יום שישי, 20 במאי 2011

בעז שרעבי



זה כל הקסם
בעז שרעבי הוא, בשבילי, גדול זמרי הנשמה בארץ, וגם כששווים אותו לזמרי הSOUL הגדולים בעולם אין לו במה להתבייש. אין בדברים האלה חידוש, שהרי הוא כבש את מקומו בצמרת הזמרים בארץ כבר מזמן, ובכל זאת, העובדה שהוא ממשיך לעשות את זה גם עכשיו, בגיל 64, בתוך סצנה שהופכת קשה, תחרותית ומאתגרת גם לצעירים ומלאי אנרגיה טריה, היא משמחת במיוחד.
ביצירה שלו, בהופעות החיות, בתקליטים שהוא מוציא גם בשנים האחרונות... הוא כאילו לא משתתף במשחק של הדור הצעיר (למרות שאלבומו האחרון, "אם את עדיין אוהבת אותי" מכר יותר מ40,000 עותקים, אלבום האוסף "את לי לילה" יותר מ250,000 וגם שרעבי סגר את קיסריה), אבל הוא בקלסיקה אחרת ושם הוא אינו מפסיק ואינו מוותר. יש לו כח להמשיך (כשם אלבומו משנות התשעים) והוא עושה את זה עם כל הלב והנשמה. כן, המילה הזו תחזור כאן לא מעט.


"מגע הקסם" הוא קורא לאלבום החדש, ואי אפשר להימנע מהקלישאה... שרעבי לא איבד את מגע הקסם. בעיבודים של ירון בכר ובהפקה מוזיקלית משותפת שלו ושל בכר הוא מציע 10 שירים חדשים, ששה מהם הלחין בעצמו (שניים עם עמית צח, וירון בכר) ובאחרים לחנים של רותם כהן, ליאור ד'טאוקר ודורון מדלי.  ההפקה המוזיקלית מאד פונקציונלית, העיבודים משרתים את השירים מבלי לעשות מהפכות. כך גם הטכסטים, בעיקר שירי אהבה וגעגוע ותפילה של רחל שפירא, רותם כהן, דורון דוידסקו, עמית צח, דורון מדלי, חמוטל בן זאב ובעז בעצמו. "מגע הקסם" אינו פורץ דרכים חדשות, ולפעמים מתעוררת המחשבה מה היה קורה אילו שרעבי היה מעז פעם אחת לשכוח את כל מה שהוא, וירון בכר, יודעים לעשות, והיה מפקיד את העיבוד וההפקה בידי מוזיקאי שונה ומפתיע שאף פעם לא עבד איתו בעבר, אך כל זה לא משנה. ככה הוא נשמע עכשיו, זה מה שהוא רוצה לומר וזו הדרך שהוא אומר (כלומר שר) את דבריו. זה מרגש בגלל שזה מחבר את המאזינים לקול הכל כך מוכר. הקול החם של בעז, הצורה המיוחדת לו בה הוא מבטא את המילים, המוזיקליות מלאת העושר...גם העיבוד הכי בומבסטי או מתוק לא נשמע קיטש, גם הנושא הכי מוכר לא נשמע נדוש... כי הוא עושה את זה באמת. מהמחלקה הכי פנימית של הנשמה.

"לעולם לא אחדל לעולם לא אחדל זו הבטחה שלעצמי הבטחתי..." הוא שר את מילותיה של רחל שפירא בשיר הפותח את האלבום החדש ומוסיף, "ושיר נובע ולא גווע, המנגינה בקול צלול ומלאכי, מגע הקסם צליל נובע מתוכי, כמו ברכה כמו מנחה כמו שמחה".  
אני לא בטוח ש"צלול ומלאכי" הוא המאפיין את קולו של שרעבי. להפך, יופיו הוא באי-מלאכיותו, בכך שהוא לא "צלול", קולו הוא מאד ארצי, מחוספס, עמוק ומלא כאב ועם זאת תמיד נשמע גם חיוך אופטימי קטן בתוך העצב הגדול. ארבעים שנה הוא שר את הנשמה שלו והוא נשאר אמיתי ונאמן לעצמו, לקול שלו. אופנות באות והולכות, כוכבי זמר צצים ונעלמים, ושרעבי, כמו אריק איינשטיין ויהורם גאון ועוד קומץ זמרים גדולים, נשאר כל הזמן כאן, ממשיך להיות זמר ענק.


