מה עושה יוצר, שיש לו הרבה מה לומר על "המצב" ושיצר המון
שירים מצויינים ועם זאת הוא מודע לכך שהמצב, גם בתחום שיווק המוזיקה, ממש לא קל?
במקרה של שלום גד הוא פעל בשני שלבים: קודם כל הוציא את השירים לרשת, בשלושה
דיסקים וירטואליים. ועכשיו, לטובת מי שעדיין אוהב את המוצר הממשי, במארז יפהפה ובו
שלושה אלבומים בצירוף חוברת...כמו שדיסק היה נראה רק לפני זמן קצר... כשהם ארוזים ביחד, החיבור ביניהם מעצים את התחושה
שבאמת מדובר בטרילוגיה.
שלושת חלקי "המצב" נושאים שמות של מקומות: "תל אביב תל
אביב", "ירושלים" ו"תלמי אליהו" (ישוב הולדתו של שלום
גד) אך השירים לאו דווקא קשורים לכותרות, אלא מציירים תמונת מצב אישית ופרטית של
יוצר מאד רגיש לסביבה שלו ובעיקר לאנשים קרובים ורחוקים. שלום גד הוא מי חייזר שבה
לביקור ומדווח על המצב מתוך הראייה המאד מיוחדת וסוביקטיבית שלו ובעזרת הדמיון הפורה
והיצירתי שלו שזורק אותך בכל שיר למקומות אחרים, בחוץ ובפנים.
טרילוגיית "המצב" הוא יצירה מטלטלת, חושפנית, כואבת ומאד
מרגשת. יש בטון שלו, גם במילים וגם במנגינות, משהו מאד מיסטי, מרחף ואסוציאטיבי...
זוהי מוזיקה ישראלית מדברית, לעתים רוק מזרחי לעתים עממי, צליל שעוטף שירת נשמה
רכה עם ותמלילים ייחודיים... לא תמיד ברור לך על מה מדובר... וזה כל כך יפה וחדש
ומרענן. כמו ספר זכרונות, כמו תיעוד של חלומות,
כמו שיחות עם מטפל, יש בו שילוב של רגעי התעלות של שמחה ואהבה ורגעי דיכאו ן וחרדה
וכאב... מין מאניה דיפרסיה שמטופלת
ומעובדת בדרך אמנותית נפלאה... שלא כמו חבריו, גבריאל בלחסן או אביב גדג', שלום גד מבטא את הטירוף שלו בפחות אגרסיביות. בעטיפה של ממטק. הוא מדווח על הטוב ועל הרע בדרך יפה נורא, מאד
נעימה מבחינה מוזיקלית... וכך למרות שהשירים בהחלט לא קלים בטכסטים שלהם, אפשר לקבל אותם, ולהנות מהם, בזכות המוזיקה.
יש לי שאלה לרבי
מה אני אגיד לאיש
שאחרי שהוא ירה בי
והשליך אותי לכביש
הוא חרט בכל העיר
את השם שלך
אולי בפעם הבאה
שתעמוד על הדוכן
עם האצבע באוויר
תזהר עם הדברים שאתה מטיף
תזהר עם הדברים שאתה מטיף
(מתוך "ירושלים")
שלום גד כתב והלחין את כל השירים (36
בסך הכל), בחלקם הקטן השתתפו בהלחנה החברים הקבועים בלהקה שלו "היהלומים": אלי שאולי בגיטרות, גיל פדידה בבס, גיטרות, כינור והיפנוזה (כך במקור) ואלי דראי
או סתו בן שחר בתופים ובקולות. בשירים אחדים מתארחים בשירה אביב גדג', טלי אלבז, גבריאל
בלחסן, שירלי קונס וקאמי מלץ.
בימים אלה של הצפת אינפורמציה ותחרות בלתי אפשרית על תשומת הלב של
המאזינים והתקשורת נראה מהלך של הוצאת אלבום משולש די מטורף. אבל, כמו שאמר מאיר
אריאל ז"ל: "מה, אני לא נורמלי להיות נורמלי?" וכך גם שלום גד...
הוא לא נורמלי, ואף עם לא ניסה להיות כזה. לפחות לא לפי הקריטריונים המקובלים
בעולם הפופ. למרות שהוא כבר יוצר ומופיע מאז סוף שנות השמונים, הוא ממשיך להיות מופנם וצנוע, לשדר שלווה ורוגע, גם על הבמה וגם בהקלטות.
כשמקשיבים לו מגלים שבתוך המים השקטים האלה מסתתרת אמירה אישית מיוחדת, מלאת רגש
ותמיד מקורית.
שלום גד, יליד צרפת 1965, עלה ארצה
בגיל 10. הוא הצטרף ללהקת "פונץ'" ב1988 ובשני אלבומי הלהקה (פונץ' ב1991
והצוללת ב1992) היה שותף ביצירה, בנגינת בס ובשירה, בין השאר ב"נכנסים אל תוך
הלילה", "שיטוט ברחובות" ו"הצוללת". ב1994,
אחרי ההתפרקות (הראשונה) של "פונץ'" הקים גד הרכב חדש עם גיטריסט הלהקה אלי שאולי, הגיטריסט והכנר אלי פדידה
והמתופפים אורן בן-נון ואלי דראי. עם
החברים האלה כבסיס ושותפים נוספים הוא הקליט אלבומי סולו (הראשון שבהם "סוף
המדבר" ב1996), אלבומי להקה ("היהלומים") ופרוייקטים מיוחדים
("העבד" עם אמיר זוסקוביץ', טלי אלבז וגיל פדידה) והוא גם חזר לנגן מידי
פעם באיחודי "פונץ'" ובהפקות נוספות, ביניהן עם "אלג'יר" של
אחיו הצעיר אביב גדג'.
שניים מששת האלבומים שהוציא גד עד לטרילוגיית "המצב" יצאו
למכירה רק באינטרנט ולא הודפסו כלל בדיסקים. העובדה ש"המצב" יוצא גם
בדיסקים פיזיים גורמת לאוהד כמוני לשמחה מיוחדת. בשבילי זה, עדיין, הדבר האמיתי.
עם הצילומים והמילים. כיף גדול.
הופעה ב"מוזיקה היום" - גלי צה"ל 19.8.2012
סאונד: גראם ג'קסון ודני אור
שלום גד בשירה וגיטרה, אלי שאולי בגיטרה ושירה
פשקווילים של אהבה
בני אדם
מישהו לקחת הביתה
בסוף המדבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה