יום שבת, 26 בפברואר 2011

סשה ארגוב חי וקיים



נפתח במשהו אישי. בסוף שנת 1974, כשהגעתי לגלי צה"ל לתפקיד הנכסף של עורך מוזיקלי, הראש שלי היה מלא בביטלס ורולינג סטונס ובוב דילן ובעיקר "רוק מתקדם"...קינג קרימזון, ג'נסיס ופינק פלויד. לא כל כך הבנתי למה מתכוונים וותיקי עורכי המוזיקה בתחנה, דובי לנץ, דני קרפל ובמיוחד רפי קדישזון, כשהם מדברים בהתלהבות שיא על המוזיקה של סשה ארגוב. הכרתי אמנם כמה שירים לו, בעיקר מימי "התרנגולים" ומהתקליט של עדנה גורן וקובי רכט, אבל באופן כללי חשבתי שהלחנים של ארגוב אמנם יפים אבל מיושנים ולא מתאימים לדור החדש והצעיר שאני הרגשתי חלק ממנו...
השינוי התחיל באותה תקופה כשיצא אלבום של גרסות חדשות לשירי סשה ארגוב, "תפוח זהב" בניהולו המוסיקלי של צביקה כספי. השתתפו באלבום זמרים צעירים יחסית, צילה דגן, דני מסינג, נעמי כפרי ועודד בן חור והעיבודים המוזיקליים, ששילבו כוחות חדשים כמו מתי כספי, יוני רכטר, אלונה טוראל, ציפי פליישר ובני נגרי עם מעבדים וותיקים כמו שמעון כהן ואריה לבנון, הפכו את השירים הישנים והמוכרים לרעננים ורלוונטיים. עד היום ההאזנה ל"הלילה הזה" ששר דני מסינג בעיבוד אלונה טוראל גורמת לאותה צביטה בלב...
בשנים הבאות גיליתי שרבים ממהפכני המוזיקה הישראלית החדשה שאהבתי, גדלו על ברכיו של ארגוב, העריצו את לחניו, וחזרו אליהם שוב ושוב. אריק איינשטיין, שלום חנוך, יוני רכטר, אבנר קנר, שלמה גרוניך, מתי כספי, יהודית רביץ, נורית גלרון... מלחינים ומעבדים וזמרים ... כולם הפכו את השירים הישנים לאקטואליים לא פחות מהמוזיקה החדשה של אותם ימים... הכניסה והעמקה לעולמו של ארגוב חשפה עושר בלתי נגמר של לחנים מושלמים, מלאי כבוד לטכסטים, מעניינים וחכמים מבחינה מוזיקלית ועם זאת לא מתנשאים, לא מיועדים למיטיבי לכת בלבד, אלא נגישים לכל מאזין... זהו קסם יצירתו של ארגוב, שלמרות נועזותו ומורכבות לחניו, הצליח להמציא כל כך הרבה מנגינות שהפכו כשהוא חיבר אותן למילים שתמיד הקפיד עליהן, ללהיטים גדולים ועל-אופנתיים. שירי עם קלסיים של ממש.
וכך, במקביל למהפכת הרוק והיוצרים האישיים של התקופה, יבלוט מקומו של סשה ארגוב (לצדם של משה וילנסקי ונעמי שמר), כמלחין הגדול, הפורה ורב ההשפעה על המוזיקה הישראלית של שנות הששים והשבעים ואפילו השמונים.
