יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

מתנות לחג


לקראת ראש השנה מוצף שוק המוסיקה הישראלי בעשרות (!!!) דיסקים חדשים, ביניהם המון דיסקים מאד מוצלחים, במגוון סגנונות וטעמים, כאילו נשכחו כל הדיבורים על מותו של הפורמט.
ואתם יודעים מה? בצדק. אין כמו לתת במתנה, לאהוביך או לעצמך, מוסיקה שאהובה עליך. ואיך לתת את המתנה? באמפי3? במייל? אין כמו דיסקים!!!
אז הנה כמה המלצות מתוך הים הענק. רשימה ראשונה, לכל המשפחה.



  • יהודית רביץ: "סופות של חול" (הליקון).
מה שכל כך יפה בדרכה האמנותית של רביץ הוא שגם אחרי 35 שנים מאז ההתחלה היא לא מפסיקה לחפש דרכים חדשות לבטא את עצמה, לא מוותרת, ומה שהכי חשוב : ממשיכה ליצור שירים מצויינים ו/או לבחור שירים של אחרים שמתאימים לה. ב"סופות של חול" היא עושה את זה בהפקה מוסיקלית של ברי סחרוף, בעיבודים איתו ועם להקתה הקבועה בשנים האחרונות ונשמעת "קולית" ומרגשת כמו תמיד בשירה שלה, וגם חדשה וטריה באריזה המוסיקלית, למשל כשבשירים כמו "באתי בידיים ריקות" ו"האור שמאיר עלי" משתלבת החצוצרה הנפלאה של ספי ציזלינג. לצד 7 השירים החדשים מצורף עוד דיסק ובו 7 שירים נוספים שהוקלטו בשנים האחרונות לכל מיני פרוייקטים שונים שמציגים עוד צדדים במוסיקה שלה.



  • "ג'קו ויהודה פוליקר" (התו השמיני):
גם יהודה פוליקר, שלושים שנה אחרי "בנזין" ובעיצומה של תקופה מאד פורייה בקריירת הסולו המפוארת, עושה משהו חדש ושונה לגמרי: מקדיש אלבום שלם למוסיקה של הוריו ז"ל, ובמיוחד לשירים שאהב אביו ז'קו. בפרוייקט המיוחד, שהתחיל כבר לפני 12 שנה, יהודה הקליט את הוריו שרים ביוונית ובלדינו, שירים שזכרו מנעוריהם בסלוניקי שלפני מלחמת העולם השניה. את ההקלטות האלה, שהיו ללא כל ליווי, יהודה סידר וערך ובנה סביבם עטיפה מוסיקלית עם קולות וכלים שמחיים את השירים השינים והופכים אותם אזינים ומרגשים גם מחוץ לחוג המשפחתי בו נוצרו. השילוב הזה בין העבר וההווה, בין השירה הפרטית וההפקה המקצועית, הופך את "ג'קו ויהודה פוליקר" לתיעוד חד פעמי ומרטיט של עולם שנעלם.



  • גידי גוב: התקליט הראשון (הד ארצי)
השנה היתה 1978, גידי גוב שהיה בין סוף שירותו בלהקת "כוורת" ותחילת חברותו ב"גזוז", הוציא את אחד אלבומיו הבכורה המפתיעים ביותר של המוסיקה הישראלית בשנות השבעים. גוב התגלה כזמר מאד מגוון, ששר רוק ובלוז, סווינג ושירי ארץ ישראל, באותה נונשלנטיות כובשת ומקסימה, במוסיקליות שמתמודדת, כאילו בקלות, עם שירים מדהימים שיצרה לו קבוצת מוסיקאים וכותבים שיצרו את המהפכה המדהימה של הפופ היותר שאפתני ו"מתקדם" של התקופה. בעיקר יוני רכטר כמלחין ומעבד גאוני, לא פחות, ולצידו גם מנגינות של יצחק קלפטר ויהודית רביץ (בלחן ראשון מגיל 16 למילים של יהודה עמיחי), ומילים של עלי מוהר, דן מינסטר ויעקב גלעד. עכשיו התקליט הקלסי ההוא יוצא מחדש בגרסה רימסטרד, בסדרת "סימני דרך" של NMC, כשלצד 12 שירי האלבום המקורי מצורפים שמונה קטעים מדהימים ולא מוכרים מאותם ימים, ביניהם גרסה שנגנזה של גידי גוב ל"סוס עץ" שהתפרסם בפי אריק איינשטיין. אלבום מושלם.



