געגועים לנושאי המגבעת

ההוצאה המחודשת, לראשונה בדיסק, לאלבום הראשון של "נושאי המגבעת", 25 שנים אחרי הוצאתו בקסטה, מעוררת געגועים ומחשבות על ימי התום של סוף שנות השמונים. לצעירים שהם היו, לא מתחשבים באופנות או בשיקולים מסחריים, חוצפנים ופרובוקטיביים, עושים רק מה שבא להם. געגוע גם לצעירים שאנחנו, בצד של התקשורת, היינו אז, מחפשים את המיוחד והשונה, רוצים למצוא את הדבר שלנו, גם אם הוא לא בדיוק מושלם. געגוע לאווירה המאד יצירתית וחסרת גבולות של אותם ימים, רגע לפני שנות התשעים שבהם האלטרנטיב והמיינסטרים נפגשים לרגע, ואפילו געגוע לפורמט: "הקסטה" (ולא העיברות המגעיל ל"קלטת"), שבאחרונה ציינו 50 שנה להיוולדה. הקסטה הייתה פורמט מהפכני ששינה לגמרי את המוסיקה והפך אותה לניידת ולנגישה, אפילו הסאונד הלא-מי-יודע-מה שלה מחזיק מעמד, בסופו של דבר, הרבה יותר טוב מהקומפקט דיסק. כי ככה זה... הגעגוע מתקן את הזיכרון. 

ועכשיו, 25 שנים אחרי, "נושאי המגבעת" הם כבר לא כל הדברים המעצבנים שהיו חלק מהם באותם ימים, השחצנות, הירידה על אמנים אחרים, הבוסריות של חלק מהשירים שלהם... כל אלה נשכחו והיום הם רק צעירים הרפתקנים ונפלאים. וכך, אני אוהב את האלבום הראשון שלהם היום הרבה יותר משאהבתי אותו בזמן אמת.

הגיל כן משנה. מאד משנה. כי בזמן אמת, ב1988, כשחברי הלהקה היו בני 17-18 אני הייתי כבר קשיש בן 34. אני התייחסתי אליהם כמו אל להקה צעירה.. לבני דורם זו הייתה הצהרת עצמאות שהשפיעה ממש על חייהם. דנה קסלר, למשל, שהפכה מאז לעיתונאית רוק ולמוסיקאית כתבה על הימים ההם: "הקסטה... ובעיקר ההופעות ההן, הפכו את נושאי המגבעת ללהקת האינדי הישראלית החשובה והגדולה בהיסטוריה". היא לא היחידה שהרגישה כך.

סיפור "נושאי המגבעת" התחיל בסוף 1984, כששני חברים מבית הספר התיכון לאמנויות בירושלים, הזמר והגיטריסט אהד פישוף (יליד 1971) והמתופף אלון כהן (יליד 1970), החלו לנגן יחד שירים מקוריים וגם הקליטו קסטה שלא יצאה לאור. עם ישי אדר (בקלידי בס ושירה) הם הופיעו כ"מחתרת האוונגרד" וב1986 עם הגיטריסט תמיר אלברט הם הפכו ל"נושאי המגבעת". המפיק-אמרגן התל אביבי מוטי שהרבני החל לנהל אותם והשיג להם הופעות בעיקר במועדון "אמדיאוס" הירושלמי וגם בגיחות מעטות לתל אביב. המופע שלהם, "Live In בית שמש" היה חריג במוסיקה הישראלית, ולא תמיד התקבל יפהבאמצע 1987, למשל, בוטלה הופעה שלה במועדון "דאון טאון" בתל אביב בטענה שחבריה צעירים מדי...

ב1988 דחף שהרבני את הלהקה לשלב הבא: הקלטת אלבום. המצב הכלכלי שלהם השתלב באידיאולוגיה אמנותית של "דלות החומר", ומאחר שלא היה להם כסף להוצאת תקליט או דיסק, הסתפקה החבורה בהוצאת קסטה. הם הקליטו באולפן ביתי של המוסיקאי, מפיק טכנאי חזי דוידיאן שהיה בעל ניסיון מלהקתו "מע"צ".

