‏הצגת רשומות עם תוויות זאב טנא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זאב טנא. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 18 בפברואר 2012

אחרית הימים של זהר לוי


מהפכן באחרית הימים
ישנם בקרבנו מוזיקאים שגם אם רק לא רבים שמעו את שמם, וגם אם התקליטים בהם השתתפו אף פעם לא נמכרו במאות אלפי עותקים, השפעתם על המוזיקה הישראלית גדולה ומשמעותית. לעתים קרובות המהפכה שהם חוללו ממשיכה להדהד עוד שנים רבות אחרי שהם הפסיקו להיות פעילים, ומוסיפה להיות קיימת בעבודתם של מוזיקאים רבים שאולי כלל לא מודעים להשפעתם של אותם חלוצים.
אחד כזה הוא זהר לוי. מתופף  בפרט ומוזיקאי בכלל שהיה אחד הכוחות הכי מהפכניים ומעניינים במוסיקה הישראלית של סוף שנות הששים – תחילת השבעים, תקופת הולדת הרוק הישראלי. השבוע ישנה סיבה מיוחדת להזכר בו.


זהר לוי 1972
 יליד 1945, גילה כשרון מוסיקלי עוד כילד, כשבמעברה בה גדל הקיש על כלי הקשה מאולתרים. כנער ניגן במגוון סגנונות רחב: מוסיקה אתנית, ג'אז, שירי ארץ ישראל, מוסיקה לריקודים ועוד. ההכרה הראשונה בכשרונו הייתה באמצע 1967 כשתופף בתקליט של אריק איינשטיין, שמוליק קראןס וג'וזי כץ, "החלונות הגבוהים". זה היה תקליט שונה מכל מה שנוצר בארץ עד אז, וזהר היה בעל משמעות רבה ביצירת הצליל המיוחד של הלהקה ושל המוזיקה הישראלית החדשה בכלל. אחרי האלבום הזה וההופעות שליוו את הוצאתו נחשב זהר לוי ה-מתופף של התקופה, ניגן בהקלטות של אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, יוסי בנאי, רן אלירן ושאר גדולי הזמר העברי היותר מעודכן. במקביל, כל הזמן הוא התעניין גם במוזיקה פחות פופולרית, בעיקר בתיאטרון ובמופעי קברט, בהם מצא יותר תעוזה וחופש מוסיקליים. באותה תקופה נוצר קשר טוב במיוחד בינו ובין המחזאי חנוך לוין ולוי הקים הרכב בשם "זהר השביעי" (את השם נתן לו לוין) והלחין משיריו. ביניהם ב1969 קטע רוק משונה בשם "מצילתיים" ואחר כך מוזיקה תיאטרלית למחזה השערורייתי "מלכת אמבטיה".  ב1970 הקים זהר לוי להקה שהיתה אמורה להעביר את הרעיונות החדשניים שלו אל מגרש המוזיקה הקלה, "כיף התקווה הטובה" עם ג'וזי כץ בשירה, חנן יובל בשירה וגיטרה, אלי מגן בשירה ובס ושלמה מזרחי בגיטרות.בתמיכתם של שמוליק קראוס ואריק איינשטיין ושלום חנוך הם הקליטו כמה שירים מצויינים, ביניהם "בלדה לעוזב קיבוץ" ו"דוקטור יארינג" וגם שיר אחד שבו היה זהר לוי הזמר: "אני בדרכי למוסד הסגור". הלהקה זכתה לפירגון עצום אך התפרקה לפני שהשלימה תקליט.


