איכשהו העיסוק באלבום חדש של יוצר ישראלי באנגלית איכשהו נגרר תמיד לדיון באותנטיות של שירים באנגלית של מוסיקאים ישראלים ו/או בשאלה מה יש להם לחפש שם? מי בכלל ישים לב אליהם? האמת היא שכבר נמאס לחזור אל השאלות האלה ופשוט כדאי לשמוע את המוסיקה.
הנה למשל האלבום חדש של גבע אלון, IN THE MORNING LIGHT. נתחיל בשורה התחתונה: הוא נורא יפה. שירים טובים, נגינה משובחת וגבע אלון עצמו בשירה וגיטרה, ממשיך ללכת בדרכו בלי רגשי נחיתות ובלי ניסיון להסביר למה ומדוע.
עטיפת האלבום החדש
יש לו על מה להתבסס. זה כבר האלבום הרביעי שלו, הוא הוקלט בספרד תוך שבוע של ג'אם מהיר בהשתתפות נגנים אמריקנים מאד מפורסמים החוגי האלטרנטיב האמריקני, ובראשות מפיק מוסיקה האמריקני הבכיר, טום מונהם (שעבד עם גבע גם באלבומו הקודם). הוא מופיע כבר המון שנים בחו"ל, מפורגן על ידי מוסיקאים בכל העולם, תקליטיו מופצים על ידי חברת תקליטים בינלאומית (ADA, חברת בת של אחת מחברות התקליטים הגדולות בעולם "וורנר ברדרס") לצד אמנים כמו "פיקסיז", "ארקייד פייר", "פליט פוקסס", "בל אנד סבסטיאן", "אינטרפול" ועוד רבים... ובכל זאת הוא לגמרי ישראלי. ולא בגלל המבטא שלו באנגלית. המבטא הוא מושלם ולא מסגיר את מוצאו, אלא בגלל שלהיות ישראלי בימינו זה גם להיות קיבוצניק לשעבר וגם לחיות רוב השנה בחו"ל, זה גם לנגן גיטרה ניל יאנגית ולשיר באנגלית, וגם להופיע, בספרד ובישראל, עם זמר וגיטריסט ספרדי בשם דפרדו, וגם להשתתף בשיר של עלמה זהר וגם להופיע עם עמיר לב, להיות מושמע ברדיו קולג'ים בארה"ב וגם להצליח מאד בגלגלצ. האהבה שלו למוסיקה, הכישרון שלו, וההתמדה בכיוון שהוא בחר ללכת בו הופכים אותו לבינלאומי וגם משאירים אותו ישראלי. ישראלי חדש.
צילום: קארין רות אלון
גבע אלון, יליד מאי 1979, הוא קיבוצניק ממעברות שעושה מוסיקה מגיל 12, זמר וגיטריסט שתמיד כתב ושר באנגלית. לפני שתים עשרה שנים הוא שהה חצי שנה בסן פרנסיסקו וכשחזר הקים את להקת "פליינג בייבי" עם המתופף רשף שחר, נגן הבס והזמר גדי אלטמן (כן כן ההוא מ"דה וויס") ונגן הבס והקלידים שחם אוחנה.
בשנת 2000 הקליטה הלהקה אלבום אחד שנגנז ואלבום שני, INNER WORLD שהביא אותם (כשלישיה עם פרישתו של אוחנה) לשנתיים של טירונות בת 200 הופעות בארה"ב. ב2003 יצא האלבום גם בארץ והלהקה הפכה אחד הבולטות בסצנת האינדי המקומית. ב2005 יצא אלבומה השלישי PAIN TO GIVE שהיה הדבר הכי דומה לניל יאנג (בצד המכוסח שלו) שיצא בארץ. בסוף ימי "פליינג בייבי" הצטרף גבע אלון גם ללהקה של שי נובלמן, והיה שותף מרכזי כגיטריסט וזמר באלבומו BEAUTIFUL LIFE. במקביל החל גבע מופיע גם כסולן, בעיקר בהופעות אקוסטיות שהבליטו את הצד הפולקי-קאנטרי ביצירה שלו. בשנת 2006 יצא אלבום הבכורה שלו DAYS OF HUNGER והוא ניגן גם בהקלטות והופעות עם ארקדי דוכין, עמיר לב, גלעד כהנא, בועז בנאי, ערן צור, שי נובלמן ועוד.
בשנת 2007 יצא אלבומו השני, THE WALL OF SOUND ובו לצד שירים מקוריים גרסה לשיר MODERN LOVE של דיוויד בואי שהפכה להיט ושימשה כפרומו של HOT. אחרי הוצאת האלבום יצא גבע לסיבוב סולו בארה"ב והופיע מעל 100 הופעות ברחבי היבשת, כשהשיא היה הופעה בפני קהל של אלפים במועדון "פילמור" כמופע פותח לפול וולר ("ג'אם", "סטייל קאונסיל").