הקסטה כללה כמה משיריה החזקים ביותר של הלהקה. חבורה ירושלמית צעירה ומשועממת, שכועסת (בצדק) על כל העולם ומנגנת גרסה פרועה של שירים בעברית שנשמעים לא מכאן, מין פנק-ניו ווייב בהשפעת להקות כמו FALL וTALKING HEADS. "Live In בית שמש" (שגם חוזק בקליפ), "ביקור בהר" (שהוקדש לזכרו של אמיר זינדר ז"ל, חברו של פישוף שנהרג בלבנון), "האלוהים שלי עייף" ו"יום הולדת" (שאת מילותיהם כתב זינדר), "קול של אלוהים אחר", "נושאי המגבעת" ("האדמה מקולקלת") ועוד.

הקסטה יצאה בהוצאת "האוזן השלישית", נמכרה בכמות מפתיעה של 1000 עותקים ומשכה קהל רב-יחסית להופעות.מועדון "פרגוד" בירושלים היה הבית של הלהקה, שהפכה לגאוות חובבי המוסיקה האלטרנטיבית בירושלים. בשבועון "כל העיר" כתב עליה יורם בר ז"ל כמעט כל שבוע.

ב1989 עזב ישי אדר את הלהקה כדי להתגייס וללהקה הצטרף נגן הבס אדם הורוביץ. בהמשך השנה פרש אלברט ובמקומו הצטרפו הגיטריסט רם אוריון וגם הקלידנית וזמרת קולות הרקע איריס פרלמוטר (אחות של ענבל), שהופיעה מעט ופרשה עם חזרתו של אלברט ללהקה. הלהקה הופיע לא מעט, הקליטה עוד שירים וחבריה היו עשוסיקם גם בכתיבה על מוסיקה ובהפקות של אמנים אחרים. אהד פישוף, במקביל, הקליט עם רם אוריון ואסף גברון תחת השם "הפה והטלפיים". מאז מוציא ההרכב אלבום חדש כל שש שנים, האחרון בהם ביום האחרון של 2013.

ב1990 הוחתמה נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי", בתמיכתו המפתיעה של שלמה ארצי. אל פישוף, כהן, אלברט, הורוביץ ואוריון צורף איש משינה שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי, וב1991 יצא אלבומה השני והראשון בדיסק "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" (סולנית להקת "אבבא" שחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה) ובו בין השאר "מתנה לחג", גרסה חדשה ל"Live In בית שמש", "אני טקסט פוליטי?", "הבא בתור הוא סוס", "נגד כיוון הזיפים" ועוד. האלבום זכה בהצלחה יחסית, אך חברי הלהקה לא אהבו את "ההתמסחרות" שנכפתה עליהם עם המעבר לחברת תקליטים גדולה, וזמן קצר אחרי הוצאת התקליט הם הודיעו על התפרקותה. ב1992 הגיע הסוף: ללא פישוף הם ניגנו בהופעות של צביקה פיק (וגם הקליטו איתו שירים חדשים) ואילו פישוף, אדר ואוריון קיימו הופעות פרידה בשם "הבא בתור הוא כלום".  

ב1996 הוציא מוטי שהרבני בחברת תקליטים עצמאית שהקים, אלבום בשם "נושאי המגבעת", ובו לקט מהחומרים שיצאו קודם לכן רק בקסטות ובמופע הפרידה של הלהקה.

פה הם נפגשו לראשונה אחרי מיליון שנה 

כל חברי הלהקה המשיכו בפעילותם האמנותית, בעיקר בתחום המוסיקה (חוץ מפישוף, שעשה דרך מעניינת גם במחול), לעתים במפגשים שונים ביניהם, אך אף פעם לא עם ארבעת החברים שהיו בקסטה המקורית. זה קרה להם לראשונה בשנה שעברה, בצילום פרק בסדרה "האלבומים" שסקר את הדרך לקסטה המיתולוגית. עכשיו, לראשונה, אפשר לשמוע את האלבום גם באמצעים הדיגיטליים של ימינו. 

היה שווה לחכות.

