הלילה השחור של הנשמה
או: חושך של מישהו אחד הוא אור של מישהו אחר
הנה משהו שדור האמפישלוש כמעט לא מכיר: אלבומי קונספט. מידי פעם, בימים הרחוקים שבהם המוסיקה היתה הרבה יותר פיזית, היה יוצא איזשהו אלבום אוסף שירים מיוחד שיצר אמן מרכזי אחד עם כל מיני אורחים חד פעמיים או תקליט שהיה בו מפגש אמנותי של כמה מוסיקאים בנושא משותף... הצדעה למוסיקאי אחד (למשל "שירי לאונרד כהן") או לסגנון אחד ("הבלוז של שנות הששים") או לתחושה כללית של "רוח התקופה" (וותיקי שנות השמונים זוכרים בוודאי את האלבום הכי עצוב ומתוק וקורע לב שזכה אז בהצלחה מטורפת, THIS MORTAL COIL עם חברי "קוקטו טווינז" ועוד להקות ניו ווייב אנגליות). לעתים קרובות אלבומי הקונספט האלה הרבה יותר מעניינים ושלמים מהיצירות "הרגילות" של האמנים המשתתפים. אולי בכלל החד פעמיות של היצירה שמוציאה אותם מהמסלול השגרתי ואולי בגלל המפגש עם השותפים האחרים שדוחף אותם להתעלות על עצמם...רבים מאלבומי הקונספט האלה הם הכי יפים בעולם באותו רגע.
מימין: ספרקלהורס, דיינג'רמאוס, דיוויד לינץ'
והנה דוגמא ממש אקטואלית לגמרי. אלבום בשם "DARK NIGHT OF THE SOUL" שהוא נורא נורא יפה וכואב ועצוב כמו שצריך. מעודכני האינטרנט הנ"ל יכלו לשמוע את שירי הפרויקט כבר לפני כשנה, כשדלף לרשת, אבל אני מתעקש, ולא אכפת לי להיחשב זקן טרחן בנושא הזה, אין כמו הדבר האמיתי: כלומר הדיסק שאפשר להחזיק ביד, לעלעל בחוברת עם הצילומים של דיוויד לינץ', ולהאזין למוסיקה כיצירה שלמה אחת שיש בעצם צירוף השירים בה, בהחלטה המודעת על הסדר שלהם (קוראים לזה עריכה מוסיקלית) אמירה אמנותית.
DARK NIGHT OF THE SOUL הוא פרוייקט משותף של שני מוסיקאים מאד שונים זה מזה שהמפגש ביניהם הוציא מהם את המיטב ויצר אלבום שיש בו מין תמונת מצב מעניינת של הרוק האלטרנטיבי העכשווי.
"ספארקלהורס" (סוס ניצנוץ?) הוא כינויו של הזמר-כותב-מלחין מרק לינקוס. אמריקני שהיה בשנות השמונים חבר בהרכבי אינדי שלא זכו בהצלחה (בביוגרפיה שלו מודגש הפרק בחייו שבו עסק בניקוי ארובות וצביעת בתים). ב1995 הוא הקים הרכב בשם "ספרקלהורס" , שכלל בעיקר אותו, והוציא אלבום בכורה נפלא, עדין ולואו פיי, תחת אחד השמות הארוכים והמוצלחים ביותר בהיסטוריה של הפופ:
Vivadixiesubmarinetransmissionplot
בראשית 1996, אחרי הופעה בלונדון, לינקוס כמעט מת מנסיון התאבדות שכלל לקיחת תערובת של תרופות פסיכיאטריות שונות, והוא חזר לפעילות רק לאחר שנתיים של ניתוחים ושיקום. המשיך להוציא אלבומים מוצלחים תחת השם "ספרקלהורס", שיתף פעולה עם אמנים שונים ביניהם פיג'יי הארווי, נינה פרסון וטום ווייטס, כתב מוסיקה לסרטים ונראה כאילו חייו חזרו למסלולם ואפילו האירו לו. ב2008 הוא החל לעבוד על פרויקט מולטימדיה שאפתני ביחד עם הבמאי דייויד לינץ' והמפיק "דיינג'ר מאוס". הוצאת הפרויקט, שכלל שירים של ספרקלהורס עם אורחים רבים וספר צילומים בן מה עמודים התעכבה בגלל מחלוקת משפטית בן חברת התקליטים והמפיק דיינג'ר מאוס. מחוסר ברירה החל ספרקלהורס לעבוד על פרוייקטים חדשים, ביניהם עם אמן הלפ-טופ קריסטיין פנז וגם על אלבום סולו חדש שלו. בחודש מרץ השנה, בגיל 47 הוא התאבד ביריה בחזהו. עכשיו, חצי שנה אחר, יוצא אלבום שיתוף הפעולה שלו עם דיויד לינץ' ודיינג'ר מאוס.
המפיק והמוסיקאי בן ה33 בראיין ג'וזף ברטון, הפך לDANGER MOUSE (כשם סדרת אנימציה בריטית) כשהתחיל להיות די ג'יי באמצע שנות התשעים, אך הוא לגמרי איש שנות האלפיים. בראשית העשור הוא חי בלונדון, והפריצה הגדולה שלו לתודעה הייתה ב2004 כשיצר מין שילוב בלתי אפשרי (ולא חוקי) בין "האלבום השחור" של ג'יי זי ו"האלבום הלבן" של "הביטלס". למרות שיצר את "האלבום האפור" לא מתוך כוונה מסחרית, הפך האלבום עם דליפתו לרשת לאחת ההצלחות ההיסטריות בתחום, נבחר על ידי "הרולינג סטון" ל"אלבום המיקסים הטוב ביותר אי פעם" ופתח לDM דלת לשורת הפקות מרתקות ששילבו מוסיקת נשמה עם אלקטרוניקה חדשנית. הוא עבד עם "הגורילז", בק, "ספרקלהורס", "זירו 7", "בלאק קיז" וגם בצמד שהקים "גנארלז בארקלי".
באלבום DARK SIDE OF THE SOUL מארחים ספרקלהורס ודיינג'ר מאוס שורה של מוסיקאים נפלאים. ביניהם להקת FLAMING LIPS, גראף ריס מ"סופר פארי אנימלז", ג'ייסון ליטל מ"גראנדדי", ג'וליאן קזבלנקס מ"הסטרוקס", בלק פרנסיס מ"פיקסיז", נינה פירסון מ"קרדיגנז", ג'יימס מרסר מ"שינז", איגי פופ, סוזן ווגה וגם ויק צ'סנט שמת זמן קצר לאחר ההקלטה. האלבום מוקדש לזכרו ולזכר יוצרו מרק לינקוס. וכמו שקורה בדרך כלל באלבומים של אמנים גדולים שהתאבדו (מאיאן קרטיס של "ג'וי דיביז'ן" ועד קורט קוביין של "נירוואנה") פתאום השירים שהשאירו אחריהם מקבלים משנה תוקף ומשמעויות שאיש לא שם אליהם לב בזמן שנוצרו. עכשיו כמובן ברור שהכתובת היתה על הקיר... ומה שנותר הוא אוסף מרגש של שירים נפלאים, שעל הכאב והכעס מכסים טובות של רוך ויופי.
אריאל הורוביץ בשירה, קלידים וקיטאר, יניב דדון בגיטרה וקולות,