  • "עבודה שחורה" מחווה לאהוד בנאי והפליטים (MUZIK)
לצד אהוד בנאי שמסכם את קריירתו באלבום כפול מקסים של גרסות "קלסיות" לשיריו ("באופק אחר"), מוציאים תלמידי בית הספר למוסיקה MUZIK גרסה משלהם לאלבום הבכורה של בנאי, "אהוד בנאי והפליטים" שיצא במקור ב1987. הבעייה הגלומה בכל אלבומי המחווה מאז ומעולם היא שמצד אחד הם נעשים מתוך אהבה וכבוד לאלבום המקורי, ומצד שני יש בהם רצון לומר משהו חדש ושונה, שאם לא כן מה הטעם להוציא אותם. דורון פלסקוב, מנחה הפרוייקט של תלמידי מיוזיק  כותב בחוברת הדיסק שהאלבום "אהוד בנאי והפליטים" שינה את חייו. אני מכיר עוד רבים שהאלבום עשה להם את זה (אני אחד מהם) ולכן מאד קשה לחשוב על לגעת בחומרים המושלמים שיש בו. בעבודתם של פלסקוב ותלמידיו מורגשת האהבה שלהם לשירים, הכבוד שהם רוכשים להפקה המקורית, והרצון ליצור מחווה אמיתית מתוך הערצה. לזכותם ייאמר שאין כאן אף גרסה חדשה שהם צריכים להתבייש בו, ולעומת זאת יש כאן לא מעט קטעים ממש טובים ומרגשים בפרשנות הצעירה והחדשה שלהם. זה כמובן לא במקום האורגינל, אבל זו בהחלט תוספת נאה ומעניינת למי שהשירים האלה הם קלסיקה בשבילו.  


  • אתי אנקרי: הניגון שלך (התו השמיני)
שלוש שנים אחרי אלבומה משירי יהודה הלוי, מוציאה אתי אנקרי את האלבום שהקליטה עוד לפניו, "הניגון שלך". שיר אחד, "הודו לשם" הלחין ושר אחיה של אתי, יוסף מאיר למילים מספר תהילים. את כל שאר 12 השירים אתי כתבה והלחינה, עיבדה והפיקה מוסיקלית, בסיועו של ארז לב ארי, וכולם תחת השפעת חזרתה בתשובה. בחוברת הדיסק, לצד המילים לשירים (עם ניקוד מלא) גם מאמרים קצרים על הכוונה שעומדת מאחורי חלק מהשירים...  ואם כל זה גורם לקורא לחשוב (או אולי לחשוש) שמדובר ביצירה מטיפנית ומיועדת בעיקר למתחזקים למיניהם, אז הנה אני מרגיע. זוהי אותה אתי אנקרי שכותבת ושרה נפלא, שיוצרת מנגינות מתוקות ומציגה את שיריה בהפקה מאד נכונה, מינימליסטית, שלא חסר בה דבר. היא באה ממקום צנוע ואמיתי ומחפש ויש בכך קסם רב ויופי שחודר ללב, דווקא בגלל שיותר מאי פעם בעבר, היא עושה את זה מאד מאד בשקט ובעדינות.

 
  • יזהר אשדות: עניין של הרגל (אן.אם.סי)
יש משהו מטעה בשם האלבום החדש של של יזהר אשדות. אם יש משהו עיקרי שמאפיין אותו הוא אי הרצון לעשות את זה מתוך הרגל, לחזור על מה שהיה גם אם מה שהיה הצליח מאד. "ענייין של הרגל" הוא אלבום שנשמע שונה מכל מה שאשדות עשה בעבר.  זה מתחיל בשירה שנשמעת כאילו משהו טוב השתחרר בגרון או בנשמה של הזמר וגורם לו להשמע טוב יותר מאי פעם. גם ההפקה המוסיקלית עטפה את השירים בסאונדים חדשים, מוטאון-שנות הששים, אקורדיון צרפתי, נסיעה בערבות רוסיה, רוק אמריקני ועוד מרכיבים באישיותו המוסיקלית של אשדות שעשה את זה כמעט אך ורק עם הבחורה שלו, זוגתו אלונה קמחי שכתבה את כל המילים פרט לשיר אחד שכתה יהלי סובול. שיר הנושא, אם כן, לא מדבר על יזהר אשדות אלא עלינו, עם ישראל, ועל ההרגל שמונע מאיתנו לשים לב לזוועות שאנחנו עושים. כן, מדובר באחד השירים הפולייטיים הכי חריפים שנוצרו אצלנו. ככה פתאם באמצע אלבום שהוא מאד יפה וכיפי ונעים.  

2 תגובות:

  1. המתנה הכי כייפית זה דיסק אינדיד!!!!!
    תענוג לקרוא!

    השבמחק
  2. חסרות לי עוד 2-3 המלצות על אמנים חדשים.
    זה כאילו שעשית פרסומת לאמנים ותיקים.

    השבמחק