מירי אלוני 1971
בשנת 1971 הקים לוי את הלהקה החשובה ברוק הישראלי של התקופה, "אחרית הימים". עם אלי מגן בבס ושירה, גבי שושן בשירה וגיטרה, יצחק קלפטר בגיטרה ומירי אלוני בשירה. לוי תופף והלחין את כל שירי האלבום של "אחרית הימים", כשכל חבריו ללהקה משתתפים בעיבודים. זו היתה היצירה הכי מורכבת ו"מתקדמת" שידעה המוסיקה הישראלית עד אז. צליל רוק מגוון, מאקורדיאון ועד גיטרות בדיסטורשן, מנוגן ומופק ברמה מאד גבוה כשרוב השירים בו מאד שונים מהפופ המקובל באותם ימים. פרט ללהיט ברוח הביטלס, " יש לי יום הולדת" (למילים של יענקלה רוטבליט) ושיר ענוג אחד שהפך מושמע מאד בזמן אמת, "העץ הוא גבוה" (למילים של חנוך לוין), היו שירי האלבום ארוכים, מפתיעים בעיבודיהם ומציגים התייחסות חדשה לטכסטים שאינם "פזמונים": "אין מקום לשניים על עמוד החשמל" ו"חייו ומותו של מר גוסקין" (מילים של חנוך לוין), "הנסיכה" (דליה רביקוביץ'), "תחת עץ האקליפטוס" (חיים חפר) ו"פתחי לי את הדלת" (עמוס קינן).  זה היה שונה כל כך מהמקובל עד שהופעות הלהקה התפוגגו תוך זמן קצר, וגם ניסיונו של אריק איינשטיין לסייע בכך שהוא והם יופיעו במופע משותף לא צלח. אלבום הלהקה יצא ב1972, אחרי ש"אחרית הימים" התפרקה. רק אחרי הרבה מאד שנים נחשב האלבום, או לפחות חלק משיריו, לקלסיקה של הרוק הישראלי. השפעתו על התייחסות לטכסטים ועל בניית שירים ללא גבולות השפיעה על דורות של מוזיקאים, עד היום. 

מתוך עטיפת התקליט
אחרי "אחרית הימים" פעילותו המוסיקלית של זהר לוי הלכה והצטמצמה, אולי מפני שחש שלא מקבלים את שונותו. הוא השתתף בהקלטות בודדות, ביניהן עם יוני רכטר ואבנר קנר, "14 אוקטבות" שם תופף וגם שר סולו "בלוז שקט מהדרך". והוא הלחין מאז רק מעט מאד, בין השאר את פסקול הסרט "צלילה חוזרת". עם פרישתו מרצון המוסיקה הישראלית הפסידה את אחד הכוחות המיוחדים ביותר שפעלו בה.


ב1998 ראיינתי את זהר לוי לפרק הראשון של הסדרה "סוף עונת התפוזים".


לפני שנים אחדות עבר זהר שבץ מוחי והתקף לב וכיום מצבו הבריאותי והכלכלי בכי רע.
חברו דורי בן זאב ואיתו קבוצה גדולה של מוסיקאים שאוהבים אותו, ביניהם שותפיו ל"אחרית הימים" (אלי מגן, גבי שושן, מירי אלוני ויצחק קלפטר), שלום חנוך, משה לוי, דני סנדרסון, זאב טנא, אסף אמדורסקי, שלמה בר, ישראל גוריון, מיקה קרני, מיקי שביב, נינט, יענק'לה רוטבליט ורינו צרור הם חלק מהרשימה... כולם נפגשים השבוע, ביום ד' ה22.2 בתיאטרון "תמונע" בתל אביב בערב של הצדעה לאיש ולפועלו.
40 שנה אחרי "אחרית הימים" מגיע לו שיזכרו אותו.


עטיפת התכניה

ב1972 ניסה אריק איינשטיין לתמוך ב"אחרית הימים" והזמין אותם להופיע במופע משותף בשם "יש כיסוי" בהפקת צבי שיסל ושמוליק "שמיילך" בורנשטיין. המופע, הגדול והאיכותי שנוצר בארץ עד אז בתחום המוזיקה, התחלק לחלק ראשון בו הופיעה "אחרית הימים" ולחלק שני בו הלהקה ליוותה את אריק איינשטיין. בין החלקים הופיע דורי בן זאב בקטעים משעשעים.
המופע שהציב סטנדרטים חדשים של הפקה,נחל כישלון מוחלט, כנראה מכיוון שהיה "רועש מדי" לטעם הקהל של אותם ימים... "אחרית הימים" התפרקה ולפחות נשארה התכניה. 

שיסל



דורי בן זאב




שיסל ושמיילך






והנה תכנית "קוטנר בתשע" שהוקדשה לימים ההם...

