"מוגו'ז" שנשמעו כהצדעה, מאד מוצלחת כשלעצמה, לסאונד של שנות הששים-שבעים, DIFFEENT PULSES  נשמע מאד עכשווי ומעודכן. אסף אבידן ותמיר מוסקט עיבדו את המוסיקה והקליטו את הבסיס המוסיקלי: אבידן כתב והלחין, שר וניגן בגיטרות, פסנתר, קלידים ותכנותים. מוסקט שר קולות רקע נמוכים וניגן בתופים, כלי הקשה, קלידים ותכנותים. בשני קטעים התארחו תום דרום ומיכל בשירי (שהיא גם בת זוגו של אסף) בקולות רקע, יונתן הדס ניגן בקלרינט בס, אריק דוידוב בחצוצרה ויאיר סלוצקי בטרומבון. העיקר המפגש בין השניים, מוסקט ואבידן, והוא בולט בעיקר בקטעים שנשמעים "פחות להקה" ולוקחים את אבידן למחוזות חדשים לגמרי: THUMBTACKS IN MY MARROW (מה זה? למה באנגלית ועוד כזאת מסובכת... סתם...) שהוא אחד הכי יפים באלבום: קול, גיטרה אקוסטית, ביטים אלקטרוניים ואפקטים.  משם ועד סוף האלבום זה לגמרי אסף החדש, לגמרי סולו, לגמרי מגוון בהשפעות המוסיקליות. שהרי אם זה לא היה שונה, לא היה טעם לעשות את זה.

ומה יהיה עם כל החומרים של "אסף אבידן והמוג'וז"? הרי עם הלהקה הוא הוחתם בחברת התקליטים "יוניברסל", הופיע בהצלחה גדולה באירופה, בימים אלה רמיקס לשיר מאלבומם הראשון RECKONING SONG מצליח מאד באירופה (כולל מכירות היסטריות באיי טיונז ומעל ל 25 מיליון צפיות ביו טיוב). כלומר, שם בחוץ-לארץ הוא עדיין מצליח עם "המוג'וז" בעוד אצלנו הוא כבר בגלגול הבא, עם הרכב חדש שמבצע את שירי האלבום החדש וגם את מיטב הלהיטים המוכרים שלו. עם אסף אבידן בשירה וגיטרה מנגנים קרני פוסטל בצ'לו, תום דרום בקלידים, חגי פרשטמן בתופים ומיכל בשירי בקולות וכלי הקשה. לרגל הוצאת האלבום הם יופיעו ב15.9 ב"זאפה" ירושלים, ב27.9 ב"מועדון התיאטרון" ביפו,  ב28.9 ב"זאפה" שוני בנימינה.

ביום ראשון 9.9.12 בשעה 15:00 אסף אבידן והלהקה החדשה בהופעה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל

RED HOT CHILLI PEPPERS

הנה הם באים

השדים האדומים

ההופעה הצפוייה של "רד הוט צ'ילי פפרז" בישראל בשבוע הבא היא באמת אחד הרגעים הגדולים והחשובים ביבוא הופעות רוק לישראל. למרות שזכינו בשנים האחרונות למנה נאה

של הופעות סופרסטארים (וגם, וחשוב להזכיר גם את זה, ללא מעט ביטולים) כבר הרבה מאד זמן לא התקיימה כאן הופעה של להקה בסדר גודל כזה (ואת "דפש מוד" אני לא מכניס לאותה קבוצה... סורי): אחת הלהקות היותר בולטות ומקוריות ורבות השפעה ברוק האמריקני מאז ראשית שנות התשעים.

הוסף כיתוב

 נכון, הם היו בשיא הצלחתם המסחרית לפני יותר מעשור, בסביבות הביקור שלהם בארץ שלא התקיים, אבל גם אחרי אותה תקופה, בראשית שנות ה2000, וברור שגם לפני, הלהקה פועלת מאז 1983, "רד הוט צ'ילי פפרז" הייתה ועודנה אחת הלהקות הגדולות ביותר בעולם הרוק, במיוחד בהופעה חיה. יש להם היסטוריה של כמעט 30 שנים ביחד. אמנם לא כולם ממשיכים ביחד בלהקה אבל הבסיס המוסיקלי עדיין קיים וחזק, ולא רק בגלל שמנגנים בו האבות המייסדים אנתוני קידיס הזמר ופלי הבסיסט וגם המתופף צ'ד סמית שהצטרף ב1988, אלא מכיוון שלמרות שינויי ההרכב, בעיקר בגזרת הגיטריסטים, שבה נמצא בשלוש השנים מאז פרישתו של ג'ון פרושיאנטה הגיטריטסט ג'וש קלינגהופר, ועל אף השינויים הסגנוניים הגדולים והקטנים... הם עדיין אותה להקה מרדנית וחוצפנית ופורצת דרך שהייתה פעם. גם כשהיא מאד מצליחה, גם עם מכירות של 80 מיליון אלבומים ברחבי העולם ואלפי הופעות... הם ממשיכים להיות לוהטים ובועטים ומדליקים, ממש כמו פעם.

