יום ראשון, 20 בינואר 2013

בלוז חי בישראל



מה שיותר עמוק יותר כחול

את התשובה לשאלה הקלסית, עוד משנות הששים, "האם איש לבן יכול לנגן את הבלוז" (באנגלית זה נשמע כמובן יותר טוב, והתשובה היא כמובן: כן בהחלט) אני מבקש לחדד ולהדגיש: חבר'ה לבנים, יהודים ואפילו ישראלים יכולים בהחלט לנגן ולשיר בלוז, להזדהות עם הכאב שבו, עם השמחה העצובה, עם הגרוב הפנימי שנשמע מבחוץ כחוזר על עצמו אך למי שנכנס פנימה הוא עולם ומלואו. כן,  יש מקום בישראל לבלוז אמיתי ושורשי, ואמנם בשפת הקודש ישנן רק הצלחות מעטות בתחום זה (ונזכיר רק את "בלוז בית הקפה" ו"אני ישן בסלון" של גרי אקשטיין, ושני אלבומי הבלוז של דני ליטני, ואת העבודה של אבנר שטראוס, סי היימן, שליחי הבלוז, ארז הלוי, שלמה מזרחי ומיקי שביב ודני צוקרמן ועוד חלוצים אמיצים), הרי אם יעשה החיבור הנכון בין הבלוז והנשמה הישראלית המזרחית זה עשוי להיות הדבר הגדול הבא...
אבל, בינתיים, ישראלים שעושים את זה באנגלית... כאלה לא חסרים אצלנו, ורבים מהם נשמעים מצויין. אז אמנם אין לנו מרחבים ומקום למוזיקה של נסיעות ארוכות טווח, אבל יש לנו לא מעט מרתפים קטנים, מועדונים דחוסים ומעושנים (לשעבר?) שבהם המוזיקה הזאת, גם המיובאת וגם המקורית באנגלית, נשמעת מאד אותנטית ומתאימה. רוני פיטרסון, למשל, עושה את זה בהצלחה רבה שנים רבות, באלבומיו כסולן וכמארח אמנים מחו"ל. ועוד "עולים חדשים" כמו לייזר לוייד ומארק ראשקו פועלים גם הם בארץ כבר לא מעט זמן... מתברר שלא רק שאפשר לעשות בלוז בישראל אלא שלסגנון הזה, על תת הסגנונות הרבים שבו, יש קהל אוהדים גדול וחם.

סי ג'י (משמאל) והמר
נגן המפוחית והזמר דב המר, אמריקני במוצאו, נפגש בתל אביב בסוף המילניום הקודם עם הגיטריסט, זמר ומלחין הישראלי שגיא "סי.ג'י" שורר. אהבת הבלוז איחדה ביניהם ועד מהרה הם החלו להופיע כצמד, תחת השם הלא כך ברור ומסחרי "CG AND THE HAMMER", לעתים בליווי להקה "THE MIDNIGHT MOJO BLUES BAND" ועם כל מיני נגנים מתחלפים. (ביניהם דני צוקרמן בגיטרות ושירה, יובל עוז בקונטרבס, כפיר צעירי בקלידים ואחרים). הם בנו לעצמם שם וקהל במאות הופעות ברחבי הארץ, ובמהלך השנים יצאו להופעות בפסטיבלי בלוז באירופה ובארה"ב, ובין השאר יצגו את ישראל פעמיים בפסטיבל הבלוז הבינלאומי בממפיס טנסי.




אחרי יותר מעשר שנים של פעילות משותפת והוצאת שלושה אלבומים שהוקלטו בתל אביב, החליטו השניים לעלות לרגל אל קודש הקודשים של הרוק'נרול והריתם-אנד-בלוז, אולפן "סאן" שבממפיס. האולפן שבשנות החמישים של המאה הקודמת שינה את ההיסטוריה של המוזיקה, כשהיה הבית בו התגלה אלביס פרסלי והוקלטו רבים מגדולי כוכבי הרוק'נרול, הקאנטרי והריתם-אנד בלוז של שנות החמישים-ששים, ביניהם ג'וני קש, ג'רי לי לואיס, קרל פרקינס, בי בי קינג, האולינג וולף  ועוד רבים אחרים.
תוצאת הביקור באולפן המיתולוגי, הממשיך להיות אבן שואבת לאמני בלוז ורוק מכל העולם, היא אלבום בלוז משובח, כנראה הכי מוצלח שהוציאו השניים עד היום, תחת הכותרת הצנועה "משהו טוב / ההקלטות בממפיס" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב "SOMETHING GOOD / THE MEMPHIS SESSIONS"). תריסר שירים מקוריים, את רובם כתב דב המר והלחין שגיא שורר, ארבעה שירים הן למילים ולחן של שורר, שמנגן בגיטרות, חשמלית ואקוסטית, וגם בדוברו, לאפ סטיל ופה ושם גם שר. דב המר הוא הזמר הראשי ונגן המפוחית ואיתם אורן "הוליווד" אבישר בתופים וכלי הקשה, ניר אלבז בגיטרה בס ובשלושה קטעים תדמור בבס. הם נשמעים מצויין ביחד, מלאי תשוקה וחדוות המוזיקה... אם לא הייתי מכיר אותם ופוגש את דב המר במסדרונות בית הספר לטבע (גילוי נאות: שם לומדות הבנות שלנו) או הטלוויזיה החינוכית (גילוי נאות ב': הקלטתי שם תכניות... שם הוא עובד כאיש סאונד) הייתי בטוח שזהו אלבום של חבר'ה שחורים מארה"ב. איזה יופי. כל כך חם, כל כך מלא נשמה, כל כך יפה.

מימין: ניר אלבז, דב המר, שגיא שורר, אורן אבישר
הופעת ההשקה של האלבום החדש תתקיים ביום חמישי ה24/1/2013 בשעה 21:00 במועדון "הסאבליים" שבתל אביב.

אין תגובות:

פרסום תגובה