האיש הקטן מהרדיו

ב"ישראל היום", העיתון בו אני כותב, ביקשו מכל מיני יוצאי גל"צ להזכר בפעם הראשונה שלהם...

וזאת לכבוד חגיגות ה60 לתחנה המתקרבות בצעדי ענק. זה מה שיצא לי... לא בדיוק הפעם הראשונה, אבל בכל זאת

האיש הקטן מהרדיו והיכולת להעלם

הפעם הראשונה שלי היתה בשנת 1977 כשהייתי בן 23, והגשמתי חלום. אחרי שלוש שנים בהן הייתי עורך מוסיקה בגלי צה"ל, התחלתי גם להגיש בעצמי. בלי קריינים, ללא תיווך... רק אני והמוסיקה שאני אוהב אל מול המיקרופון, הטכנאי המנומנם והמאזינים שאולי בכלל לא קיימים.

מאוחר בלילה, מידי שבוע, הייתי מגיע לתחנה ביפו עם המון תקליטים בילקוט (שזכה לשם "ילקוטנר") ומגיש את "מופע הרדיו והטרנזיסטור של די ג'יי ז'וז'ו". מהפעם הראשונה, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, שזה מה שעושה לי טוב בחיים, מרפא אותי, מרים אותי מדיכאון, ממלא את חיי במשמעות, מאפשר לי להיות יצירתי... להשמיע מוסיקה שאני אוהב... זה אני! כתבתי לתכנית ג'ינגל פתיחה שהפך עם לחן של חבר שלי, דני דבורסקי (שאז נקרא דני בדרוק), לשיר של ממש:

אני האיש הקטן מהרדיו
בכלל לא ידוע לי אם אני קיים
אני האיש הקטן מהרדיו
לחיצה על הכפתור...אני נעלם
מחפש תחנה, מקום להרגע
מחפש הבנה אולי גם הכרה
מה אני עושה פה?
מי אני בכלל?
את מי זה מעניין מי האיש הקטן?
מהרדיו
לחיצה על הכפתור,
אני נעלם, אני נעלם, אני נע...

מאחורי כתיבת השיר הזה, ששדרנים רבים מזדהים איתו, עומדת ההבנה שעצם הקיום שלנו תלוי במאזינים שישנם או אינם. הרי אם אף אחד לא שומע אותי, אז בכלל לא משנה עד כמה טובה התכנית שערכתי... עצם הקיום שלי תלוי במאזין, ובלחיצת כפתור שלו, אני נעלם. במהלך שנים רבות של שידור התבררו לי עוד תובנות שטמונות בשיר הזה.


הראשונה היא שהביטוי "האיש הקטן מהרדיו" לא מתייחס רק לאמונה התמימה של ילדים שבתוך הרדיו יש איש קטן שמדבר אליהם, אלא לעובדה שזה לא אני. זו המוסיקה. אני הקטן נמצא פה רק כמתווך שמעביר טיפה מהים העצום של יצירה נפלאה. קל מאד לשדרן להתבלבל ולחשוב שהוא הוא העניין... הוא לא.


ותובנה שנייה: אם את המשפט "אני נעלם" כתבתי אז מתוך חשש שאולי אף אחד לא שומע אותי, היום אני יודע שהיכולת להעלם היא הסיבה לרגעי האושר בעבודה הזו. ישנן תכניות רדיו מתוכננות לפרטי פרטים ומתבססות על תחקיר ולימוד וישנן תכניות ספונטניות שנוצרות תוך כדי שידור.
מבחינתי התכניות הכי טובות הן אלה בהן בכלל לא ידוע לי אם אני קיים, בהן אני נעלם, בהן אני שוכח את עצמי ואת העולם שמסביב. הרגעים הקסומים האלה בהן אין לי קיום עצמאי אלא רק היסחפות לתוך המוסיקה... התכנית הטובה באמת היא זו בה אתה לא יודע היכן אתה עד שהיא מסתיימת ואתה מתעורר למציאות.

הנה "קליפ" מתוך הופעה ב"זהו זה" ב1978. ביחד אתי מופיעים אייל ליאון ודורון זאב.
 

אפרופו...