הבא בתור הוא מייל מאהד פישוף:

החגיגות לכבוד ההוצאה המחודשת של קסטת הבכורה של נושאי המגבעת, לרגל 25 שנים להיווצרה, קרבות אל קיצן. לפני שאנחנו נמוגים שוב אל תהום הנשייה והפעם לתמיד, כמה פרטים:

++ ביום חמישי הקרוב, ה-13 לפברואר, נהיה בסירופ בחיפה ובחמישי לאחר מכן בפיל-או-סוף בקריות. כמו באירועים הקודמים שהיו בירושלים, בת"א ובבאר-שבע, נשמיע, נחתום, נדבר, נחלק, נשקה ונמכור.

++ כמו כן, לרגל הביקוש הוחלט להוציא מהדורת קסטות נוספת ואחרונה בת מאה עותקים. ניתן להזמין כאן:

http://www.anovamusic.com/store/index.php/the-casset-limited-deluxe.html#.UvdZavmSzh4

++ מי שאינו אספן ורוצה להזמין דיסק בלבד יכול לעשות את זה כאן:

http://www.anovamusic.com/store/index.php/music/the-casset-cd.html#.UvdZmvmSzh4

++ מי שלא רוצה קסטה או דיסק אלא רק להאזין בלי לשלם, יכול לעשות את זה כאן:

http://youtu.be/KAx2msbLtoY

++ את כל המידע וההסברים על ההוצאה המחודשת, אפשר למצוא באתר המוצלח של קסטת נושאי המגבעת:

http://noseihamigbaat.com

++ "לא יכול לצעוק ולא יכול לשתוק", מאמרו היפה של אבי פיטשון על הקסטה, התפרסם באלכסון והוא מומלץ לקריאה:

http://alaxon.co.il/thought/%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%A6%D7%A2%D7%95%D7%A7-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%95%D7%A7/

++ וברדיו הקצה ערכנו מרתון בין ארבע שעות: השפעות - המוסיקה שעיצבה על עולמה של נושאי המגבעת:

http://kzradio.net/shows/nosei-hamigbaat-pt1/

http://kzradio.net/shows/nosei-hamigbaat-pt-2/

תודה.

 

מקסימום

לפני חודשים אחדים, במופע השנתי לזכרו של רן ברון ז"ל (מוסיקאי וסטנדאפיסט מאד מוכשר שנרצח לפני עשור בפיגוע ב"מייקס פלייס") הופיעה, בין השאר, מארינה מקסימיליאן בלומין ושרה את "עמוק בטל", השיר של לאה גולדברג שהיא הלחינה. ביצוע נקי, מאופק אך מלא עוצמה... יפה עד אימה. לא נותרה עיין יבשה באולם... באמת... אני מצטמרר רק מהזכרון.

באותם ימים הגיעו לרדיו שני שירים חדשים שלה, באנגלית, TWO PIGS  ו.TANGO באוגוסט יצא האלבום המלא STEP INTO MY WORLD. ואני ממש התבאסתי. לא הייתי מוכן להקדיש למוסיקה שלה את הזמן הדרוש מתוך אכזבת אוהב.... מארינה היתה בשבילי אחת ההבטחות הגדולות המיוחדות במוסיקה הישראלית החדשה, והייתי שבוי בציפיות שלי עד כדי כך שבקושי הקשבתי לה. הנה עובדה, חלפו חמישה חודשים ורק עכשיו אני מוכן לומר בפה מלא: אלבום הבכורה של מארינה מקסימיליאן הוא אלבום מצויין! עשיר, מגוון ומעניין הרבה יותר ממה שנדמה בהאזנה שטחית. "המוצר" מארינה מקסימיליאן נראה סופר מקצועי, ברמת גימור חו"לית, מתחרה ראוי לכל אלבום פופ-אר-אן-בי מצליח בארה"ב. ההפקה שלו (עופר מאירי), ההופעה הבימתית שלה, הדמות התקשורתית, הכל נראה כל כך מלוטש ונוצץ עד שקשה לזכור שמאחורי ובתוך כל זה ישנה מוסיקאית מחוננת שיודעת לעשות מוסיקה מצויינת, ולהגיש אותה בדרך ייחודית ועצמאית. היא לא כמו אף אחת אחרת.

 

היא כתבה והלחינה את רוב שירי האלבום, שמונה באנגלית ואחד ברוסית. “הכנס לעולם שלי" הוא אלבום פנטסטי של אמנית אמיתית. כן, גם עכשיו אני עדיין מצפה לשמוע אותה בעברית, לא בגלל שאני נגד אמנים ישראלים באנגלית, נהפוך הוא, אלא מפני שבעולם הגדול יש הרבה זמרות גדולות ששרות באנגלית ורק מעט שעושות את זה בעברית כמוה.

