יום שישי, 15 בפברואר 2013

סחרוף מוכיח


סימן שאתה צעיר
"סימנים של חולשה", האלבום שעכשיו מציין ברי סחרוף 20 שנה להוצאתו, אינו הטוב ביותר שלו, גם לא הכי מהפכני ובטח לא המצליח מכל אלבומיו. זהו אפילו לא אלבום הבכורה שלו (קדם לו "הכל או כלום" שנוצר ב1991 תוך השותפות עם רמי פורטיס) ובכל זאת, כשבאנו לספר בסדרה "האלבומים" על נקודות משמעותיות  ביצירה, בחרנו באלבום הזה כיוון שזהו האלבום שבו התחיל סחרוף את דרכו העצמאית, את החיפוש הבלתי נגמר ליצירת צליל חדש ומשמעות חדשה למוזיקה שלו, את המגוון הבלתי נתפש של סגנונות שונים שהוא מעורב בהן כמוזיקאי, מפיק וכותב, גם ביצירה האישית שלו שלו וגם בעבודה עם המון אחרים, מהשמות השוליים והקיצוניים ביותר במוסיקה הישראלית הצעירה, ועד שיא הקאנוניות, כולל אפילו אריק איינשטיין.


"את הרעיון של לבוא מתוך חולשה לקחתי מסיפור של קפקא" סיפר סחרוף בתכנית "האלבומים", ובדיעבד דווקא העמדה הזו מילאה אותו בעוצמה רבה. האלבום "סימנים של חולשה" היה תחילת ההמראה של סחרוף למעמד אחד המוזיקאים החשובים ביותר במוזיקה הישראלית בשנות האלפיים. אמן שהשפעתו עצומה על "איך נשמע הצליל הישראלי העכשווי" ולא רק בתחום הרוק ממנו הוא בא.

הכל התחיל אז, ב1993, באלבום ניסיוני, לא קל לעיכול, שונה מאד מכל המקובל במוזיקה הישראלית של התקופה. כזה ש"הקדים את זמנו" וכמו שקורה בדרך כלל באלבומי מופת פורצי דרך, לא פונק על ידי התקשורת המיינסטרימית שדי התעלמה ממנו בזמן אמת. ובכל זאת היה באלבום להיט ענק אחד, השיר שפתח אותו והיה אחד המשמעותיים ביצירתו של ברי סחרוף באותו שלב... כמה יופי יש בשיר הזה שמסכם את הילדות כדי שיהיה מוכן לרוץ הלאה.

כמה יוסי
לשכונה ההיא קראו
על שם יו"ר הכנסת
רומנים מרוקאים פולנים
התערבבו בחולות.
הרבה מלפפון חמוץ
(הרבה לחם עם חלבה)
במצעד הפזמונים השנתי
ראשונה דליילה
כמה חול - כמה יוסי
היה טוב - היה יוסי
בהצגה יומית
טרזן מנצח את מצ'יסטה
ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן
ואהובה נתנה את כל מה שהיה לה
ואמא ואבא פחדו שתצא עבריין
פאני היל מיד ליד ליד..
גשם של גוגואים
בור ערבי ובור יהודי
ורחוק רחוק בצפון
הדבר האמיתי
בעיר הגדולה (בשישי שבת)
מחפשים עניינים...


הרבה שנים עברו מאז שהילד בבת ים חלם על הגיטרה של שלמה מזרחי ועל להיות חלק מהדבר האמיתי בתל אביב, ועד שהוא התחיל להגשים. ברי סחרוף הגיע ל"סימנים של חולשה" בגיל 36 כשאחריו כמעט עשרים שנות פעילות מוסיקלית, מהיותו גיטריסט צעיר שניגן עם להקת "חלום קוסמי" ועם ידידו המבוגר ממנו בשלוש שנים רמי פורטיס, דרך  להקות שהקים בחו"ל בשנות השמונים ובראשן "מינימל קומפקט" בה היה מוזיקאי מאד מרכזי, דרך  העבודה המשותפת עם פורטיס בסוף העשור ההוא, בלהקת Foreign Affair,  באלבומו של פורטיס "סיפורים מהקופסה" (אותו הוא גם הפיק) ובצמד "פורטיסחרוף" בהקלטות ובהופעות. ב"פורטיסחרוף" סחרוף התחיל גם לשיר כסולן, מעט, ובעיקר בלחצו של פורטיס. באלבומו הראשון, "הכל או כלום" סחרוף לראשונה גם כתב מילים לשני שירים, והיו לו כבר לא מעט להיטים, "לחץ", "אמונה עיוורת", "חלליות", "השומר של הגן", "אינני אוהב אותה", "האיש שבקיר", "הפוך", "באויר" ו"ניצוצות"...  אבל הוא רצה יותר.