קוואמי דה לה פוקס הקליט באלבומו השני גרסה לשיר, עם כל מיני תוספות משלו והצדעה לשדרני רדיו
היה לי הכבוד והעונג להתארח בכמה הופעות שלו עם "החלבות"




הנה קוואמי והחלבות בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו"
ששודרה ברדיו תל אביב 28.2.2008

חלק א


"קוואמי והחלבות" הם קוואמי דה לה פוקס בשירה וראפ, עידו בלאושטיין בתופים, נמרוד טלמון בקלידים,
איליה שיינברגר בבס, אדם שפלן בגיטרה ואור טרגר DJ Alarm בסקרצ'ינג. השירים בתכנית:

זה לא קל
מדע בדיוני
את לא שמה
דיכאון
האיש הקטן מהרדיו
לסביות שולטות בעולם שלי

חלק ב

דניאל זמיר / דוד ד'אור בהופעה באולפן גל"צ 4.7.2010

בתכנית "מוזיקה היום" המשודרת בגלי צה"ל מידי יום א' בשעה 15:00

הופיעו השבוע, במיוחד לכבוד ראש השנה, דניאל זמיר ודוד ד'אור. היה חגיגי!!!

צילומים: דני זודקביץ'

דניאל זמיר הופיע לקראת הוצאת אלבום חדש "שיר געגוע לכאן" שעומד לצאת בקרוב מאד, ובו, לראשונה,

הוא גם שר (ביחד עם אביתר בנאי).

אלינו לאולפן הוא הגיע עם הסקסופון שלו ועם הרכב שכלל את נועם וייסנבג בקונטרבס, אביב כהן בתופים

 וניתאי הרשקוביץ בקלידים.

הקטעים בתכנית היו:
ריח תפוח ואודם שני,
שבע עשרה,

שיר געגוע לכאן.

ככה זה נשמע:

דוד ד'אור הוציא השבוע את "שירת רבים 2", חלק שני של אלבום הפיוטים והזמירות שהפיק ביחד עם פטריק סבג.

ביחד עם דוד ד'אור הופיעו באולפן רועי כהן ויוהאן מלול בשירה, ירון בכר בקלידים, נועם ורדי בבס וקולות, אלכסיי קוצ'טקוב בכינור, אורן בן אבי בסקסופון וארז גינת בתופים.

השירים בתכנית היו:

עננו,

אבידנו מלכנו,

העולם שאני מצייר,

שלום לך דודי,

כל הכוכבים,

אדון הסליחות.

בסאונד של אסף סיטון ודני אור ככה זה נשמע

ארקייד פייר

סיפור הפרברים

לעתים רחוקות זה קורה, ואז זה נורא כיף: אלבום של להקת שנחשבה ל"אינדי" מצליח פתאום לפרוץ מהשוליים אל מרכז הבמה ולזכות בהכרה רחבה, מבלי שהלהקה עצמה שינתה את סיגנונה. פתאום זה רלוונטי.
החל מהביקורות של כ–ו-ל-ם, מהפיינשמקרים המתנשאים שמקדמים רק את הדברים המשונים שהם והחברים השמאלניים שלהם שומעים ועד הפופניקים שטוחי הטעם שאוהבים בדרך כלל רק מוסיקה מטופשת וגילו פתאום שיש גם דברים אחרים (הבהרה: הסטריאוטיפים הנ"ל נאמרו בהומור. אמנם לא מצחיק... אבל הומור!).
 ולא רק הביקורות, ותחנות הרדיו והטלוויזיה והאינטרנט.... גם הקהל מגלה את האור, ופתאום, להקת אלטרנטיב מתיישבת לה בצמרות מצעדי מכירות האלבומים והופכת, לרגע, לעניין הכי חם בעולם.

זה בדיוק מה שקרה ללהקה הקנדית ARCADE FIRE. שמונה שנים אחרי שהתחילה לפעול והפכה במהירות לסוד הכי פחות שמור באינדי האמריקני, ואחרי שני אלבומים שזכו בחיבוק של הביקורת אך במכירות מעטות יחסית (יחסית!!!, הם בכל זאת מכרו מאות אלפי עותקים), האלבום השלישי שלהם "THE SUBURBS" הוא כבר הצלחה ענקית ממש ובחודש שעבר הוא הגיע למקום הראשון במצעד האמריקני עם מכירות של יותר מ150,000 עותקים בשבוע, כשהם מורידים משם את RECOVERY של אמינם.