יום שבת, 1 בינואר 2011

זאב טנא: זה שר! זה טוב!


זה שר על עצמו, זה שר על אימו
זה שר על כל מה שעבר
זה שר על אביו, זה שר על אחיו
זה שר על חלום שנשבר
זה שר כמה חם, זה שר ככה סתם
זה שר על כל מה שנותר
זה שר וזה שר ואני כבר לא שר ככה

"זה שר", השיר שנושא את שם אלבומו החדש של זאב טנא, הוא, בין השאר, מעין תגובה לכאלה שעדיין שואלים בהפתעה ואולי בביקורתיות כשהם שומעים אותו: "מה זה???!@!". וזאת התשובה: "זה שר!". כי גם עכשיו, גם אחרי 20 שנות פעילות ועשרה אלבומים, השירה של זאב טנא נשמעת כל כך שונה מהמקובל אצלנו... כן הוא עדיין "לא זמר", למרות שבמשך השנים למד והשתפר מאד בתחום זה, ואינו "נחמד" או "נעים"... אבל הוא אמיתי וחזק ויש לו מה להגיד... וזה טוב. וזה מיוחד וזה בעיקר מרגש באי הרצון שלו להיות חלק מהמיינסטרים. הוא בשלו, והוא עושה את זה באלבום החדש הרבה בזכות צוות הנגנים המצויינים שאיתו: אמיר זוסקוביץ בגיטרות וקולות, ישראל נחום בתופים ושמיל פרנקל בבס. הם לא "סתם נגנים", אלא חברים שעובדים איתו כבר הרבה מאד שנים, ישראל נחום מהאלבום הראשון שיצא ב1987, אמיר זוסקוביץ ששותף בהלחנת רוב השירים ואחראי על העיבודים מנגן עם טנא יותר מעשור, וגם שמיל פרנקל כבר שלוש שנים. לצידם מתארחים בחלק מהקטעים גם שמות "חדשים": אדם גורליצקי בפסנתר, שי צברי בשירה, אורי קאליאן בסינטי. אבל העיקר הוא החבורה הבסיסית שנשמעת כמו להקה של חבר'ה שנהנים לעשות את זה ביחד. "להקות צעירות" חייבות להאזין לאלבום הזה ולו רק כדי ללמוד שחברות בין שותפים היא רבת השפעה על איך שהמוסיקה נשמעת. בימים ספורים של הקלטה באולפן "ברדו" (על ידי הטכנאי יניב פז) ועוד קצת השלמות ומיקס באולפו "סוויטסאונד" (אורי קאליאן) הביאו את המוסיקה של טנא להשמע חיה ואנרגטית במיוחד. חלק מהשירים לא פשוט מבחינת האמירה, אבל הנגינה המצויינת של כל השותפים, והאנרגיה המשוחררת וסוחפת הופכת את כל העניין לחוויה כיפית ומרעננת. לצד שירים שכתב והלחין, לבדו או עם זוסקוביץ', מעיז טנא הפעם להתמודד גם עם קלסיקה ישראלית: "ביום מסה" של משה טבנקין, שמתי כספי הלחין ושר באלבומו הראשון ב1974. ברור שטנא אינו כספי, לא כמלחין ולא כמבצע, אבל הוא עושה את זה לגמרי בדרכו, שלם עם עצמו ואינו מנסה להעמיד פנים שהוא משהו אחר, וזה נשמע אמיתי ומרגש.
בספר השירים שלו, "זיכרון קצר", שיצא לפני שנה, כתב טנא על השירה שלו:

הרעיון שאקליט שיר באולפן היה של יהודה, חברי המוסיקאי,
בתוך תא הזכוכית, לבד מול המקרופון,
כשברקע מתנגנת שוב ושוב נגינת הלהקה,
עלתה שירתי על שירטון. 
יעקב הטכנאי עזב את תאו והגה באוזני עצת חירום,                                                                                        "אולי תנסה לדבר את השיר", 
ז'אן פול שתופף היה חסר סבלנות אפילו יותר                                                                                       "ניסית לצייר?"   
הוא שאל


