יום שישי, 12 באוגוסט 2011

רד הוט צי'לי פפרז


עשרים שנה אחרי, ו"Blood Sugar Sex Magik ", האלבום החמישי של "רד הוט צ'ילי פפרז" נשמע עדיין טרי ורענן ומהפכני ממש כמו באותו חודש מטורף שבו יצא (ב22 בספטמבר 1991, שלושה שבועות לאחר TEN של "פרל ג'אם" ויום לפני NEVERMIND של"נירוואנה"). מי ששמע אותו אז (באיחור של כמה ימים... עוד לא היה אינטרנט) זוכר את ההתרגשות. את ההרגשה שדבר כזה עוד היה, את הידיעה שזהו אלבום חשוב. עשרים שנה אחרי כבר ברור שמי שנדלק עליו אז צדק.



השילוב של Fאנק וPאנק ורוק פסיכדלי לא היה המצאה חדשה של שנות התשעים המוקדמות, ואפילו הפפרז עצמם השתעשעו בו במינונים כאלה ואחרים כבר מתחילת דרכם ב1983, אבל Blood Sugar Sex Magik  היה באמת משהו מיוחד. בתוך כאוס הסקס-סמים- ורוקנרול של הלהקה בולט האלבום הזה, בהפקת ריק רובין, כיצירה המושלמת שלהם. 74 דקות (מה שבקלות היה ממלא בעולם התקליטים אלבום כפול) שבהן הם מצליחים לעשות הכל: גם להיות הכי Fאנקיים, גם הכי אישיים, גם הכי מטורפים ופרועים, גם הכי מלודיים ומתוקים. ישנם באלבום הזה להיטי ענק, ובראשם GIVE IT AWAY וUNDER THE BRIDGE שגובו בקליפים מאד מצליחים בMTV. ויש קטעים ארוכים ומורכבים מוזיקלית (למשל   8 וחצי דקות, חציין ללא מילים, של SIR PSYCHO SEXY), שירי אהבה אישיים, כמעט אקוסטיים שבעיקר מוכיחים שהפפרז יודעים גם להיות לא-רק-פאנקיים BREAKING THE GIRL, וI COULD HAVE LIED, ויש גיטריסט מטורף אחד ויחיד, ג'ון פרושיאנטה, שמדהים בנגינת הנשמה שלו כשהוא נהנה מגיבוי חוליית הקצב הכי מהודקת בעולם.

המיתולוגיה של האלבום מספרת שהוא הוקלט בטירה מבודדת בלוס אנג'לס (שהיתה פעם ביתו של הקוסם הודיני), מה שגרם למתופף צ'ד סמית לחשוש לישון שם בגלל השמועות שיש בטירה רוחות רפאים. שאר החברים, הזמר אנתוני קידיס, נגן הבס פלי (מייקל בלזארי) ובעיקר הגיטריסט ג'ון פרושיאנטה דווקא תקשרו יפה עם העולם שמעבר והתחברו טוב יותר מאי פעם בעבר אל המקומות הטובים והבריאים בתוכם, אל מקום נקי (באופן זמני) מסמים קשים ומאד יצירתי ונועז. המפיק ריק רובין דחף את החברים אל הקצה מבחינה נפשית והוציא מהם את המקסימום האפשרי,

וכךBlood Sugar Sex Magik  היה האלבום הראשון שלהם שעשה קרוסאובר אל הקהל הרחב מאד והפך אותם לאחת הלהקות המצליחות ורבות ההשפעה בעולם. גם אצלנו הדהדה המהפכה... מ"מופע הארנבות של דוקטור קספר" דרך "שבק ס'" ו"הדג נחש" ועוד רבים שעושים אצלנו מוזיקת רוק קצת יותר פאנקית, חייבים הרבה לאלבום הזה.
"רד הוט צ'ילי פפרז" קמו בקליפורניה ב1983. אבל הדרך לאלבום המופת הזה התחילה ביוני 1988, עם מותו של גיטריסט הלהקה הלל סלובק (יליד חיפה, 1962) כתוצאת ממנת יתר של הרואין. זמר הלהקה אנתוני קידיס, שנאבק בעצמו באותה תקופה בהתמכרות, ונגן הבס FLEA שהיה תלמידו של סלובק ואהב אותו במיוחד, החליטו שצריך לקחת את עצמם בידיים וקצת להרגע מהחיים המטורפים. אחרי נסיונות למציאת שותפים שונים הם חידשו את הלהקה עם המתופף צ'ד סמית והגיטריסט ג'ון פרושיאנטה. ב1989 יצא אלבומם הרביעי "חלב אם" שכלל שירים מקוריים, ביניהם שיר פרידה מסלובק (KNOCK ME DOWN), ושני קאברים חזקים במיוחד, FIRE של ג'ימי הנדריקס וHIGHER GROUND של סטיבי וונדר. הצלחתו המפתיעה של האלבום, הראשון שלהם שהפך זהב, הביאה את הלהקה להחתמה בחברת "האחים וורנר" ולעבודה עם ריק רובין שנחשב למפיק על. לכולם היה ברור שהאלבום הבא הוא החשוב בקיירה שלהם, כזה שיגרום ללהקה להמשיך או לחדול.

