יום שני, 21 ביוני 2010

הברירה הטבעית


כמו צמח בר

בגיל 67 שלמה בר יודע כבר שלא יוכל לשנות את העולם או אפילו את החברה הישראלית. מבלי לשאול אותו אני בטוח שהוא לא מרוצה מהמציאות שבה אנחנו חיים. לא מהפערים החברתיים, לא מקשרי הון ושלטון, לא מיחסינו עם הערבים, לא ממצב התרבות ובמיוחד לא ממה שקורה במוסיקה הישראלית. אבל על כל אלה כמעט ולא תשמעו בשירים החדשים שלו. אלבומו החדש "בסוד תפילת ערער" כולל אמנם שיר מחאה על השימוש בריטלין לטיפול בבני נוער אך בדרך כלל, בשנים האחרונות, שלמה בר אינו מניף פלקטים, לא מקדיש את הופעותיו למחאה ישירה ובוטה כפי שעשה בתחילת דרכו.

ועם זאת הוא לא מוותר. הוא ממשיך לומר את דברו, החברתי, פוליטי ובעיקר אמנותי בקצת פחות כעס, עם מעט יותר הבנה שלעתים הדרך לחדור ללבם של המאזינים, להשפיע על תפישת עולמם, היא עקיפה... כמו ששרה נעמי שמר ז"ל באחד משיריה המאוחרים...

על ראש שמחתי, ענדתי זר
זר פרחי שדה, עם קוץ אחד או שניים
יצאה שמחתי , לחולל בחוצות
ברגל יחפה, בתוך הצהרים
תפסוה השומרים, הסובבים בעיר
מה את רוקדת ככה, ועל מה יצהל קולך?
מוטב שתשירי שירי מחאה
זה מה שהולך עכשיו, זה מה שהולך
אמרה שמחתי, אני ארקוד וארקוד
עם זר פרחי שדה, וקוץ אחד או שניים
כי השמחה שלי היא המחאה שלי
ברגל יחפה, בתוך הצהרים
אמרה שמחתי, אני אשיר וארקוד, עד צאת נשמתי
כי השמחה שלי, היא המחאה שלי, והיא כוחי האמיתי.


כוונת המשוררת הייתה, נדמה לי, לא לשמחה של "עזוב אותך, הכל שטויות, בוא נברח מהצרות" אלא לשמחת המוסיקה הפנימית המעוררת את הנפש, הנותנת כוחות עידוד ואהבת החיים... כך גם שלמה בר (שאולי יקליט יום אחד גרסה משלו לשיר הזה) מתנהל בעולם המוסיקה יותר משלושים שנה. כבר בלהיטו הראשון "ילדים זה שמחה" המסר החברתי הקשה נארז במוסיקה שמחה ומדבקת, מה שהסיט אולי את תשומת הלב מהאמירה הסרקסטית, אך הפך את השיר לקלאסיקה שמנוגנת עד היום. בזכות ההצלחה הזו, נחשפו המאזינים, גם אם מבלי משים, למסר המחאתי ואולי הגיעו בעקבותיו גם לשירים אחרים של "הברירה הטבעית" שהיו הרבה פחות קלים להאזנה.

השירים של שלמה בר בדרך כלל מאד לא שמחים, יש בהם קדרות וכאב וקושי רב, אבל כשהוא שר ומתופף ביחד, וכלי ההקשה הם תמיד חלק מהביטוי המוסיקלי שלו, האנרגיות שלו מעוררות שמחה והתלהבות ואהבה, לעצמך ולעולם סביבך. כמו שנאמר... "והיית אך שמח" (דברים ט"ז"). שמחה מוסיקלית פנימית היא כח מרפא שמשנה את החיים שלך.


