הקולקטיב הולכים ONWARDS

קולקטיביות רעיונית: כולם ביחד עכשיו

במסורת המקובלת בעולם המוזיקה מאז הימים הרחוקים של אמצע המאה העשרים, בדרך כלל להקות קמות כשכמה חברי ילדות מתחילים לנגן ולכתוב שירים ביחד, הולכים דרך משותפת, זוכים או לא זוכים בהכרה ואולי גם בהצלחה, ואז קורה משהו שמחליש את החברות, מתחילים ויכוחים על הכיוון המוזיקלי או על הקרדיטים או על כסף, או שפשוט נמאס להיות ביחד ומעדיפים את הזוגיות הפרטית על החבר'ה. בקיצור, הכל באשמת יוקו. יש להקות שמצליחות להתגבר על השלב הזה ולשרוד, ויש לא מעט שמתפרקות או משתנות או מפטרות וחבריהם הולכים  לפעילויות עצמאיות.

"הקולקטיב" המציאו, כנראה ללא תכנון מראש, דרך הפוכה. הם התחילו קודם כל מהתפצלות לכל מיני  פעילויות עצמאיות, ביחד ולחוד ועם מוזיקאים אחרים, ואל הביחד, אל הקולקטיב, הם בורחים כשנמאס להם מהלבד.

צילום: נועה מגר

 שני הכוחות המובילים מבחינה יצירתית בהרכב הם עידן רבינוביץ' ורועי ריק שכותבים ומלחינים את כל השירים.

בשנת 2008, כשרבינוביץ' היה בן 24 הוא הוציא אלבום פולק אקוסטי מקסים בשם BEDROOM FOLK. זה אמנם היה אלבום הבכורה שלו, אבל הוא היה מוזיקאי פעיל זמן רב לפני הוצאתו. יליד תל אביב שחי גם בבריטניה ובארה"ב, כותב שירים מגיל שמונה, למד פסנתר קלסי, בוגר תלמה ילין שלמד גם באוניברסיטת קורנל בארה"ב. ניגן בלהקות שונות בארץ ובחו"ל, ביניהן בהרכב בשם STRANGE FOLKS . אחד השירים היותר מוצלחים באלבום החדש, STOLEN GOODS, הופיע בהקלטה שונה כבר ב2009 כקטע של עידן רבינוביץ והסטריינג' פולק הנ"ל. במקביל לפעילותו זו, ניגן רבינוביץ' בפסנתר באלבום הבכורה של רועי ריק, THE MEDLEY BAND. רועי, שהיה אז בן 25, הכיר את עידן עוד בצבא, כשהיה נגן מפוחית וגיטריסט חובב,  והספיק לעשות מאז דרך לא שגרתית עד אלבום הבכורה. אחרי הצבא עבד כשנה בתחום ייצור היין ביקבים באיטליה, אחר כך נסע למיסיסיפי וניגן בלהקת בלוז מקומית של זמר שחור בן 60, שבין השאר חיממה הופעה של בי.בי. קינג  וגם בלהקה משפחתית של ילדים בני 9 עד 15. את השירים שכתב שם הקליט כשחזר לארץ לאלבום בשם

 "Never trust the holy gracious Medley Band"  ששילב פולק

וריתם אנד בלוז ונגיעות ג'אז. אחד השירים בו, "BROKEN BOTTLES" אף הושמע לא מעט בתכניות רדיו של שדרנים חובבי בלוז...