Blood Sugar Sex Magik  הצליח במשימה והלהקה המשיכה מאז להיות אחת הגדולות בעולם. למרות השינויים בהרכב, פרישתו של פרושיאנטה (גם הוא בגלל בעיות סמים), צירופו ופרישתו של עוד גיטריסט ענק, דייב נברו, מצליחים קידיס, פלי וסמית לשמור על הלהקה חיה וקיימת ומאד מצליחה עד היום.גם אם לעיתים בצורה שמאכזבת את אוהבי הטירוף שלהם שקשה להם עם ההצלחה להמונים. הם אמנם הוציאו רק עוד ארבעה אלבומי אולפן בעשרים השנים שחלפו מאז (ביניהם ב1999 את ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלהם, CALIFORNICATION) אבל הם ממשיכים להופיע בהצלחה וגם להקליט... לפני חמש שנים יצא אלבום כפול מצויין שלהם STADIUM ARCADIUM ולאחריו לפני שנתיים, פרושיאנטה פרש שוב מההרכב (אחרי שחזר לנגן עם החבר'ה ב1998) ובמקומו הצטרף כחבר של קבע מחליפו-הזמני ג'וש קלינגהופר. אחרי סיום הופעות STADIUM ARCADIUM והופעות בודדות בהן הוצג הגיטריסט החדש (ביניהם בתחילת 2010 בהצדעה מיוחדת לניל יאנג).
את רוב השנתיים האחרונות הקדישה הלהקה לעבודה על כתבית השירים והקלטת  אלבומה החדש I'M IN YOU העומד לצאת ב30 באוגוסט. בינתיים יצא הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The Adventures of Raindance Maggie" והוא קליט וחביב ולא מחדש דבר... אבל, כמו שקורה לעתים בהיסטוריה של הלהקה הזו, הוא לאו דווקא מאפיין את האלבום שיבוא אחריו. האנרגיות טובות וההתנהלות הבריאה של חברי הלהקה מבטיחות שגם באלבום העשירי שלה "רד הוט צ'ילי פפרז" עדיין חמים וחריפים ומלאים סקס.

באוגוסט 2001, היתה "רד הוט צ'ילי פפרז" אמורה להגיע להופעה בפארק הירקון. לאמרגן שוקי ווייס שסגר איתם את העסקה זה נראה כמו הימור בטוח. הרדיו חגג על להיטיה, "CALIFORNICTION", אלבומה החדש אז, נמכר בישראל בכמות שיר של יותר מ40 אלף עותקים ובסקר שנערך באתר המוזיקה "MOOMA" ציינו יותר מארבעים אחוזים מהנשאלים שזו הלהקה האהובה עליהם ביותר. הצפי לקהל של 50000 איש נראה הגיוני, אבל כחודשיים לפני המופע החלו הצרות כשפשטה שמועה שהלהקה שוקלת את ביקורה כאן בגלל המצב הבטחוני. ביולי פורסם באתר MTV שנשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, פנה אישית לאנתוני קידיס וביקש ממנו שלא לבטל את ההופעה בטענה שהיא נחוצה כהבעת תמיכה בהמשך תהליך השלום וקידיס אמר שהלהקה אכן מתכוונת להופיע בארץ. הכרטיסים החלו להמכר במהירות לקהל ישראלי וגם לקהל מטורקיה ויוון שרצה להגיע לכאן להופעה האחרונה בסיבוב... (ושימו לב למחירים! במתחם הקרוב לבמה כרטיסים ב-279 ש"ח, ובמתחם המרוחק יותר 249 ₪)

אבל אז, שבועיים לפני המופע המתוכנן, החליטה הלהקה לבטל את ההופעה בעקבות פיגועים קשים שאירעו בירושלים ובקרית מוצקין, ועל רקע אזהרות משרד החוץ האמריקאי לאזרחי ארה"ב שלא להגיע לאזור, מחשש לפיגועים נוספים. חוץ מקהל המעריצים הנפגע העיקרי מהביטול היה שוקי וייס שהשקיע מאות אלפי דולרים בהפקה ונזקק ללא מעט שנים כדי להשתקם מהביטול. אולי עכשיו הוא ינסה שוב?

8 תגובות:

  1. אכן אכן... ואני עדיין נאנח בהתרפקות מה היה יכול להיות אם הם היו באים?

    "Pure pleasure"

    השבמחק
  2. ראיתי אותם באותה הופעה באירופה והם היו גרועים

    השבמחק
  3. אני זוכרת כמה זמן מראש היה לי כרטיס... איך ספרתי את הימים... הייתי בכיתה י"א.... ויום אחד הגיע טלפון מידיד שלי שאמר שביטלו.... לא האמתי... רציתי לבכות... אפילו אבא שלי, שתמיד שנא אותם, ראה כמה הייתי בדיכאון מהביטול והציע אולי לגרד כסף מאיפושהו ולשלוח אותי לראות אותם בארץ אחרת... ובסוף לא עשיתי את זה... (טעות!)... עברו מאז 10 שנים ואני עדיין מחכה... כבר בת 26, עם קעקוע של מלושיפ סלינקי על רגל שמאל, ורק אוהבת את הפפרז יותר בכל יום שעובר...... בבקשה תגיעו כדי שאני אוכל למות בשקט ולדעת שראיתי אותכם בהופעה... למרות שבלי פרושיאנטה זה לא אותו דבר, אבל לפחות משהו...