ארגוב המשיך ליצור עד מותו, בגיל 81, בשנת 1995, אך בשנים האחרונות המאזין הממוצע נתקל בשמו פחות. מדי פעם נזכרים בו במופעים מיוחדים, חד פעמיים. מתי כספי, מלחין פורה בעצמו, מופיע כבר חמש שנים במופע משירי ארגוב ביחד עם כלתו של סשה, הפסנתרנית גבי ארגוב, אך חוץ מפעילות מבורכת זו, ארגוב כמעט לא קיים בצליל העכשווי. נדמה שלדור החדש של המוזיקאים והמאזינים אין כמעט מושג שהיה פעם, עוד הרבה לפני זהר, ארגוב אחר. לכן חשובה כל כך היוזמה שנקטה טלי פולק, שדרנית ב"קול הקמפוס 106 FM", שהפיקה פרויקט חדש ומפתיע שמחזיר את ארגוב לתודעת הקהל הצעיר של ימינו: "מסע אספלט". במה שהיה אמור להיות שידור חד פעמי בתחנת הרדיו של המסלול האקדמי המכללה למנהל, הצליחה פולק לגייס רשימה ארוכה של מוזיקאי "אינדי", מהשמות הבולטים במוזיקה החדשה והאלטרנטיבית של ימינו, והקליטה 25 משיריו המוכרים ביותר של סשה ארגוב, וגם אחד "מסע אספלט", שלא התפרסם קודם לכן. הקולות בפרויקט הם של אבי עדאקי, אביגייל רוז, איה כורם, איילת רוז גוטליב, איתמר רוטשילד, אלון עדר, גליה חי ואבי בללי, הילה רוח, טל הפטר, יאיר יונה, יהוא ירון, יואב שושני, כרמי סיזפל וערן וויץ, לי גאון, מאלוקס, מיכאל גוטליב, מיכל לוטן, נועה גולנדסקי ואדם בן אמיתי, נילי פינק, נעם נבו, עינב ג'קסון כהן, צח דרורי, קרימינל פרוג'קט, רונית רולנד, רות דנון ומורן צ'סטק, שירלי קונס ותמר קפלנסקי. לרשימה הארוכה הזו תוסיפו את כל המעבדים והנגנים שעסקו במלאכה, ותקבלו מושג על גודלו של הפרויקט חסר התקדים הזה, שבינתיים נמצא רק ברשת וטרם יצא פיזית בדיסקים.
האתגר שעמד מול עיני יוצרי הפרויקט הזה היה לא פשוט. מצד אחד, הלחנים של סשה ארגוב מושלמים כפי שהם, קלסיים במובן שכל שינוי בהם עשוי לפגוע בשלמות הזו. ומצד שני, איך אומרים משהו אישי ומקורי שיצדיק את העיבוד החדש, ולא ישמע רק כמו חיקוי של המקור? נדמה לי שרוב מעבדי השירים כאן פעלו מתוך יראת כבוד ושמרו עד כמה שאפשר על רוח המקור, חלקם העזו לומר משהו שונה באופן הביצוע, אך הקפידו להיצמד ללחנים,  רק מעטים ממש התפרעו ושינו את השירים, ולאו דווקא לטובה.
ומה סשה היה אומר על כל העניין הזה? בתחילת שנות השמונים היה לי הכבוד לפגוש אותו  אישית כשהקלטתי איתו תכנית בביתו. אני מזכיר את זה לא (רק) כדי להשוויץ, אלא כדי למסור עדות ממקור ראשון: סשה ארגוב, הגאון המוזיקלי הנועז ופורץ הגבולות, היה מאד מאד קפדן ואפילו שמרן לגבי הביצועים לשיריו. אני מתאר לעצמי, שבהומור הדק שאפיין אותו, הוא היה מתחמק באלגנטיות מלומר את דעתו האמיתית על כל אלה שעשו את זה לא בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק כפי שהוא ראה בעיני רוחו.
ובעצם, דעתי על דעתו של סשה אינה משנה דבר. שכן "מסע אספלט", ברובו, אינו ממש מחדש מוזיקלית אלא בעיקר מפגיש את הקלסיקה עם קהל חדש שאולי יגלה בעקבות זאת את המקור. בכך הוא עושה שירות חשוב למוזיקה של ארגוב ולמוזיקה הישראלית בכלל.

אין תגובות:

פרסום תגובה