במקביל לפעילותם זו, שהיתה כולה באנגלית, ניגנו רבינוביץ וריק בג'אמים ובהופעות קטנות עם חברים שונים, שרובם היו עסוקים בדרך כלל בנגינה בכל מיני הרכבים וזמרים, ביניהם עם מאיר בנאי, פאנק'נ'שטיין, יא-יא אהרונוב, הדג נחש, אלברט סופר ועוד. את העבודה המשותפת הם הכתירו בכותרת "הקולקטיב" ובאמצע 2009 הם אף הוציאו אלבום בעברית תחת השם הזה, אך לא זכו בהצלחה משמעותית ברדיו. איכשהו הריתם בלוז בעברית נשמע יותר "משעשע" מאשר "מרגש"...הרבה פחות מאשר עבודתם באנגלית שהלכה וקיבלה יותר תשומת לב, גם בחו"ל. הקולקטיב קיבלו ביקורות משבחות בעיתוני מוזיקה בינלאומיים חשובים כגון ה NME וFILTER MAGAZINE הופיעו באירופה במועדונים ובפסטיבלים, הקליטו באולפן  Manic Street Preachers וגם חיממו בארץ  אורחים מחו"ל כמו   Jose Gonzalez,  Okkervil River , .Woven Hand

לקראת סוף 2010 הקליטו הקולקטיב, הפעם תחת השם ACOLLECTIVE את אלבומם החדש, Onwards כשההרכב כולל את רועי ריק בגיטרות, מפוחית ושירה, עידן רבינוביץ' בקלידים, גיטרות ושירה, יוסי מזרחי בגיטרות, כלי הקשה וקולות, עמנואל סלונים בבס וקולות, דניאל שהם בגיטרות, מחשב וקולות, רועי רבינוביץ' בסקסופון, קלידים ושירה ונדב לוזיה בתופים וקולות. כמקובל אצלם, גם בהקלטות כל אחד מהחברים ניגן לא רק ב"כלי שלו" וחוץ מזה, התארחו ספי ציזלינג ויאיר סלוצקי בכלי נשיפה, נעה אורבך בקונטרבס והדס גת בויולה וכינור. כולם ביחד יוצרים שילוב מעניין של רוק, בלוז, אלקטרוניקה, ג'אז, פולק, Fאנק וקברטיות. את האלבום הפיק מוזיקלית כריס שואו, מפיק וטכנאי הקלטות שזכה בפרסי אוסקר וגראמי אחדים ועבד עם מוזיקאי ענק כבוב דילן, ג'ף באקלי, Public Enemy, Wilco, Weezer, Super Furry Animals ועוד רבים. האמת המשמחת היא ששואו לא ממש שינה את הלהקה, אלא קצת סייע בסידור ואירגון מוזיקה שלה. הכישרון האמיתי, היצירתיות והכיף נמצאים אצלם, ובמיוחד במפגש שביניהם, שמוציא מהם את המיטב. כמו שקולקטיב אמיתי צריך לתפקד.

השבוע, ביום חמישי, תתקיים ההשקה החגיגית של האלבום במועדון "בתל אביב... אחר כך עוד כמה השקות והופעות חגיגיות ובסוף הם בטח יצאו עוד פעם לכבוש את העולם.

צילום: זיו שנהב

לקראת השקת אלבומה החדש ONWARD ביום ה' 10.3.2011 במועדון "בארביֻ"

הופיעה להקת הקולקטיב בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 6.3.2011

הקולקטיב ACOLLECTIVE

עידן רבינוביץ' בשירה, קלידים וגיטרה. רועי ריק בשירה, מפוחית וגיטרה.

יוסי מזרחי בגיטרה, קלידים, תוף מרים, בוזוקי. דניאל שוהם בגיטרות וקולות.

רועי רבינוביץ'בסקסופון, קלידים וגיטרה. עמנואל סלונים בבס, נדב לוזיה בתופים.

TURN TO CRY

WHISKEY EYES

BROKEN BOTTLES

HOME OFFICE

STOLEN GOODS

IDIOM AUTUMN

GIRLS

סאונד: אסף סיטון וגראם ג'קסון

צילום: דני זודקביץ'

עידן רבינוביץ'

יוסי מזרחי

נדב לוזיה

רועי ריק

דניאל שוהם

עמנואל סלונים

רועי רבינוביץ'


הופעות נוספות של הקולקטיב:
17.3. ב"צוללת הצהובה" בירושלים
24.3. ב"ביט" בחיפה
26.5 ב"פטריה" בקיבוץ דן
ב2.4 ב"בארקה" בבאר שבע