מתוך חוברת הדיסק. צילום רן גולני

נותן בהם סימנים
אחרי סוף סיבוב ההופעות עם פורטיס (שתועד באלבום "כשהגיטרה מנסרת את הלילה"), ובתקופה של שינויים גם מבחינה אישית-משפחתית החליט סחרוף לעשות את זה אחרת. ממש ובאופן עמוק להמציא את עצמו מחדש. הוא החל לעבוד עם רע מוכיח, מוזיקאי צעיר שעשה לו שם כמתופף מדהים, כשהם בונים שירים בדרך לגמרי חדשה: תחילה הקליטו "מרבדים של סאונד" מדגימות צליל שונות מהתקליטייה של מוכיח ועליהם, בשלב שני, נבנו השירים.
ברי סחרוף ורע מוכיח הפיקו מוזיקלית וניגנו ברוב הכלים: סחרוף שר וניגן בגיטרות וקלידים ומוכיח שר וניגן בתופים, דגימות, קלידים, תכנות מחשב, גיטרות ובס. הם הלחינו יחד את כל השירים, שלושה מהם ביחד עם הנגנים הנוספים בהקלטות,  עודד שכטר וגידי רז, ולמעט שיר אחד (שכתב מוכיח) סחרוף גם כתב את כל המילים, חלקן עם דן תורן, ביניהם "רעש לבן", "הזיות", "תני לי מקום", "חבל שאת לא", "בשבילך" ו"כמה יוסי".  
ב"כמה יוסי" מסומפל ריי צ'ארלס גם בנגינת קלידים וגם בצרחה שמהירותה הוכפלה.
ב"הדמעות של לילי" סומפלו גניחות סקס שלקוחות מקסטת פורנו של סאונד בלבד שניצן זעירא מפיק התקליט הביא מהתחנה המרכזית. זעירא מקבל קרדיט בעטיפה "המנוול". 
רני בלייר (ארץ חדשה) היה סטודנט צעיר לקולנוע שביים סרט קצר ובו סחרוף מגלם תפקיד של מוסיקאי ג'אז. סמפולים מתוך הסרט הגיעו לאלבום, ובלייר תעד את העבודה באולפני "העוגן" ויצר מתוך הצילומים שני קליפים.
רוב העבודה על האלבום נוצרה בשבועיים דחוסים בקיבוץ העוגן, כשברי ורע ושני הטכנאים אורי ברק ופרנקי ליווארט עובדים במשמרות 24 שעות ביממה
השיר "הזיות" אינו עוסק בסמים אלא, בין השאר בגל המוזיקה המזרחית ששטף את הארץ בשנות התשעים
האלבום יצא לאור בכלל ב1 בינואר 1994. באתר של ברי רשום, בטעות, התאריך 1 בינואר 1993. 

ההרכב המקורי שניגן בהקלטות האלבום לא הופיע בהופעות שליוו אותו כי מיד לאחר הוצאתו מוכיח נסע לחו"ל.
בשנת 2005 חזרו סחרוף ומוכיח לשתף פעולה באלבום משותף בשם "11א" שנקרא כך בגלל שעברו 11 שנה מ"סימנים של חולשה".
מוכיח וסחרוף שיתפו פעולה שוב באלבום "אדומי השפתות" משירי אבן גבירול.

סימנים של חוזק
האלבום "סימנים של חולשה" לא הצליח מסחרית אך הוא שינה את הקריירה של סחרוף.  הוא כבר לא היה "המוזיקאי המעניין והנחבא אל הכלים שעובד עם פורטיס" אלא "נסיך הרוק הישראלי", המוסיקאי המשמעותי ביותר בהרחבת גבולות המוזיקה הישראלית החדשה. הוא עושה את זה באלבומי הסולו שלו (לא פחות מתשעה כאלה, ועוד פסקולים ואלבומי הופעה), בשיתופי הפעולה עם מוזיקאים אחרים (כולל מפגשים נוספים עם פורטיס ועם רע מוכיח) ובעבודה שלו כמעבד ומפיק עם עשרות מוזיקאים אחרים  ואפילו בקאברים שהוא בוחר לבצע ("עוד חוזר הניגון") שבהם הוא מכניס חיים חדשים.

עכשיו הוא חוגג את "סימנים של חולשה" בסדרת הופעות עם חלק מחבריו לדרך, רע מוכיח, ג'וני שועלי,גידי רז ותום מוכיח. הופעות במועדון בארבי (16-17-18 בפברואר) וזאפה באמפי שוני (11.4).

8 תגובות:

  1. בור ערבי ובור יהודי!
    למרבה הצער, שירונט זה לא מקור מהימן למילות שירים.

    השבמחק
  2. ההופעה הכי טובה שהייתי בה בעשור האחרון.. יותר טוב מכל הופעת חול שהייתה בישראל (דילן, צ'ילפפר וכ"ו..) פשוט משהו ברמה בינלאומית גבוהה מאד. ברי סחרוף הוא מוזקאי שצריך להיות בפנטאון הבינלאומי יחד עם שמות כמו ג'ון לנון, דילן, מקרטני, אלביס וכ"ו..

    השבמחק
  3. תודה יואב.

    אתה יודע אולי היכן ברשת ניתן לצפות בפרק על סימנים של חולשה? באתר של הוט יש רק את העונה השנייה של האלבומים ..

    תכנית מדהימה- תודה!

    השבמחק
  4. 11א לא נקרא כך בגלל שהקליטו אותו ברחוב מכבי 11א?

    השבמחק