ב2009 יצא אלבומו GET CLOSER, בהפקת המפיק האמריקני טום מונהן ועם להקת TREEהישראלית (שאת אלבום הבכורה המצויין שלה גבע הפיק). האלבום ששילב פולק רך וגיטרות כסאח זכה בתשומת לב גדולה מבעבר, בעיקר בגלל שני שירים שנכללו בו והפכו להיטי גלגלצ: THE WIND WHISPERS וI CAN SEE THE STARS.
עכשיו הוא ממשיך להעמיק לתוך חקר המקורות האמריקנים של המוסיקה שלו וגם במקביל ממשיך ליצר שירים בעלי פוטנציאל להפוך ללהיטי הרדיו כמו THE GREAT ENLIGHTENMENT, I SEE THE LOVE ועוד רבים. למרות הנגנים "החדשים" וההקלטה בספרד, גבע ממשיך באותו קו מוכר המשלב שירה רכה, צליל אקוסטי מחד וגיטרות מלאות עוצמה מאידך. זה נורא יפה.
בשבוע שעבר, כשהופיע בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל, שמחתי לשמוע שעם הנגנים הישראלים שמופיעים איתו (יפתח שחף בגיטרה וקולות,צוק דבוסק בבס וקולות, איסר טננבאום בתופים וקולות) זה נשמע לא פחות טוב. גבע אלון הוא מוסיקאי שכדאי מאד לשמוע בהופעה.
הזדמנות קרובה לכך תהיה ב29 לחודש זה, במועדון "בארבי" בתל אביב. להשקת האלבום מארח גבע את מאיה איזקוביץ ומאור כהן.
בסוף שנת 2005 שודרה בערוץ "מוסיקה 24" סדרת תכניות בשם "מפגשיר" שבה תעדו מפגשים של שני מוסיקאים, משני עולמות שונים, ליצירת שיר חדש. יהודית רביץ עם אהובה עוזרי, יזהר אשדות עם שלומי סרנגה, "כנסיית השכל עם "אסטרל פרוג'קשן", "איזבו" עם "שוטי הנבואה"' רונה קינן וגידי גוב ועוד. כשנגה טל דואניס, עורכת הסדרה הציעה להוסיף לסדרה עוד פרק אחד, מיוחד, בו יפגשו יוסי בנאי ומיכה שטרית, נראה הרעיון שלה חסר סיכוי התממשות. זה שמיכה שטרית ירצה לשתף פעולה עם אחד מגדולי האמנים שהשפיעו עליו היה ברור, הספק היה אם יוסי בנאי, ממרום מעמדו, יענה להרפתקה... שהרי בכל זאת מדובר בערוץ נישה דל רייטינג שמתעסק רק במוסיקה (נכון ל2006...). למרבה ההפתעה, יוסי בנאי נענה בחיוב, ונרתם בהתלהבות להשתתף בתכנית, אולי המרגשת ביותר שנוצרה בימי כעורך הערוץ.
יוסי בנאי צועד בשדרות ח"ן בתל אביב ובידו תפוז. מידי פעם הוא מריח אותו. הוא מביט למצלמה ואומר: "איך בלי התפוז? אני יכול לצאת בלעדי מהבית אבל לא בלי התפוז..." (מתוך מ"מפגשיר").
בזמן צילומי התכנית, בבימויו הרגיש של מיקי שטיינר, לא ידענו שיוסי בנאי מאד חולה. הוא היה מלא מרץ, לא היסס לעשות עוד ועוד טייקים של שירה כשהיה צורך ולא ויתר על התעניינות בכל פרט בהפקה המוסיקלית של גילי סמטנה. "אני לא יכול להיות לא מעורב" הוא אמר בתכנית, "זה בדמי. אכפת לי כשאני עושה את זה. אני מקשיב גם לנגנים, ואני שואל שאלות. אני מתערב, אז אולי לפעמים אני מדבר שטויות ואז משתיקים אותי. אבל אני לא עציץ. אני לא פרח. כשאתה זורק עלי משהו זה משמיע צליל".
כשתמו ההקלטות והצילומים, ונולד שיר חדש שיוסי כתב ומיכה הלחין, "תרנגול כפרות", בנאי היה מאד מרוצה, ולא חדל להחמיא לשותפיו, גילי סמטנה, ומיקי הררי ושלומי שבן ובמיוחד למיכה שטרית.
"היה לי תענוג בלתי רגיל" הוא אמר, "אני יודע שזה נשמע מפולצן וכאילו דבר שצריך לעשות אבל מי שקצת מכיר אותי יודע שאני לא מפרגן סתם. שאם אני אומר למישהו משהו זה עולה לי בדמים. כי חבל לי, שהרי באותו זמן אני יכול לדבר על עצמי ולהגיד כמה תשבחות בקשר אלי... אז אני חוזר ואומר, היה לי תענוג לעבוד עם כולם, ובעיקר עם מיכה. הרבה זמן רציתי לעבוד איתו ואני שמח שלא טעיתי...