גם במצעד המכירות הבריטי הולך להם מצויין. מדובר, אמנם, על שוק הולך ומצטמצם, אבל בכל זאת יש כבוד. עם האלבום הקודם שלה, NEON BIBLE" נכנסה הלהקה בשנת 2007 למקום ה33 במצעד המכירות בבריטניה, כשהיא מוכרת בשבוע הראשון 66,000 עותקים. עכשיו הספיקו לה קצת פחות מ60,000 עותקים כדי להגיע למקום הראשון,. גם תקליטון מתוך האלבום "WE USED TO WAIT", זוכה בהצלחה נאה בארה"ב ובריטניה, קליפ שהם יצרו לשיר הזה נחשב פורץ דרך בתחומו בשילוב אינטראקטיבי של הצופים וכל העניין עוד יתעצם ויגדל בחודש הבא כשהלהקה תצא לסיבוב הופעות בצפון אמריקה ואחר כך גם בבריטניה (היי, איפה האמרגן האמיץ שיביא אותם גם אלינו, דווקא עכשיו כשהם בשלב ההתפוצצות???)

"ארקייד פייר" (איך לתרגם את זה? אש במעבר המקומר?... עדיף לא לתרגם) קמה בקנדה ב2003 על ידי ווין בטלר והזמרת שתהפוך בהמשך לאשתו, רג'ין שסיין, יחד עם אחיו הצעיר של ווין, ויליאם בקלידים וכלי הקשה ועם ריצ'רד ריד פרי בקלידים וטים קינגסברי בבס, ואחיו הצעיר של וין, ויליאם בטלר בסינטיסייזר וכלי הקשה. על ההתחלה הקליטה הלהקה מיני האלבום שנשא את שמה, חילקה אותו בהופעותיה עד שהוחתמה לחברת תקליטים עצמאית.

ב2004 יצא אלבום הבכורה שלה FUNERAL שהתקבל בביקורות נלהבות במיוחד. המגאזין האמריקני "רולינג סטון", למשל, בחר בו במקום הראשון ברשימת אלבומי העשור, הNME הבריטי בחר בו כאלבום השנה 2005 ו"לווייה" היה אף מועמד לפרס "גראמי". ההתלהבות והפירגון גדלו בסיבוב ההופעות העולמי הראשון של הלהקה, ואמנים שונים, ביניהם דיוויד בואי לא רק דיברו בשבחם אלא גם הצטרפו בספונטניות להופעותיהם. הם נבחרו לחמם את "יו 2" ושירים שלהם הופיעו בסדרות טלויזיה שונות, ביניהן ב"עמוק באדמה". כשהסתיים סיבוב הופעות האלהבום הראשון רכשה הלהקה כנסייה והפכה אותה לאולפן הקלטות, בה נוצר אלבומה השני "Neon Bible". האלבום, שיצא ב2007, התקבל בהתלהבות רבה של הביקורת והקהל, היה מועמד גם הוא ל"גראמי" ובפרסים רבים נוספים. סיבוב ההופעות שנילווה אליו משך תשומת לב מיוחדת כשהלהקה תרמה דולאר מכל כרטיס שמכרה למטרות צדקה.

ב2009 הוציאה הלהקהDVD ובו סרט דוקומנטרי על הקלטת האלבום "Neon Bible" וסיבוב ההופעות שלהם שנלווה אליו, שכלל גם לא מעט הופעות תמיכה בברק אובמה. עכשיו, עם האלבום החדש, משלימה "ארקייד פייר" את המעבר מסטטוס להקת השוליים הקנדית, להצלחה בינלאומית. ובצדק. הם פשוט טובים.

והאלבום עצמו... ממש כיף. הגעגועים לילדות ובשכונת הפרברים בה גדלו החברים במונטראול, קנדה (נושא שחוזר בכל אלבומיהם) הניבו הפעם שורה של שירים מלודיים, חמים, בעלי פוטנציאל התאהבות גדול. להיטים, יענו. יש גם נקודה משעשעת שלא הוזכרה באף אחת מאלפי הביקורות על האלבום... השיר "HALF LIGHT 2" מזכיר מאד במנגינה שלו את "אמריקה" של רמי פורטיס, ממש ממש דומה. ואם זה לא מספיק, השיר הבא באלבום SUBURBAN WAR נפתח בגיטרות שנשמעות בול "חלליות" של ברי סחרוף ורמי פורטיס... או שהחבר'ה האלה היו בביקור בארץ בשנות התשעים או שזה סתם צירוף מקרים מעניין במיוחד....

