קוטנר רוק.נט: שימו לב ליוסי סאסי

יוסי סאסי (לא ממש) נחבא אל הכלים

בתוך מבול המוסיקה החדשה ששוטף אותנו כל הזמן, בתוך הריצה המטורפת בניסיון הבלתי אפשרי להתעדכן, אנחנו כל הזמן מפספסים לא מעט דברים טובים ומעניינים שאיש לא שם לב אליהם. וכשאני כותב "אנחנו" אני מתכוון למאזינים ולקוראים ובעיקר לאלה שתפקידנו לחשוף בפניכם דברים חדשים... בצד שלנו, של השדרנים והכותבים, העומס הוא כל כך גדול שאין שום סיכוי להאזין לכל הדברים החדשים, ובוודאי לא להשמיע או לכתוב עליהם. מי יודע כמה מאות יצירות מצויינות לא זוכות בשום הכרה בגלל הכמות הבלתי נתפסת של התוצרת היומיומית הזו.

עטיפת האלבום

הנה למשל דוגמא אחת קטנה שחבל שלא תשימו לב אליה. קוראים לו יוסי סהרון סאסי, הוא הוציא עכשיו אלבום בכורה בשם MELTING CLOCKS ובימים אלה הוא מפיץ את המוסיקה שלו בהופעות ברחבי הארץ (ב10.8.12 יופיע ב"ברידינג 3" בנמל תל אביב, ויארח את רועי זוארץ, מייקל קוברין, רועי פרידמן ודיאנה גולבי) ובחודש אוקטובר הוא ייצא לסיבוב הופעות באירופה יחד עם גיטריסט הרוק האמריקני –יהודי מרטי פרידמן שנחשב אחד מאמני הרוק האינסטרומנטלי החשובים בעולם והתפרסם בעיקר כגיטריסט להקת המטאל האמריקאית "מגאדת'".

הקישור של סאסי לפרידמן (שגם מתארח בקטע אחד ב"שעונים נמסים") נותן לך מושג בסיסי על איזה מוסיקה אנחנו מדברים כאן, ועל כך נוסיף שיוסי סאסי הוא ממקימי להקת "אורפנד לנד" בה הוא משרת בנאמנות כבר 20 שנה כשותף ביצירה, מלחין מעבד ומפיק וגם כמולטי אינסטרומנטליסט שמנגן כל לא פחות מ17 כי נגינה שונים. הוא אפילו עומד להשיק בקרוב כלי נגינה שפיתח בעצמו, מין הכלאה בין גיטרה חשמלית ובוזוקי אקוסטי שהוא מכנה, בינתיים, "בוזוקיטרה". ההמצאה הזו היא בעצם תמצית הראש המוסיקלי של יוסי סאסי, גם ב"אורפאנד לאנד" וגם בעבודתו כסולן. MELTING CLOCKS הוא כולו שילובים בין עולמות, בין רוק כבד וקטעים אקוסטיים, בין מוזיקה מערבית ומזרחית, חילוניות ודתיות, בין "שירים" ובין קטעים אינסטרומנטליים שהנגינה עומדת במרכזם. סמלית גם העובדה שבכנס TED, שהוא היה בין הישראלים המעטים שהוזמנו להרצות בו, הנושא היה "כוחה של המוסיקה לאחד את העולם" (The Power of Music to Unite the World). אז אולי הכותרת הזו נשמעת מעט תמימה או יומרנית (שלא לומר היפית-שנות-הששים) אבל יוסי סאסי, באלבומו כסולן וביצירתו עם "אורפאנד לאנד" מוכיח שקירוב הלבבות המוסיקלי אפשרי לא רק ביצירה עצמה אלא גם בקרב הקהל המגוון שמאזין לה.

"אורפאנד לאנד" זכתה בשנים האחרונות לקהל גדול ואוהד לא רק צרכני הרוק הכבד הרגילים, מאירופה עד יפן, אלא גם בארצות כמו טורקיה, כוויית ואיראן, שלמרות כל המחלוקות הפוליטיות מצליח להגיע ולהתחבר למוסיקה הזו. "שעונים נמסים" (או אולי "להמיס שעונים") מחבר בין עולמות בצורה מאד משכנעת וטבעית. יוסי סאסי לא מתאמץ לחבר עולמות. הוא פשוט שם ושם היחד. זה לא מפתיע. מי ששמע את "אורפנד לנד" יודע שבעשרים שנות קיומה הלהקה הזו מאד הרחיבה את הצליל שלה שהתחיל ממטאל בסיסי והלך והתגוון עם השנים.

השיא בשילוב העולמות הגיע לפני שלוש שנים באלבומה הרביעי של הלהקה, "דרכו הבלתי נגמרת של לוחם האור" ("The Never Ending Way Of ORwarriOR") שלווה בסיבוב הופעות ישראלי ועולמי מצליח.

עשרים שנה אחרי שלהקת Resurrection קמה בבת ים הגיעה הלהקה בשמה החדש לשיא היצירתי שלה. מעודכנת מבחינת צליל המטאל בעולם ובה בשעה גם יותר ישראלית שורשית. מצד אחד הלהקה מופיעה עם הלהקה הבריטית Paradise Lost ומצד שני בפסטיבל העוד בירושלים עם נגן העוד אברהם סלמן... כשכתבתי על התקליט ההוא קראתי לו "ירושלים" בגלל מה שהעיר הזו מסמלת: מפגש טעון מתח וקשה בין ישראלים וערבים, חילונים ודתיים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, סלסולים מזרחיים ורוק מערבי. המעורב הירושלמי הזה מחבר שיר תימני בן 400 שנה, עם הדת' מטאל עם שיר עממי שנכתב במקור ע"י רבי שלמה אבן גבירול במאה ה11, עם קטע אקוסטי שכולל קריאת פסוקי תהילים וקטע שבו מוקראים פסוקים מהקוראן. שירים באנגלית, עברית וערבית, קול נשי ענוג (שלומית לוי) לצד שיריה רבת עוצמה עד חרחורים צרודים (של הסולן קובי פרחי), כלים מזרחיים כמו סאז, בוזוקי, כינור ערבי, דרבוקה, חליל וג'ומבוש, צלילים "יהודיים" כמו פסנתר ושופר ומבחר כלים בהם ניגן יוסי סהרון סאסי: גיטרה, בוזוקי, עוד וג'ומבוש. הוא גם שר. בהופעות בישראל ארחה הלהקה את אליל נעוריה יהודה פוליקר, את גרג מקינטוש ("Paradise Lost") וגם את סטיבן ווילסון ("Porcupine Tree", "Blackfield") שניגן בקלידים באלבום האחרון של הלהקה, וגם היה אחראי על המיקסים.