יום שבת, 29 בינואר 2011

גם אני רוצה להגיד משהו על סופיאן סטיבנס



יש מוזיקה שנורא קשה, ממש כמעט בלתי אפשרי, לתייג אותה תחת ההגדרות הקיימות והמוכרות במוזיקה הפופולרית. מה זה הדבר הזה? האם זה פופ? רוק? פולק? פרוגרסיב? אינדי אלטרנטיבי אבנגרדי... ואולי משהו שעוד לא היה, כזה שלוקח את הסגנונות המוכרים ויוצר איתם משהו חדש.
כזהו האלבום החדש של היוצר האמריקני סופיאן סטיבנס, THE AGE OF ADZ, אלבום שנבחר בכל סיכומי השנה האלטרנטיביים בעולם לאחד החשובים של הזמן האחרון, כזה שאולי היום נשמע מאד מוזר אבל יום אחד ייחשב כנראה לקלאסיקה של תקופתנו.
ניתן, מחוסר ברירה, להגדיר את "ימי הקרדום" (זה התרגום המילולי שמופיע כאן בפעם האחרונה) "כ"רוק של העתיד". שילוב ייחודי וחדשני של שירים די פשוטים ומאד מלודיים (בדרך כלל) בעטיפה מטורפת, רבת צבעים וצלילים והמצאות סאונד מבריקות ואפקטים מפתיעים שהופכים כל קטע למסע פסיכדלי מעניין והזוי ומרגש וחד פעמי... באמת צריך לשמוע את זה כדי לחוות את זה, וניסיון לתאר בעזרת מילים מוזיקה כזו הוא חסר תקווה. אלה לא "שירים" זה משהו אחר לגמרי...טריפ מוזיקלי שנפתח בשיר מתוק וקטן של שתי דקות שמזכיר את סופייאן סטיבנס הישן והטוב, ומסתיים, 74 דקות לאחר מכן, בקטע בן 25 דקות של טירוף. העולם (העתידני?) שמציג האלבום הוא מפוצל אישיות לחלוטין, כאוס ובלאגן וחלומות רעים ורעש נורא לצד סדר ופשטות ויופי מתוק... מאז הרוק המתקדם של ראשית השבעים לא שמענו דברים כאלה, אולי רק באלבומים של "רדיו הד"... בתעשיית המוזיקה המתמוטטת שבה כמעט ולא נותר מקום לאלבומים שלמים "THE AGE OF ADZ" הוא אחד מאלה ששומרים על הרלוונטיות של הפורמט. האזנה לשירים בודדים מתוך היצירה השלמה לא תעניק לך את החוויה המלאה.

אז מיהו סופיאן סטיבס? הוא אמריקני בן 35, שלמרות הצילצול המוסלמי-מיסטי בשמו בא ממשפחה נוצרית אדוקה שהשפיעה מאד על יצירתו. הוא שולט בנגינה במגוון גדול של כלים ואינו מפסיק לייצר המון המון מוזיקה בעשר השנים האחרונות, מאז אלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 2000. חצי שנה לפני האלבום חדש שעמוס ב75 דקות הוא הוציא אוסף שירים תחת הכותרת ALL DELIGHTED PEOPLE שהוגדר על ידו כ"EP", כלומר, כתקליטון-ארוך, אך כלל למעלה משעה של מוזיקה חדשה ומקורית, וכל זה כחצי שנה אחרי אלבום שלם ומצויין בשם THE BQE. לצד שבעת האלבומים "הרגילים" שהפיק מאז תחילת דרכו כסולן, הוא הוציא בשנת 2006 קופסה של שירי כריסמס בגרסות עדכניות, ובה לא פחות מחמישה דיסקים. וחוץ מזה הוא כל כזמן משתתף בפרוייקטים שאינם המוזיקה שלו, ביניהם, לדוגמא בפסקול הסרט I'M NOT THERE משירי בוב דילן, בו סטיבנס שר גרסה נפלאה לשירו "צלצלו בפעמונים" וגם באלבומי מחווה לכל מיני יוצרים אמריקניים כמו טים וג'ף באקלי, ג'ון פאהיי וגם ל"ראבר סול" של הביטלס.
סופיאן נולד בדטרויט, החל מנגן בתיכון בלהקת "מארזוקי" שהקים אחיו מארזוקי סטיבנס ובלהקת מוזיקה דתית בשם "משפחת דניאלסון". בשנת 2000 הוא עבר להתגורר בניו יורק והתחיל לעבוד כסולן, במה שהוגדר כ"פולק אינדי", כלומר בגישה חדשה ומעודכנת, עם שירים מקוריים, למוזיקה אמריקנית עממית ברוחה, כולל אהבה מיוחדת לבנג'ו. ולא רק פולק באריזה של פופ-רוק ומוזיקה אלקטרונית אפיינה אותו, סטיבנס הושפע גם מגדולי המלחינים האמריקנים כמו ג'ורג' גרשווין ולאונרד ברנשטיין, ושילב במוסיקה שלו אלמנטים רבים של מסורת אמריקנית גם בתכנים המילוליים.  רבים משיריו ואלבומיו עסקו באמריקנה, ובשילוב הדת במסורת החיים האמריקנית. הוא הבטיח בתחילת דרכו להקדיש אלבום לכל אחת ממדינות ארה"ב, אך הספיק בינתיים להוציא אחד שהוקדש למישיגן ואחד לאילינוי. את שאר החמישים הוא דחה בינתיים, בעיקר מכיוון שהיה עסוק מאד בכל שאר הפעילויות שלו. תוך כדי, הפך סטיבנס לאחד המוזיקאים הצעירים הנחשבים ביותר במוזיקה האמריקנית של שנות ה2000, אלבומיו אמנם לא הגיעו בינתיים לשיאי המכירות המקובלים בדאנס או בהיפ הופ, אבל כל אלבומיו זוכים בביקורות מעולות, קהל אוהדיו הולך וגדל בהיסטריה וכבר עשור ששמו של סופיאן מוביל את רשימות "ההבטחות הגדולות". דווקא האלבום החדש, המורכב והקשה לעיכול מכל יצירתו, מוביל אותו גם לצמרת המסחרית: בשנת 2010 הוא הגיע, לראשונה, למקומות הראשונים במצעדי מכירות אלבומי האינדי והרוק , למקום השני בהורדות אלבומים דיגיטליים וגם למקום השביעי של "הבילבורד". עכשיו כולם ישמעו עליו.

2 comments: