יום שני, 23 ביולי 2012

באמונה שלמה

כנסיית השכל
נעשה את זה אישי. את "כנסיית השכל" פגשתי לראשונה לפני עשרים ואחת שנים. חבר מגל"צ, עוזי פרוייס, סיפר שאבי בללי מ"נקמת הטרקטור" גילה איזו להקה חדשה שאני חייב לשמוע. המפגש איתם היה הלם. לא פחות. בדירת חדר זעירה על גג בדרום תל אביב נדחסו ארבעת החברים, יורם חזן, רן אלמליח, דויד ראסד ומייק גולן כדי להציג כמה משיריהם... בשנייה הראשונה הם נראו נורא מסכנים, רזים מאד, לבושים בבגדים מסמורטטים, דחופים ביחד בתוך החדרון המוזנח כמו חברה של עובדים זרים שמצאו בקושי קורת גג... ואז הם התחילו לנגן ובבת אחת הכל השתנה. פתאום הם היו חבורה שיוצאת מוסיקה נפלאה, מקורית, שונה לגמרי מכל דבר אחר ששמעתי עד אז. מוסיקה מלאת כאב וזעקה פנימית ותשוקה וחום שמחברת בין כל מיני דברים שזיהיתי מתוך הניו וויב הבריטי וצלילים מזרחיים שלא הכרתי בכלל. אני לא בטוח שהם היו נגנים מדהימים באותו שלב, אבל האמת שלהם, האותנטיות של ההבעה, עומק של הרגש שעבר... כל אלה היו כל כך כובשים ומשכנעים שהיה ברור לי שזו התאהבות לכל החיים.


עשרים שנה אחרי, אני שמח להודיע שאני מרגיש אותו דבר. הם (וגם אני כמובן) בכלל לא אותם צעירים רעבים מאז, אבל משהו בסיסי בלהקה הזו נשאר כשהיה, העצב, הכאב כמניע ליצירה עדיין בוער בהם. למרות ההצלחה, למרות הניסיון הרב שנצבר, למרות שלנהל קריירה תוך כדי מלחמת הקיום אתה בחיים האמיתיים, עם משפחה ופרנסה ומחשבות על העתיד אינו דבר קל..... הם לא מתקלקלים. "אני מאמין" נקרא הלהיט הגדול הראשון שלהם, ובפעם הראשונה שהצגתי את הקליפ שלהם בתכנית "קול הפופ" לא התאפקתי והשתמשתי בכותרת הזו כדי לומר מה אני מרגיש לגביהם. גם 20 שנה אחרי, אני עדיין מאמין בהם. באמונה שלמה.   

האלבום הראשון
 "דברים בלחש" , אלבום הבכורה של "כנסיית השכל" היה ה-הפתעה של 1993. האלבום שיצא באותו שבוע שבו יצאו אלבומי הבכורה של "איפה הילד" ושל "מופע הארנבות של דוקטור קספר", כל אחד מהם נפלא בתחומו, הציע משהו שונה ולא פשוט לעיכול שצמח מתוךה רקע שלהם, מהמקום ממנו באו, העיירה שדרות של שנות השמונים שנראתה אז לתלאביבים כמו סוף העולם. בסיועם של קובי אוז שהכיר אותם עוד משדרות, המפיקים דני רכט וניצן זעירא והמוסיקאי אבי בללי הם הצליחו להגשים חלום שנראה אז הרבה יותר קשה להשגה מאשר בימינו: הקלטת אלבום.


בהפקתו המוסיקלית של בללי ובעיבודים ונגינה של חברי הלהקה: יורם חזן בשירה, גיטרה אקוסטית וסקסופון, רן אלמליח בבס, שירה וגיטרה אקוסטית, דויד ראסד בגיטרות ומייק גולן בקלידים, תכנות ודגימות. מאחר שלא היה להם מתופף צורף להקלטות דני מקוב (מ"נקמת הטרקטור"). בין שירי האלבום בלטו "אני מאמין", "לקטוף את הירח", "איתך אל הים", "רעפים", "השיר מהגן" ו"הנה זה בא". ההצלחה האמנותית הייתה גדולה וכנראה שגם מבחינה מסחרית האלבום הזה מכר הרבה יותר ממה שמישהו תיכנן. אבל השנים הבאות היו לגמרי לא קלות לחברי הלהקה, גם מבחינה פנימית יצירתית ובעיקר מבחינה כלכלית. גם כשהם היו "להקת השנה" ולהיטים שלהם שטפו את הרדיו וקצת את הטלוויזיה, הם המשיכו להילחם על קיומם הפיזי בתל אביב, עבדו בכל מיני עבודות דחק וחיו על סף עוני.


אני מדגיש את זה במיוחד כיוון שלעתים קרובות נראים לנו סיפורי הצלחה כמין הבטחה לחיי עושר ואושר חסרי דאגות, כשכל האנרגיה יכולה להתפנות ליצירה. האמת כמובן שונה, וההשפעה של המצב הכלכלי על היכולת להמשיך לפעול היא עצומה. תשאלו למשל את "בנזין", עשר שנים לפני "כנסיית השכל" שעם ההצלחה ושני האלבומים החליטה לפרק הכל בגלל מצבה הכלכלי.


ההערצה שלי לחברי "כנסיית השכל" היא גם על כך שלמרות הקשיים הלהקה הזו לא ויתרה. המשיכה ליצור, להקליט ולהופיע כשהיא לא מנסה למצוא חן בכוח או לוותר על היושרה האמנותית שלה. הם כל הזמן ממשיכים לחפש את הדבר הבא, להשתנות, להשתפר, גם עם מדובר בשירים חדשים לגמרי וגם אם בחזרה בגישה חדשה אל החומרים הישנים. עם שינויים קלים בהרכב, כשבכסא המתופף מתחלפים מוטי יוסף, יובל שפריר ובשנים האחרונות דניאל זייבלט, ואת מקומו של הקלידן מייק גולן מחליף עמי רייס, הלהקה הזו כל הזמן פועלת. ששה אלבומים, מיני אלבום אחד, ומגוון של מפגשים והפקות מיוחדות עם מוסיקאים אחרים. ביניהן אהוד בנאי, קובי אוז, טיפקס, פורטיס, ריטה, מופעי הצדעה למאיר אריאל, שמוליק קראוס, הביטלס, "לא נפסיק לשיר" בגלי צה"ל ועוד ועוד... בכל המפגשים האלה הם שומרים על הצליל המיוחד שלהם ובעיקר על הזהות העצמאית שלהם. הם נורא רציניים, תמיד עובדים קשה, לא מפסיקים לחפש איך לשלב בין האאוטסיידריות המובנית שלהם והעובדה שהם, בסופו של דבר, אחת הלהקות הכי וותיקות ומצליחות בארץ.

ב2007 הגיעה "כנסיית השכל" לשיאים חדשים של הצלחה כשסיכמה את 15 השנים הראשונות לפעילותה באלבום "אוטוביוגרפיה" ובו בעיקר עיבודים תזמורתיים לשיריה המוכרים. מאז הוציאה הלהקה אלבום מצליח בשם "שורות של אנשים" (שיצא במהדורה נוספת, כוללת בונוסים) ועכשיו, לכבוד חגיגות עשרים השנה הם בשיתוף פעולה חדש עם התזמורת האנדלוסית... אני עדיין מאמין ואוהב.

כנסיית השכל עם התזמורת האנדלוסית


אין תגובות:

פרסום תגובה