http://www.youtube.com/watch?v=1wZ4yz-hBmY

הנה לינק להופעה שלהם מהסיבוב האחרון, חפשו את בוטלג-ההופעה שהם הוציאו בעצמם ב2011, בעריכתו של המתופף, או, אם אתם ממש דלוקים חפשו באתר שלהם עשרות שירים שהם העלו יממה אחרי כל הופעה בשנתיים האחרונות....הם עדיין מפוצצים באנרגיה ומלוכלכים ומצחיקים ומנגנים נהדר כמו חבר'ה צעירים שעושים את זה עם כל הכיף וההנאה של להקה צעירה שרוצה להצליח... הם לגמרי בעניין גם כשהם חוזרים לקטעי הפנק-פאנק הוותיקים שלהם, וגם כשהם עם השירים היותר מלודיים ורכים שחלקם הפכו ללהיטיהם הגדולים ביותר. זו אותה להקה וההבדל העיקרי הוא בקבלה שלהם. היום, יותר מבעבר, הם מגיעים לקהל רחב, כולל כאלה שלא מכירים בכלל את ההיסטוריה המפוארת שלהם. אז ברור שהטהרנים והמעריצים הוותיקים יראו בשלב הזה של קריירת הלהקה התפשרות והתרככות,  אבל בעיני יש דווקא משהו מאד משמח ומעודד בלהקה שמצליחה לעבור את כל הטירופים והמשברים והסמים והכמעט-מוות ולהמשיך לעשות את הקטע שלה בצורה שלא מביישת את נעוריה .

http://musicfeeds.com.au/news/red-hot-chili-peppers-will-play-israel/

הנה כאן קידיס ופלי אומרים בראיון מצולם שאירגן האמרגן שוקי ווייס: "באופן בסיסי אנחנו אוהבים לנגן לכל האנשים. לילדים, לדור הביניים וגם לזקנים... אז בואו כולכם, בואו לרקוד, בואו לשמוח, בואו לחוות את חדוות המוסיקה כפי שאנחנו רואים אותה". אני שומע אותם ונזכר כשהקרנתי בפעם הראשונה את הקליפ של GIVE IT AWAY בתכנית הקליפים האלטרנטיבית "קול הפופ" ב1991. הם נראו אז כמו המשוגעים שלא ישרדו את משחק הסקס-סמים ורוקנ'רול. מי היה מאמין אז שהם בכלל ישארו בחיים, מי חשב שיום אחד הם לא רק ידברו כמו דודות חביבות מאמריקה אלא באמת ובתמים יהפכו להצלחה ענקית גם במיינסטרים. יכנסו (רק השנה!) ל"היכל התהילה של הרוקנרול".... יהיו להיטים בגלגלצ... יפוצצו איצטדיונים בכל העולם... יגיעו להופעה ענקית בישראל...יגרמו גם לקשיש כמוני וגם לבת שלי בת ה14 להתרגש לקראת בואם...

מאז BLOOD SUGAR SEX MAGIK האלבום שפרץ להם דרך להצלחה הגדולה ב1991, הלהקה שילבה תמיד בין קטעים שיש להם פוטנציאל להיטי וקטעים טיפה יותר מאתגרים מוסיקלית. המינון בין שני הכיוונים משתנה בין האלבומים השונים וכך גם המופעים שמלווים אותם. בסיבוב הזה הם הלהקה הכיפית שמציגה את מיטב הלהיטים של כל הזמנים. שווה!

דנה לוי יוצאת לאור

לקראת הופעת השקת אלבום הבכורה שלה

ביום רביעי ב"תיאטרון תמונע" בתל אביב

הגיעה דנה לוי עם נציגים מלהקתה למופע אקוסטי

בתכנית מוזיקה היום בגלי צה"ל.  2.9.2012

אסף סיטון ומני ציפל: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

דנה לוי בשירה וגיטרה, יאיר רובין בגיטרה וקולות, דרור שם טוב בקלידים

GALAXY

LOOK AT I

ANYTHING IF YOU CAN

דנה לוי

יאיר רובין

דרור שם טוב