שרים נעמי שמר
נעמי שמר ז"ל כתבה והלחינה ב74 שנות חייה מאות שירים שהפכו קלסיקות של הזמר העברי, עשרות משיריה נחשבים "לאומיים" למרות שלעתים קרובות נכתבו על נושאים אישיים ופרטיים. למרות ששיריה כל כך מוכרים ואהובים ובוצעו אלפי פעמים, ישנה חרדת קודש בהתייחסות ליצירה שלה. לכן, אולי, שבע שנים אחרי לכתה (ב26 ביוני 2004) רק מעטים מתמודדים עם יצירתה באלבומים או מופעים שלמים.
שניים כאלה, שמאמצים את שיריה של נעמי שמר לכדי אמירה אישית שלהם הם מוזיקאים שבדרך כלל אינם "סתם מבצעים" אלה כאלה שיש להם מה לומר ככותבים ומלחינים, ועכשיו, אחרי כמה אלבומים מיצירתם הם מפנים תשומת לב לאחת ההשפעות הגדולות ביותר עליהם.
לתמר גלעדי יש קשר אישי מיוחד לנעמי שמר. היא נשואה לבנה של נעמי, אריאל הורוביץ, ומין הסתם לה קשה עוד יותר מלאחרים להתמודד עם המיתוס הענק שנקרא "שירי נעמי שמר". גם כאחת שאולי כבר מכירה את דעתה של היוצרת על ביצועים לשיריה, וגם משום שמי כמוה יודע שדווקא לה אסור לפשל כשמסביבה כולם יודעים אם נעמי הייתה אוהבת את זה...תמר גלעדי, שעד היום הוציאה שלושה אלבומים אישיים יפהפיים, "תמר גלעדי" עם הלהיט "האהבה מתה" (2000), "גן חורפי" (2003), "סוד של ורוד" (2008) מוציאה עכשיו את "בלוז לנעמי" והיא מדלגת מעל משוכת הציפיות הנ"ל בעזרת הגישה הצנועה שלה לביצוע השירים. היא שרה יפה ופשוט, בלי להשוויץ, נותנת לשירים את כל הכבוד. בניהולו המוזיקלי של רמי הראל, ובעיבודים של תמר ושלו, ועם צוות נגנים ג'אזי נהדר שכולל את רמי הראל בפסנתר וקלידים, יוראי אורון בקונטרבס, איתן איצקוביץ' בתופים ותמר בגיטרה, מלודיקה, חליל אירי ושירה היא מציעה גרסות אינטימיות, קצת ג'אזיות, קצת בלוזיות, לתריסר משיריה של שמר. ביניהם "חליל מקנה סוף", "חבלי משיח", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "סימני דרך", "אור", "בית חלומותי", "העיר הלבנה", "ולס להגנת הצומח", "ליל אמש", "זמר נודד", "חורשת האקליפטוס".
נדמה לי שנעמי שמר היתה אוהבת את הגישה הזו.
בחוברת הדיסק כותבת תמר הקדמה. הנה חלק ממנה:
"גדלתי על השירים של נעמי שמר. לא תארתי לי שאמצע את עצמי יום אחד חלק ממשפחתה, נשואה לאריאל בנה. אבל מרגע שזה קרה, הקרבה הפכה להיות טבעית בשבילי. התאהבתי בנעמי היומיומית ושכחתי שהיא גם "המשוררת הלאומית". כשנעמי נפטרה, גל האבל ששטף את הארץ הזכיר לי שנעמי שמר בעצם שייכת לכולם והרגשתי צורך לשמור על נעמי הפרטית שהכרתי כדי שלא אשכח אותה כפי שהייתה. אז גם הבנתי את הפער העצום בין נעמי שמר ה"ממלכתית", לבין האשה בעלת האופי הזרוק והפרוח שקיבלה את פניי בחיוך ממזרי ורגליים יחפות..."
ביום שלישי הקרוב משיקה תמר גלעדי את "בלוז לנעמי"
בהופעה ב"מרכז ענב" בתל אביב.
יוסי פרץ הוא כותב, מלחין, גיטריסט, זמר וגם מפיק מוזיקלי שהחל את דרכו בראשית שנות התשעים בלהקת "דברים שעשיתי עם אחותי" ב2003 הוא הקים יחד עם אסף אמדורסקי את אולפן ההקלטות "ביאליק מיוזיק" בו הפיק מוזיקה לסי היימן, האחיות פיק, יוני רועה, עובדיה חממה, אריק סיני, גבי שושן ועוד רבים. כזמר סולן הוציא יוסי פרץ שני אלבומים, "בסוף כולם חכמים" (1995) ו"יוסי פרץ" (2002). לאחרונה הוציא פרץ את האלבום "מחשבות בהירות" שכולו משירי נעמי שמר, ביניהם "העיר באפור", "אנחנו מאותו הכפר"," יש לי חג", "חורשת האקליפטוס", "סרנדה לך", "החגיגה נגמרת", "על כל אלה" ועוד. פרץ גם חידש בכך שחיבר בין הטכסט של "לו יהי" והלחן של הביטלס ל"LET IT BE" שהיה הבסיס המוזיקלי לשיר של שמר.
ביחד עם יוסי פרץ שרה באלבום שרון רוטר שמוסיפה גוון מקסים לגישתו הגברית. העיבודים האינטימיים הופכים את השירים לגמרי לשלו, וחוברת הדיסק, למי שלא מסתפק בגרסה הדיגיטלית, יוצרת עוד חיבור בין השירים של נעמי שמר והחיים של יוסי פרץ. הצילום ליד כשאמא באה הנה ( "חורשת האקליפטוס"), לדוגמא, הוא של הוריו של פרץ. חברו של פרץ, מודי בראון, כתב נורא יפה בחוברת הדיסק: "אני מכיר את יוסי רוב חיי ואף פעם לא חשדתי בו שהוא אוהב את נעמי שמר. עכשיו, כשהוא מזמר את הסוד שלו, אני מבין שזה היה גם הסוד שלי. אחרי כל השנים הארוכות האלה, יוסי שב אל השירים ההם ומבדיל מחדש בין הפשוט לפשטני. בביצועים שלו ושל שרון רוטר הם חוזרים להיות מה שהם - שירים אישיים מאוד, שירים שבין האדם לבין דיכאונו, שריקות נואשות בחושך של מי שמשתוקק לחשוב מחשבות בהירות".
