יום שלישי, 30 במרץ 2010

ג'ון לנון - נער משום מקום

כל מה שצריך זו אהבה
2010 הולכת להיות שנת ג'ון לנון. יומולדתו ה70 (ב9.10) ויום השנה ה30 להרצחו (ב8.12) יהיו תירוצים מספיקים לתעשיית ההנצחה, בראשה עומדת אלמנתו יוקו אונו, להוציא עוד אוסף, להציג עוד זווית חדשה, לחשוף עוד קטעים שלא ראו אור קודם לכן. גם אצלנו יזכרו בו רבים, לשדרני רדיו זו הזדמנות מצויינת לחזור אל השירים הנהדרים ההם, ולמשל בפסטיבל הביטלס השלישי בחולון (בסוף אפריל) יוקדש יום שלם לשיריו. לפני חודשים אחדים יצא ספר ראשון בעברית על חייו "כולנו רוצים לשנות את העולם" והשבוע עולה למסכים הסרט "הנער משום מקום" (NOWHERE BOY) המביא את סיפור ילדותו. השאלה המתבקשת היא האם בהפקות החדשות יש מן החידוש או שהן טחינה נוספת של אותם חומרים מוכרים. התשובה שלי, כאחד שדווקא מאד מתעניין בנושא כבר שנים אחדות, היא שדווקא כן. השירים עדיין רלוונטיים וכך גם הסיפורים שמאחורי הקלעים. הספר אמנם מיועד בעיקר למתעניינים-מאד שמעדיפים את זה בעברית, אך הסרט, שאמנם אינו מגלה משהו שלא ידענו בעבר, מציג את הסיפור בשיחזור נאמן למקור לפרטי פרטים, כולל דמותו של השחקן שמגלם את ג'ון, המוסיקה שהם שומעים או מנגנים והטכסטים שנאמרים ביניהם... הכל מאד מדוייק ומבוסס על העובדות הידועות... אך גם מי שמכיר את פרטי הסיפור, לראות את הסרט זו חוויה מסעירה. זו לא רק הגאוניות של ג'ון ופול (וג'ורג') וזה לא רק התזמון הנכון (דור הבייבי בום של סוף מלחמת העולם עושה מהפכה בעולם בשנות הששים)... הכל מתחיל הרבה קודם. בילדות. באמא. כך נוצרה התשתית ליצירה של "הביטלס", כך עוצבה אישיותו של אחד מגדולי המאה העשרים: ג'ון לנון.