רדיוהד

עטיפת המלך

שיחקו אתה "רדיוהד". בעידן בו ישנה הצפה היסטרית של אינפורמציה, כשבכל יום עולים לרשת אלפי שירים חדשים ולאף אחד לא ממש מזיז מי מוציא אלבום חדש, מצליחה להקה שקיימת כבר יותר מעשרים שנה לעמוד בציפיות העצומות של מעריציה ולהפיק עוד מאסטרפיס. לא פחות. האלבום  THE KING OF LIMBS, ("מלך הענפים", כשמו של אחד העצים העתיקים ביותר בבריטניה) הוא יצירת מופת. ולכן מוצדקת החגיגה התקשורתית סביבו, הדיונים על איכות היצירה של הלהקה, ניתוחים של המוזיקה ופרשנויות על דרכי השיווק שנראים הרבה יותר פשוטים להסבר מהמוזיקה עצמה...  

הכל התחיל בכך שהאלבום הקודם של רדיוהד, IN RAINBOWS, הראשון שהוציאה הלהקה בצורה עצמאית (אחרי שעזבה את חברת התקליטים EMI), שווק תחילה בדרך מקורית: הוא יצא רק ברשת, כשהרוכשים מוזמנים לשלם כמה שבא להם... 60 אחוז מהרוכשים החליטו אמנם לא לשלם בכלל, אבל ההכנסות מ40 האחוזים שכן שילמו, עלו על רווחי האלבום הקודם של הלהקה, שיצא ארבע שנים קודם לכן, HAIL TO THE THIEF. אחרי שבועות אחדים יצא האלבום IN RAINBOWS גם בדרכים הישנות והמקובלות, בCD ואפילו בתקליט ויניל כפול (ומאד יקר), ונכנס לראשי מצעדי המכירות בבריטניה וארה"ב. אבל האפקט הראשוני היה עצום, אמנם אמני אינדי שונים עשו את זה כבר קודם לכן, אבל ללהקה בגודל של רדיוהד היה זה מהלך חסר תקדים שסימן, אי שם בסוף 2007, עוד עידן חדש בתעשיית המוזיקה.

מר לי בפה

שלוש שנים אחרי, הלהקה לא יכולה כמובן לחזור על אותו תרגיל, אך מצד שני היא לא מוכנה לוותר על המקוריות בהפצת האלבום החדש, ובעיקר על המלחמה במכה העיקרית של תעשיית המוזיקה בימינו: ההורדות הלא חוקיות. וכך תוך שבוע מההודעה הראשונה על הוצאת אלבום חדש באתר הלהקה, יצא קליפ ראשון ומפתיע של סולן הלהקה טום יורק רוקד לצלילי אחד השירים (ועוד, תוך שעות אחדות, כל מיני גרסות משעשעות של אותו ריקוד על רקע ALL THE SINGLE LADIES של ביונסה, וגם על מוזיקת סלפסטיק מהתכנית של הקומיקאי בני היל, חפשו ברשת  (Comedown: Dancing With Thom, אחר כך הקדימה הלהקה את ביום את מועד העלאת האלבום לרשת, והבטיחה שבסוף מרץ תצא גם גרסה פיזית.. מעריצי הלהקה כבר הספיקו  לייצר שמועות שבעצם האלבום החדש הוא רק חלק ראשון מתוך היצירה המלאה "מלך הענפים"  ואף הביאו  לכך לא מעט הוכחות: באתר ההורדות של האלבום הוא מכונה TKOl1 , יענו "מלך הענפים 1", מה שמרמז שיהיה גם חלק שני, כפי שמרמז  השיר האחרון: "אם נדמה לך שזה נגמר... הנך טועה...".. המוזיקה באלבום עצמו גם היא מרמזת שזוהי אולי לא התמונה המלאה. המינימליזם ברוב השירים מזכיר את הסולו של טום יורק, וברוב הקטעים אין כמעט ביטוי לנגינה של חברי הלהקה, ובמיוחד חסרות הגיטרות של ג'וני גרינווד ואד אובריאן. המעריצים מקווים שבחלק ב' יהיה להם יותר מקום. זאת ועוד, האלבום נמשך רק 37 דקות ומאחר שבפרסומים מובטח שגרסת הויניל של האלבום אמורה להיות כפולה כך שיש בו מקום לעוד חצי שעה לפחות... ממש כמו  באלבום הקודם "IN RAINBOWS" שכלל בגרסת הויניל עוד שמונה שירים.