ג'ירפות בחוף תל אביב

איך עושה ג'ירפה?*

כמו האינקוויציה הספרדית ב"מונטי פייטון" (או כפי שצוטט בסרט "דלתות מסתובבות"), כך גם להקת "ג'ירפות" תמיד תתקוף אותך בצורה בלתי צפויה, תפתיע אותך בזמן ובמקום וגם, מתברר, במה שיש לה לומר לך... "אין כניסה לפילים", האלבום החדש שלה הוא קודם כל לא מה שחשבת. במיוחד לא אם הכרת את האלבום הקודם "גג" שיצא לפני חמש שנים ובמיוחד למי שעדיין זוכר אותם מימי האלבום הראשון " משוחח עם כסא" שיצא לפני יותר מעשר שנים.

"ג'ירפות" כיום הם הרבה פחות נונסנס, פחות "משונים" וחייזריים והרבה יותר אישיים ואנושיים. כמו בעבודת הסולו של גלעד כהנא, זמרם וכותב כל המילים שלהם (וגם מלחין, לעתים עם יאיר קז ועם ארז רוסו) ההתבגרות היצירתית שלהם מתבטאת בעידון ובפתיחות מוסיקלית וגם ביתר רגישות לסביבה שבה הם פועלים. בספר שהוציא בשנה שעברה גלעד כהנא, הוא משוטט ברחובות תל אביב וכך גם כאן "ג'ירפות" מטיילים בתל אביב (וגם קופצים לרגע להודו) כדי להביא תמונות קטנות של אנשים ומצבים יומיומיים. "יש בנו יותר חמלה" אומר כהנא בשיחה איתו בין השירים בג'אם בגלי צה"ל (המצורפת כאן למטה...) וזזוהי תמצית השינוי.

.

זה מתחיל בשיר הפתיחה "לא יודע למה זה קורה לי" שנוצר בעקבות מסע של הלהקה להודו (וכולל מוסיקאים הודיים) ומסתיים בWHAT IS KARMA שגם הוא הגיע משם. שני הקצוות האלה נשמעים שונים לגמרי מ"ג'ירפות" שהכרנו בעבר, הודו נכנסת גם בשיר הנושא על אחת שחזרה מהודו והפסיקה לאכול בשר... "אל הבית הזה אין כניסה לפילים".
אך האלבום כולו אינו "אלבום הודי" או אתני, אלא ישראלי לגמרי וכאמור, מאד מאד תל אביבי. השפעת הטיול להודו מתבטאת, אם בכלל, באווירה הכמעט אקוסטית, מהורהרת, המאפשרת לחברים לעשות את זה בנינוחות.  אחרי נסיונות שונים בסגנונות מוסיקלים מגוונים, חוזרים גלעד כהנא, יאיר קז, ארז רוסו ואסי ששון הביתה. הדף הפנימי בחוברת (למי שלא מסתפק בהורדות...) הוא ציור חוף ים תל אביב נפלא, עם כל החול והחום, היונים, הזקנים והבחורות...

מימין: גלעד כהנא, אסי ששון, יאיר קז,ארז רוסו

תזכורת קצרה מהיכן הם באו. בראשית שנות התשעים הופיע כהנא וקנז במופע סטנדאפ נונסנס בשם "בוב קורדרוי מת". כשהקימו להקה קראו לה "בנות יפתח" ולאחר מכן "ג'ירפות". גלעד כהנא בשירה, כלי הקשה ומלודיקה, יאיר קז בבס מחשב, פסנתר, כלי הקשה, חליל וקולות, רותם דרור בפסנתר, מלודיקה וקולות ודידי ארז בתופים, גיטרות וקולות.

ב1999 יצא אלבומם "משוחח עם כסא" בהפקת אמיר צורף עם "וואו" ("אותו מקרר וגישה כל כך שונה"), "יש לו בחורות כמו מים", "זזה בדאווין" ו"רמי מואשם בהחזקת סמים קלים". למרות הבאז סביב הלהקה היא התפרקה וכהנא הוציא בשנת 2000 אלבום סולו אישי ואינטימי בשם "שכחתי איך לאכול" כולל הלהיט "על מה הוא מדבר". האלבום לא זכה בהצלחה משמעותית וכך גם פרוייקטי הסולו של קז.

