יום שישי, 13 בדצמבר 2013

אריק

הימים עוברים, ואריק איינשטיין ממשיך להעסיק אותי, כמו את רבים מאוהביו, למרות כל אלפי המילים שנאמרו עליו, הסיכומים והפרשנויות. ובכל זאת אני חוזר אליו גם השבוע.

מה בעצם היתה מורשתו? מה היתה צוואתו האמנותית? הרי את זה שהוא היה יפה וגבוה ושר נהדר, עם דיקציה מושלמת וקול קטיפתי וטעם מצויין בבחירת שירים... את זה כולם יודעים, אבל את זה אף אחד לא יכול ללמוד ממנו. קאריזמה.  או שיש לך את זה, או שלא.

ועם זאת יש הרבה מה ללמוד מהאיש המופלא הזה, ואני שם בצד את החיים האישיים והתנהלות הקריירה... על זה כבר דובר הרבה... ומתרכז אך ורק במה שבאמת היה חשוב לו: היצירה, ההקלטות. אריק איינשטיין היה סופר מקצוען. עקשן שלא מוותר על קוצו של יוד, שלא מוכן להתפשר עם .... ולכן גם בשום שלב לא נח על זרי הדפנה. לא הסתחרר מההצלחה. הרגיש שהיה אפשר לעשות כל דבר אפילו יותר טוב. יצא לי לפגוש בארבעים שנותי כעורך מוסיקה לא מעט זמרים וכותבים ומלחינים... רבים מהם שואפים להתחדש ולפרוץ לעצמם דרכים חדשות... כולל כאלה שדווקא מאד הצליחו בתחומם (כי תמיד קשה יותר להשתנות כשאתה מצליח...).

אז, לשם הדוגמא, גם בן דורו יהורם גאון מנסה מידי פעם גישה חדשה, ולוקח צ'אנסים. למשל כשהוציא בשנת 1992 אלבום תפילות בשם "נשמה" בהפקה מוסיקלית של תמיר קליסקי ("אתניקס"), או, ארבע שנים אחרי את "יהורם גאון" בעיבוד ירוסלב יעקובוביץ, כולל שירים של יעקב רוטבליט, מאיר אריאל, מיקי דה פז, חוה אלברשטיין, מני בגר וסי היימן. לא שמעת על האלבומים האלה? כנראה מכיוון שיהורם גאון, כזמר שגם מופיע כל הזמן, הלחץ מצד הקהל להשמיע חומרים מוכרים היה חזק יותר, ורוב האלבומים שהקליט בעשרים השנים האחרונות היו חזרה ועדכון של שירים ישנים... עד שחזר עכשיו עם משהו חדש ושונה לגמרי, באלבום המשותף עם עמיר בניון.
אצל אריק איינשטיין זה היה המוטו המרכזי בחיים המקצועיים: להשתנות. להמציא עוד משהו. לא לחזור על עצמך. גם עם המחיר על כך הוא שלא תמיד היצירות החדשות עומדות בסטנדרטים שהציבו הישנות, גם אם מקבלים אותך פחות טוב מבעבר, גם אם הרדיו יעדיף תמיד את הקלסיקות המוכרות ... העיקר לא ללכת על בטוח. הכי חשוב להביא זווית חדשה. לא לוותר להצלחה הבטוחה.

זה קרה עם המון שירים ישנים שהקליט מחדש, משיריו שלו ומשירי ארץ ישראל שחידש, ובוודאי זה קרה עם רוב עבודתו: שירים שהיו לגמרי חדשים ולעתים מהפכניים כשהוא הקליט אותם לראשונה. וכל זה קשור לחלק השני, והמאד מרכזי, במורשתו של אריק איינשטיין: אני ואתה נשנה את העולם, ביחד. העבודה עם יוצרים צעירים וחדשים, הגילוי שלהם והגדילה ההדדית, לומדים ביחד איך עושים את זה, משלימים אחד את השני, מאתגרים זה את זה, ומאפשרים לגוזל גם לעוף לדרכו ולפעמים לחזור אל הקן לעוד סיבוב
מבט על הקריירה שלו, על מאות השירים שהקליט ב55 השנים האחרונות, ובמיוחד מאז שהתחיל להיות עצמאי במחשבתו אי שם בסוף שנות הששים מגלה המון שותפויות עם כשרונות ענקיים שמי יודע מה היה קורה לו, ולהם, לו לא נפגשו.
כשאריק בן ה28 פגש ב1967 את שמוליק קראוס בן ה32, הוא, אייינשטיין, היה כבר אחרי להקת הנח"ל, ושלישית גשר הירקון, ואלבום סולו, ולהיטים וסרטים ופסטיבלי זמר.. וקראוס היה אמנם קצת יותר מבוגר ממנו, אבל אלמוני לחלוטין. קראוס הלחין את כל שירי "החלונות הגבוהים", עיבד אותם ביחד עם זיגי סקרבניק, וביצע אותם עם ג'וזי כץ ואיינשטיין. השיתוף הזה דחף את קראוס לקריירה שהחזיקה מעמד, עם העליות והמורדות שלה, עוד עשרות שנים.