    השבמחק
  4. אני מאוד מקווה שהוא ייקח את הסיכון אבל קצת קשה להסתמך על להקה שלא בשלה להתמודד עם מה שהולך פה (ובצדק)

    השבמחק
  5. תודה על הכתבה המאלפת !! האם ניתן לראות בו האלבום הנבחר של שנות ה - 90 ? חולה אני במיוחד על המנון המהפכה Give It Away("העבר את המסר - שמחה ואהבה" נניח)ומקצבו המדהים, אשר החזיר לבמה בגדול (האמנם?) את גיטרת הקצב ההסטורית של הביטלס עד סטטוס קוו וכיו"ב, בלווית בס מדהים וגיטרה סולו.

    קשה היה לי, כמי שנשם (מנשמתו) גיטרות הנדריקס, פייג' וקלפטון, להסתפק בגיטרה שהפכה לכלי הקשה פראי. האמנם בעקבותם הושרש סגנון הנגינה ההפגנתי לחסרי יכולת, לרבות משינה שלנו ועוד רוקרים, עד עצם היום הזה, בניגוד לאבות גיטרת הרית'מנ'בלוז ?

    אכן נסחפתי ובזאת אסיים - בחלומי הופיע הנדריקס בשיער לבן והורה לי: לך לך במייל אל האדמו"ר הי"ו יוד הקוטנר שליט"א, והודיע לו כי בעוד שנה, כעת חיה, ימונה לשר המוזיקה הישראלי וסגן ראש הממשלה.

    לפיכך עד אז עליו להכין את סדרת האנציקלופדיה לטלויזיה - "תולדות הבלוז והרית'מנ'בלוז", מלפני רוברט ג'ונסון ועד אחרי הנדריקס (שניהם עלו לנגן ברקיע בגיל 27 כזכור) וייבדל לחיים ארוכים ג'ימי פייג', קצפת, קלפטון, סטונס וכל השאר.
    קום בכוחך זה והושעת את ישראל.
    ואידך זיל גמור.
    בהערצה ואהבה,
    עו"ד אורי פרייס
    ("כולם אומרים לי שאני סתם טמבל"; "חסר לכם אידיוט?")

    השבמחק
  6. הוא צדק, בחלום.
    הבלוז עולה בשנות הארבעים - חמישים ממיסיסיפי לשיקגו והופך חשמלי(3 המופלאים: האולינג וולף - חולה עליו- וילי דיקסון ומדי ווטרס, שכמו בן גוריון - ממש לא היו יפים)
    בשנות הששים הבלוז נוסע ללונדון-היאוש-נעשה-יותר-נוח, עם בי"ס ג'ון מאייל, ציפורי החצר וביצועי זפלין, קצפת וסטונס המטריפים.
    הנדריקס הביא ב -67 את Electric Voodoo land (סליחה, זה אחי הנערץ, המאסטרו יוסי פיין, סת-א-א-ם) ובו האמא-של-הבלוז Red House, בסגנון רוברט ג'ונסון כמדומני, להראות לשחורים האמריקנים צרי העין, ונסע לאנגליה.

    סליחה, סליחה. "כולנו עבדים של מישהו"ור' אריאל מתלהם (עבודה זרה) היה אומר: "כי המשפחה זה דבר יקר, למי שאין בית, ידיד או מכר"

    השבמחק
  7. סליחה, זה לא היה Electric Ladyland זה היה Are you Experienced סליחה, סליחה, Paul is dead, Paul is very dead.

    - אגב, יש מיוזיקל דיסני מדהים חדש, על ניו אורלינס, שחורים ולבנים בשנות ה -40 - 50 ומוסיקה של רנדי ניומן - ריקודי דיקסי מגניבים.
    אני רוקד עם הקטנה (צירפתי כאן תמונה) כשאמא שלה האמריקאית המעצבנת לא עושה לי את המוות כשאני בא לבקר(ברוך שפטרנו !!American Woman, stay away from me)יכול להפוך סרט קאלט.
    קוראים לו The Princess and the Frog (למרות שאולי צריך לקרוא לו The Prince and the Frog
    בברכת ט"ו באב שמח
    "היתה לי אהבה שקטה (אף פעם לא)תחזירי לי אותה (לא !! על גופתי המתה!!). היו לנו ימים טובים (לא) פתאום האש כבתה." אז למה ר' אריאל בן צפירה לא אוהב ערבים ? איך הם ניגנו ביחד ב"מסך עשן" - חבל על הזמן.

    השבמחק
  8. TYPO: "את ההרגשה שדבר כזה עוד (לא) היה"

    השבמחק