השניים הקימו מחדש את "ג'ירפות" כשבמקום דידי ארז מנגנים אסי ששון בתופים וגיטרות וארז רוסו בגיטרות וקולות. הפעילות שלהם התקיימה על אש קטנה ובינתיים הוציא כהנא ספר של סיפורים קצרים, "תכנון להתאוששות מאסון" ושני אלבומים נוספים: "THE PROMISE LANDING" שהיה כולו באנגלית ואלבום אמביאנט אינסטרומנטלי בשם "360".

ב2006 חזרה "ג'ירפות" באלבומה השני "גג". שהתקבל בהתלהבות רבה וזכה להצלחה עצומה עם להיטים וקליפים כ"גג", "לכת", "חייב לשכב", "מהר מדי" ו"קשה לי"...

הופעות הלהקה הרבות אחרי הוצאת האלבום, שהיו שילוב של מוסיקה וסטנד אפ מטורף בראשות כהנא הצליחו מאד וכהנא המשיך להשתלב בזרם המרכזי של המוסיקה הישראלית כשכתב שירים גם לזמרים אחרים, ביניהם ארקדי דוכין, יוני בלוך ואביתר בנאי. הוא הקליט עם חיים לרוז שיר מחאה נגד ראש הממשלה דאז (אהוד אולמרט) בשם "גוג", ועם "ג'ירפות" הקליט את "מונוגמיה" ו"I'M BURNING UP" (שלא הגיעו לאלבום החדש).

הוא גם הוציא ספר שירים (במובן של POETRY) בשם "מנוף מצביע אל הים" ואלבום סולו נוסף, באנגלית,

THE WALKING MAN. שלא כמו באלבומי הסולו הקודמים שלו, כהנא הקליט את האלבום עם קבוצה גדולה של נגנים (שאינם "ג'ירפות") ויצר את היצירה הכי אישית ואינטימית שלו. עכשיו הוא עושה את זה שוב, עם "ג'ירפות".

* לג'ירפה אין קול, בגלל אורך צווארה אין לה מיתרי קול פעילים.

לקראת הופעה חגיגית בהרכב מורחב, בזאפה אמפי שוני ב21.9.2010

התארחה הלהקה בגלי צה"ל בתכנית "מוזיקה היום" ב29.8.2010
 
גלעד כהנא בשירה, הקשה, גיטרה. יאיר קז בבס, קולות, גיטרה, חליל. ארז רוסו בגיטרות וקולות. לוי בן ברוך בקלידים וקולות. תומר מוקד בגיטרות, מנדולינה, כינור וקולות, אסי ששון בתופים, גיטרה.
השירים בתכנית היו:
לא יודע למה זה קורה לי
חתולים
מוזס
גג
אין כניסה לפילים
רע לה עם הקיץ
מונוגמיה
לכת

עם הסאונד המשובח של אסף סיטון ומני ציפל ככה זה נשמע:

 

ירמי קפלן מלא חשק

ירמי קפלן זה קודם כל כיף. אנרגיות טובות ומלאות אהבת חיים, גם בשירים הכואבים והעצובים שלו
ובטח בUPרים והשמחים יותר.
כשרואים אותו על הבמה או כששומעים את האלבומים שלו הוא נשמע כל כך טרי ורענן ורעב עד שקל לשכוח שהבחור עוד שנייה בן 49 ונמצא בשואו-ביזנס הישראלי יותר מעשרים שנה...
עם כל השינויים והתהפוכות במוסיקה הישראלית הפופולרית בעיניי ירמי קפלן הוא תו תקן של איכות ללא פשרות, והוא גם סמל: אחד השורדים היותר מוצלחים של "דור רוקסן" שממשיך לעשות את הדבר שלו במלוא הרצינות וההתכוונות, גם כשקיסריה לא באופק וקשה אולי למלא אולמות קטנים בהרבה מאותו סמל בלתי מובן...
הוא בשלו, הולך בדרכו, ולא מוותר. ממשיך, כמו בכל אלבומיו, לתעד את חייו האישיים בתוך כל התוהו ובבוהו שמסביב, מדווח על אהבה, נישואין, פרידה ובנייה מחודשת... הוא אפילו נותן לגרושתו רוויטל להוביל כסולנית את אחד מהשירים היותר יפים האלבום... ככה הוא. לא עושה חשבון אלא נותן לשירים מה שנדמה לו שהכי מתאים להם (והיא, אגב, שרה את גרסתה הנשית לשיר שלו "עוד יהיה לך" בצורה מושלמת).
הוא אמיתי, לא מנסה למצוא חן, לא מתחנף. אמנם ירמי קפלן לא לבד בעניין הזה, ל"דור רוקסן" יש עוד לא מעט נציגים פעילים ומוצלחים, אבל עכשיו, לרגע, הפוקוס כולו עליו. הזמר-יוצר-גיטריסט ובעיקר המתופף (גם בקטעים שבהם רן שמעוני יושב ליד מערכת התופים) הכי אנרגטי ברוק הישראלי.

