יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

האתמול קצת יותר ידוע


רוק במאה ה20 ואני אוהב את זה

הנה משפט שלא תוכלו לשמוע בזמן הקרוב "מה? עוד ספר בעברית על מוזיקת רוק?". אף אחד לא יאמר דבר כזה עם הוצאת  ספרו של ארי קטורזה "המחר אינו יודע – רוק במאה העשרים" , כי, למרבה ההפתעה, ובניגוד  לשפע אלפי הספרים בנושא זה בחו"ל, בארץ נדמה לי שמאז 1995, עת פרסם פרופסור מוטי רגב את מחקרו "רוק: מוסיקה ותרבות" לא יצא ספר בעברית על תולדות הרוק, על המוזיקה ועל ההקשרים התרבותיים שלה. והכוונה אינה ל"רוק ישראלי" אלא ספר בעברית שיסביר ויסכם וידגים וינתח לעומק את תולדות המוזיקה הפופולרית ביותר מאז שהלבנים גנבו מהשחורים את הריתם-אנד-בלוז באמצע שנות החמישים, דרך כל המהפכות המוזיקליות של שנות הששים (במהלכן, צמח והתפתח מתוך הרוק'נרול הסגנון שכולל תחת כנפיו המון גווני משנה שזכו לכינוי הכוללני "הרוק".


הספר "המחר אינו יודע" אינו עוסק במצבו של הרוק בימינו, במאבקו בפופולריות של סגנונות שצמחו (מתוכו) בשלושים השנים האחרונת, מהיפ הופ ועד מוסיקה אלקטרונית, אלא מתרכז בהתחלה. בחצי היובל הראשון, בין השנים 1955 ל1980. כפי שמפרטת העטיפה האחורית:
בין נושאי הספר: התעצבות שורשי המוזיקה עוד במאה ה19, פריצת הרוק'נרול המפתיעה באמצע שנות ה50, הימים רוויי האופוריה הפסיכדלית של שנות ה60, המאבק למען צדק חברתי ומוזיקת ה'נשמה',  גחמות ורגעי גאונות של הרוק הפרוגרסיבי, הלמות המטאל וטשטוש המיניות  של הגלאם רוק, עגמומיות הפאנק ומשבר ההומניזם שליווה את העולם המערבי בסוף שנות ה70. הספר מציג את סיפור עלייתו ו"נפילתו" של הרוק בתקופה ה"קלאסית" שלו, תקופה רוויית תקוות, חלומות ופנטזיות על אודות שינוי ואפשרויות חדשות, שהתנפצו בעידן האכזבות בעולם המערבי במהלך שנות ה70.

וכך הגיבורים המרכזיים בספר הם השמות הגדולים במוזיקה הפופולרית שהיו כאלה כבר לפני שלושים שנה והמוזיקה שלהם עדיין שורדת בצורה זו או אחרת. הביטלס, הרולינג סטונז, צ'ק ברי, אלביס פרסלי, נערי החוף, המי, הקינקס, בוב דילן, הדלתות, מחתרת הקטיפה, ניל יאנג, פינק פלויד, סטיבי וונדר ועוד. דווקא הצעירים שבחבורה, "הסקס פיסטולז" וחבריהם למהפכת הפאנק, המסיימים את התקופה בה עוסק הספר, פחות מחזיקים מעמד. כלומר הספר עוסק בעיקר ברוק המרכזי, ופחות בשוליים. לא מעמיק במידע אנציקלופדי על האמנים אלא בניתוחי המוזיקה ובסקירה מקיפה של מגמות ותופעות. כלומר, ובעיני זה עומד לזכותו, זהו ספר מחקרי "רציני" ולא ספר פופ קליל המיועד לחובבים או מעריצים שמתעניינים במוזיקה ופחות במה שעומד מאחוריה או בתוכה. אז הניתוחים המוזיקליים הפרטניים של שירים ספציפיים פחות עשו לי את זה, אבל בתור אחד שמתעניין מאד בתחום, מצאתי כאן המון חומר מרתק שהאיר את עיני גם לגבי שירים ואמנים שהכרתי היטב ובכל זאת גיליתי לגביהם משהו חדש. הספר כולל הסברים על מונחים שכולנו משתמשים בהם ולא בדיוק מבינים אותם (כמו "מהו רוק" ומה מבדיל אותו מ"רוק'נ'רול") כולל "מילון מונחים" רחב למוזיקה ולהיבטים שונים של ביצועה והקלטתה.


דוקטור ארי קטורזה, בעצמו מוזיקאי פעיל, הוא מרצה בבית הספר "רימון" (שיזמו והוציאו את הוצאת הספר) וגם ב"המכללה האקדמית ספיר" ו"המרכז הבינתחומי" בהרצליה. הוא חוקר כבר שנים אחדות את הקשר בין מוזיקה פופולרית, היסטוריה ולימודי תרבות מנקודת מבט של מישהו שגדל על המוזיקה הזו, שמע אותה וגם ביצע אותה. וכך, הספר הזה, על 444 עמודיו עמוסי האינפורמציה, הוא ספר לימודי, מעמיק, של מורה שמבין עניין, מה שהופך את הקריאה בו למאד כיפית.     

תגובה 1:

  1. הייתי בסדנה שלו על השיר הזה באיזה מחנה.... הוא גאון ! נ.ב. השיר זה "המחר לעולם אינו ידוע" של הביטלס

    השבמחק