וכל הסיפור הזה על השיווק לא היה מעניין אם לא היה מדובר בעוד אלבום מצויין של הלהקה הבריטית שקיימת כבר מ1989. רדיוהד מצליחים שוב, בפעם השמינית, ליצור אלבום מאתגר, מעניין, לא קל לעיכול ולא מנסה למצוא חן, היללות של טום יורק, האווירה הדכאונית, הצלילים החייזריים... זה משונה ועם זאת מאד מאד יפה ואחרי כמה האזנות כובש לחלוטין. לא קל להיות "הלהקה הכי חשובה בעולם", ורדיוהד הם כאלה, כבר יותר מחמש עשר שנים ובטח מאז אלבומם השלישי, OK COMPUTER.  וכשלהקה נמצאת בעמדה כזו, הדרישה ממנה לחדשנות ולמקוריות היא באמת מטורפת. גם ללא הציפיה הזו, נורא קשה בימינו להמציא משהו חדש לגמרי, וגם באלבום הזה ישנם הדהודים לאלבומים קודמים של הלהקה, ובמיוחד לאלבומי ראשית שנות האלפיים, KID A וAMNESIAC. ובכל זאת, גם כשהם לא עושים מהפכות מוזיקלית כמו לפני עשור, הם עדיין מאד שונים וחדשניים לעומת רוב מה שנשמע מסביבם.  יש בגישה שלהם משהו עצמאי ומשוחרר ומחוייב למוסכמות, לשום מסגרת או התנהלות מקובלת בפופ או ברוק.

אני נזכר בשיחה איתם בתכניתי בגל"צ, בביקורם הראשון בארץ, ב1993. כשדיברנו על המקורות שלהם ואני השוויתי אותם ללהקות "פרוג" כמו "קינג קרימזון" ו"יס" הם לא הסכימו אתי ואמרו שהם שואבים השראה דווקא מענקי הג'אז המהפכנים הגדולים מיילס דיוויס, ג'ון קולטריין וצ'ארלי מינגוס. באותם ימים הקשר לא היה לי כל כך ברור, היום אני מבין למה הם התכוונו. רדיוהד לא עושים ג'אז, אבל יש משהו מאד ג'אזי-משנות-הששים בשבירת המוסכמות המוסיקלית שלהם, ביכולתם לפרק את המנגינות ולבנות מהשברים קטעים חדשים ומקוריים שאינם דומים לשום דבר שהיה לפני כן. ואגב, מאד לא בראש-רדיו, לפחות לא במה שמקובל ברדיו המיינסטרימי  כיום. ההתנהלות שלהם כלהקה היא השלמה ליצירה שלהם. יחידים במינם. 

והנה תזכורת נוסטלגית... טום יורק וג'וני גרינווד באולפן גל"צ 8.8.1995

BULLET PROOF

STREET SPIRIT

SUBTERRANEAN HOMESICK ALIEN

לייזר לוייד בהופעה בגלי צה"ל 27.2.2011

לייזר לוייד,  הגיטריסט-זמר האמריקני לשעבר, והישראלי בהווה

מופיע בימים אלה לקראת הוצאת אלבום חדש

בשבת 5.3 הוא מחמם את אולי בראון במועדון רידינג ג'

ביום ד' 9.3 הוא בצוללת הצהובה בירושלים

לקראת ההופעה האלה הגיע לייזר לוייד לתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב27.2.2011

לפניו הופיע בתכנית ישי לוי עם להקתו ולייזר לוייד הצטרף עם להקתו באילתור ספונטני לשיר האחרון...