יש לירמי קפלן אלבום חדש, "חשק", שאולי אינו מהפכני מבחינת הסאונד וההפקה כמו אלבומו הקודם "הזמן האבוד" (שיצא ב2003) אבל נשמע נהדר מבחינת איך שהוא מנוגן, מופק ומעובד, והעיקר: יש בו המון שירים מצויינים.
לא פשוט לאמן יוצר להמשיך ולהוציא מתוך עצמו שירים חדשים שיעמדו בציפיות של אלבומיו הקודמים, במיוחד אם אלה היו מוצלחים. ירמי קפלן חיכה נצח בקנה המידה המקובל של ימינו, שבע שנים זה המון המון זמן, ומתברר שזה היה שווה.
לא סתם הוא קורא לאלבום הזה "חשק". החשק כולו שם במלוא העוצמה. התאווה, והחיות והתשוקה או במילה אחת, אם יורשה לי באנגלית: PASSION. וכנראה שיורשה לי כי בואו לא נשכח שירמי הוא בכלל אמריקני מלידה וכילד בשנות השבעים הוא לימד אותנו אנגלית בטלוויזיה החינוכית....
כן, כמעט בן 49, אבא לשני ילדים וגרוש טרי, יש לו PASSION שיכול להספיק להרבה מהצעירים, ולא משנה באיזו סגנון מוסיקלי, שמתחילים לגלות את המקצוע עכשיו. וזה לא פשוט ולא מובן מאליו. להיות עצמך עד הסוף בתחום הזה עשוי להיות מסוכן. כל אחד יכול להיאבד בשיגעון... או ביתר פירוט, כמו ששר ירמי, כל אחד יכול:

שד אוחז בך זה זמן / לא מותיר לך ברירה
הם אומרים שזה גורל / אולי רק חוסר של מזל
קל ליפול למלכודות / כשיש סמים שהם תרופות
לא יכול לישון כמו פעם / מנסה להזכר בטעם
עוצם את העיניים /וחולם, רק לא נרדם עדיין
לה לה לה...

כל אחד יכול להיאבד בשיגעון / שבא מבפנים

נפש של אדם נמלט / מחפשת לה מקלט

דלת שנפתחת אל הקרב / היא שוב אותך לוקחת

לה לה לה...

כל אחד יכול להיאבד בשיגעון

כשזה בא מבפנים

בעצם תמיד היה לו סטאר קווליטי, ולמרות שהתחיל את הקריירה המוסיקלית בגיל מאוחר יחסית, הוא היה כוכב עוד הרבה לפני כן.

ירמי עלה לארץ מארה"ב בגיל 8, וכבנו של הבמאי ארוו קפלן, הוא השתתף בראשית שנות ה70 בתוכניות לימוד אנגלית בטלוויזיה החינוכית, ביניהן ב"Neighbours", וגם שיחק בסרטי קולנוע, למשל ב"מבצע אנטבה" של מנחם גולן.

בתיכון הוא תופף בלהקת "ליקוי חמה" של רמי קלינשטיין, אך בצבא לא התקבל ללהקה צבאית וניגן בעיקר בשעות הפנאי. הוא אפילו היה מועמד להחליף את מתופף "תיסלם" סמי אברדזל ששקל פרישה מהלהקה.