אחרי סיום הצילומים חלה התדרדרות בבריאותו של יוסי. היה חשש שלא יהיה בכוחו לבוא ולהצטלם לקליפ של השיר, שצולם לחוד בבימויה של רוני קיי. אבל יוסי הגיע, חולה וחלש אך מלא באנרגיה חיובית, והצטלם לקליפ כשהוא יודע שאולי זו הפעם האחרונה שלו מול המצלמות. כמו לומר: אני לא נכנע, אני ממשיך עד הרגע האחרון. לכן הקליפ הזה הוא כל כך מיוחד. יוסי בנאי בפעם האחרונה. וכך כל מחווה גופנית, כל חיוך, כל מבט, מרגשים עד דמעות. הוא עשה את זה נהדר. שבוע אחרי צילום הקליפ, ב11 במאי 2006 הלך יוסי בנאי לעולמו, בן 73 וחצי.
כמעט שש שנים אחרי, ועכשיו יוצא לו אלבום חדש, "שירים אחרונים". אוסף של שירים שבנאי כתב בשנה האחרונה לחייו, ובחר להם מוסיקאים צעירים (יחסית אליו) שילחינו אותם. עידן רייכל, אהוד בנאי, ארקדי דוכין, קורין אלאל, מאור כהן, בטי פבלו, פיטר רוט, מיכה שטרית ושלומי שבן. חוץ מ"תרנגול כפרות" הנ"ל, יוסי הספיק להקליט רק סקיצה לשיר אחד (שהלחין עידן רייכל) וכך מלחיני השירים שרים עכשיו את גרסותיהם לשירים, כשברי סחרוף שר את לחנה של בטי, ויובל בנאי מדקלם על לחן צרפתי. בעיבוד והפקה מוסיקלית של רע מוכיח, מרגישים איך כל המשתתפים עושים את זה מתוך אהבה ליוסי, מתוך כבוד לדרך ההגשה המיוחדת שלו. הם נשמעים כמעט כמוהו לא כחקיינים אלא כתלמידים שמטמיעים בתוכם את השפעתו. כולם כותבים עליו כמה מילים, ושרים את השירים האחרונים שלו. שירים של סיכום דרך ופרידה, וגם של אהבה חדשה. יוסי בנאי הולך מהעולם הזה, לפחות בשירים האלה, לא בכעס או בפחד, אלא מתוך השלמה והרבה הומור ואהבה.
רעיון העבודה עם מוסיקאים צעירים, חלקם כאלה שזו להם הפעם הראשונה איתו, לא היה זר לבנאי. את שלושת אלבומיו האחרונים עיבד והפיק יונתן בר גיורא, ובאחרון "לאט" משנת 2001, הופיעו לחנים של אהוד בנאי, שלום חנוך, יובל בנאי, יהודה פוליקר, ארקדי דוכין, אילן וירצברג ואביב גפן.
"אנחנו מדינה נורא קטנה ודי אוכלת יושביה" הוא אמר ב"מפגשיר", "יש כאן הרבה שמחה לאיד. לעבוד פתאום עם צעירים זה כמו לנסוע למקום אחר קצת... להיות במחוזות אחרים. פתאום העברית היא שונה. כשהשפה שונה זה עושה אותי במקום אחר...".
"... זמרים שיש בהם טרובדוריות קונים את לבי תמיד. אני אוהב את אלה שפחות "שרים", שאין להם קול. שהם לא "זמרים" במלוא מובן המילה. זה אולי בגלל שאני בא משם... הסיפורים מחזיקים את העולם. השירים מחזיקים את העולם.
יש לי כל פעם הרגשה, אחרי כל חזרה שלי עם מיכה שטרית, שאני בא עם עור מתוח. אני יודע שזה נשמע מוזר אבל זאת האמת. יש לנו מזל בכל ההתעסקות הזו. שהרי בינינו, כשאף אחד לא שומע, המקצוע שלנו די אינפנטילי. במקום לפתוח חנות ולמכור איזו סחורה אנחנו מתעסקים בשטויות. אני קם בבוקר והולך לאיזה אולפן ו...שר.
צילום :ליהי לפיד
יוסי בנאי: שאלו את פליני. כמה סרטים כבר עשיתי? אז הוא אמר: אני עושה כל הזמן רק סרט אחד. כל החיים. זו הייתה התשובה שלו. אני כל החיים שר את אותו שיר, אוהב את אותה אשה, כל החיים, אפילו אם זו לא אותה אשה. אפילו אם זה לא אותו שיר. זה אותו שיר. אתה מבין מה אני אומר? אדם שר שיר אחד כל חייו. כל פעם המילים הן אחרות. (מתוך "מפגשיר")
