זה קורה רק לפעמים. פתאום, משום מקום, מגיע שיר שקורע לך את הלב. ללא שום הכנה מוקדמת, בלי שיש לך מושג מי המבצע... ברור לך שהשיר הזה, שלא נמאס לך לשמוע אותו שוב ושוב ילך איתך שנים ותמיד יזכיר לך את הימים האלה, בהם גילית אותו לראשונה. השיר שלא יניח לך, שלא ישחרר אותך... ואולי זה מצחיק שלפני זמן קצר זה קרה לי דווקא עם שיר שנקרא "הנח לי" או "שחרר אותי" או בקיצור LET ME GO. שיר כאב קטן ומאופק יחסית, אך מלא נשמה ועוצמה פנימית, ששרה זמרת בשם סופי האנגר. בירור קצר העלה שמדובר בזמרת שוויצרית צעירה (ילידת 1983), ששרה באנגלית, באלבום של מוזיקאי ג'אז צרפתי בשם אריק טרופז (ERIK TRUFFAZ).את שמו של טרופז הנ"ל דווקא הייתי אמור להכיר, כיוון שהוא פעיל כבר 10 שנים ואף ביקר בארץ פעמים אחדות בהופעה... אבל איכשהו התפספסנו ועכשיו אני משלים פערים גם כאן, במדור זה שאינו מתעסק בג'אז בדרך כלל. קודם כל, האלבום החדש של טרופז שנקרא IN BETWEEN אינו "רק ג'אז", יש בו מלבד השיר הנ"ל עוד שיר ששרה סופי האנגר, עיבוד מדהים לשיר נשכח (יחסית) של בוב דילן DIRGE (מתוך אלבומו משנת 1974 PLANET WAVES) וגם חלק גדול משאר הקטעים בתקליט אינם בדיוק ג'אז, לפחות לא ג'אז סטנדרטי, אלא שילוב נורא יפה ומעניין של ג'אז-סטייל-פיפטיז-סיקסטיז עם רוק רך ומוזיקה אלקטרונית ופאנק-נשמה. מיילס דיוויס בצד הנעים שלו עם נגני מוסיקת עולם עכשווית... הכל מלודי וקסום ובהחלט יכול לדבר גם אל מי שג'אז יותר קשה ומורכב לא עושה לו את זה.
אריק טרופז נולד בשווייץ ב1960 והחל לנגן בחצוצרה כבר בגיל 8, כשהצטרף לאביו שהיה מוזיקאי ומנהיגה של להקת מחול שרקדה עם מוזיקת עולם. כילד גדל על הביטלס, לד זפלין, דיפ פרפל וקינג קרימזון ואל עולם הג'אז נכנס, לדבריו,בגיל 13, לאחר ששמע את אלבומו של מיילס דייויס KIND OF BLUE.
מאז שהחל להיות מוזיקאי מקצועי הוא מחבר בין העולמות האלה, יוצר שילוב ייחודי של ג'אז, אלקטרוניקה, דאנס, אסיד ג'אז, מוזיקת עולם, פופ ורוק והיפ הופ. הוא מארח ראפרים וזמרי רוק, מוסיף דיסטורשן לחצוצרה מידי פעם, משלב סולואי גיטרות ואורגן כשמתבקש... וגם ההתנהלות המקצועית שלו מזכירה את עולם הרוק, כולל מסעות הופעות אינסופיים ולא רק בפני קהל חובבי ג'אז ומכירות אלבומים שהסתכמו בשלוש עשרה השנים מאז שהוחתם בחברת הג'אז היוקרתית "בלו נוט" ביותר מ400,000 עותקים. כנראה שיש לו, בין 16 האלבומים שהוציא מאז 1994, יצירות יותר מהפכניות ואולי גם יותר "חשובות" (אם להסתמך על הביקורות בעולם". אבל נדמה לי שהאלבום IN BETWEEN הוא דלת כניסה מצויינת לעולם שלו. וסופי האנגר... אותה אני מקווה עוד לפגוש הרבה.
דורון רפאלי
והנה עוד מוזיקאי שלא מוכן להיות מסווג לתחום אחד בלבד. המתופף ונגן כלי ההקשה דורון רפאלי עושה את זה כבר יותר מ25 שנים במגוון של סגנונות מוזיקליים, מרוק וFאנק ועד ג'אז ומוזיקת עולם. הוא התחיל להיות מוזיקאי מקצועי כמתופף בלהקת הנח"ל, למד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים ולמד מוזיקה בניו יורק באמצע שנות ה80. ב1989 היה רפאלי שותף ללהקת הרוק-סלסה-כיף "אטרף" וללהקת הג'אז "מינואט", הקים את להקת המתופפים-רקדנים "טררם" והשתתף בהפקות רבות נוספות, גם כנגן בהקלטות של אמנים אחרים וגם כיוצר. יצירה שכתב לתזמורת סימפונית ואנסמבל מתופפים, בוצעה על ידי סימפונט רעננה ואנסמבל טררם, והוא גם לימד במשך חמש שנים בבית הספר "רימון" ובמכללת "הד".
