יום רביעי, 27 במרץ 2013

הקול הפנימי של אהובה עוזרי



שוברת את הדממה
נתחיל מהשורה התחתונה: האלבום החדש של אהובה עוזרי הוא יצירה מופלאה. בלי שום הנחות, לא מתוך רחמים, תוך התעלמות מוחלטת ממצבה המיוחד. "מעלי דממה" הוא אוסף  מרגש של לא פחות מששה עשר שירים חדשים, מקוריים, כתובים ומולחנים נפלא, מבוצעים באופן מושלם. היה שווה לחכות לאלבום הזה שבע שנים (מאז אלבומה הקודם) ולפגוש, באופן מיידי, קלסיקה ישראלית חדשה.
אני נזכר בימים אחרים. אמצע שנות השבעים, התקופה הקשה שאחרי מלחמת יום כיפור. חוה אלברשטיין מוציאה את האלבום שהוא פסקול התקופה, הקלסיקה הברורה והלא מוטלת בספק של ישראל באותם ימים "כמו צמח בר". ובצד, מחוץ לתקשורת, אך עם הרבה אהבת קהל, מוציאה אהובה עוזרי את "היכן החייל" ובו שיר הנושא העצוב שנכתב על חבר מכרם התימנים שנעדר במלחמת יום כיפור. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בתולדות הזמר העברי בה השכול והאבל על חללי מלחמה מצאו ביטוי במוסיקה מזרחית "הארד קור" ולא בשירי ארץ ישראל הקיבוצניקיים ברוחם ששלטו במוסיקה הישראלית עד אז.הצלחת האלבום היתה חסרת תקדים (דיווחים בלתי רשמיים סיפרו על מכירות של 300 אלף עותקים) ובכל זאת אהובה עוזרי לא נתפשה חלק מהקנון הישראלי.

מאז, כידוע, הכל השתנה בארצנו ובמוסיקה שלנו, הגבולות בין הסגנונות השונים התטשטשו, וה"קלסיקה העברית" כוללת הרבה יותר צבעים וטעמים.. והנה, באופן סמלי, חוה אלברשטיין מתארחת באלבום החדש של אהובה עוזרי, ולא רק מתארחת אלא כותבת מילים ללחן של עוזרי ויוצרת איתה שיר משותף ונורא נורא יפה בשם "איך אני אדע"... וזה נפלא. קלסיקה חדשה. כבר אמרנו?
בתחילת שנות האלפיים, זמן קצר אחרי שהוציאה את האלבום המופלא "צלצולי פעמונים" שהחזיר אותה לרלוונטיות גם בקרב קהל חדש וצעיר, נראה כאילו הקריירה שלה הסתיימה. היא חלתה בסרטן בגרון ועברה ניתוח שהציל את חייה אך גרם לכך שאינה יכולה לשיר או לדבר. אהובה החליטה לא להשבר ולא לאפשר לאבדן הקול לשתק אותה. היא מצאה לעצמה עיסוק חדש: פעילות למען גילוי מוקדם של מחלת סרטן הגרון (והצליחה לשכנע את משרד הבריאות להביא לארץ מכשיר בדיקה יקר שעשוי להציל חייהם של אלפים) והיא המשיכה ליצור מוסיקה, לכתוב שירים ולהיות הנגנית היחידה בארץ של כלי הפריטה הבולבול טראנג. היא לא שרה, אבל היא בהחלט מנגנת... למשל עם "הדג נחש" ב"שירת הסטיקר". וגם, במאבק עיקש ויומיומי, ללמד את עצמה להשמיע קול ללא מיתרי קול. לאט לאט היא החלה לדבר-ללחוש ואפילו קצת לשיר, בקול שהולך ומתעבה וצובר נוכחות עם הזמן. לפני שבע שנים יצא "מפתח של זהב", אלבום ראשון אחרי המחלה , בהפקתו המוסיקלית של משה דעבול (שעבד איתה גם על "צלצולי פעמונים") ובו  נעזרה בקולות של זמרים אחרים. ביניהם יהודית רביץ בשיר "האיש ההוא", זהר עזרא ב"תמונת אמא" של לאה גולדברג, שאנן סטריט בראפ בשיר "הללויה" ועוד. אהובה עצמה, בקול מרוסק, שרה גם היא שלושה שירים חדשים שסימנו את הכיוון: ההתמודדות נמשכת, היא לא מוותרת.

בשבע השנים שעברו מאז "מפתח של זהב" אהובה לא נחה לרגע. המשיכה ללמד מוסיקה, להתארח במגוון גדול של מופעים מכל קצוות הקשת המוסיקלית, ובעיקר להמשיך לכתוב ולהלחין המון המון שירים. עכשיו יוצא פרי שבע השנים האלה באלבום שכמעט כולו מילים ולחנים שלה (כשהיוצאים מהכלל הם השיר הנ"ל שכתבה אלברשטיין, שיר אחד למילים של לאה גולדברג, אחד של חגי ארבל ואחד שהוא שיתוף פעולה של אהובה עם רונה קינן ודורי מנור). בעיבוד וההפקה המוסיקלית מלאי ההשראה של שאול בסר, המגוון המאד רחב של המבצעים, אינו יוצר בלאגן באזניים, אלא להפך, נשמע כמו יצירה אחת, שלמה, עשירה בנואנסים בזכות הקולות: מאיה אברהם, אהוד בנאי, קובי אפללו, גליקריה, קורין אלאל, יעל דקלבאום, שרון קרלן, מאור כהן, שי צברי, רונה קינן, שני פלג, ברי סחרוף, זהר פרסקו ושאול בסר. אהובה עצמה שרה סולו רק בשיר אחד, ושרה קולות רקע בשיר נוסף. אבל רוחה שורה על כל השירים. וזו רוח טובה ואופטימית ומלאת אהבה. 

תזכורת לימים עברו... מפגש בין אהובה עוזרי לשלמה בר ברדיו תל אביב 6.4.2008
אהובה עוזרי בבולבול-טראנג, שלמה בר בשירה ודרבוקה, אילן בן עמי בגיטרה, יעל אופנבך בדולקי, זהר עזרא בשירה וצביקה אלייאב בכלי נשיפה. השירים בתכנית: קרן אור, צלצולי פעמונים, אצלנו בכפר טודרא, אמי אמי, ילדים זה שמחה.


אין תגובות:

פרסום תגובה