שנה לאחר מכן, כשאיינשטיין הקליט שירים בעיבודים של אלברט פיאמנטה ("הברנשים של פיאמנטה") ואלכס וייס ("מזל גדי") זו היתה הפעם האחרונה בה עבד עם מבוגרים ממנו, וויס בעשור ופיאמנטה בשנה... ואני מזכיר את הגיל, כי הוא סימל את הגישה של אריק. ללכת עם הכוחות החדשים גם כשהקודמים דווקא עושים עבודה מצויינת. אז הוא הלך אל העיבודים של דויד קריבושי, ומישה סגל ולהקת "הצ'רצ'ילים" ויצר מציאות חדשה ולא מקובלת במוסיקה הישראלית, בה המלחינים (החדשים וחסרי הניסיון) הם גם המעבדים... אז את האלבום "מזל גדי" עיבד להפליא אלכס ווייס, אבל כולו היה כבר לחנים של הצוציק בן ה22 שרק השתחרר מהלהקה הצבאית, שלום חנוך. אחרי האלבום בו נולד הרוק הישראלי, "פוזי" בו איינשטיין עבד עם מישה סגל ו"הצ'רצ'ילים" הוא החל לתת מקום מרכזי למוסיקאים שאיתו גם ברמת הקרדיט. "שבלול" ו"פלסטלינה" שיצאו ב1970 כללו את הכותרת "אריק איינשטיין ושלום חנוך". כך רוב שיתופי הפעולה של איינשטיין בשנים הבאות: ב1971 "שירי ילדים" עם גיטריסט "הצ'רצ'ילים" רוב הקסלי ואלבום המופת "בדשא אצל אביגדור" עם בסיסט הלהקה, שבכלל לא ידע שהוא כזה, מיקי גבריאלוב שהלחין את כל השירים (ונעזר בעיבוד המיתרים של קריבושי), גבריאלוב ימשיך להיות שותף של איינשטיין בעוד עשרות שירים, עד סוף השמונים, ואיינשטין ימשיך לגלות ולעבוד עם צעירים נוספים: יצחק קלפטר שאותו גילה עוד לפני להקות "הפלטינה", "אחרית הימים" (איתן גם הופיע) ו"כוורת", גם קלפטר יחזור ויעבוד עם איינשטיין בשנות השמונים והתשעים. ב1972 גילה איינשטיין את יוצא הלהקה הצבאית שם-טוב לוי שהלחין ועיבד לו שירים ראשונים ("שיר אחרי מלחמה ו"דון קישוט") וגם איתו שיתף אריק פעולה בעשרות שירים, כמעבד או מלחין, עד שנות ה2000... תגלית הבאה היה קלידן להקת "כוורת" ו"14 אוקטבות" יוני רכטר, שאריק הקליט את לחננו ל"מה עושות האיילות" ומאז לעשרות שירים שהפכו קלסיקה (ביניהם "עטור מצחך זהב שחור"). גם שותפו של רכטר ל"14 אוקטבות", אבנר קנר, עבד כמלחין ומעבד עם אריק עד סוף שנות השבעים. ב1977 הופיע איינשטיין במופע "אנשים אוהבים לשיר" בו השתתפו כמה מהצעירים הבולטים ברוק הישראלי: יוני רכטר, אסתר ואפרים שמיר ושלמה יידוב. הוא גם שר, פעם יחידה, לחן של מתי כספי ל"בלילות הקיץ החמים". בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים והתשעים חזר איינשטיין לעבוד עם שמוליק קראוס, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב,  יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר,  וגם מעבדים חדשים מבחינתו כאילן וירצברג, אלונה טוראל ואילן מוכיח.


באמצע שנות התשעים החל איינשטיין מתחיל סיבוב נוסף של גילוי שמות חדשים מבחינתו. כותבים, מלחינים ומעבדים, לצד המשך עבודתו עם שותפיו הוותיקים. חלקם לשיר אחד, חלקם לעבודה משותפת רחבת היקף. ביניהם אביב גפן, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, לאה שבת, יהודה פוליקר, אהוד מנור, יעקב גלעד, עוזי חיטמן, ברי סחרוף, יואב פורת, נפתלי אלטר, פיטר רוט, דן תורן, מאור כהן, מאיר ישראל, דוד ד'אור ושותפו העיקרי בשנים האחרונות גיא בוקאטי. הוא לא הפסיק להתעניין. זו היתה צוואתו המוסיקלית. מה חדש.

אין תגובות:

פרסום תגובה