כי היא באמת משהו יוצא דופן. פצצת כשרון ייחודית מהסוג הנדיר שמתגלה פעם בהמון זמן. מוזיקאית מגוונת ומפתיעה וזמרת גדולה בעלת נוכחות כובשת בטירוף. היא לא מוכנה להיות מקוטלגת לשום סגנון, משלבת המון השפעות ומתחומי מוסיקה שונים לאמירה אישית ועצמאית. פרפורמרית מרגשת: כשהיא על הבמה, עם כל המוזיקליות והאנרגיה וההומור... אי אפשר לעמוד בפניה. אני גיליתי את קסמה לאו דווקא בחשיפה הגדולה של "כוכב נולד" אלא מכיוונים קצת שונים. בשנת 2008, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ז"ל בקיסריה שרה גרסאות מטורפול"טרמינל" ול"אולבבו", שנה לאחר מכן שרה עם יהודה עדר גרסה עדינה ל"שדות גולדברג", אחר כך בפסטיבל  אלטרנטיב בחולון "כאן" ובמרכז עינב בתל אביב, במופע ההצדעה לג'וזי כץ. היא תמיד מיוחדת, שונה, נועזת, לא הולכת בתלם, לא עושה חשבון לאף אחד, לא בעיבודים המוסיקליים, לא בדרך בה היא מציגה את עצמה,  רוח חופשית ועצמאית באמת.

 תראו את מגוון הפעילויות המוסיקליות (שלא לדבר על הדוגמנות והמשחק והטלויזיה) בשש השנים מאז התגלתה ב"כוכב נולד" (שם הגיעה למקום השני, אחרי בועז מעודה), היא הקליטה שירים לקמפיין חברת בזק ("או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה", "היום", "משהו חדש מתחיל" ו"חשמל זורם בכפות ידיך"), הקליטה לתכנית הבישול שלה עם חיים כהן את "מונו" של שלומי סרנגה, יצאה למופע בכורה בשם "התבוננות", בהפקת  מוסיקלית של הג'אזיסט אבי לייבוביץ', הוציאה לרדיו את השיר "סוף סוף", עם בועז מעודה הקליטה את "מי היה מאמין", שכתבה והלחינה קרן פלס, יצאה במופע אבנגרדי בשם "אקספרימנטל" (לו הקליטה שיר מקורי בשם "MAURIN" שהתגלגל גם לאלבום החדש), ב"פסטיבל הילדים" הלחינה מחדש  את השיר "כובע קסמים", שללאב גולדברג, בתוכנית הטלוויזיה "רד באנד" (שרה "כבוד" של ארתה פרנקלין, "אהבה מטורפת" של ואן מוריסון ועוד), שרה בדואט עם פורטיס, שרה גם באלבום של אסף אבידן ו"המוג'וז", הופיעה עם שלמה גרוניך, גיל שוחט, שלומי שבן, הקליטה שני שירים לאלבום בכורה בעברית בהפקת תמיר מוסקט, הקליטה לאלבום הבכורה של LAYERS ורק לא מזמן השתתפה בקליפ היסטרי של "לא כוחות" (גלעד כהנא ותמיר מוסקט) לשיר "נדל"ן" (ראו ביו טיוב הסמוך למקום מגוריכם)  … וזה רק חלק קטן מהרשימה והיא רק בת 26...  ממש בתחילת הדרך. היא עוד תהיה ע-נ-ק-י-ת. בעצם היא כבר.

בימים אלה היא בסיבוב הופעות השקת האלבום, ולא שוכחת גם את ההיסטוריה שלה. ביחד איתה חברי להקת LAYERS הגיטריסט יונתן אלבלק, הבסיסט גלעד אברו והמתופף אביב כהן. חווייה נדירה.

