יום ראשון, 21 בפברואר 2010

מיכל גבע

קרח לוהט
פעם הראשונה בה שמעתי על מיכל גבע הייתה לפני כשש שנים בתחרות "רוק רימון".
שלוש שנים אחרי שכיכבה שם קרן פלס, בשנה שבה השתתפו גם אריק ברמן ואיה כורם, לקחה גבע את המקום הראשון עם להקת BABIES שאותה הובילה בשירה וגיטרה אקוסטית ובה בלטה גם חברה שלה, עינב "ג'קסון" כהן שניגנה להפליא בפסנתר. קצת אחרי התחרות ההיא מיכל גבע עזבה את בי"ס "רימון" בתום שנת לימודים אחת בלבד כדי לעבוד על אלבום הבכורה שלה.

מיכל גבע היתה אז בת עשרים, ומוסיקאית כבר מגיל 15. היא אחותו הקטנה של ניר גבע שהיה פעם ב"צעירי תל אביב" ושיש לו להקה מצויינת בשם SQUID (דיונון). בהשפעתו היא התחילה לכתוב שירים ולמדה לנגן בגיטרה ובפסנתר. וממנו, לדבריה, למדה לאהוב את ג'ף באקלי ו"רדיוהד" ועוד אמנים לא פשוטים ולא קלים לעיכול. על פי ראיון איתה ב2007 היא גם אוהבת ומושפעת מרג`ינה ספקטור,בק, אביתר בנאי, פיונה אפל, "פו פייטרס", אלאניס מוריסט ו...אביב גפן, שאיתו, כילדת-אור-הירח בדימוס תמיד חלמה לעבוד...




וכך, מידי פעם ביצבץ שמה בכתבות שונות על "הדור הבא של רימון" ובעיקר במיני הופעות קטנות, ביניהם לבדה, או עם עינב כהן בפסנתר, גיל לואיס (שהוא גם בן הזוג הפרטי שלה) בגיטרות, נעמן טל באקורדיון גיטרות, עדי הר צבי או נועם ורדי בבס ואיתן רז בתופים. בכל מקום שהתייחסו אליה הייתה מעין הסכמה על כך שהיא טיפוס של גם וגם... גם רוקרית שיודעת לתת בראש ולקסח עם גיטרות רבות עוצמה וגם בלדיסטית מלודית שנוגעת בלב עם פסנתר שקט ועדין, גם נשמעת כמו ילדונת תמימה וגם יודעת לשחק אותה שואו נשי וסקסי, גם צנועה וחפה מפוזה וגם בומבסטית ומוחצנת סטייל דיווה, גם עושה מוסיקה שונה ומיוחדת וגם יודעת לכוון למיינסטרים-אמצע-הדרך... מצד אחד היא שרה גרסה מיוחדת ל"ערב של יום בהיר" אפרים שמיר ומצד שני היא שותפה לכתיבת שירים באנגלית ללהקה של אחיה, שהוא, אגב, אינו ניר גבע הגיטריסט שהיה עם "הדג נחש" ורמי קלינשטיין והוציא לא מכבר אלבום (מאד יפה) בעברית בשם "תיקון".

בשנת 2008, כשמיכל עדיין בדרך לאלבום, הוציאה SQUID סוף כל סוף את אלבומה הראשון שההקלטות לו התחילו ב2005. הרכב הלהקה בשלב זה כלל את ניר גבע בשירה, טל לוי בבס, יונתן פריג' בגיטרות ובועז וולף בתופים וקלידים. עם זה האחרון יצרה מיכל קשר מיוחד, והוא הפך להיות המפיק המוסיקלי של אלבום הבכורה שלה.
השיר הראשון שיצא מתוך האלבום, "פה השמש", לא עורר תשומת לב מיוחדת בתחנות הרדיו, אבל אז יצא "קרח" והבהיר שגבע אינה עושה חשבון לשום פלייליסט... שתיים ורבע דקות של רוק גיטרות מכוסח שבו היא פורקת את העצבים לה על מישהו שעיצבן אותה:
"...כבר בהתחלה
אני הייתי צריכה
לראות שאתה מאד עייף
הגעת אלי לנפוש
נתתי לך בראש
עכשיו תעוף לפני שאתפזר
אין לך טיפת בושה בפנים
אין לך טיפת פנים בבושה
אני לוקחת
או או...
אני לוקחת
את כל הקרח שיש לי במקרר
ואאכיל אותך
קור קור קור
עד שייגמר..."

איזה כיף לשמוע מישהי צעירה שנשמעת כמו מישהי צעירה, שעוד לא יודעת הכל, שלא מתחשבנת יותר מדי עם מה יגידו עליה. איזה כיף להשמיע שיר כזה ברדיו ולדעת שהוא מרגיז את המיינסטרים, קצת בועט בתחת לנחמדות הכללית ששולטת בשידורים...
מיכל גבע היא קול חדש ומרענן ולא רק בגלל ה"קרח" הנ"ל. יש לה עוד כל מיני צבעים ורגשות, דואט עם עברי לידר בשיר מתוק-חמוץ "רומנטי", בלדת געגועים קורעת "הלוואי עלי", עוד רוק-יחסים-כסח בשם "220" ועוד בלדה יחסים-סקס מרגשת בשם "בוא עכשיו" ושיר מצויין על תאונת דרכים שמתחיל עדין ונגמר בפיצוץ, "זעם". היא יודעת להיות עדינה ויודעת לכעוס, ויש לה חברים שעוטפים אותה בעיבודי מיתרים נהדרים ובנגינה מצויינת... ובואו לא נשכח שהיא בסך הכל נורא צעירה, למרות השנים הרבות שהיא בדרך...
היא נורא מוכשרת ומדליקה ומה שנחמד שהיא עושה את זה, לפחות ככה נדמה, באיזי, בלי להתאמץ מדי. ויש לה גם הומור עצמי. בפוסטר להופעה אקוסטית שלה עם עינב ג'קסון ונעם נבו, ממש לפני שבועיים, רואים דווקא את "המלאכיות של צ'ארלי" (בגרסה המקורית, עם פארה פוסט).


מיכל גבע בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" ברדיו תל אביב 25.2.2010
מיכל גבע בשירה וגיטרה, גיל לואיס בגיטרה וקולות, עינב ג'קסון כהן בקלידים,
נועם ורדי בבס, איתן רז בתופים.
השירים בתכנית:
רומנטי
הלוואי עלי
קרח
פה השמש
זעם



אין תגובות:

פרסום תגובה