אחרי הצבא למד קפלן באוניברסיטה, נסע לחו"ל לשנתיים וכמעט ויתר על המוסיקה.
ב1986 החזיר אותו חבר ילדותו קלינשטיין לעניינים כששתף אותו באלבומו הראשון והפגיש אותו עם רוני בראון, מנכ"ל חברת התקליטים "הליקון" שהוציאה לו שני שירים שכתב והלחין, "מחפשת" ו"תפוס אותו". אך השירים הושמעו רק מעט, האלבום עם "הליקון" לא הושלם, וקפלן התייאש ונסע לשנים אחדות לארה"ב.

עטיפת הסינגל

ב1989 הוא חזר ארצה והשתלב במהירותה בסצנת הרוק המקומית שהתחילה בתקופת הפריחה הגדולה שלה. הוא ניגן עם "תופעת דופלר", "איפה הילד", "הפיצוץ" ובאחד ההרכבים המשמעותיים של התקופה, "תערובת אסקוט" עם אסף אמדורסקי ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו. למרות שהיו לו לא מעט שירים משלו, באלבום הלהקה (שיצא ב1991) ירמי בעיקר תופף ושר קולות רקע והיה סולן רק בשיר אחד, שאותו כתב והלחין: "אני לא מוכנה לצאת מכאן".

רק ב1993, שנה אחרי פירוק "תערובת אסקוט", כשהיה בן 32, החל ירמי קפלן את קריירת הסולו האמיתית שלו, תחילה עם להקת "הפרחים" ואחר כך לגמרי לבדו.
הוא המשיך לעבוד עם מוסיקאים רבים אחרים (בין השאר הפיק את אלבום הבכורה של "מוניקה סקס") אבל הקדיש את עיקר מרצו למוסיקה שלו. בהופעות חיות שהיו תמיד מדהימות ובחמשת האלבומים שהקליט כללו שירי נשמה/רוק מיוחדים שלא נשמעו כמו שום דבר אחר במוסיקה הישראלית.
בדרך כלל שירי כאב, בעיקר בנושא יחסים שבינו לבינה, לא תמיד קלים לעיכול מבחינה מוסיקלית ובכל זאת, בעזרת ההופעות החיות שלו והקליפים המשובחים שנוצרו לרבים משיריו (ביניהם על ידי אחיו אהרון קפלן) הפכו רבים משיריו למוכרים. אחד מהם, "כבר עכשיו", שהיה שיר הנושא לסדרת הטלויזיה "הפוך", הפך ללהיט ענק ובין השאר בלטו "מודדת", "מחטט", "לשקר ולברוח", "מדוע לא באת", "הדפוק הזה", "במוקדם או במאוחר", "מחפשת", "קולה וברה", "לרע ולטוב", "אני אשתנה", "כמה נדבר" ושיר שכותרתו נשמעת כמו תמצית דרכו של קפלן, בכל סיבוב וסיבוב... "תתחיל מאפס".

בתחילת יולי התארח ירמי קפלן בהופעה חיה באולפן גלי צה"ל,
בתכניתי "מוזיקה היום" (שמשודרת בגלי צה"ל בימי ראשון בשעה 15:00).

ביחד עם ירמי קפלן בשירה, גיטרות וכלי הקשה. ניגנו עופר קורן בגיטרה וקולות. אלעד קרן בבס.אריה בן קנז בקלידים וקולות. רן שמעוני בתופים.

אורחים: אפרוחי גל"ץ יונתן נוכבאום ואלמוג עינב בכלי הקשה, קוטנר בתוף (בשיר 8).
לכבוד העובדה שזו היתה התכנית הראשונה של "מוזיקה היום" מאז שחזרתי לגל"צ ירמי פתח באלתור על COME TOGETHER של "הביטלס" והמשיך בשירים שלו:

חשק

מחפשת

כל אחד יכול

לשקר ולשכוח

כמה את צודקת

תתחיל מאפס

אני אשתנה

סאונד "מוזיקה היום" גראם ג'קסון ודני אור
הפקה: יובל ברוסילובסקי

צילומים בגל"צ: דני זודקביץ'
ככה זה נשמע:

וקטע אחד (אני אשתנה) אפשר לראות גם בוידאו, ב"מוזיקה היום" בYNET (ממש פה למעלה מימין).


והנה עוד משהו מיוחד. ביוני 2009 הציג ירמי קפלן שניים משיריו החדשים בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" ברדיו תל אביב.
ביחד עם ירמי מנגן רן שמעוני ומצטרפת מנהלת ההופעה שלו ליטל גיברוביץ'.