הופעות קרובות: 4.2 זאפה ירושלים. 7.2 קיבוץ בית קשת. 16.2 זאפה הרצליה. 1.3 בארבי ת"א

הנה היא באולפן גל"צ:  

מוסיקה היום 30.1.14

אסף סיטון ובר דותן: סאונד

מרינה מקסימליאן בשירה, דניאל שוהם בגיטרה,
יוני כהן בבס, אביב כהן בתופים ומחשב

HURRICANE
TANGO
TWO PIGS
RUSSIAN CANNON
I TRUST THIS MAN

אביתר בנאי

יש רגעים שבהם נורא חבל לי שאני יכול רק לכתוב כאן ולא להשמיע כמה צלילים. כי אם צילום אחד שווה אלף מילים, שיר אחד שווה אלף צילומים... לו הייתי יכול, הייתי משמיע לך עכשיו את ההופעה האחרונה של אביתר בנאי, לפני חודש, בתכניתי "מוסיקה היום" בגלי צה"ל. מגובה בלהקה פנטסטית (יהוא ירון בבס, קונטרבס וקולות, צח דרורי בקלידים, מוטי ביקובסקי בגיטרה, רועי חרמון בחצוצרה וקלידים, אביב ברק בתופים) הוא נשמע טרי ורענן וזך, יש בשירה שלו משהו כל כך טהור, כל כך מלאכי, אך לאף רגע לא קיטשי, לא מוגזם ועם זאת הוא גם מעז להשמע שונה, לא לחזור על הפטנט שהצליח. כך כשהוא מציג גרסה חזקה ל"יש לי סיכוי" מאלבומו הראשון כמו שאף פעם לא שמעתי, וגם כשהוא בשיר "נער" מתוך האלבום החדש, נשמע כמו מישהו אחר לגמרי, שר בקול נמוך, כמו זמר בלוז כמעט מטאליסט...

זהו אביתר בנאי החדש. בעל הזהות הכפולה. מי שהיה פעם, הבחור הבארשבעי האלמוני, הבודד, שהגיע לעיר הגדולה והדהים את עולם המוסיקה המקומית, ומי שהוא היום, מוסיקאי מוערך, חוזר בתשובה, בעל משפחה שמצליח לדבר אל כל סוגי הקהל, הדתי והחילוני, המערבי והמזרחי. קונסנזוס למרות שהוא לא עושה פופ פשוט ומאתגר את עצמו ואת המאזינים שלו.

הוא לא מוותר על אביתר הצעיר (הדימוי של "ההוא שהיה פעם" הוא המצאה שלו, לא שלי) את שיר האהבה-שנאה "תיאטרון רוסי" הוא כבר (הרבה זמן) לא שר, בגלל המילים הקשות, אבל המקוריות והנועזות המוסיקלית של תחילת הדרך עדיין מהווים חלק מרכזי בגישה שלו ליצירה.

לפני חודשים אחדים נפגשתי עם אביתר במופע "סיפורים במונו" בבית אביחי בירושלים. אחרי ההופעה, חברה שלי נגשה אליו והושיטה לו יד לשלום, בשנייה האחרונה היא נזכרה שאולי הוא שומר נגיעה ונרתעה, אך אביתר לחץ לה את היד בחום. כשחברתי שאלה אותו אם זה לא מפריע לו, הוא אמר משהו בנוסח: נכון, זה לא מקובל, אבל יותר חשוב לא לפגוע בך כשאת מושיטה לי יד. בשבילי המקרה הקטן הזה הוא תמצית הקסם של בנאי, ואני לא מתכוון כרגע ליוצר ולמבצע הנפלא, אלא לבן אדם. החזרה בתשובה מציבה בפניו את הדרך, ואנחנו המאזינים הולכים בה איתו, גם ברגעים של ההתלבטות...

אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי

שלמסע הזה יהיה סוף טוב

שכל מה שאני עובר בדרך

יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

(מתוך "אבא" באלבום "לילה כיום יאיר")

כך ב"לילה כיום יאיר" לפני ארבע שנים, אלבום שמתעד את השלבים שבדרך הארוכה והמתפתלת לאמונה ובעיקר את ההתלבטויות והפחדים שלפני מציאת התשובה. שלא כמו הרבה "חוזרים בתשובה" הוא אינו אומר בקול גדול שמצא את דרכו או שגילה את האור בקצה המנהרה או שיש לו פיתרון ברור... בעזרת השם או בלעדיו.  וכך גם באלבום החדש, "יפה כלבנה" הוא אמנם יותר בטוח, קצת יותר יודע, אבל ממשיך לשאול שאלות, לחזור אל הילד שהיה פעם, אל הנער שחיפש משמעות לחיים, אל החוזר בתשובה שעוד לא משוכנע בדרכו. ואם לא במודע אז בחלום על תל אביב שלפני עשרים שנה...