איך אני יכול להעניק אהבה כשאהבה זה משהו שאף פעם לא היה לי (ג'ון לנון, 1970)
תמצית הסיפור, וזה לא ספוילר כי איך זה נגמר כולם יודעים. ג'וליה סטנלי נישאה לפרד לנון ב1938. כשהייתה בת 26 נולדה לזוג ג'ון ושנתיים לאחר מכן התפרקו נישואיהם ופרד, שהיה מלח, עזב את הבית. ג'וליה, שסבלה כנראה ממאניה דיפרסיה התקשתה לגדל את התינוק לבדה והוא אומץ על ידי אחותה הגדולה מימי ובעלה ג'ורג' סמית. ג'ון נותק מאימו במשך שנים אחדות ובינתיים היא הקימה בית חדש עם ג'ון דייקינס וילדה שתי בנות נוספות. כשג'ון היה בן 6 הוא נחשף לאמת בקשר להוריו תוך עימות מכוער ביניהם, כשאביו ניסה לקחת אותו איתו לניו זילנד. בשיאה של הדרמה נראה ג'ון רץ אחרי אמו ברחובות ליברפול כשהוא מיילל "מאמי אל תעזבי אותי". האב הפסיד בעימות וג'ון נשאר בשנים הבאות אצל דודיו, כשהוא לא מכיר את הוריו. רק ב1955, אחרי מות הדוד ג'ורג', החל נוצר קשר בין ג'ון בן ה15 ואמו ג'וליה. תחילה בהחבא, ללא ידיעת הדודה מימי שהיתה מאד שמרנית וקפדנית חששה מאישיותה החופשית והקלילה של האם. ג'וליה לימדה את ג'ון לנגן אקורדים ראשונים, קנתה לו גיטרה וחשפה אותו לרוקנ'רול אמריקני. ג'ון הקים להקה בבית הספר (אליה הצטרפו אחר כך פול מקרטני וג'ורג' האריסון) ג'וליה תמכה בהם והתייחסה אליהם, ובמיוחד אל ג'ון, יותר כאחת מהחבר'ה מאשר כאם. היא הייתה חסרת גבולות, ויחסיה עם ג'ון נעו על הגבול הדק בין המקובל והלא לגיטימי. בראיון המפורסם שנתן ג'ון עשר שנים אחרי, בו הוא טען ש"הביטלס גדולים יותר מישו" הוא גם אמרז שבקלות הוא היה יכול להגיע למצבים מאד אינטימיים עם אימו... אמירה פרובוקטיבית שנשכחה בגלל העניין ההוא עם ישו. ובחזרה לשנות החמישים... דווקא בתקופה בה החלו יחסיו עם אמו להתהדק, כשג'ון היה בן 17 וחצי, ג'וליה נהרגה בתאונת דרכים. ג'ון המזועזע עבד תקופה ארוכה של דיכאון ואלימות, שתייה מופרזת וכעס על כל העולם, ובמיוחד כלפי נשים. מבחינה זו היו יחסיו עם פול מקרטני (שגם אמו מתה באותה תקופה) והקמת "הביטלס" הצלה מהתדרדרות נפשית. כל חייו ויצירתו של ג'ון היו ביטוי של כאב ותחושת האובדן של האם. כפי שהוא שר בשיר החושפני ביותר שלו בימי הלהקה "ג'וליה":
חצי ממה שאני אומר הוא חסר משמעות אבל אני אומר זאת רק כדי להגיע אליך ג'וליה, ג'וליה, ילדת האוקינוס, קוראת לי אז אני שר שיר אהבה ג'וליה (ג'ון לנון, הביטלס, 1968)
וכך בשיר הזיכרון הראשון שלו לאמו שר לנון גם על אהבתו החדשה: "ילדת האוקינוס" הוא תרגום מיפנית לשמה של יוקו, אהובתו החדשה של ג'ון בזמן כתיבת השיר. לא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי להבין שביוקו אונו הוא מצא גם דמות אם ולא רק חברה לחיים. ואגב, עוד זווית סמי פסיכולוגית לסיפור. כדי לממש את אהבתו ליוקו, עזב ג'ון את אשתו סינטיה ותוך כדי כך גם זנח את בנו בן החמש ג'וליאן (פול מקרטני כתב כעידוד לילד את "היי ג'וד") בדומה למה שאביו עשה לו בילדותו.
אמא, לך היה אותי אבל לי אף פעם לא היה אותך אמא אל תלכי אבא חזור הביתה (ג'ון לנון, 1970)
בזמן "הביטלס" ובהתאם למקובל במוסיקה בשנות הששים, לנון התמודד עם כאביו בשירים בעיקר ברמזים ולא במפורש. רק עם פירוק הלהקה ב1970, בגיל 30, ואחרי ששקע לסמים קשים ועבר טיפול נפשי קסאח בשם PRIMAL SCREAM (זעקה ראשונית) הוא הבין שהמוסיקה שלו והשירים שהוא כותב הם הכלים הטובים ביותר בשבילו לבטא את מצוקותיו הנפשיות ולהשתחרר מהמועקה. מאז הוא שר לגמרי על עצמו, עד שנרצח בגיל 40.

"הקוורימן" (הלהקה שקדמה ל"הביטלס") בגרסת הסרט "נער משום מקום"

2 comments:

  1. פוסט נהדר. אתה לא חושב שהשירים הטובים של לנון הם אלה בהם לא שר על עצמו אלא על אחרים?

    השבמחק
  2. תודה.
    אני אוהב המון שירים שלו ונדמה לי שתמיד הוא שר על עצמו, גם כשנדמה שלא

    השבמחק