למרות מוצאו התימני, שרעבי אף פעם לא היה רק "זמר מזרחי", הוא לא הסתפק בצמצום האפשרויות לתחום אחד בלבד. כן יש במוזיקה שלה מרכיבים מזרחיים, אך יש בה גם השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ונשמה ורוק ופופ  ושירי ארץ ישראל "אשכנזית" (לך תדע מה זה) ומוסיקת עם ספרדית ופולק אמריקני ועוד... בואו לא נשכח, לשם דוגמא, שאת הפריצה שלו, לפני 40 שנה בדיוק, הוא עשה בסדרת להיטים באנגלית: "פמלה", "רינגולי", "זירו זירו" ועוד. תקליטיו הראשונים כללו בטבעיות אנגלית לצד עברית, ואת החזרה הגדולה שלו לתודעת הקהל, באלבום "אצלי הכל בסדר" ב1984 הוא עשה בהפקה שעטפה את השירים שלו בגישה אלקטרונית "מערבית" של מוזיקאי רוק, יזהר אשדות ומשה לוי. בעז שרעבי ידע תמיד לשלב בין העולמות וליצור משהו חדש ועצמאי. מאד ישראלי במובן של שילוב ומיזוג טעמים והשפעות. ובכך, במו הקריירה שלו שרעבי הוא אחד הראשונים והחשובים שביצירת המוזיקה הישראלית החדשה, הצליל העברי הישראלי, שהוא חיבור של מזרח ומערב, סילסולים ותפילה ובלוז ונשמה. ייתכן שבתחילת דרכו הוא עשה את זה מתוך תחושה של חוסר ברירה, ואף עזב את הארץ לשנים אחדות (בין סוף שנות השבעים לאמצע השמונים) בגלל תיסכול מאיך שהמוזיקה שלו מתקבלת כאן, אבל כשמביטים על הקריירה שלו, ארבעים שנה אחרי האלבום הראשון, רואים שאמנם הוצאת 14 אלבומים (לא כולל אוספי להיטים אחדים) אינה מתקרבת לכמות שיצרו שאר בני דורו שעדיין פעילים, ועם זאת היו לו רק מעט מאד פספוסים והרבה מאד שירים שהפכו חלק חשוב בפסקול חיינו. שירים מקוריים (הוא הראשון שהקליט את "את לי לילה", עוד לפני שנתן אותו לזהר ארגוב) וגרסאות לשירים של אחרים (מי עוד מסוגל לשיר ככה את "ברית עולם" של אהוד מנור ומתי כספי). הנה רק תזכורת לחלק מהרשימה:
"פמלה", "רינגולי", "חופשי ומאושר", "פעם לאהוב", "הלילה הארוך בעולם", "ממה מייבלי" , "מי ידע שכך יהיה", "חייך וחיי", "חידה את לי", "מה להם לבני אדום", "תני לי יד", "אצלי הכל בסדר", "אהבה לבנת כנף", "לשיר איתך" (עם שושנה דמארי), "הלואי",  "משאלה", "לתת" (לחנו למילים של חמוטל בן זאב שנבחר ב"מצעד היובל" בגלי צה"ל כשיר האהוב ביותר בתולדות המדינה) "שלום עליכם", "אל תעזבי", "עדיין כאן", "עבריה", "כשאת נוגעת בי", "כשתבוא", "אם את עדיין אוהבת אותי" ועוד ועוד.

נגן כלי ההקשה מלהקת "כובשי הקצב" של שנות הששים (עם גרי אקשטיין ומיקי גבריאלוב), ילד הפלא שליווה להקות מחול שייצגו את ישראל בחו"ל, עשה דרך ארוכה ומרשימה מאז "פמלה", והוא עדיין כאן.

אין תגובות:

פרסום תגובה