"בסוד תפילת ערער", האלבום ה12 של "שלמה בר והברירה הטבעית" (מאז פרישתו של נגן הכינור סמסון קהמקר ז"ל, זו כבר לא "הברירה הטבעית" אלא "שלמה בר ו...") כולל שילוב של ישן וחדש, דתי וחילוני, שירים מקוריים שהלחין בר ("ברכה" של לאה גולדברג, "שיר לאשת נעורים" של נתן אלתרמן, "שחר אבקשך" של שלמה אבן גבירול, "אני אתה והוא" שכתב ר' אריה יצחק ז"ל, "וככה אנשקך" של אהוד בן עזר ו"כמו הרוח" ו"גברת ריטה" שכתבה בת זוגו יעל אופנבך. מעניינים גם השירים שהוא בוחר לחדש ולהפוך אותם לגמרי לשלו: "סליחות" (לאה גולדברג בלחן עודד לרר), "הלילה" (ארז הלוי) עם תוספת שירה בהינדית של ליאורה יצחק, "דברים שרציתי לומר" (יעקב רוטבליט ויהודה פוליקר) וגם את "אמא אדמה" (רוטבליט ומיקי גבריאלוב) שבר ביצע לראשונה במופע המחווה לאריק איינשטיין בפארק הירקון בשנה שעברה. דווקא בביצוע המיוחד הזה (בעיבוד משותף עם יהודה עדר) יש סמליות רבה. לפני שלושים ומשהו שנים, כשבר התחיל את דרכו המוקלטת, נראו אריק איינשטיין ו"הברירה הטבעית" כמו שני עולמות רחוקים ושונים זה מזה במוסיקה הישראלית. מאז כידוע, העולמות האלה מזמן נפגשו, והצליל הישראלי המרכזי הוא הרבה יותר פתוח ומגוון, גם בזכות ההתעקשות של שלמה בר וחבריו.


וכך, אם מביטים על השנה האחרונה לפעילותו ולחגיגות 30 השנה ללהקת "הברירה הטבעית" (למען הדיוק מדובר ב30 שנה לאלבום הראשון, "אלי שורשים", ולא לתחילת פעילות הלהקה שהייתה שנתיים קודם לכן, שלא לדבר על שירי הלהקה שעבר בוצעו על ידי בר במופע המחאה "קריזה" ב1976) רואים שהמוזיקאי שהמציא את הצליל הישראלי-אתני עוד לפני שבעולם קראו לזה "מוסיקת-עולם" ממשיך גם שלושים שנה אחרי להתחדש ולהתגוון מבחינה סגנונית. הוא הופיע במחווה לשירי אריק איינשטיין, במופע הצדעה לג'ו עמר ולשלמה קרליבך, ליהושע סובול ולאורי צבי גרינברג, בסדרת הופעות עם התזמורת האנדלוסית וגם עם ברי סחרוף, אהוד בנאי, דוד ד'אור, אהובה עוזרי, מאיר בנאי, מוש בן ארי, קובי אפללו, מירי מסיקה, שלומי שבת , להקת גאיה, גליקריה, "בלקן ביט בוקס" ואפילו להקת הFאנק- ג'אז "התפוחים". בכל המפגשים האלה שלמה בר הוא אותו זמר, שר עם כל הנשמה וההתכוונות, מחוספס ושרשי ופראי כמו עץ השדה, כמו צמח בר.



צילומים: אריאל ואן סטרטן

ביום חמישי הקרוב תופיע הלהקה במופע מיוחד להשקת האלבום החדש ב"זאפה אמפי שוני", בנימינה. אורחים: ברי סחרוף, קובי אפללו, חברי "התפוחים" וליאורה יצחק.

לקראת המופע הופיעה הלהקה בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו"

בשידור חי ממועדון "שבלול ג'אז"17.6.2010

צילום דני זודקביץ'. סאונד: אייל שינדלר


שלמה בר בשירה וכלי הקשה, מנשה ששון בסנטור, ניר סרוסי בכינור, אילן בן עמי בגיטרה עוד ושירה,
יעל אופנבך בכלי הקשה, אילן אביב בבס, ליאורה יצחק בשירה (בשני השירים הראשונים).

השירים בתכנית: הלילה, גברת ריטה, זמר נוגה, ברכה, עננים נמוכים, פתיחה + ילדים זה שמחה

חלק א



חלק ב




אין תגובות:

פרסום תגובה