יום ראשון, 9 במרץ 2014

ממשיך לנסוע




כשאריק איינשטיין נפטר וחיפשתי כל מיני גרסאות מיוחדות לשיריו, נזכרתי באחת פחות מוכרת, אך מפתיעה ומרגשת: "תוכי יוסי" בביצוע להקת "קרח 9". נעם רותם וחבריו, אז בני עשרים ומשהו הקליטו את השיר של חלפי וגבריאלוב, עוד לפני שהקליטו אלבום ראשון. בתוך הרוק-בריט-פופ הסוויידי שהיתה אופיינית ל"קרח 9" הייתה עצם ההתייחסות לשיר הזה, מאד מפתיעה, והעובדה שהם הצליחו לשכנע בגרסה מחושמלת ומאד שונה מהמקור הייתה מרגשת במיוחד. 

כמעט 20 שנה אחרי, ואני מבין שהשיר ההוא, אחד הכי עצובים בעולם, הם מאד מתאימים לנעם רותם, אז וגם ובמיוחד היום. קודם כל מפני שהוא תמיד אוהב להתנהל מחוץ לציפיות ממנו ולעשות מה שבא לו, ושנית, העצב הקיומי ותחושת הסוף הקרב שיש בשיר ההוא, "תוגת המאירי" כדברי המשורר, הם מרכיבים מאד מרכזיים ביצירה של רותם, גם כשהם עטופים במוסיקה מלאת חדווה.

כל מי שאהבתי
לא הצלחתי להחזיק
רק מה שהספקתי להציל בתוך התיק
עם החורף הנשורת תיקח גם אותי
(מתוך "נשורת" שיר הנושא של האלבום החדש)


רותם, במיוחד מאז האלבום השני שלו "עזרה בדרך" (שיצא ב2007) מבין שהחיים הם לא צחוק, ושהמוסיקה אינה רק כלי עזר למשחקי תדמיות של צעירים שמתחילים דרכם בעולם... אלא היא יכולה לסייע להתמודד עם הקשיים. "עזרה בדרך" היה אלבום נפלא שתיעד תקופה לא קלה לנעם רותם ולאשתו שחלתה בסרטן. בעזרת מוסיקה מאד נעימה הציג רותם שירי חרדה וכאב שחש מי שחייו של אדם קרוב לו ואהוב נמצאים בסכנה קרובה. הוא מתמודד בשיריו עם האימה והתקווה, ההזדהות והחמלה והכעס על "הגורל" והרצון לעזור והצורך להיות חזק. רותם כתב ושר פשוט וישיר, מתאר מחשבות ורגשות בטון שקט ודיווחי שכמעט אינו מסגיר את הסערה שבפנים. למרות הנושאים הלא קלים (כימותראפיה, בתי חולים, חברים מתים) "עזרה בדרך" היה אלבום מלא תקווה. ללא מסקנות גדולות, בלי לתת עצות מעשיות איך להתנהג במצבים דומים, רותם סיפר על ניצחון האהבה והיה לסיפורו הפי אנד אמיתי: אשתו החלימה.
מאז זו דרך הביטוי העיקרית שלו. אולי בהשפעת הכתיבה והשירה של לו ריד ז"ל, הוא מביא מינימליזם רגשי עטוף במוסיקה סוחפת. שלוש שנים אחרי "עזרה בדרך" הגיע האלבום "ברזל ואבנים" ועכשיו, עוד ארבע שנים חלפו ונעם רותם מספר לנו שהחיים ממשיכים. ישנם פחדים, ישנם לא מעט חששות, האימה נמצאת שם בפנים... אך יש גם איזשהו תחושת ביטחון שלמרות הכל יהיה בסדר. לא כל כך בגלל המילים, אלא בזכות המוסיקה. 


רוק גיטרות רזה ורב עוצמה, לעתים אקוסטי לעתים מלא חשמל.  בהפקה מוזיקלית משותפת של רותם ודניאל מאיר "נשורת" הוא אלבום קצר ומאד חזק. את כל השירים רותם כתב, את רובם הוא גם הלחין ועיבד, באחד השתתף בהלחנה אביחי טוכמן (שהפיק את האלבום הקודם) ובשאר העיבודים משתתפים טוכמן, מאיר עם המתופף אביב בונן והגיטריסט יואב שושני. כולם גם מנגנים ואיתם בחלק מהשירים גם אוהד קוסקי (מ"קרח 9") בגיטרות, גיורא פוליטי בפעמונים וכלי הקשה, חגית מרום בקלידים, רז בורג בפסנתר, קרני פוסטל בצ'לו, שלי לוי ורותם פרימר בקולות. ואני מזכיר את כל השותפים האלה מכיוון שמצד אחד הם באמת חלק מאד משמעותי מהיופי של האלבום, הנגינה שלהם היא שצובעת את  השירים (תשמעו את הצ'לו המצמרר של פוסטל ב"אש ידידותית"... בדיוק מה שצריך, לא פחות ולא יותר, בלי להשוויץ). 

ומצד שני, העיבודים היפים הם לא העיקר, הם התוספת לדבר החשוב באמת: המילים-לחן-שירה של נעם רותם. נדמה כאילו גם לבד עם גיטרה אקוסטית עוצמת השירים הייתה עוברת. עשר שנים אחרי הסולו הראשון שלו "חום אנושי", והרבה פעילות מוסיקלית שכוללת השתתפות בהפקות שונות (ביניהן ב"רישומי פחם בצבע" משירי מאיר אריאל) ואיחוד להופעות "קרח תשע", הוא כנראה יודע שהעוצמה היא פנימית. 


ביום חמישי 13.3.14 נועם רותם ולהקתו בהופעה חיה ב"מוסיקה היום" בגלי צה"ל

מוזיקה היום 17.7.2011
סאונד: דני אור ואסף סיטון

נעם רותם בשירה וגיטרה, אוהד קוסקי בגיטרה וקולות,
אביחי טוכמן בבס וקולות, ניר וטשטיין בתופים וקולות

ברזל ואבנים
קראת לי קין
לפעמים זה קשה
נטלי
בופת בדידות
עולה ויורד
עיר שלא נרדמת

אין תגובות:

פרסום תגובה