עכשיו, אחרי כל השנים האלה, מוציא רפאלי אלבום בכורה "HORSE OF PASSION"בהרכב שהקים עם נגן הבס רן לוי והפסנתרן הוד מושונוב. ביחד עם אורחים כאבי לייבוביץ' בטרומבון, ניצן עין הבר בסקסופון, חן מאיר בכלי הקשה והזמרת חווה משאשה יצרה השלישיה של רפאלי שילוב של ג'אז, מוזיקה אפריקנית, מקצבים לטיניים ומוזיקה ישראלית.
היום משיק רפאלי את האלבום בהופעה חגיגית במועדון "זאפה" בו יתארחו אלון אולארצ'יק וחבריו של רפאלי ללהקת "אטרף" באיחוד חד פעמי. מחר זה קורה ב"מעבדה" בירושלים
יש מוזיקה שנורא קשה, ממש כמעט בלתי אפשרי, לתייג אותה תחת ההגדרות הקיימות והמוכרות במוזיקה הפופולרית. מה זה הדבר הזה? האם זה פופ? רוק? פולק? פרוגרסיב? אינדי אלטרנטיבי אבנגרדי... ואולי משהו שעוד לא היה, כזה שלוקח את הסגנונות המוכרים ויוצר איתם משהו חדש.
כזהו האלבום החדש של היוצר האמריקני סופיאן סטיבנס, THE AGE OF ADZ, אלבום שנבחר בכל סיכומי השנה האלטרנטיביים בעולם לאחד החשובים של הזמן האחרון, כזה שאולי היום נשמע מאד מוזר אבל יום אחד ייחשב כנראה לקלאסיקה של תקופתנו.
ניתן, מחוסר ברירה, להגדיר את "ימי הקרדום" (זה התרגום המילולי שמופיע כאן בפעם האחרונה) "כ"רוק של העתיד". שילוב ייחודי וחדשני של שירים די פשוטים ומאד מלודיים (בדרך כלל) בעטיפה מטורפת, רבת צבעים וצלילים והמצאות סאונד מבריקות ואפקטים מפתיעים שהופכים כל קטע למסע פסיכדלי מעניין והזוי ומרגש וחד פעמי... באמת צריך לשמוע את זה כדי לחוות את זה, וניסיון לתאר בעזרת מילים מוזיקה כזו הוא חסר תקווה. אלה לא "שירים" זה משהו אחר לגמרי...טריפ מוזיקלי שנפתח בשיר מתוק וקטן של שתי דקות שמזכיר את סופייאן סטיבנס הישן והטוב, ומסתיים, 74 דקות לאחר מכן, בקטע בן 25 דקות של טירוף. העולם (העתידני?) שמציג האלבום הוא מפוצל אישיות לחלוטין, כאוס ובלאגן וחלומות רעים ורעש נורא לצד סדר ופשטות ויופי מתוק... מאז הרוק המתקדם של ראשית השבעים לא שמענו דברים כאלה, אולי רק באלבומים של "רדיו הד"... בתעשיית המוזיקה המתמוטטת שבה כמעט ולא נותר מקום לאלבומים שלמים "THE AGE OF ADZ" הוא אחד מאלה ששומרים על הרלוונטיות של הפורמט. האזנה לשירים בודדים מתוך היצירה השלמה לא תעניק לך את החוויה המלאה.
אז מיהו סופיאן סטיבס? הוא אמריקני בן 35, שלמרות הצילצול המוסלמי-מיסטי בשמו בא ממשפחה נוצרית אדוקה שהשפיעה מאד על יצירתו. הוא שולט בנגינה במגוון גדול של כלים ואינו מפסיק לייצר המון המון מוזיקה בעשר השנים האחרונות, מאז אלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 2000. חצי שנה לפני האלבום חדש שעמוס ב75 דקות הוא הוציא אוסף שירים תחת הכותרת ALL DELIGHTED PEOPLEשהוגדר על ידו כ"EP", כלומר, כתקליטון-ארוך, אך כלל למעלה משעה של מוזיקה חדשה ומקורית, וכל זה כחצי שנה אחרי אלבום שלם ומצויין בשם THE BQE. לצד שבעת האלבומים "הרגילים" שהפיק מאז תחילת דרכו כסולן, הוא הוציא בשנת 2006 קופסה של שירי כריסמס בגרסות עדכניות, ובה לא פחות מחמישה דיסקים. וחוץ מזה הוא כל כזמן משתתף בפרוייקטים שאינם המוזיקה שלו, ביניהם, לדוגמא בפסקול הסרט I'M NOT THERE משירי בוב דילן, בו סטיבנס שר גרסה נפלאה לשירו "צלצלו בפעמונים" וגם באלבומי מחווה לכל מיני יוצרים אמריקניים כמו טים וג'ף באקלי, ג'ון פאהיי וגם ל"ראבר סול" של הביטלס.