ישי לוי בשירה, מקסים קובה בגיטרה,  גדי בן מנחם בקלידים

ריקוד רומנטי

לייזר לוייד בשירה וגיטרה, אילן הלל בבס וקולות, משה ינקובסקי בתופים

BLUES IN TEL AVIV

GET TOGETHER

WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS / HATIKVA

סאונד: אסף סיטון ודני אור

צילומים: דני זודקביץ'

משה ינקובסקי

אילן הלל

לייזר זה לייזר מה יש לדבר!

זה

גרוב

יש גרוב ישראלי!

מה זה גרוב? איך אפשר להסביר במילים מהו המרכיב המסתורי שהופך מוזיקה לגרוב מקפיץ ומחמם... הכי פשוט להאזין כדי להבין... ביום חמישי הקרוב, ה3.3.2011, תהיה למתעניינים הזדמנות לעשות את זה , כשבהאנגר 11 בנמל תל אביב יתקיים אירוע מוזיקלי ראשון מסוגו: פסטיבל הגרוב הישראלי. הפתעת המופע היא יורם ארבל, שחוזר לשיר לראשונה, ארבעים שנה אחרי "אני אצבע את השלכת בירוק", כשהוא משתף פעולה עם "התפוחים". חוץ ממנו ישתתפו שמות פחות מפתיעים אך לא פחות מדליקים: קרולינה, קותימן, אייל תלמודי (מבלקן ביט בוקס) , בום פם, האחים רמירז, דיגיטל מי, מארקי פ'אנק, סוליקו, עוזי נבון, Radio trip, Tree,LEFT   והראפרmc  גוגה (מלוס כפרוס). חלקם, כפי ששמת לב, Fאנקיסטים גרוביסטים על בסיס קבוע וחלקם רוקיסטים רחמנא ליצלן שמתארחים בחגיגה...  הם מתכנסים ביחד לא רק כהפגנת כוח של הגרוביות הישראלית העכשווית, אלא לרגל הוצאת אלבום חדש שנותן הצצה לסצנה ומשמש כרטיס ביקור לפעילים בתחום זה בחו"ל.

האוסף Mediterranean Grooves and Raw Sounds בהוצאת "אודיו מונטאז'" (שהוציאו  אלבומים של התפוחים, בום פם רדיו טריפ, TREE ועוד) כולל הצדעה קצרה לוותיקי שנות השבעים, עם "תני לי הזדמנות" של יורם ארבל, ו"פופ עוד" של צלילי העוד ובעיקר קטעים מהשנים האחרונות, חלקם שירים נדירים שלא יצאו קודם (של קרולינה, התפוחים, סוליקו ועוד), ואחרים מוכרים ברמה זו או אחרת, של משתתפי המופע וגם של לס היפיז, מארש דונדורמה, שממל, הקוליפונז, פאנקנשטיין ועוד.

הפסטיבל הזה, והאלבום הזה, מסמנים תופעה במוזיקה הישראלית של שנות האלפיים. לצד הימתיכונית-מזרחית, הרוק, הטראנס והאתני-שנטיפי למינהו יש בשנים האחרונות עוד אלטרנטיבה, שכמעט ולא היתה קיימת בעבר. אם לפני שמונה שנים כש"שבק ס" סיכמו במופע ענק "עשר שנים של גרוב", כלל הליינאפ בעיקר היפ הופ  (עם סאבלימינל והצל, ברי סחרוף, שוטי הנבואה, הדג נחש, יוסי פיין, מוש בן ארי, נייג´ל האדמו"ר, חלוצי החלל, תומר יוסף, אמסי שירי, קוואמי, מומי לוי, כלא שש, פישי הגדול, דאם, ש"ס) הרי שבשנים האחרונות ישנה פריחה עצומה של GROOVE חדש ומרענן, בכל מיני צבעים וטעמים, מFאנק ועד רוק, מג'אז ועד מוזיקה אלקטרונית, משנטיפי מקומי ועד מקצבים בלקניים, בעברית ובאנגלית  ובאינסטרומנטלית...שזה בכלל חידוש במוזיקה הישראלית הפופולרית. משהו עקרוני מאד השתנה לטובה בגישה למוזיקה הזו.

