יום שלישי, 28 באפריל 2015

גבריאל כבר לא סובל



בכל פעם שאני דואג ליפול
מתקשר הטלפון ומספר לי
שהוא שמע את השיר שלי ובכה
ואני מתרומם.
אין אלוהים
יש בני אדם
ובמעשיהם
ובמילותיהם
הם עוטפים אותך בטלית

כך נפתח ספר חדש, דק וחזק, הנושא את שם יוצרו "גבריאל בלחסן". אוסף מילים, פרוזה ושירים, מעט צילומים, והרבה ציורים שיצר גבריאל בלחסן. 112 עמודים עמוסי כאב, סערת נפש, מחלה, כעס על אלוהים ועל בני אדם, ייאוש וחוסר אונים. אך גם, פה ושם, רגעים של אהבה, חמלה, אמונה, תשוקה ואולי אפילו תקווה. הוא זועק: ממעמקים קראתיך ולא וויתרתי על הניסיון לומר את שלי, למרות הקושי היומיומי, ועל אף הסוף המר הצפוי מראש. 112 עמודים אפורים של מאבק בין השחור והלבן בעיצוב דור כהן ובהפקת חברת התקליטים "התו השמיני" שהוציאה את אלבומיו של בלחסן.

 


גבריאל היה בן  37 במותו, באוגוסט 2013. למרות שאף פעם לא זכה בהצלחה מסחרית גדולה או בהכרה רחבה הפך, עוד בחייו, לדמות מיתית בתרבות הישראלית העכשווית. המודעות לגדולת ועומק יצירתו של בלחסן (BELHASSEN כפי שמבהיר הכיתוב באנגלית בעטיפת הספר) הולכת ומעמיקה מאז מותו, והאיש הכואב והכל כך סובל בעולם הזה הופך לאגדה, לדמות, למלאך גבריאל. למלאך נופל.
ב2010, בגיל 34, חמש עשרה שנים אחרי שהקים את להקת "אלג'יר" עם שותפו אביב גדג', ואחרי שלושה אלבומי סולו חושפניים, הוא הוציא את המאסטרפיס שלו: האלבום "עתיד" ששמו היה מאד אירוני. לא היה לו עתיד. אחרי השיא הזה באו עוד לא מעט יצירות יפות, וסרט מטלטל שתעד את חייו "גם כשעיני פקוחות". אבל ב20 באוגוסט 2013 המחלה ניצחה.
 
צילום נועם נתן
כארבעה חודשים אחרי מותו יצא אלבום ההקלטות הגנוזות שלו, ביחד עם אחיו ידידיה, "חייך עכשיו". במועדון "בארבי" בתל אביב התקיים מופע מיוחד לזכרו עם חבריו ואוהביו אביב גדג', אביתר בנאי, אהוד בנאי, ברי סחרוף, ידידיה בלחסן, יוסי בבליקי, יהוא ירון, מיכה שטרית, עמיר לב, ערן צור, שולי רנד, רונה קינן, שלום גד, דויד פרץ וראשם חברו של בלחסן רון בונקר שהיה אחראי על הפקה המוסיקלית. מאז התקיימו עוד אירועים לזכרו, ונדמה שזוהי רק ההתחלה. גבריאל בלחסן האיש הפרטי הופך גם לסמל. שכן הסיפור הכואב של בלחסן אינו רק גדולתו כיוצר אלא גם הגבורה בהתמודדות במאניה דיפרסיה. במאבק במחלת הנפש שבתוכה הצליח לבטא את עצמו בשירים נפלאים. בספר, כמו בכל אלבומיו, מתועדים חיים רצופי אשפוזים, התמכרויות, ניסיונות התאבדות, התמודדות עם שאלות קיומיות, דת, דיכאון ורצון לוותר ולעזוב את הכל... רגעים טובים, כמו כשקיבל את פרס אקו"ם בקטגוריות עידוד היצירה, בהופעות המעטות המוצלחות, ובעצם היכולת ליצור ולהקליט, למצוא ביצירה איזושהיא נחמה.

הספר הוא רק חלק מהסיפור השלם. צריך לשמוע גם את המוסיקה כדי להבין, כדי להרגיש. כך הוא מסתיים

ואין שום דבר שיכול לעצור את המוות
הכסא עומד ועליו אני מוטל,
מחכה לזריחה הגדולה
בלי משיחים, בלי אלוהים מכוון
בלי מחיאות כפיים.
ככה בשקט בשקט
מזדחל לו לאיטו נקלע בנשמה
ושוכב שם בשקט
לישון
שנת תינוק.
פעמונים ברוח, זהו יומי האחרון.



תגובה 1:

  1. איפה אפשר לקנות את הספר?

    השבמחק