סופיאן נולד בדטרויט, החל מנגן בתיכון בלהקת "מארזוקי" שהקים אחיו מארזוקי סטיבנס ובלהקת מוזיקה דתית בשם "משפחת דניאלסון". בשנת 2000 הוא עבר להתגורר בניו יורק והתחיל לעבוד כסולן, במה שהוגדר כ"פולק אינדי", כלומר בגישה חדשה ומעודכנת, עם שירים מקוריים, למוזיקה אמריקנית עממית ברוחה, כולל אהבה מיוחדת לבנג'ו. ולא רק פולק באריזה של פופ-רוק ומוזיקה אלקטרונית אפיינה אותו, סטיבנס הושפע גם מגדולי המלחינים האמריקנים כמו ג'ורג' גרשווין ולאונרד ברנשטיין, ושילב במוסיקה שלו אלמנטים רבים של מסורת אמריקנית גם בתכנים המילוליים.רבים משיריו ואלבומיו עסקו באמריקנה, ובשילוב הדת במסורת החיים האמריקנית. הוא הבטיח בתחילת דרכו להקדיש אלבום לכל אחת ממדינות ארה"ב, אך הספיק בינתיים להוציא אחד שהוקדש למישיגן ואחד לאילינוי. את שאר החמישים הוא דחה בינתיים, בעיקר מכיוון שהיה עסוק מאד בכל שאר הפעילויות שלו. תוך כדי, הפך סטיבנס לאחד המוזיקאים הצעירים הנחשבים ביותר במוזיקה האמריקנית של שנות ה2000, אלבומיו אמנם לא הגיעו בינתיים לשיאי המכירות המקובלים בדאנס או בהיפ הופ, אבל כל אלבומיו זוכים בביקורות מעולות, קהל אוהדיו הולך וגדל בהיסטריה וכבר עשור ששמו של סופיאן מוביל את רשימות "ההבטחות הגדולות". דווקא האלבום החדש, המורכב והקשה לעיכול מכל יצירתו, מוביל אותו גם לצמרת המסחרית: בשנת 2010 הוא הגיע, לראשונה, למקומות הראשונים במצעדי מכירות אלבומי האינדי והרוק , למקום השני בהורדות אלבומים דיגיטליים וגם למקום השביעי של "הבילבורד". עכשיו כולם ישמעו עליו.
את קטע השיחה הזו יצא לי לשמוע לגמרי במקרה, בשבוע שעבר, דקות ספורות לפני שקרן מלכה התחילה את ההופעה שלה בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל. די הופתעתי מכך שהשואל המתעניין היה מוזיקאי אחר שביקר בתחנה. קרן מלכה, לעומת זאת, כלל לא הופתעה. למרות שהיא פעילה במוזיקה הישראלית כבר עשר שנים, והשתתפה בלא מעט הקלטות והופעות, האלמוניות-היחסית די מתאימה לה. היא העדיפה כמעט תמיד להיחבא אל הכלים, לעמוד על הבמה לצד הסולנים כזמרת רקע או כמשתתפת בהרכב. עכשיו, כך נראה, החלק הזה בחייה עומד להשתנות. אלבום הבכורה שלה "אשת היערות" מציב אותה במרכז, כאחד הקולות היפים והמיוחדים במוזיקה הישראלית העכשווית. גם הצניעות שלה על עטיפת הדיסק (פרט לצילום מטושטש בחוברת היא בלתי ניתנת לזיהוי) לא תעזור לה... היא הולכת להיות מוכרת מאד. לא ככוכבת-אינסטנט-פופ, היום באה מחר נעלמת, אלא כזמרת נשמה וכיוצרת בעלת אמירה מוזיקלית ייחודית שהולכת בדרכה לאט ובבטחה. בתקליט היא מיים שקטים שחודרים עמוק, ובהופעות החיות המעיין הזה יודע גם להתפרץ.
היא בת 34 והייתה לה טירונות ארוכה בדרך לאלבום הבכורה. מאז שלמדה ב"רימון" הספיקה להשתתף במגוון רחב של הרכבי "ג'אז ומוזיקה עכשווית" ככותרת המשנה של בית הספר הזה. את הצליל האישי שלה היא גיבשה בחיבורים האלה עם מוזיקאים מתחומים שונים, מרוק וסול ועד ג'אז ומוזיקת עולם. כבר לפני יותר מחמש שנים היא השלימה הקלטת אלבום בכורה, בסגנון עדות הFאנק-נשמה-גרוב, אך החליטה לגנוז אותה כדי ללמוד ולהתפתח עוד קצת. מאז היא שרה בעיקר מוזיקה שחורה על גווניה השונים, בלא מעט הרכבים שיצרו מוזיקה מדליקה אך לא זכו בחשיפה גדולה. בין השאר, בפסטיבל הג'אז באילת עם אריה וולניץ וה"פאנק בוייז", עם ההרכב האפריקני "קבאקו" של שחר קיצ'קה ויוני אוחנה, כזמרת הראשית באלבום הסול "אין חדש תחת השמש" של המפיק "נש" (אלון אדירי), עם פרוייקט "גרוב כנעני" של המתופף שי וצר, בהרכב האפרו-האוס של עידן קיי THE MOVEMENT OF RHYTHM, עם להקת "טררם"ועוד.
לצד כל אלה השתתפה קרן גם בהפקות שכן זכו בפרסום רחב, ביניהם באלבום הראשון של "מטרופולין" (2005) בו שרה את "כתמים בשמש", בהופעות עם "הפרויקט של עידן רייכל" ובעיקר בהופעות והקלטות עם דני סנדרסון, בהן שרה קולות וניגנה בכלי הקשה. היא בלהקה של סנדרסון מאז אלבומו "קונגו בלו" (שיצא ב2005) ועד אלבומו האחרון "לא יפריד דבר" (2009) בו הייתה גם הסולנית בשירים "כמה?" ו"מהשתיל הזה".
כל שיתופי הפעולה האלה היו בית הספר שלה לאמנות הבמה, אך יותר מכולם השפיע על מי שהיא היום המפגש שלה עם מוזיקאי הג'אז הישראלי המצליח ביותר בעולם, נגן הבס והמלחין אבישי כהן. מלכה שרה בהרכב של כהן בשלוש השנים האחרונות, המוצלחות ביותר בקריירה שלו, והגיעה איתו לקהלים חדשים לגמרי מבחינתה.
בשנת 2008 השתתפה מלכה באלבומו הראשון בעברית של כהן "שעות רגישות" ושרה בו את שיר הנושא, הופיעה עם להקתו בסיבוב הופעות בארץ ובעולם, הקליטה איתו את אלבומו הבינלאומי AURORAואף שרה בו בדואט עם כהן את WINTER SONG. שלוש שנים היא היתה איתו... ועכשיו הוא איתה. קרן מלכה כתבה והלחינה את כל השירים (פרט לאחד) אך רוחו של אבישי כהן שורה על האלבום. ולא רק מכיוון שהוא הפיק מוסיקלית, עיבד ביחד עם מלכה, יצר לבדו עיבודים כלי קשת וגם כתב והלחין שיר אחד ("מחפשת אותך") אלא משום שהוא הביא לאלבום את גישת האלבומים שלו: "אשת היערות" הוא יצירה של להקה, לא של זמרת סולנית שרק נעזרת בנגנים מזדמנים, אלא הרכב מגובש שכל אחד מחבריו תורם ליופיים של השירים. להבלטת הגישה הזו כולל האלבום גם קטע אינסטרומנטלי בו מלכה מנגנת בפסנתר.
השירים של קרן מלכה נורא יפים, מלאי נשמה וחום, צובטים בלב. שירי אהבה וגעגוע לטבע, לבריאה, לאדם, לפשטות שנעלמה אך גם לקסם ומסתורין שקיימים כל העת. היא שרה ובשירים בודדים גם מנגנת בפסנתר וגיטרה, אבישי כהן מנגן בקונטרבס, בס, פנדר רודס ושר קולות. חברי להקתו שי מאסטרו בפסנתר ואיתמר דוארי בתופים וכלי הקשה. אליהם מצטרף גיא שוהם בגיטרות ובשירים אחדים גם מיכאל אבגיל בתופים, שם טוב לוי בחליל, גליה חי בכלי קשת ואייל הלר בגיטרה. תשומת הלב לנגנים נובעת, כאמור, מאופיו של התקליט. ההאזנה לשירים בהופעה חיה, עם צוות שונה (גיא שוהם בגיטרות וקולות, גלעד אברו בקונטרבס וקולות, ניתאי הרשקוביץ בקלידים וקולות, אמיר ברסלר בתופים), מוכיחה שגם עם צוות מחליף זה נשמע נהדר. הכח נמצא בשירים עצמם.,"הכל והלא כלום", "ליבי מלא בך", "בוא עמי", "כמה טוב" ועוד פנינים שמשלבים מוסיקת עולם, ג'אז ונשמה.
קרן מלכה הופיעה עם להקתה בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 9.1.2011