קחו למשל את "התפוחים". להקה פאנק-ג'אז-רוק-גרוב אינסטרומנטלית שהסולנים בה הם שני די ג'אים שמנגנים בפטיפונים... מי האמין לפני עשור שההצלחה שלהם תהיה כל כך גדולה בארץ ובעולם, מי היה מדמיין שבמופע הקודם שלהם יתארח שלמה בר מהברירה הטבעית... המוזיקה הישראלית החדשה נפתחה.

קחו את "הדג נחש", הלהקה הישראלית הכי פופולרית של העשור האחרון, הלהקה נמצאת בראש של רשימת הפקות גרוביות שפעם, רק לפני שנים אחדות, היו נשארות למביני עניין במועדוני תל אביב ובתכניות רדיו בודדות והיום הם בהופעות מצליחות בכל הארץ וחלקן גם בעולם, מוציאות אלבומים וזוכות בהרבה תשומת לב תקשורתית. קחו נשימה ארוכה...קותימן, קולולוש, התפוחים, אבי לייבוביץ והאורקסטרה, לוס כפרוס, איזבו, דנה עדיני, יעל דקלבאום, תמר אייזנמן, הודסקא אקספלוסיב, מרסדס בנד, הקרטל, המועדון, ג'וני "הקטן" גולדשטיין, גרוב כנעני, כהן @ מושון, סוליקו, הדורבנים, פורטרט, סגול 59, רוי אדרי, נעה פארן, איילה אינגדשט, קוואמי והחלבות, הגרובטרון, האחים רמירז, בום פם, גליה ירון, אמילי קרפל, אונילי, רונית ראסטה, התקווה 6, המושבה, אברהם טל, עומר קליין, פי.אר.טרופרז, THIRD WORLD LOVE, גמאגמא, מוש בן-ארי, עלמה זהר, זבוב עם גרוב, קוביאשי פורצלן, מארקי פאנק, קאשי, קוטג', שחם אוחנה, עידן קיי, גיא מר, יאיא, כל מפעלות המפיקים יוסי פיין, סאבו וקותי, מוקי ופילוני, חיים לרוז, משפחת תאקט ועוד המון היפ הופ ישראלי שלא יוזכר כאן מקוצר המקום.

נכון לא כולם חדשים ולא כולם עושים גרוב טהור אלא משלבים את המקצבים השחורים והגישה הFאנקית בתוך המוזיקה שלהם שנעה בין ג'אז לרוק למוזיקה עממית... אבל  בכולם מתקיימים תנאי הקבלה הבסיסיים של הסגנון: יכולת נגינה מאד גבוהה, שירה (כשיש שירה...) עם כל הלב והנשמה והפקה מוזיקלית בסטנדרטים בינלאומיים.

חלק ממשתתפי הפסטיגרוב

חלוצי תיעוד הגרוב

בשנת 2008, אחרי מה שהם הגדירו  כ"חפירות עמוקות של יותר מעשור בתקליטים ישראלים מאובקים ונשכחים" השיקה חבורת הדיג'אים "סוליקו" (אייל רוב, רונן סאבו, עידו סער ומיכה אמת) מיקסטייפ בשם  "ארכיאולוגיה" ובו הם עשו כבוד לגיבורים האלמונים של הגרוב הישראלי, חלוצי הז'אנר מסוף שנות הששים ובעיקר משנות השבעים. בין השמות באוסף (שניתן להורדה אינטרנטית בלבד) מוזכרים, קודם כל "שליחי הנשמה", להקתם של הכושים העבריים מדימונה והרבה שמות מוכרים יותר מהמוזיקה הישראלית של התקופה:  אלברט פיאמנטה, איתן מסורי, דורי בן זאב, הפלטינה, גרציה, צלילי העוד, צביקה פיק, שרי, ג'קי בראון, צוות "אל תקרא לי שחור", גלי עטרי, יזהר כהן ויגאל בשן.