כנראה שאני עדיין לא לגמרי

מאמין שהשתניתי

השינוי היה מהיר מדי וחיצוני

כנראה שאני עדיי לא לגמרי מאמין

שאתה סולח

(מתוך "תל אביב" באלבום "יפה כלבנה")

ההתלבטויות של בנאי, השיתוף בקשיים, בחרדות, בלילות טרופי השינה, בציפייה להתחלה חדשה, בניסיון היומיומי לצאת מהדיכאון ולמלא את חייו בתקווה ובעיקר האהבה ככוח מניע ומציל מעוררים אצלי, המאזין, הזדהות ואהדה גם אם הדרך שלי אינה בהכרח דתית.

בנאי שואב את כוחות החיים שלו מהאמונה אך נדמה לי שהמאזין לו זוכה להתרוממות הרוח בעיקר בגלל המוסיקה שלו. המילים יפות ועמוסות מסרים, אבל המוסיקה היא שגורמת לעוף, להתמלא באנרגיה חיובית, בשמחה, באהבה...

בין "לילה כיום יאיר" שיצא ב2009 ו"יפה כלבנה" ב2013, זכה אלבום הבכורה, "אביתר בנאי" 1997 בעדנה מחודשת.  עם או בלי קשר לשידור פרק עליו בסדרה הדוקומנטרית "האלבומים" ששודרה בערוץ 8 (והחתום מעלה היה העורך שלה) יצא האלבום הפנטסטי ההוא במארז שכלל גם אלבום נוסף של סקיצות שהוקלטו בזמן יצירתו, חלקן של שירים שלא נכללו בו, וגם דיוידי ובו הפרק של "האלבומים". גם 15 שנה אחרי שיצא "אביתר בנאי" נשמע רענן ושונה ומאד מפתיע ובוגר, במיוחד כאלבום בכורה של בחור בן 24 שידע מהרגע הראשון, כאחיו הצעיר של מאיר בנאי, וכנצר למשפחת בנאי עמוסת הכשרון, שהוא חייב להיות שונה ומיוחד. "תתחנני אלי", "שמתי לי פודרה", "יש לי סיכוי", "מתי נתנשק", "תיאטרון רוסי", "מנגינה יקרה", "אקדח", "אבות ובנים"... איזו הפתעה זו היתה אז...  ואז באו  "שיר טיול" (1999), "עומד על נייר" (2005), "לילה כיום יאיר" שיצא (2009) ו"יפה כלבנה" (2013) והמון הופעות ומפגשים עם יוצרים אחרים, ועבודה על המוסיקה שלו עם מוסיקאים שונים, ביניהם צח דרורי, גיל סמטנה ואמיר צורף, וכל הזמן להמשיך לאתגר את עצמו, להפתיע ולהיות מקורי, גם כשנדמה לפעמים שכבר שמענו... יש תמיד משהו חדש, בשירים עצמם, בעיבוד, בנגינה, בשירה...כאילו כל אלבום שלו הוא אלבומו הראשון. עכשיו בהופעות שמלוות את "יפה כלבנה", אביתר  בנאי בן הארבעים מתחבר יותר מבעבר אל הבחור ההוא שהיה פעם בתחילת הדרך, וזה נהדר.  

והנה... ככה הוא נשמע היום בהופעה
אביתר בנאי במוסיקה היום 2.1.14 (הוקלט 29.12.13)
דני אור ואסף סיטון: סאונד
אביתר בנאי בשירה, גיטרה, קלידים. יהוא ירון בבס, קונטרבס וקולות, צח דרורי בקלידים,
מוטי ביקובסקי בגיטרה, רועי חרמון בחצוצרה וקלידים, אביב ברק בתופים
ילדים
יש לי סיכוי
נער
שביר
תחרות כלבים
אותיות פורחות באויר
תל אביב
I LOVE YOU
גנב
יפה כלבנה
עד מחר