וככה, עם הרבה הומור עצמי, טנא עושה את זה כבר 20 שנה. לא כזמר גדול, אבל כיוצר ופרפורמר מלא עוצמה שהולך עד הסוף בקטע שלו, ללא פשרות ובלי לעשות חשבון. וגם אחרי כל השנים האלה, כשהוא בן 63 פלוס, זאב טנא הוא עדיין אחד הדברים היותר מרעננים ומפתיעים במוסיקה הישראלית.
הגישה שלו לאיך צריך להיות על הבמה, האכפתיות לתוכן וחוסר האכפתיות למה שמסביב, המחויבות לאמירה האינדיבידואלית ובקיצור, הנאמנות לאש הפנימית... הוא יכול ללמד לא מעט מהצעירים שרק התחילו לדבר כשהוא כבר קיפץ על הבמה ושר-חירחר-נהם את שיריו כמו איזה טום ווייטס מקומי.
למרות שאף פעם לא זכה בהצלחה מסחרית גדולה הוא ממשיך, לא מתעייף ולא נשבר. את הפרנסה הוא עושה כמהנדס מזון מאד מצליח שממציא מוצרים פופולריים, כמסעדן (בעבר) וכבעל רשת למכירת נקניקיות עם כבוד (בהווה) ואת הנפש הוא ממלא באמנות...שלושים וחמש שנות כתיבה, יותר מעשרים שנות זמרה, עשרה אלבומים ועשרות הופעות, אי אפשר לעשות את זה אם לא מתוך אהבה אמיתית לעניין עצמו. לא כדי להצליח או להיות מפורסם אלא בשביל הנשמה: כי זה מה שהוא אוהב לעשות, כי הוא החליט שהוא רוצה והוכיח שהוא יכול.

בשעות בהן רוב בני דורו מוצאים את עצמם מנומנמים מול הטלוויזיה, טנא לא עוצר לרגע. בשנה האחרונה הוא הופיע כשחקן בגרסה מטורפת של "מקס ומוריץ" ובעיקר בכל מיני הופעות מוזיקה, עם רפי פרסקי, בהצדעה לטום ווייטס בעברית ובכל מיני ערבי אילתור.

זיגמונד טננבאום (יליד פולין, 1947) התפרסם לראשונה כזאב טנא ב1975, כשכתב את "איפה טעינו" שהלחין נפתלי אלטר ושר אושיק לוי. ב1981 הקליט טנא כזמר שיר ראשון שכתב והלחין, "לא לגעת", אך רק ב1987, בגיל 40, הוציא אלבום בכורה, "טנא והזאב". אחריו באו האלבומים "חתול שחור", "חצי צוחק", "חתול שחור מארח",  "הכל במקום", "זיכרון קצר", "אוסף", "הרוב חי" ו"חדר". אין לטנא הרבה להיטים (אולי "מחומצנת", "גרמנים", "הכל במקום") אבל יש לו המון מה להגיד.הוא לא מוותר על פוליטיקה ומחאה, על כאב הדור השני לשואה, על הומור עצמי ואמירות נוקבות על החיים שלנו כאן ועכשיו. תמיד בעטיפה מוזיקלית משובחת ומשוחררת ממוסכמות, אלתורי בלוז-רוק. עם השנים הוא נשמע אמנם פחות פראי ויותר "מוסיקלי" אך שוב דבר לא התרכך ולא נחלש בטירוף הנפלא שלו ובמחויבות הבלתי נגמרת שלו להיות רק הוא עצמו.

זה שר ברדיו 




עם הוצאת אלבומו העשירי "זה שר" התארח זאב טנא עם להקתו להופעה באולפן "מוזיקה היום"
בגלי צה"ל, 26.12.2010



זאב טנא בשירה, אמיר זוסקוביץ' בגיטרה וקולות, שמיל פרנקל בבס וקולות,
ישראל נחום בכחון
לוקח את עצמי ברצינות
אם כבר
גרמנים
בשבילך
איפה טעינו
יד ימין / יד שמאל
הכל במקום

סאונד: גראם ג'קסון ומני ציפל
צילומים: דני זודקביץ'



שמיל פרנקל
אמיר זוסקוביץ'



ישראל נחום

זאב טנא